הרקע וההליכים

1. ביום 16.08.17, הגישה התובעת תביעתה, ובקשה דחופה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד (להלן: "הבקשה"), על מנת להבטיח את ביצועו העתידי של פסק הדין שינתן בתביעה, בשל הנזק שנגרם וצפוי להגרם לה, בגין גזל לקוחות, גניבת סודות מסחריים והפרת התחייבות הנתבע לשמירה על סודיות והגבלת עיסוק.
2. עוד באותו היום דחתה כב' הרשמת תמר עציון פלץ, את הבקשה, וקבעה כי לא הובאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, שכן טרם נפרשה בפני בית הדין מסכת הראיות בשלמותה.

כן קבעה כב' הרשמת, כי סכום התביעה מבוסס על סכומי כסף שקיבל הנתבע וצפוי לקבל מלקוחות שגזל לכאורה מהתובעת וכי המדובר בסכומים שהגיעו ויגיעו לידי הנתבע ויאפשרו לתובעת להפרע ממנו.

1. לאחר דיון קד"מ בפני כבוד השופטת כ. פלד הועבר ההליך להוכחות.

מטעם התובעת העיד מר אלכס חרלמפ, אחד הבעלים של התובעת (להלן: "אלכס").

1. הנתבע העיד לעצמו, כן העידו מטעמו מר מיכאל ריי (להלן: "מיכאל") ראש אגף מיחשוב במרכז הבינתחומי הרצליה והגב' אורלי שקד (להלן: "שקד"), מנהלת משאבי אנוש במרכז הבינתחומי הרצליה.
2. סיכומי התובעת הוגשו ביום 03.02.20.

סיכומי הנתבע הוגשו ביום 05.04.20.

עת בא בפנינו למתן פס"ד ומשתמה כהונתו של נ.צ. מעסיקים, מר יעקב גונצ'רובסקי, ולאחר החלטה שניתנה בנדון – מוּנה נ.צ. תחתיו, מר יוסף רובינשטיין, ומשכך, ניתנת עתה הכרעתנו.

טענות התובעת

1. התובעת היא סוכנות לביטוח מקבוצת "הפניקס", המתמחה בניהול הסדרים פנסיוניים ופיננסיים, ובמסגרתה מתקיים "מיזם אלאור", שהוא מיזם ביטוח חיים משותף עם התובעת ובבעלותם של אלכס חרלמפ וליאור קינן (להלן: "קינן") (להלן: "המיזם").
2. המיזם עוסק בניהול הסדרים פנסיוניים של עובדים, החל בטיפול בעובד בודד אצל מעסיק ועד לטיפול במעסיקים עצמם. הן העובדים והן המעסיקים הם לקוחות המיזם.
3. הנתבע נקלט לעבודה בתובעת ביום 18.07.2011 בתפקיד מוקדן שרות לקוחות, וביום 01.05.2013 החל עבודתו כמנהל תיקים.
4. הנתבע התחייב במפורש, לשמירת סודיות, הגבלת תחרות, והמנעות מגזילת לקוחותיה של התובעת.
5. הנתבע רכש את כל הידוע לו על תחום עיסוקו של המיזם, במהלך עבודתו בתובעת.

הנתבע התקבל לעבודה במיזם, ללא שום הכשרה בתחום המיזם, ללא ידע קודם בתחום הביטוח שבו עוסקת התובעת, וללא שום הסמכה או רישיון מכל סוג שהוא, הרלוונטיים לתחום הביטוח.

1. במהלך עבודתו כמוקדן שרות לקוחות בתובעת, בין היתר, ענה הנתבע לשיחות נכנסות של לקוחות התובעת. בתפקיד זה כיהן הנתבע כשנה ועשרה חודשים, כאשר במהלכם קיבל רישיון של משווק פנסיוני.
2. עם קבלתו לעבודה במיזם, הנתבע עבר, על חשבון התובעת (תוך קבלת שכר מלא), קורס ביסודות הביטוח, שכלל קורס מקצועי ולימוד כל תכניות הביטוח הקיימות בשוק, קריאת דוחות שנתיים, תוכנות מחשב, מענה ללקוחות וכל הקשור לעבודה כמוקדן שרות לקוחות בתובעת.
3. לאחר מכן, הנתבע עבר התמחות במקצוע של סוכנות ביטוח ובחודש מאי 2013, החל לעבוד כמנהל תיקי לקוחות במיזם, בכפיפות ישירה למנהלי המיזם (אלכס וקינן).
4. במסגרת תפקידו כמנהל תיקי לקוחות, הנתבע הופקד על הקשר עם ארגונים גדולים, שהינם בעלי חשיבות רבה ואסטרטגית לתובעת בכלל, ולמיזם בפרט.
5. סודותיה המסחריים הכמוסים של התובעת הופקדו בנאמנות בידי הנתבע, והופרו על ידו לאחר מכן.
6. הנתבע התפטר לטענתו, בשל מצבו הבריאותי ומשאינו עומד בלחצים הכרוכים בעבודתו בתובעת.

מאוחר יותר, התברר כי הנתבע התחיל לעבוד כסוכן עצמאי, פנה ללקוחות של המיזם, גייס לקוחות אלה והעביר אותם לגוף מתחרה; ע"מ להגן על פרטיותם של צדדים שלישיים, יקרא אותו גוף "סוכנות הסדר איקס", שאף היא, כדוגמת התובעת, תאגיד גדול ומוביל המתמחה בהסדרים פנסיוניים, ומתחרה במישרין בתובעת.

