המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשה לביטול פסק בוררות ועמה בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הבוררות שניתן על-ידי כב' הבוררת עו"ד ליאת ויגדור (להלן: "הבוררת"), ביום 15.3.2017 (להלן: "הבקשה לביטול").

הבקשה לביטול מנומקת בעיקרה בטענה כי הליך הבוררות חרג מתקופת הבוררות וממכסת השעות בתניית הבוררות בהסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), כך שהבוררת פעלה ללא סמכות או חרגה מסמכויותיה, וכי פסק הבוררות ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו. המבקשים טוענים כי מתקיימות בנסיבות העניין עילות הביטול הקבועות בסעיף 24(3) ו - 24(8) לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). כן נטען כי ייגרם למבקשים עיוות דין ככל שפסק הבוררות לא יבוטל שכן מתקיימות הנסיבות בהן בית המשפט היה מורה על העברת הבוררת מתפקידה.

מהבקשה לביטול עולה כי ביום 14.11.2016, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו תובענה בדרך המרצת פתיחה (הפ"ב (מחוזי ת"א - יפו) 32802-11-16, להלן: "הבקשה הקודמת"), במסגרתה ביקשו להצהיר כי פג תוקף מינויה של הבוררת מאחר והבוררת פועלת ללא סמכות ו/או חורגת מהסמכות שניתנה לה לפי הסכם הבוררות, זאת משום שהליך הבוררות חורג באופן משמעותי ממכסת השעות שהצדדים קבעו באופן מפורש בהסכם, ומאחר וחלפה התקופה למתן פסק הבוררות כאמור בהסכם (נספח י"ד לבקשה לביטול).

בד בבד עם הגשת הבקשה הקודמת הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי הבוררות מהטעם שהבוררת פועלת ללא סמכות ו/או חורגת מהסמכות שניתנה לה לפי הסכם הבוררות מאחר ומוצתה מכסת 15 השעות לניהול הבוררות וחלפה התקופה למתן פסק הבוררות בהתאם לאמור בהסכם.

בהחלטתה מיום 27.11.2016, דחתה כב' השופטת (כתוארה אז) שבח את הבקשה לצו מניעה זמני (נספח י"ח לבקשה לביטול, להלן: "ההחלטה"). לאחר דחיית הבקשה לצו מניעה זמני, הודיעו המבקשים כי "נוכח קביעותיו של כב' בית המשפט בהחלטה לא יעמדו על המשך הדיון בהמרצת הפתיחה שהוגשה מטעמם". בהתאם להודעת המבקשים, הורתה כב' השופטת שבח על מחיקת הבקשה הקודמת.

משהבקשה לצו מניעה זמני נדחתה והבקשה הקודמת נמחקה, שבו הצדדים לשולחן הבוררות וביום 15.3.2017, ניתן פסק הבוררות.

בהחלטתי מיום 12.4.2017, הוריתי למבקשים לנמק "מדוע הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה לבית משפט זה לאחר שבקשה קודמת בעניינה של הבוררות דנן, במסגרתה ביקשו להצהיר כי סמכות הבוררת פקעה, הוגשה על ידם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו והבקשה נדונה לגופה והוכרעה".

בתגובתם ציינו המבקשים כי הבקשה הקודמת לא נדונה לגופה ולא הוכרעה וכי מדובר היה בבקשה אחרת, שונה בתכלית מהבקשה לביטול. הבקשה הקודמת הוגשה מאחר וכבר בשלב מאוד מוקדם של הבוררות היה ברור כי הבוררות חרגה באופן משמעותי ממשך הזמן וממכסת השעות שקצבו לה הצדדים במסגרת הסכם הבוררות. משכך, המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה להכריז על ביטול הליך הבוררות בשל פקיעת סמכויות הבוררת וחלוף התקופה למתן פסק הבוררות. לשיטתם, בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו דן אך ורק בבקשה לצו מניעה זמני והחליט לדחותה, וכלל לא דן בבקשה לביטול הליך הבוררות אשר נמחקה, לבקשת המבקשים, לאחר ההחלטה בבקשה לסעד זמני.

המבקשים הוסיפו וציינו כי קביעות בית המשפט במסגרת ההחלטה בבקשה לסעד זמני הן קביעות לכאוריות בלבד, והנסיבות והעובדות השתנו "באופן דרמטי", כמפורט בבקשה לביטול.

