1. במועד כלשהו בשנת 2012 (לטענת התובעת ב- 9/5/12 ולטענת הנתבעת ב- 27/11/12) רכשה התובעת מהנתבעת חבילות גלישה באינטרנט (להלן: "חבילות האינטרנט") ולצורך הגלישה סופק לה על ידי הנתבעת מכשיר מודם.

2. לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, בתאריך 18/7/14 היא הגיעה, יחד עם בעלה, לסניף הנתבעת במרכז ביג ברגבה (להלן: סניף הנתבעת"), וביקשה להתנתק מחבילת האינטרנט, זאת לאור חוסר שביעות רצון מהשירות ומהיחס, ובאותו מעמד החזירה את המודם לנציגת הנתבעת.

עוד נטען על ידי התובעת, בכתב התביעה, כי באותו מעמד היא ביקשה וקיבלה מנציגת הנתבעת הצעת מחיר לחבילת שיחות במכשיר הסלולארי שלה וניתנה לה הצעה של חבילה בעלות של 49 ₪ לחודש וגם ביקשה לשנות את הכתובת למשלוח החשבוניות מדירת הוריה בעכו, לכתובת מגוריה במג'ד אל – כרום ,וכן ביקשה לשלוח את החשבוניות לכתובת הדואר האלקטרוני של בעלה.

עוד נטען על ידי התובעת, בכתב התביעה, כי בבדיקה שגרתית שנעשתה בסוף חודש אוגוסט 2016 בחשבון הבנק באמצעותו בוצעו התשלומים לנתבעת עפ"י הוראת קבע (בנק מרכנתיל, סניף עכו), התגלה כי "...ישנו פער של מאות ₪ בין מחיר החבילה שסוכם לבין הסכום שהם גובים מחשבון הבנק בפועל", והנתבעת גבתה כל חודש כ- 250 – 300 ₪ יותר מהמחיר שסוכם. בעקבות גילוי זה הגיעו התובעת ובעלה, ב- 4/9/16 , לסניף הנתבעת כדי לברר את פשר סכומי החיוב המנופחים ובאותה הזדמנות גם שאלו מדוע לא שולחים להם את החשבוניות לכתובת מגוריהם ולדואר האלקטרוני של בעלה, כפי שביקשה ב- 18/7/14. נציג הנתבעת (להלן: "הנציג") לא ידע מה לענות בעניין סכום החיוב הגבוה. התחיל לגמגם ובסוף ענה לה כי סכום החיוב כולל 49 ₪ מחיר החבילה הבסיסית + 20 ₪ עבור מודם (למרות שאין לה, כי לטענתה החזירה אותו כבר ב- 18/7/14), 15 ₪ המתנה נעימה + 7 ₪ חריגה בחבילת גלישה (למרות שלטענתה ביטלה את חבילות הגלישה) + 39 ₪ חיוב חודשי עבור רכישת מכשיר טאבלט. היא ביקשה לקבל הסבר לגבי החיוב בגין מכשיר הטאבלט, שכן, לטענתה, היא כלל לא ביקשה ולא הזמינה מכשיר טאבלט והופתעה לגלות שמחייבים אותה בסכום של 1,404 ₪ (ב- 36 תשלומים של 39 ₪ כל אחד) עבור מכשיר טאבלט שעלותו בשוק 178 ₪ בלבד. היא ביקשה להחזיר את מכשיר הטאבלט ובתגובה אמר לה הנציג כי ישנה הקלטה של שיחה בינה לבין נציגה של הנתבעת בה הסכימה, כביכול, לרכוש את מכשיר הטאבלט. היא ביקשה לשמוע את ההקלטה והנציג הבטיח לה "שתוך שבוע נשמע את השיחה". היא המתינה חודש לקבלת ההקלטה של השיחה וב- 5/10/16 הגיעה שוב לסניף הנתבעת וביקשה לשמוע את ההקלטה, אולם נאמר לה "שזה עדיין לא זמין". לטענתה, הוצע לפצות אותה "בהחזר של 3 חודשים אחורה", אולם היא סירבה ומסרה "מכתב בקשה להתנתק מקו הנייד של החברה" וביקשה להמשיך לשלם תשלום חודשי של 40 ₪ "רק עבור מחיר הטאבלט, כדי למנוע נקיטת מהלכים משפטיים מיותרים".