1. יש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הפרותיו החמורות ומעשי הגזל, תוך הפרת התחייבות להמנע מתחרות אסורה ומזיקה בתובעת, גזל סודות מסחריים, הפרת ההתחייבות לשמירת סודיות והגבלת תחרות, פגיעה באינטרסים מוגנים, גרם הפרת חוזה ושימוש במידע סודי שהופקד ע"י התובעת בידיו הנאמנות של הנתבע.
2. התובעת עותרת לנזקים שנגרמו לה באומדן של שוויו של תיק לקוח, ובסך כולל של 450,982 ₪.

[בסיכומיה, עתרה התובעת לפיצוי בסך של 292,656 ₪ ברכיב זה (בגין 41 לקוחות, שהנתבע הודה בגזילתם)].

1. לחלופין, על הנתבע לפצות את התובעת, כפיצוי בלא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪, עפ"י סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

טענות הנתבע

1. החל לעבוד בביטוח לפני תחילת עבודתו אצל התובעת – בשנת 2006 במוקד ביטוח החיים של "ביטוח ישיר". לאחר כשנה התפטר מ"ביטוח ישיר" והחל בלימודי תואר ראשון בכלכלה.
2. ביום 18.07.2011, החל לעבוד בתובעת בתפקיד מוקדן שירות לקוחות. לצורך כך לא עבר שום קורס או הכשרה.
3. במקביל לעבודתו בתובעת, למד, על חשבונו ובזמנו הפרטי, לימודי חובה לצורך קבלת רשיון סוכן ביטוח פנסיוני (להלן: "הרישיון"), רשיון הניתן על ידי משרד האוצר לאחר מעבר של בחינות משרד האוצר בהצלחה.
4. במסגרת לימודיו רכש (על חשבונו וזמנו הפרטי) ידע בענף ביטוח החיים והפנסיה; כן עבר בהצלחה את הבחינות הנדרשות לצורך קבלת הרשיון, ע"י משרד האוצר.
5. במהלך תקופת ההתמחות לקבלת הרשיון, פנה נציג התובעת לנתבע בהצעה כי בסיום ההתמחות ולאחר קבלת הרשיון, יעבור לעבוד במיזם.
6. במהלך חודש מאי 2013 החל לעבוד במיזם. בטרם החל לעבוד במיזם, לקח חלק בהכשרה פנימית של התובעת, שארכה פחות מחודש ימים, הכשרת סוכני שטח. הכשרה זו כללה מספר מצומצם של תכנים מקצועיים ובעיקר נכללו בה אימונים ושיטות מכירה לצורך שיווק מוצרי ביטוח. בסיום ההכשרה החל לעבוד בתפקיד סוכן מכירות במיזם.
7. בשל אופי העבודה האינטנסיבי וחוסר הסיפוק האישי והמקצועי, וההבדל בין תפיסת העולם של התובעת לעומת תפיסת עולמו, מה שגרע ממנו כוחות נפשיים רבים – עד אשר לא היה בכוחו להמשיך ולעבוד אצל התובעת.
8. ביום 30.10.16 הגיש לתובעת מכתב התפטרות, בו נתן 60 ימי הודעה מוקדמת.
9. ביום 05.01.2017 החל לעבוד כסוכן ביטוח עצמאי בענף ביטוח החיים ופתח תיק עוסק מורשה.
10. לאחר סיום עבודתו בתובעת, החלו לפנות אליו עובדים ומעסיקים, שהיו לקוחות התובעת, שביקשו להמשיך ולקבל ממנו את שירותי הביטוח באופן אישי וישיר. בין הפונים היו חבריו, בני משפחה וכן לקוחות, שהיו חבריו ברשת החברתית FACEBOOK (להלן: "פייסבוק"), או שהיו אתו בקשר באמצעות "וואטסאפ".
11. מעולם לא פנה באופן ישיר ללקוחותיה של התובעת. לקוחותיה של התובעת שעברו לטיפולו, פנו אליו מיוזמתם.
12. המידע אליו נחשף במהלך עבודתו בתובעת, אינו מהווה "סוד מסחרי"' כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, שכן את כל המידע ניתן לגלות באתרי אינטרנט השונים.
13. בהסכם העבודה עליו חתם קיימת תניית אי תחרות גורפת בכל קנה מידה של סבירות.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

1. "סוד מסחרי" מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כדלקמן:

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

1. סעיף 7 לחוק עוולות מסחריות מעניק הגנה לידע מקצועי שנרכש על ידי העובד במהלך שנות עבודתו, אותו הוא זכאי לקחת עמו כחלק מהמקצועיות שרכש, וקובע כי:

"(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

1. הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;
2. השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.
3. עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, לחייב אותו בהשבת טובת ההנאה, כולה או חלקה, לבעל הסוד".
4. בפסיקה ניתנה הגדרה ל"סוד מסחרי", תוך הדגשה כי הגדרתו של "סוד מסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו: עליו לתאר ולפרט מהו הסוד; אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. על הטוען ל"סוד מסחרי" להוכיח כי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים, או שמירת החומר במקום מוגן.

בכל הנוגע לרשימת לקוחות הובהר, כי רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית, רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן [ראה לעניין זה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, פ"ד לד(1999) 294 (להלן: "הלכת צ'ק פוינט")].

לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן משקל רב, אלא אם היא סבירה ומגינה על האינטרס של שני הצדדים.

לאינטרס לגיטימי קיימים 4 קריטריונים: קיומו של סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת, ותום לב ויחסי האמון בין הצדדים [ראה הלכת צ'ק פוינט, עמ' 314- 315; וכן ע"א 6601/96 AES SYSTEMS INC נ' סער פ"ד נד(3) 850 (להלן: "עניין סער")].

