ניתנה ביום 06 יולי 2017

ישראל גרינפלד המבקש

-

תיסיר טויל המשיב

בשם המבקש: עו"ד שלמה בכור

בשם המשיב: עו"ד מוחמד סואלחה

ה ח ל ט ה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות; סע"ש 8082-01-15).
2. המשיב עבד אצל המבקש - במסגרת עסק לעבודות בנייה - החל מחודש יולי 2007, ולטענתו עד פיטוריו בחודש פברואר 2014. לטענת המבקש, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו כבר בתחילת שנת 2008, אך הוא המשיך לדווח על המשיב כעובד ו"שימר" את רישיונו, תוך שהמשיב מחזיר לו את ההפרשות שנדרש להעביר בגינו למדור התשלומים. במסגרת פסק דין מיום 16.6.16 העדיף בית הדין האזורי את גרסת המשיב (בעיקרה) על פני גרסת המבקש וקבע כי יש לקבוע את משך העסקת המשיב והיקפה בהתאם לדיווחים שבוצעו על ידי המבקש בזמן אמת ויוצרים חזקה עובדתית אשר לא נסתרה על ידו (כאשר רף ההוכחה הנדרש ממנו בנסיבות העניין הוא "גבוה ותובעני"). כן התקבלה גרסת המשיב בנוגע לנסיבות סיום העבודה, בדרך של ביטול היתר העבודה על ידי המבקש. טענת המשיב לעבודה בהיקף גדול מזה עליו דווח - נדחתה. כפועל יוצא מהקביעות לעיל, פסק בית הדין כי המשיב זכאי לקבל את כל הזכויות אותן תבע, בהפחתת ההפרשות שבוצעו בגין חלק מהרכיבים למדור התשלומים, והורה לצדדים להגיש תחשיבים לצורך מתן פסק דין משלים ובו פירוט הסכומים.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין מיום 16.6.16 אך ערעורו נמחק והוסכם בין הצדדים כי יהא רשאי לערער עליו במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים (ע"ע 32327-07-16 מיום 17.1.17).

1. במסגרת פסק דין משלים מיום 4.5.17, חויב המבקש לשלם למשיב הפרש פיצויי פיטורים בסך של 7,879 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך של 3,485 ₪; דמי נסיעות בסך של 32,225 ₪; דמי חגים בסך של 6,713 ₪; דמי הבראה בסך של 4,713 ₪; דמי כלכלה בסך של 4,170 ₪; הפרש פדיון חופשה בסך של 3,034 ₪; והפרשי שכר עד גובה השכר הענפי בסך של 45,412 ₪. בנוסף חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.
2. המבקש הגיש ערעור הן על פסק הדין המקורי והן על פסק הדין המשלים ועמו בקשה לעיכוב ביצוע, מושא הבקשה לפני.

הבקשה וטענות הצדדים

1. המבקש טוען כי סיכויו לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי טעה בית הדין בכך שנתן את פסק הדין המקורי בטרם התקבל פרוטוקול דיון ההוכחות אשר הוקלט; לא היה מקום לדחות את גרסת המבקש לפיה העסיק את המשיב משך מספר חודשים בודדים, שכן הוכח שבתחילת שנת 2008 חדל המבקש לעבוד כקבלן ונאלץ להפסיק את עבודת העובדים שעבדו בשירותו לרבות המשיב; שגה בית הדין בכך שראה ב"שימור" רישיון העבודה של המשיב על ידי המבקש כראיה לקיומם של יחסי עבודה, תוך התעלמות מהראיות שהוצגו ומלמדות כי המבקש הפסיק את פעילותו כקבלן בניין והחל לספק שירותי ניהול ופיקוח באתרי בניה שונים לחברות וקבלנים; שגה בית הדין בהתעלם ממכתב ההתחייבות עליו חתם המשיב ובמסגרתו הצהיר במפורש כי הוצאת הרישיון אינה מאשרת קיומם של יחסי עבודה בינו לבין המבקש, בפרט כאשר הוכח שעבד במהלך תקופה זו אצל מעסיקים אחרים.

אשר לפסק הדין המשלים נטען בין היתר כי שגה בית הדין בכך שחישב את זכויות המשיב בהתעלם מתקופת ההתיישנות, על אף שטענת ההתיישנות נטענה בכתב ההגנה; לא היה מקום לפסוק לזכות המשיב פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת; והחיוב בהפרשי שכר נעשה תוך התעלמות מאישורי שרות התעסוקה ומכך שהמשיב עבד במשרה חלקית כך שלא היה זכאי לשכר הענפי המלא.

1. המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בקשר לכך נטען כי המשיב הוא תושב שטחים אשר מתפרנס מעבודת כפיים, ועל כן יכולת השתכרותו היא נמוכה מאוד. עוד נטען כי למשיב אין כתובת או נכסים בישראל. לטענת המבקש, קיים חשש ממשי כי ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, העומד על סך של 107,631 ₪ שהינו סכום לא מבוטל, ולאחר מכן יתקבל הערעור בחלקו או במלואו, לא יהיה באפשרותו להיפרע מהמשיב. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, הנזק שייגרם לו אם בית הדין לא יעכב את ביצועו של פסק הדין, עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיב, אם בכלל, אם לא יקבל באופן מיידי את הסכום הפסוק.
2. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, קל וחומר כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד טוען המשיב כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ומטעם זה בלבד דינה להידחות (אם כי יצוין כבר כעת כי צורף תצהיר מטעם המבקש לבקשה). כן נטען כי המבקש מעלה בבקשה ובהודעת הערעור טענות עובדתיות חדשות שלא בא זכרן בהליך שהתנהל בבית הדין האזורי, ועל כן יש לדחותן על הסף. עוד צוין כי מדובר בניצול של עובד תושב השטחים שהועסק משך שנים ארוכות על ידי המבקש, כאשר העסקתו הוסדרה באמצעות מדור התשלומים של לשכת התעסוקה. לגופם של דברים נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק הדין מנומק ומבוסס כראוי ואין כל הצדקה להתערב בו. לטענתו, הערעור סב על קביעות עובדתיות, אותן קבע בית הדין על סמך התרשמות מן העדים והראיות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.

אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הביא כל ראיה המעידה על מצבו הכלכלי של המשיב, אלא הסתפק באמירה כללית כי מדובר בתושב שטחים. בקשר לכך נטען כי המשיב הוא אדם נורמטיבי, אב למשפחה אשר מיד עם פיטוריו על ידי המבקש מצא מקום עבודה אחר לפרנסתו ולפרנסת משפחתו. עוד צוין כי העסקתו של המשיב מוסדרת גם כיום באמצעות מדור התשלומים של לשכת התעסוקה, ולזכותו עומדים סכומים נכבדים בגין תקופת עבודתו אצל המבקש ואצל המעסיק החדש. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, לא תהיה כל מניעה להיפרע ממנו ככל שיתקבל הערעור.

8. בתגובתו לתשובת המשיב מדגיש המבקש כי המשיב לא צירף תצהיר לתגובתו, והסתפק באמירה בעלמא לגבי מצבו הכלכלי, בלא לתמוך אותה בראיה כלשהי. משכך, לגישתו, יש הצדקה לעכב את ביצועו של פסק הדין במלואו.

הכרעה:

9. נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק, מיום 10.3.14). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, מיום 10.3.14).

10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

אשר למאזן הנוחות - מחד, לא ניתן להתעלם מכך שעשוי להתעורר קושי מסוים בהשבת הכספים למבקש, אם יזכה בערעורו. מאידך, יש ליתן את הדעת לכך שפסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות אשר נקבע כי המשיב היה זכאי להן זה מכבר. לאור האמור, לא די בעובדה כי המשיב הנו תושב שטחים, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין תוך עיכוב משמעותי נוסף בתשלום זכויותיו הקוגנטיות (ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל, מיום 26.12.11; ע"ע (ארצי) 58413-05-13 יעקב כחלון - מוחמד ג'מיל עתיק, מיום 10.12.13).

אשר לסיכויי הערעור - מחד, פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות בעיקרן, שניתנו על סמך התרשמות בית הדין האזורי מהעדויות שנשמעו לפניו והראיות שהוצגו (ולא הוצגו) בפניו. מאידך, הן פסק הדין המקורי והן פסק הדין המשלים מעלים לדיון שאלות משפטיות שראוי כי ערכאת הערעור תיתן עליהן את דעתה, וביניהן רף ההוכחה שנקבע על ידי בית הדין לצורך סתירת הדיווחים למדור התשלומים (רף שעשוי היה להשליך על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי); והאם די היה בטענת ההתיישנות הכללית שהועלתה במסגרת כתב ההגנה.

בשקלול מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, שוכנעתי כי ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי, באופן שתעוכב - עד למתן פסק דין בערעור - מחצית מהסכומים שנפסקו לזכות המשיב, וזאת בכפוף להפקדת הסכום המעוכב (בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה לפי קביעת בית הדין האזורי) בקופת בית הדין (או לחלופין הפקדת ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום האמור) תוך 21 יום ממועד קבלת החלטה זו על ידי המבקש. סכום ההוצאות שנפסק לזכות המשיב לא יעוכב.

11. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 10 לעיל.

אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, י"ב אב י"ב תמוז תשע"ז (06 יולי 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.