3. לאור התנהלותה של הנתבעת כנטען בכתב התביעה וכמפורט לעיל, הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 14,930 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

א. סך של 4,680 ₪ החזר התשלומים ששילמה לנתבעת עבור השימוש בחבילת האינטרנט בתקופה 5/2012 עד 7/2014 (סה"כ 26 חודשים לפי 180 ₪ לחודש), זאת בטענה כי בתקופה זו לא היה חיבור רצוף לאינטרנט;

ב. סך של 6,500 ₪ החזר תשלומי היתר שנגבו ממנה, לטענתה, בתקופה 7/2014 עד 9/2016 (250 ₪ לחודש במשך 26 חודשים);

ג. סך של 1,200 ₪ פיצוי בגין הפסד 3 ימי עבודה לצורך ביקורים בסניף הנתבעת (לפי 400 ₪ ליום);

ד. סך של 400 ₪ פיצוי בגין הפסד יום עבודה לצורך הגשת התביעה ונסיעה לסניף הנתבעת;

ה. סך של 2,000 ₪ שכ"ט עו"ד לצורך סיוע משפטי .

אגב, סה"כ הסכומים הנ"ל מסתכמים בסכום של 14,780 ₪ ולא 14,930 ₪, כפי שצוין בכתב התביעה.

כן עתרה התובעת "להפסיק את התשלומים המנופחים עבור מכשיר הטאבלט".

4. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת היא הכחישה את מירב טענותיה של התובעת. לטענתה, התובעת ביצעה שימוש רציף ותדיר בחבילת האינטרנט ובמהלך כל תקופת השימוש לא התקבלה אצל הנתבעת פנייה כלשהי מהתובעת בגין תקלות וניתוקים. בביקורה בסניף הנתבעת ביום 18/7/14 התובעת כלל לא ביקשה לנתק את קו המודם, וגם לא ביקשה לשנות הכתובת למשלוח החשבוניות, אלא רק ביקשה לקבל מידע אודות חיובי ציוד המודם. רק בביקורה מ- 4/9/16 היא פנתה, לראשונה, בבקשה לניתוק קו המודם ובעקבות פנייתה בוצע ניתוק הקו באופן מיידי.

בהתייחס למכשיר הטאבלט נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בשיחה שניהלה התובעת עם נציג הנתבעת ב- 26/5/16 הוצע לה לרכוש את מכשיר הטאבלט ב- 36 תשלומים של 39 ₪ כל אחד והיא נתנה את הסכמתה לכך, ובעקבות זאת סופק לה מכשיר הטאבלט והנתבעת התחילה לחייב אותה ב- 39 ₪ לחודש. רק בשלב מאוחר יותר "...ככל הנראה החליטה התובעת שהעסקה אינה כדאית כלכלית לה וזוהי הסיבה היחידה להגשת התביעה" .

בהתייחס לתשלומים בהם חויבה התובעת נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי היא "...חייבה את התובעת כל העת באופן תקין לחלוטין".

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

4. אדון, להלן, בכל אחד ממרכיבי התביעה בנפרד.

א. החזר הסכומים ששילמה התובעת לנתבעת בתקופה 5/2012 עד 7/2014 – טענת התובעת בדבר ניתוקים והעדר חיבור רצוף לאינטרנט בתקופה הנ"ל לא הוכחה. כפי שעולה מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי לא היתה בתקופה הנ"ל כל פניה שהיא מצד התובעת אל הנתבעת, בכתב או בע"פ, בעניין זה. קשה לי להאמין שהיו תקלות ולא היו פניות ותלונות. זאת ועוד, לגירסת התובעת עצמה, הבעיות בגלישה התחילו רק אחרי שנתיים ולא מייד אחרי רכישת חבילות האינטרנט (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19 – 22).

לא נעלם ממני כי בעלה של התובעת העיד כי הבעיות בגלישה התחילו כבר מהיום הראשון וכי כל חודש פנה אל הנתבעת לפחות 50 פניות (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 7 – 10), אולם אין אני מאמין לו. 50 פניות כל חודש ואין בנמצא ברישומי הנתבעת אפילו רישום של פנייה אחת במשך כל התקופה?

זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל את הטענה שהיו בעיות ותקלות בגלישה, היה מקום לדחות את התביעה להחזר התשלומים ששולמו בתקופה הנ"ל, שכן התובעת ובעלה בחרו להמשיך להשתמש בחבילות האינטרנט ולא ביקשו את ביטולה. לטענת בעלה, הם בחרו לא לבקש להתנתק מחבילת האינטרנט משום ש"היינו צריכים את החומרים מהאינטרנט". לא יעלה על הדעת שצרכן ישתמש בשירות שניתן לו, גם אם פה ושם ישנן תקלות, ישלם כל חודש עבור השימוש ללא כל מחאה, ובחלוף מספר שנים יבקש את החזר הסכומים ששילם.

אני דוחה, אפוא, את דרישת התובעת לחייב את הנתבעת להחזיר לה את הסכומים ששילמה בתקופה 5/2012 עד 7/2014.

ב. החזר הסכומים ששילמה התובעת לנתבעת ביתר בתקופה 7/2014 עד 9/2016 – בהקשר לעתירה זו מתעוררות מספר תהיות:

1) לפי הנטען בכתב התביעה, מדובר בגביית של 250 ₪ יותר מעלות החבילה. לאיזו חבילה הכוונה? כפי שעולה מהעדויות ומשאר הראיות שהובאו בפניי (ראה, למשל, נספח 13 לכתב התביעה), היו לתובעת 2 חבילות שונות. חבילת האינטרנט, שסופקה לתובעת באמצעות קו 052-4548315 (להלן: "קו המודם") וחבילת תקשורת לטלפון הסלולארי שלה (להלן: "חבילת הסלולאר"), באמצעות קו 052-8963044 (להלן: קו הסלולאר"). לעלות של איזו משתי החבילות הכוונה?

2) מה היה המחיר המוסכם של החבילה אליה מתכוונת התובעת? שכן כאשר לא מצויין מה העלות המוסכמת של החבילה, לא ניתן לבדוק ולחשב כמה גבתה הנתבעת ביתר, אם בכלל.

3) בסעיף 6 לכתב התביעה מפרטת התובעת את הסכומים אותם גבתה הנתבעת בחודשים 2/2015 עד 9/2016. בין היתר מפורטים סכומים נמוכים מ- 250 ₪. כיצד אפשר לטעון שגביית היתר במשך כל התקופה הנטענת היתה 250 ₪ יותר מעלות החבילה? ולהיכן נעלמה "עלות החבילה"? ומה עם העלות של מכשיר הטאבלט (39 ₪ לחודש) שכלולה אף היא בסכומים בהם חויבה התובעת?

די בתהיות הנ"ל כדי לקבוע שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי היתה גביית יתר.

למניעת ספיקות הנני להבהיר כי אפשר אולי לנחש – אם כי הדבר לא נטען בכתב התביעה וגם לא בעדויות התובעת ובעלה – שכוונת התובעת למחיר המוסכם של חבילות הסלולאר, שכן לטענתה ב- 18/7/14 היא ביקשה להתנתק מחבילת האינטרנט ולכן כל שנותר פעיל, לכאורה, זה קו הסלולאר, באמצעותו סופקה חבילת הסלולאר (מסתבר שהתובעת ובעלה כלל לא היו מודעים לקיומם של 2 קווים נפרדים, כך ניתן להסיק מדברי הבעל בעמ' 3 לפרוטוקול, שורות 15, 16, זאת למרות שבחשבוניות, דוגמאת נספח 13 לכתב התביעה, מופיעים 2 קווים). כפי שעולה מנספח 13 לכתב התביעה, עבור חבילת הסלולאר חויבה התובעת בסכום חודשי של כ- 130 ₪, כשסכום זה כולל 39 ₪ עבור מכשיר הטאבלט. במה חרג סכום זה מהעלות המוסכמת של חבילת הסלולאר, אם בכלל? יתרת הסכום בו חויבה התובעת עפ"י נספח 13 (כ- 120 ₪) הינו בגין חבילת האינטרנט. במה חרג סכום זה מהעלות המוסכמת של חבילת האינטרנט, אם בכלל?