1. הידע והנסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד למקום עבודה חדש הוא אינו נדרש "למחוק" מזכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת.

בד"כ, כאשר מסתיימים יחסי העבודה, רשאי העובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בעבודתו, כדי להפיק תועלת אישית ולהתחרות במעבידו, ובלבד שלא יעשה שימוש במידע קונפידנציאלי של המעסיק, העולה כדי הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום לב [ראה לעניין זה הלכת צ'ק פוינט עמ' 322; ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', פ"ד נא(3) 421, 438- 439)].

1. רשימת לקוחות תהווה "סוד מסחרי", כחלק מקניין המעסיק, רק בנסיבות בהן יוכח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיגה, כאשר הקובע הוא מהות הרשימה ותכולתה, ולא שמה או כינויה ע"י הצדדים. עוד נקבע, כי חשיבותה של רשימת הלקוחות אינה בזהות הלקוחות אלא בתנאי ההתקשרות. כן יש להביא בחשבון את ההשקעה ב"משיכת" לקוחות ואת החסכון בהשקעה, למי שנגלה לו הסוד המסחרי [ראה לעניין זה ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מון בע"מ נ' פודליין בע"מ, לח (2003) 72 (להלן: "עניין הר זהב")].
2. על רקע התשתית הנורמטיבית הזו, נבחן להלן את טענות התובעת וראיותיה.

מן הכלל אל הפרט

1. טוענת התובעת כי הנתבע התחייב לשמירה על סודיות, ולהמנע מתחרות בה ומגזילת לקוחותיה, במסגרת נספח א' להסכם העסקה מיום 01.05.13 (להלן: "ההסכם"), וכי הנתבע נחשף למידע כמוס ויקר ערך של המיזם ושל התובעת, שכן הוא הופקד על קשר עם ארגונים גדולים בעלי חשיבות רבה ואסטרטגית לתובעת בכלל, ולמיזם בפרט.

הנתבע היה חשוף למאגר הלקוחות של התובעת, כולל לקוחות שלא היו בטיפולו הישיר, ובמסגרת זו נחשף לשלל הפרטים והנתונים לגבי הלקוחות, כגון נתוני שכר, הסכמים מסחריים, מחירים, תעריפים, לקשרים העסקיים בין התובעת ללקוחות, וכן מידע אישי כגון העדפות, "גחמות" של אנשי הקשר בארגונים (בעלי חשיבות שיווקית).

בתום יחסי העבודה בין הצדדים, הנתבע פנה ללקוחות המיזם, והעביר אותם אליו, תוך שגזל וניצל סודותיה המסחריים של התובעת.

כן טענה, כי הנתבע החל להתחרות בה תחרות אסורה, תוך הפרת התחייבויותיו לשמירת סודיות ומניעת תחרות, כאמור בהסכם.

מאידך, הוברר בפנינו כי הגם שהתחייבותו בהסכם רחבה – הבינה התובעת בהליך(שמא, כ"מצוות אנשים מלומדה"), כי אין תקווה לעתירתה, ו"הסתפקה" בסעד של שמירת לקוחות התובעת (ולא "קבוצת שקל").

הנתבע גזל 52 לקוחות בהם הוא טיפל מטעם התובעת (סעיף 124 לתצהיר התובעת; בסיכומיה טענה ל- 41 לקוחות, לאחר הודאתו של הנתבע).

1. הנתבע טען כי לאחר שסיים עבודתו בתובעת, פנו אליו מספר מצומצם של "עובדים" שהיו לקוחות התובעת וביקשו להמשיך לקבל ממנו שירות באופן אישי וישיר, וכי הוא לא פנה באופן יזום ומכוון ללקוחות התובעת.

עוד טען כי מתוך 52 הלקוחות הנטענים בכתב התביעה, 11 לקוחות כלל אינם לקוחותיו, כך שמדובר על 41 לקוחות "עובדים" ולא "מעסיקים", שעברו לשירותיו.

הנתבע לא נתן גרסה כספית בתצהירו; בסיכומיו טען כי "העמלה החודשית המשולמת לנתבע בגין יתר הלקוחות המפורטים בנספח "17" לתצהירו של מר חרלמפ עומדת על סך של כ- 3,000 ₪ בחודש כולל מע"מ"(ההדגשה במקור).

הנתבע לא גזל את סודותיה המסחריים של התובעת: נתוני השכר ניתנים לגילוי ע"י מערכות ממוחשבות; כאשר העובד המבוטח מוסר יפוי כוח או מספר ת.ז. לקבלת נתונים; כל אדם, הנכנס לתוכנה כגון "הר ביטוח", יכול לדעת במדוייק את עלויות הביטוח של מבוטח; התעריפים המיוחדים להם טענה התובעת, ניתנים לגילוי על ידי הלקוח עצמו, או ניתנים לגילוי ע"י סוכן ביטוח באמצעות פנייה למספר מבטחים או קרנות ע"מ להפיק הצעות נגדיות; באשר ל"גחמות" הלקוחות, המדובר במעסיקים שאוהבים שיטת עבודה מסויימת וכלל אינם לקוחות הנתבע; ההסכמים בין המעסיקים לתובעת אינם רלוונטיים, שכן הנתבע נותן שירותים רק לעובדים.

עוד טען הנתבע כי האיסור בנספח א' להסכם אינו חוקי, אינו מידתי ופוגע בחופש העיסוק שלו, במידה העולה על הנדרש.