הבקשה הקודמת הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו הואיל והבוררות התנהלה בתל-אביב. הבקשה לביטול היא בקשה חדשה אשר לבית משפט זה קנויה סמכות מקומית לדון בה נוכח מקום מגוריו של המשיב. לפיכך, על בית משפט זה לדון ולהכריע בבקשה לביטול כמו גם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הבוררות שהוגשה יחד עמה.

המשיב טען בתגובתו כי דין הבקשה לביטול להידחות על הסף, וכי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים, בחוסר תום לב, ותוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט. המשיב טען כי הבקשה לביטול הוגשה בניגוד לכללי הסמכות המקומית, ועתר לדחיית הבקשה לביטול על הסף בשל מעשה בית דין.

לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, סבורה אני כי היה על המבקשים להגיש את הבקשה לביטול לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, אשר דן בבקשה הקודמת בעניינו של הליך הבוררות.

אכן, החלטה בבקשה לסעד זמני אינה יוצרת מעשה בית דין. עם זאת, סבורה אני כי כשמדובר בבקשות בענייני בוררות, טעמים של יעילות דיונית ומדיניות שיפוטית ראויה, מחייבים כי מקום בו הוגשה בקשה בעניינו של הליך בוררות, כל בקשה נוספת בעניינה של אותה בוררות תוגש לאותו בית משפט. ביסוד המדיניות השיפוטית הכללית בענייני בוררות עומד הרציונל של קידום וחיזוק הליך הבוררות כהליך יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים כמו גם הקלה בעומס המוטל על מערכת בתי המשפט (בש"א 2287/11 ד"ר ויינברג נ' רייסנר (9.5.2011)). כן ניתן להפנות בהקשר זה להסדר החקיקתי הקבוע בסעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, לפיו הסמכויות לדון בכל בקשה בענייני בוררות נתונה לבית המשפט שהעביר את העניין לבוררות, זאת בהיותו בית המשפט המכיר את פרטי הסכסוך, ראו לעניין זה רע"א 4369/02 דורון נ' דורון, נח(1) 241 (2003), ורע"א 6710/14 מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ' עיריית שפרעם (7.12.2014).

בענייננו, בית משפט המחוזי בתל-אביב -יפו, דן בבקשה קודמת שעניינה בקשה להצהיר כי סמכות הבוררת פקעה בשל מיצוי מכסת השעות הקבועה בהסכם הבוררות וחלוף הזמן למתן פסק הבוררות. בהחלטתה בבקשה לסעד זמני נדרשה כב' השופטת שבח, ולו באופן לכאורי, לטענות הצדדים בעניין פקיעת סמכות הבוררת. בנסיבות העניין, נוכח העובדה שטענות בדבר פקיעת סמכות הבוררות או פעולתה בחוסר סמכות בשל מיצוי מכסת השעות וחלוף המועד למתן פסק הבוררות בהתאם להסכם הבוררות, מהוות את עיקר הבקשה לביטול פסק הבוררות, כך שיש דימיון רב בין מרבית טענות הבקשה לביטול לטענות שנטענו בבקשה הקודמת, ומבלי להביע דעה לגופם של דברים, נראה כי הגשת הבקשה לביטול לבית משפט זה מהווה "פורום שופינג" ואינה מתיישבת עם התנהלות דיונית תקינה וניהול הליכי משפט בתום לב.

כאמור, סבורה אני כי מדיניות שיפוטית ראויה המקדמת תכלית של דיון מהיר ויעיל בענייני בוררות כמו גם חיסכון בזמן שיפוטי, מחייבת כי בית משפט שדן בבקשה במהלכו של הליך בוררות דוגמת בקשה להצהרה על פקיעת הליך הבוררות, יוסיף וידון בכל בקשה נוספת בעניינו של אותו הליך.

מבחינה פורמלית, לבית משפט זה נתונה סמכות מקומית לדון בבקשה שהרי הטענה כי המשיב מתגורר בתחום שיפוטו של בית משפט זה לא הוכחשה. המבקשים לא עתרו בתגובתם להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, לפיכך לא ראיתי להורות על העברת הדיון בבקשה לביטול לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו. עם זאת, משסבורה אני כי התנהלות דיונית ראויה מחייבת הגשת הבקשה לביטול לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, כבית המשפט שדן בבקשה קודמת בעניינה של בוררות זו, הרי ככל שהמבקשים לא יעתרו להעברת הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו עד ליום 27.4.2017, אורה על מחיקת הבקשה לביטול שהוגשה לבית משפט זה מכוח סמכותי על פי תקנה 100(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.