נשאלת השאלה האם יש מקום להורות לנתבעת להחזיר לתובעת את הסכומים אותם גבתה בגין חבילות האינטרנט בתקופה שמחודש יולי 2014 ואילך (הגם שהדבר לא נטען על ידי התובעת כנראה משום, שכאמור, לא היתה ערה לכך שהיא מחוייבת בגין השימוש בשני קווים), זאת לאור טענת התובעת כי ב- 18/7/14 היא ביקשה לנתק את קו המודם. התשובה לשאלה זו שלילית, שכן לאחר שבחנתי את העדויות ואת יתר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה הנ"ל. אני מעדיף בעניין זה את גירסת הנתבעת הנתמכת ברישומיה, לפיה ב- 18/7/14 הגיעה התובעת לסניף הנתבעת אך ורק כדי לקבל מידע אודות חיובי ציוד המודם ולא היתה מצידה כל בקשה לניתוק קו המודם. אילו היה ממש בטענת התובעת כי ביקשה לנתק את קו המודם, כלום היתה ממתינה עד 4/9/16 כדי ללכת לברר מה פשר הסכומים המנופחים הנמשכים מחשבון הבנק שלה?

אין אני מאמין לתובעת כי רק בחודש 8/16 התגלה לה שקיימת "גביית יתר". היעלה על הדעת שמחודש 7/2014 עד חודש 8/16 היא לא בדקה את חשבון הבנק? "בדיקה שגתית" עושים רק פעם בשנתיים? במהלך השנתיים היא לא קיבלה דפי חשבון מהבנק? לא קיבלה את החשבוניות ששלחה הנתבעת? בהקשר זה ראוי לציין כי גם אם הייתי מקבל את טענת התובעת לפיה ביקשה לשנות את הכתובת למשלוח החשבוניות – ואינני מאמין לה גם בעניין זה – לא היה בכך כדי לשנות, שכן לא נטען על ידי התובעת שהנתבעת הפסיקה את משלוח החשבוניות . גם לא נטען שהחשבוניות שנשלחו לכתובת הוריה לא הגיעו לידיה.

אני דוחה, אפוא, גם את דרישת התובעת לחייב את הנתבעת להחזיר לה את הסכומים ששילמה בתקופה 7/2014 עד 9/2016.

ג) פיצוי בגין הפסד ימי עבודה - בנסיבות המקרה אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד

ימי עבודה. לא רק שלא הובאה ראיה לכך שבחודש 9/2016 הפסידה התובעת 3 ימי

עבודה – אגב, בכתב התביעה נטען כי ביקרה בסניף הנתבעת רק פעם אחת, ב-

4/9/16, אז איך הפסידה 3 ימי עבודה באותו חודש לצורך ביקור בסניף הנתבעת –

אלא שלא באר מדוע לא ניתן לבקר בסניף אחרי שעות העבודה, או ביום בו אינה

עובדת.

ד) שכ"ט עו"ד - לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעת שילמה לעו"ד סך של 2,000

₪ או כל סכום אחר "לצורך סיוע משפטי". מה גם, שככלל, אין לפסוק בבית משפט

לתביעות קטנות פיצוי בגין הסתייעות בשירותי עו"ד.

לכן גם דרישה זו של התובעת נדחית.

ה) כאמור, גם עתרה התובעת "להפסיק את התשלומים המנופחים עבור מכשיר

הטאבלט". זו בעצם בקשה למתן "צו עשה". אף כי מתן סעד כזה אינו בסמכותו של

בימ"ש לתביעות קטנות, ולכן יש לדחות עתירה זו על הסף, הנני לציין כי כפי שעולה

מתמליל השיחות שקיימה התובעת עם נציג הנתבעת, מר חן, ב- 26/5/16, היא היתה

מודעת לעסקת רכישת מכשיר הטאבלט ולעלות הרכישה והסכימה לרכוש אותו.

5) סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין, אין אני מחייב את התובעת בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 יום מקבלת פסק

הדין.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

למזכירות : נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.

קלדניות- רונית דיגורקר/תקוה