תניית אי התחרות בהסכם

1. סעיף 1 לנספח א' להסכם קובע:

"העובד מתחייב, כי החל ממועד תחילת ההסכם וכל עוד הסכם זה בתוקפו ובמשך תקופה כמפורט להלן-

• 1. יחדל ו/או ימנע מכל עיסוק בתחום הביטוח, הפנסיה והגמל שלא לפי נספח זה, התחייבות זו תהא תקפה עד תום תקופת עבודת העובד בקבוצת שקל.
  2. ישמור בסודיות ולא יגלה לכל אדם או יחשוף כל מידע סודי ולא יעשה שימוש כלשהו במידע סודי, הניתן לניצול כלכלי כלשהו, אלא אגב ולצורך מילוי תפקידו בקבוצת שקל וביצוע עבודתו אצלה ועבורה, וככל שהדבר נחוץ לצורך זה. התחייבות זו הינה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן.
  3. יחדל ו/או ימנע מלפנות ו/או להיעתר לפניות, במישרין ו/או בעקיפין, ללקוחות קבוצת שקל בתחום הביטוח, הפנסיה והגמל והוא ו/או מי מטעמו לא יהיו, במישרין או בעקיפין, בעל עניין במי שפונה ללקוחות אלה. התחייבות זו תהיה למשך תקופה של עד תום 12 חודשים מתום תקופת ההסכם..."

(ההדגשות הוספו).

סעיף 3 לנספח א' להסכם מגדיר "לקוחות קבוצת שקל" ו"קבוצת שקל" כך:

""לקוחות קבוצת שקל" – מבוטחים בתחום הביטוח, הפנסיה והגמל וכן כל מעסיק אשר עובדיו או קבוצה מעובדיו בוטחו ב- 12 החודשים האחרונים לתקופת ההסכם, או בכל חלק מהם, באמצעות קבוצת שקל וכל מעסיק אשר ב- 12 החודשים שקדמו למועד הפסקת ההסכם ניהל עם קבוצת שקל משא ומתן לבחינת אפשרות ביטוחו בתחום הביטוח, הפנסיה והגמל באמצעות קבוצת שקל אשר טרם מבשיל לידי הסכם, או כל לקוח אשר ניהל ב- 12 החודשים שקדמו למועד הפסקת ההסכם הליך או מכרז או מעין מכרז בו השתתפה קבוצת שקל וזכתה בו.

"קבוצת שקל" - שקל סוכנות לביטוח 2008 בע"מ (להלן – "שקל") ו/או כל חברה קשורה לרבות-מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל – חברת בת ו/או חברת אם ו/או סוכנויות ביטוח".

1. עפ"י ההלכה, לא ינתן תוקף לתנייה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם הוכח כי התנייה מגינה על "אינטרס לגיטימי" של המעסיק.

בענייננו, התובעת לא עמדה בתנאים הקבועים בפסיקה ולא הוכיחה עובדות המקיימות האמור: קיומו של סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה, תום לב ויחסי אמון.

עוד נקבע כי אין ליתן תוקף לסעיפי שמירת הסודיות ואי תחרות, כפי שהם מנוסחים בהסכם ואין ליתן תוקף להסכמה שעה שהיא פוגעת בחופש העיסוק לו זכאי העובד, כפי שיפורט להלן.

1. התובעת לא הוכיחה "הכשרה מיוחדת" שקיבל הנתבע, מעבר למידע/הכשרה רגילים במהלך עבודתו הרגילה של הנתבע. טענותיו של הנתבע באשר ללימודי התואר, והלימודים לרישיון (בזמנו הפנוי ועל חשבונו) לא נסתרו כלל על ידי התובעת.

התובעת לא הוכיחה כי השקיעה משאבים מיוחדים להכשרתו. מעבר להכשרתו הפנימית, עבור המיזם, כשלא הוכיחה ולוּ המשאבים לכך – לא הוּכחה הכשרה שקיבל. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התובעת שילמה חלק מלימודי התואר או מקורסי החובה שלמד בהם הנתבע לצורך קבלת הרישיון.

עוד יש לציין כי הכשרה במהלך עבודתו הרגילה, או על חשבונו ובזמנו הפנוי של הנתבע, אינה כדי "הכשרה מיוחדת", בה המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד (ראה לעניין זה הלכת צ'ק פוינט, עמ' 314).

התובעת לא הציגה עלויות להכשרה לה טענה, או לכך כי מכלל עובדיה קיבל הנתבע הכשרה מיוחדת, המבדילה ומייחדת אותו משאר עובדיה.

יצויין כי ידע והתמקצעות אותם רכש הנתבע במהלך עבודתו, הפכו להיות חלק מהתמחותו ומכישוריו האישיים, כישורים שלא ניתן "למוחקם" מזכרונו, וזכותו להשתמש בידע זה גם בסיום יחסי העבודה, וממילא אינם מצדיקים את הגבלת עיסוקו.

1. תמורה מיוחדת – לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבע קיבל תמורה כלשהי, ודאי לא מיוחדת, לסעיפי הגבלת התחרות שבהסכם. בחקירתו הנגדית, אישר אלכס כי לא ניתנה לנתבע כל תמורה בגין התחייבותו לאי תחרות (עמ' 66 שורות 8- 10).

גזל "סודות מסחריים"

1. כאמור, התובעת טענה למידע "הסודי" ו"הכמוס" אליו נחשף הנתבע בתפקידו, וכי הוא עשה שימוש במידע הנ"ל בסיום יחסי העבודה, כאשר החליט לעבוד כעצמאי.
2. לא הוכח מהו ה"סוד המסחרי" שעליו מבקשת התובעת להגן ואף לא מהו ה"סוד" לו טענה כללית, או כי הוא בגדר "קניין", פטנט, תוכנה או פורמולה.

