1. התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לפינוי מושכר שבבעלותו והמצוי ברחוב אמנון ותמר 7 בקרית טבעון.

2. בישיבת יום 18.10.2017 הגיעו הצדדים להסכמה ביחס למועד פינוי הדירה על-ידי הנתבעים (15.1.2018).

כן הגיעו הצדדים להסכמה כי דמי השכירות עד יום 1.8.2016 שולמו במלואם.

3. ביחס לתקופה שמיום 1.8.2016 ועד לפינוי הדירה ביום 15.1.2018, טען התובע כי הנתבעים חבים בתשלום 16,285 ₪ (22,575 ₪ (17.5 * 1,290 ₪) בניכוי סכומים ששולמו במהלך שנת 2017: 5,000 ₪ ו-1,290 ₪).

4. הנתבעים טענו כי שילמו סכומים נוספים על חשבון שכר הדירה, כשלעניין זה הציגו, במהלך הדיון, העברה בנקאית על סך 3,430 ₪ שבוצעה ביום 27.6.2017. הנתבעים הוסיפו וטענו כי שילמו סכומים נוספים.

5. אשר על כן הוסכם כי הנתבעים יעבירו לתובע את האישורים שבידיהם לעניין תשלום כספים נוספים על חשבון שכר הדירה וכי התובע יבדוק אישורים אלה.

6. עוד הוסכם כי ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים בעניין סכום החוב הסופי בגין דמי שכירות לתקופה שמיום 1.8.2016 ועד יום 15.1.2018, יגישו הצדדים בקשה לבית המשפט ובית המשפט יכריע במחלוקת לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

7. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין.

8. ביום 5.11.2017 הגישו הנתבעים בקשה לדון במחלוקת הכספית.

9. הוריתי לצדדים להגיש טענותיהם בעניין גובה החוב, וכך עשו.

דיון והכרעה

10. מעיון בטענות וחישובי הצדדים עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך שנת 2017 שילמו הנתבעים, באמצעות העברות בנקאיות, סכום של 9,720 ₪ (1,290 + 5,000 _ 3,430 ₪).

11. למרות זאת טוענים הנתבעים כי הם חבים 6,450 ₪, בעוד התובע טוען כי הנתבעים חבים 11,565 ₪.

12. מעיון בתחשיבי הצדדים עולה כי המחלוקת נובעת משלושה סעיפים:

א. האחד, בחישוב הנתבעים לא נלקחו בחשבון דמי שכירות בין מחצית חודש ינואר 2018 (645 ₪);

ב. השני, הנתבעים הפחיתו מסכום החוב סכום של 4,000 ₪, אשר לטענתם שילמו במזומן (בקיזוז סכום של 500 ₪ בעבור גיזום עץ שנפל על גג השכן);

ג. התובע לא הפחית מסכום החוב יתרת זכות שעמדה לנתבעים ביום 1.9.2017 בסך 470 ₪.

13. מועד הפינוי המוסכם הנו 15.1.2018. לפיכך, על הנתבעים לשלם שכר דירה אף בגין מחצית חודש ינואר 2018.

14. אני דוחה את טענת הנתבעים כי החליפו את ההמחאות שחזרו בתשלום במזומן, וזאת מכמה טעמים: ראשית, הטענה עומדת בסתירה להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין. בהתאם להסכמות הצדדים, תקופת המחלוקת הנה 1.8.2016 ועד מועד הפינוי בעוד החוב של 4,000 ₪ מתייחס לשנת 2015; שנית, לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה, המוכחשת על-ידי התובע. יתר על כן, הטענה נטענת באופן כללי, ללא ציון המועד בו שולם הסכום הנטען; שלישית, הטענה כי ההמחאות הוחלפו בתשלום במזומן אינה מתיישבת עם כך שההמחאות נותרו בידי התובע; רביעית, הטענה עומדת בסתירה לתחשיב ליום 22.7.2016. בהתאם לתחשיב זה, חבו הנתבעים עד למועד עריכת התחשיב סך של 13,030 ₪. אין חולק כי הנתבעים שילמו סך של 7,000 ₪ במזומן וכן 7,790 ₪ בהמחאה ליום 31.8.2016. התחשיב כלל חוב בסך 4,000 ₪ משנת 2015. ברי כי לו סברו הנתבעים כי אינם חבים בתשלום דמי שכירות בגין שנת 2015, לא היו משלמים את הדירה כפי שעשו. יתר על כן, כעולה מצילום ההמחאה על סך 7,790 ₪, היא מהווה תשלום עד סוף חודש אוגוסט 2016.

15. בהתאם לתחשיב התובע חבו הנתבעים עד יום 1.8.2016 סכום של 13,030 ₪. הנתבעים שילמו עד יום 31.8.2016 סכום של 14,790 ₪. לפיכך, נוצרה לנתבעים יתרת זכות:

14,790 – 1,290 + 13,030 = 470 – ₪

סכום זה יש להפחית מחישוב התובע.

16. אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום של 11,095 ₪. סכום זה מהווה תשלום שכר דירה בגין השימוש בדירה עד יום 15.1.2018 שעה 12:00, כפי שהוסכם ונפסק.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ח, 24 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.