התובעת לא תמכה בראיות הטענה כי נתוני השכר, ההסכמים מול הלקוחות, התעריפים, שיטות השיווק, אינם נחלת הכלל, ולא הוכיחה מה מייחד אותה משאר העוסקים בתחום.

נדמה כי עיקר טענתה הוא ב"קשרים" עם הלקוחות העסקיים המבוטחים דרכה ועובדיהם – קרי: גזל "רשימת לקוחות", רשימת 52 לקוחות שביטלו את הפוליסות, לאחר סיום עבודתו של הנתבע, כשלשיטתה, הנתבע פנה ושידל את הלקוחות האלה לעבור לשירותיו.

1. התובעת לא הציגה ראיות לכך כי הנתבע לקח רשימה "מן המוכן", או כי פנה לכ"א מלקוחות אלה, או כי ניסה לשכנע אותם לעזוב את שירותי התובעת ולעבור אליו בעת או לאחר שסיים העסקתו.
2. יובהר כי מתוך 52 הלקוחות לגביהם ציינה התובעת כי ביטלו את הפוליסות באמצעותה, רק 41 מהם עברו לנתבע – ואף זאת הוכח בפנינו, עפ"י הודאת הנתבע (בתצהירו ובעדותו) (עמ' 83 שורות 27- 29).
3. הנתבע טען כי לקוח שפנה אליו הוא ישמח לתת לו שירות אם הוא "כל כך מאוכזב משקל" (עמ' 93 שורות 24- 25).

ובהמשך העיד כך:

"אני לא הלכתי לשום לקוחות, הם באו אלי, יש לי מספיק לקוחות, מדובר על 41 קצת פרופורציה, לא עשיתי שום דווקא ושום מה שאתה טוען, מי שרצה פנה אלי ואני שמח וגאה לתת לו שירות".

(עמ' 93 שורות 29- 31).

1. כשנשאל אלכס האם בדק אלו מהמבוטחים שעזבו את התובעת עברו לנתבע ואלו לא, ציין כי הוא לא יכול היה לבדוק זאת:

"עו"ד פרי: אם רצית כל כך לקצר, למה, בהגינותך, לא אמרת, 'תראו, אלה בכלל לא 52 פוליסות, אנחנו יודעים רק על 52 פחות 11'?

העד, מר חרלמפ: אני לא אמרתי. אנחנו לא ידענו על 52 פחות 11.

ש: הנתבע שלך (שלח) לך מכתב, אמר לך. הוא בהגינותו, הוא אמר לך, 'זה, וזה וזה אני מכיר, זה וזה אני לא מכיר'.

ת: אז אני לא יכולתי לבדוק, לא יכולתי לבדוק את זה. זה הכל"

(עמ' 32 שורות 5- 10).

1. עוד הוברר כי המבוטחים שעזבו את התובעת פורטו ע"י ציון מספרי ת.ז.; לא ניתן פירוט באשר לפוליסות שעברו לנתבע. אלכס אישר בחקירתו שלא כל הפוליסות עברו לנתבע:

"ת: חלק העבירו רק את הפרטי, חלק העבירו רק את הפנסיה וחלק העבירו את הכל.

ש: במילים אחרות, ואני קודם כל מודה לך על הגינותך. במילים אחרות, אתה אומר, העובדה שכתבנו לתעודת זהות "8198095", הראשונה, שלפיה שולם באפריל-מאי 2017 112 ₪. לאו דווקא כל 112 השקלים האלה נגרעו מאיתנו בגלל הנתבע. יכול להיות שרק חלק, וחלק אולי סוכן אחר לקח או אולי נשאר אצלכם בכלל, נכון?

ת: חלק עובדה שנשאר אצלנו, זה ה-112.

ש: כלומר, כשהנתבע.

ת: ואת ההפרש, זה בעקבות מה שהוא לקח.

ש: מעולה. כלומר, בשורה התחתונה, אם עכשיו יש לקוח מסוים שלכם, שהחליט להעביר פוליסה מסוימת שלו, תכנית פנסיה לצורך העניין, לנתבע. לא בהכרח הוא העביר את כל הפוליסות שלו לנתבע, רק חלק מהן כנראה. נכון?

ת: יכול להיות שכן"

(עמ' 15 שורות 22- 33; עמ' 16 שורות 1- 5).

ובהמשך:

"ש: עוד פעם, אתה לא פירטת כל לקוח כמה פוליסות היו לו, וכמה עברו למר קוזי. אלא אמרת באופן כללי, הפרמיה הייתה x ועכשיו היא Y. יכול להיות שיש עוד פוליסות אצלכם, אנחנו לא יודעים. אתה הסכמת איתי על זה לפני כן.

ת: יכול להיות שיש עוד פוליסות אצלנו".

(עמ' 38 שורות 8- 11).

1. עולה איפוא כי הגם שהנתבע אישר כי 41 לקוחות (מתוך 52 שמנתה התובעת) עברו אליו – אין בפנינו איזשהי ראייה להקף הפעילות שעבר, ודאי לא ל"נפח הכספי" של מעבר כאמור, או אם כל הפוליסות של לקוח מסוים עברו לנתבע, לא לבסיס להקף הכספי שהשתנה, ואף לא ראייה כי "הנזק" הנטען לתובעת, לא נגרם כתוצאה מפוליסה/פוליסות שעברו למשל, לסוכן אחר כלשהו.
2. כן אישר אלכס בחקירתו כי היו מבוטחים שרצו לעזוב, יחד עם זאת, באמצעות שימור לקוחות של התובעת, הצליחה התובעת לשמר כמה וכמה לקוחות (עמ' 21 שורות 25- 33; עמ' 22 שורות 1- 4) (אגב, שמותיהם/מספרי ת.ז. לא פורטו ולא הוכח כי מבוטחים אלה רצו לעבור לנתבע דווקא, או קשר בין "רצונם", להתפטרות הנתבע).
3. מהראיות שהציגה התובעת עצמה – לא הוכח "סוד" ולא גזל "סוד מסחרי". הוכח, וע"י הנתבע, כי 41 לקוחות עברו לקבל שירות מהנתבע. לא הוכח, עם זאת כי הקף השירות ש"נגרע" מהתובעת, כטענתה, ע"י אותם לקוחות – עבר לנתבע!

ההשוואה המספרית שטענה לה התובעת ,אף אין בה הוכחה כי כך ארע בשל שימוש שעשה הנתבע במידע שבא לידיעתו במהלך עבודתו בתובעת. לא הוכח מהו "הסוד המסחרי" שגזל הנתבע, גם כשאישר כי 41 לקוחות פנו אליו ועברו לקבל שירות ממנו.

התובעת גם לא הוכיחה מהו ה"סוד המסחרי" ב"גחמות" של לקוח מסוים, שעבר לנתבע. מעדויות הנתבע דווקא עלה כי ה"גחמות" – של הלקוח הן, הלקוח פועל על פיהן, ברצותו מציע לעובדיו לקבל שירות מהנתבע וברצותו – אחרת. כאן ראוי להזכיר אף את עדות הנתבע ביחס למיכאל וריבוי השינויים שביצע(=גחמותיו).

ראוי להזכיר כי הגבלת חופש עיסוקו של עובד, כך שלא יתחרה במעסיק לאחר סיום יחסי העבודה, היא הגבלה הנוגדת את "תקנת הציבור" [ראה לעניין זה עניין הר זהב; ע"ע (ארצי) 27122-12-13 צעצועי דורון, שותפות רשומה – יעקב פרנציס (פורסם בנבו, 15.01.2017)].

1. שקד הצהירה כי היא מיוזמתה פנתה לנתבע על מנת שימשיך להיות הסוכן שלה לאחר שעזב את התובעת, שכן לא הייתה מרוצה ממחליפתו בתובעת. אמירותיה בנדון לא נסתרו.
2. הנתבע צירף לתצהירו הודעה שנשלחה משקד אליו ביום 10.01.17:

"יצאנו מפגישת הכרות עם צופי ואלכס, חיים שלי אתה היא לא באה לי טוב, אני רוצה להשאר אתך, איפה חותמים?"

שקד לא נחקרה על הודעה זו והתובעת לא הצליחה להפריך כי שקד מטעמה פנתה לנתבע ולא הנתבע פנה אליה.

עולה איפוא מעדותה, כי לא רק שהנתבע לא פנה למרכז הבינתחומי/לעובדיו –אלא, אין בפנינו מהו "הסוד", מקום שהלקוח עצמו (המרכז הבינתחומי), הרשאי לקבל שירותיו במקום שיחפוץ ואינו "כבול" לתובעת בפעולותיו, וכך אף עובדיו להם בודאי החופש לפעול בנדון כרצונם! משמע, בהקשר לדוגמא למרכז הבינתחומי ועובדיו, ברי כי אין ראייה כלשהי להפרת ההסכם ע"י הנתבע. בל נשכח כי הוראות ס' 1.3 כה גורפות, שברי לאור הראיות שבפנינו שאין מקום להעתר לתביעה בנדון.

1. שונים הדברים לטעמנו, ביחס למיכאל: לא נעלם מעינינו כי מיכאל הצהיר כי יצר קשר עם הנתבע בשלהי חודש ינואר 2017; יחד עם זאת, כשהוצגה לו בקשה לביטול פוליסה בתובעת, הנושאת תאריך 22.12.16 (נספח 12 לתצהיר התובעת), לא ידע להשיב מדוע ביקש לבטל את הפוליסה שלו, דווקא בסוף דצמבר. כן לא ידע מדוע נרשם על גבי הבקשה "לבטל ב- 1.2.17" (עמ' 78 שורה 1- 16).
2. באותו עניין, העיד הנתבע בפנינו כי התאריך הנכון הוא 22.1.17 והרשום בטופס הוא "טעות סופר" (עמ' 105 שורה 11).
3. כשנשאל הנתבע כיצד נוצר הקשר בינו לבין מיכאל, טען כי מיכאל פנה אליו באמצעות "פייסבוק", לאחר שהנתבע פרסם את הפוסט שלו בפייסבוק (עמ' 108 שורות 18- 19).

בנספח 5 לתצהירו, צירף הנתבע פוסט פרסום ברשת החברתית "פייסבוק" מיום 19.01.17 (סעיף 29 לתצהיר הנתבע). יחד עם זאת אין בפנינו נתונים אם פירסם פוסטים נוספים/לפני המועד הנ"ל.

1. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, הציגה התובעת בפניו דוא"ל מתאריך 22.12.16, שענייננו "בקשה לביטול/סילוק פוליסת ביטוח חיים/קרן פנסיה" (של מיכאל), שנשלח מדוא"ל של הנתבע אצל התובעת, לדוא"ל הפרטי שלו (מוצג 1, נספח 18).

הנתבע התנגד להצגת הדוא"ל וטען ל"הרחבת חזית", ולכך כי מסמך זה לא גולה במסגרת גילוי מסמכים.

בהחלטתנו הורינו כי הנתבע ישיב על השאלה, תוך שיוצג הדוא"ל, כמוצג נוסף של התובעת, וכי משלא גולה בגמ"ס – יהא לדבר ביטוי בהכרעתנו, והכל ע"מ שיתאפשר להציג בפנינו את מלוא התמונה העובדתית.

בשל חשיבות הגרסה העובדתית בנדון להכרעה, נרחיב להלן עדות הנתבע בנדון:

"ש: תגיד לי, למה דווקא במועד הזה ה – 22 בדצמבר שאתה אמרת שהוא נובע מטעות והוא מופיע גם במסמך הזה, למה דווקא במועד הזה, כן? גם מופיע בטופס שאתה אמרת שהוא נכתב בטעות, כן? וגם שלחת את המיילים האלו פתאום פעם ראשונה אחרי שאתה מטפל במייק ריי כבר 4 שנים לפחות ובינה לפנייך, כן? למה פתאום שלחת את שני המיילים האלה דווקא למייל הפרטי שלך ב- 22, למה?

ת : קודם כל תמיד אני שולח למייל שלי לגיבוי של ג'ימייל תמיד הייתה לי בתוך תיקייה.

ש: למה זה לא מופיע פה?...

העד, מר קוזי : תמיד הייתה לי תיקייה בתוך תיקייה כבר מ- 2015 הייתה לי תיקייה בתוך תיקייה במייל, תמיד היה לי.

כב' הש' מאירי : ג'ימייל זו הכתובת הפרטית שלך?

העד, מר קוזי : ג'ימייל זו הכתובת שלי, כן.

כב' הש' מאירי : אז כל מסמך שהיה לך במסגרת העבודה שלך היית שולח גם?

העד, מר קוזי : לא, כן, הייתה לי תיבת גיבוי, כן.

כב' הש' מאירי : תיבת גיבוי?

העד, מר קוזי : כן, בג'ימייל, שלי, ג'ימייל שלי.

...

כב' הש' מאירי : הבנתי, לכן זה מה ששאלתי, כל מה שאתה הפקת במסגרת עבודתך שלחת גם לגיבוי קראת לזה לתיבת הג'ימייל הפרטית שלך.

העד, מר קוזי : נכון.

כב' הש' מאירי : הכל.

העד, מר קוזי : לא, לא הכל,

כב' הש' מאירי : אז מה שלחת פה?

העד, מר קוזי : שלחתי פה את שני הטפסים האלה.

...

כב' הש' מאירי : או קיי, זאת אומרת שאם עכשיו יקבל מר חרל(מ)פ ממני הוראה להיכנס לתיבות (ש)אלה של הלקוחות כולם עכשיו הוא ימצא שכל פעולה שעשית לגבי כל אחד מאותם לקוחות שאתה מאשר אותם ונניח אפילו רק שני העדים שהיו פה הוא ימצא שכל פעולה שעשית יהיה גיבוי לג'ימייל שלך, כן?

העד, מר קוזי : יהיה גיבוי לג'ימייל, שלי, לחלק.

כב' הש' מאירי : או קיי, הבנתי.

העד, מר קוזי : לחלק מהזה יהיה גיבוי לג'ימייל שלי, נכון.

כב' הש' מאירי : הבנתי.

עו"ד דקל : תודה רבה.

כב' הש' מאירי : וזה גם עוד ב- 2015.

העד, מר קוזי : נכון.

כב' הש' מאירי : וגם ב- 2014? או רק בתקופת ההודעה המוקדמת?

העד, מר קוזי : לא, מ- 2016.

כב' הש' מאירי : ממתי?

...

העד, מר קוזי : מינואר 16' יש לי גיבוי, כן.

כב' הש' מאירי : זאת אומרת כל 2016 יש לך גיבוי לתיבה הפרטית שלך.

העד, מר קוזי : נכון, יש לי גיבוי לתיבה הפרטית שלי".

(עמ' 114 שורות 18- 33; עמ' 115 שורות 1- 33; עמ' 116 שורות 1- 16) (ההדגשות הוספו).

1. עולה כי הנתבע "נתפס בקלקלתו" שמא, משהופתע עת הוצג לו הדוא"ל האמור.

אין חולק כי התובעת נהגה שלא כראוי כצד להליך משפטי, עת הציגה הדוא"ל האמור, מסמך אותו לא גילתה כלל בגמ"ס, בבחינת "שלפה שפן מן הכובע" והפתיעה הנתבע במהלך ח.נ.!! יתר על כן, משום מה, אלכס לא העיד בנדון, ולוּ בפתח חקירתו, בהשלמת ח.ר., ולא הבהיר, הכיצד "נמצא" מסמך זה, האם וכיצד רק באותה עת, מדוע לא גוּלה בגמ"ס, וחשוב יותר – לאור גרסת הנתבע – היכן כל הדוא"לים שהעביר ביחס לכל הלקוחות (41) שאישר הנתבע כי עברו אליו, מחד גיסא ומאידך גיסא, משטען כי מ- 01.2016 (ודאי כשטען מ-2015) העביר לתיבת הדוא"ל הפרטית, גיבוי לפעולותיו!?

ובהקשר זה – חד הוא לנו אם הנתבע ביצע כל הגיבוי לפעולותיו, או רק לחלק מפעולותיו; או אם עשה כן מ-2015, או "רק" מינואר 2016 (כזכור, עזב בסוף 2016); או מדוע לא גילה הוא בגמ"ס שלו קיומו של "גיבוי" כאמור (ותוכנו!) במשך שנה שלמה!

ברור עם זאת, כי התאריך שע"ג בקשת הביטול, אינו "טעות" וכי "זהות" התאריך ע"ג הבקשה ותאריך הגיבוי – אינה מוסברת ממש בפנינו, בעדות או בראייה!

1. אין חולק כי מדובר בראייה נסיבתית ביחס ללקוח אחד, ראייה משמעותית בעינינו ולהתרשמותנו, המוכיחה טענות התובעת בהתייחס ללקוח זה. מנגד, לא הוצגו בפנינו ראיות נוספות כלשהן, לכך כי הנתבע ניסה או פעל להעביר מידע/לקוחות שטיפל בהם בתובעת, לדוא"ל הפרטי שלו, וכי מעבר לקוח/פוליסה – נובע מגיבוי כאמור, עוד במהלך עבודתו.
2. ס' 1.1 להסכם, עניינו איסור עיסוק "תחרותי" בתובעת, רק במהלך עבודתו. אין חולק כי לא בכך עוסק הליך זה, למעט, כעולה על פניו מהדוא"ל שהוצג בדיון, הגם שבו לכשעצמו, אין ראייה ממש לעיסוק מתחרה, אלא, אפשרות לעתיד.

ומנגד, ס' 1.3 אינו עוסק בעיסוק בתחום עבודתו בתובעת, אלא יש בו איסור ספציפי לקשר עם לקוחות התובעת (קבוצת שקל), לקוחות אותם הכיר במהלך ועקב עבודתו בתובעת.

אין כל חשיבות בעינינו לכך שהם "חבריו" בפייסבוק או בוואטסאפ. הנתבע לא הצביע על "לקוח" כלשהו שהוא חברו משכבר, שהוא הביאו ככזה, לתובעת.

מנגד, אין כל ראייה כי התובעת שמרה באופן כלשהו, על "הסוד" שברשימת לקוחותיה/לקוחות המיזם. כך גם, ככל הנראה, בהבינהּ את "אי הספציפיות" בהגבלה שבסעיף זה, הגדרה רחבה וגורפת, שאינה ישימה – "הצטמצמה" התובעת ללקוחותיה/לקוחות המיזם, תחת "לקוחות קבוצת שקל". כך אף לא טענה ולא הוכיחה, כי ניתנה לו כל תמורה לתניית אי התחרות המגבילה את עיסוקו, לא במהלך עבודתו ולא עם תום יחסי עובד-מעסיק (ראה הלכת צ'ק פוינט, עמ' 315).

1. נסיבות פס"ד סע"ש (ת"א) 13857-06-13 סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ נ' דוד אלמקייס (פורסם בנבו, 16.11.17), עליו הסתמכה התובעת בתביעתה, שונות מהותית מהתביעה בענייננו, שם העובד הודה כי פנה ישירות בצורה יזומה ללקוחות, משחשב שהם "הלקוחות שלו", וביה"ד השתכנע כי העובד פנה באופן שיטתי, ללקוחות המעסיק עם סיום עבודתו.
2. נסיבות פסה"ד שניתן בסע"ש (ת"א) 25158-04-14 רוזין סוכנות לביטוח (1997) בע"מ נ' אהרון טל (פורסם בנבו, 11.12.17), שונות אף הן מהמקרה דנן – שם הוכח כי העובד העביר ממחשבי החברה לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו נתונים של כרטיסי אשראי של מבוטחים מסוימים שבהם טיפל בחברה, נתונים אודות מצבם הבריאותי ופרטים על סוגי הביטוח שהיו להם, והעיד כי העביר גם מספרי טלפון וכתובות של מבוטחים רבים שהיו בחברה.

בענייננו, לא הוכח כי הנתבע פעל להעברת נתוני הלקוחות ולא הוצגו ראיות לכך כי הנתבע פעל כ"סוס טרויאני", כהגדרת התובעת, לקראת סיום עבודתו על מנת "לגנוב" את לקוחותיה של התובעת בכלל ואת המידע עליהם בפרט.

1. שוכנענו כי ביחס למיכאל ריי פעל הנתבע בעת שהיה עדיין עובד התובעת, וכי פעל בנגוד לחובותיו כעובד, ודאי בנגוד להתחייבויותיו עפ"י ההסכם.

בתשובותיו, עלה אכן כי ביצע "גיבוי" לפעולותיו גם ביחס לפעולות אחרות, לפחות במשך שנה – אך לא הוכח כל קשר בין "גיבוי" (תמוה מאד, לכשעצמו) שאישר כי ביצע, לבין מעבר הלקוחות אליו.

1. באשר לשרות שנתן ללקוחות האחרים (40, לא כולל מיכאל) – ברי כי הפר בכך התחייבותו בסעיף 1.3, אלא שלא הוכח שעסקינן ב"סוד מסחרי", שהתובעת "שמרה" עליו, באיזה אופן, ואף לא כי קיבל תמורה כלשהי בגין התחייבותו זו ומִשכה, הגם שלטעמנו יש בהתנהלותו משום הפרת חובת תו"ל וחובת הנאמנות וההגינות המצופה מעובד!
2. משאמרנו כל אלה – לא הוכח נִזקה של התובעת במעברם של 41 הלקוחות לשירותיו של הנתבע, ודאי לא הנזק שטענה לו ביחס ל-52 הלקוחות, ואף לא שיעור הנזק שנגרם ממש ע"י מעברם לנתבע. די לכך בתשובותיו של אלכס כמצוטט לעיל, והעדר ראיות נוספות שנקל היה לטעמנו, לתובעת להציגן, ע"מ להוכיח הנזק הנטען.

לא הובאה בפנינו, ע"י התובעת, ראייה/עדות הן להעברת פוליסות/לקוחות והן לכך שעברו לנתבע והן הקף "הנזק" בגין קשר זה.

1. לא מצאנו "לקבוע מסמרות" בטענת התובעת, באשר לסיבת התפטרותו של הנתבע. בין אם הדבר נבע מסיבותיו ה"בריאותיות" ו/או מ"תחושותיו" באשר לאי סיפוק ממקום העבודה, או למחלוקת שבין הצדדים ביחס לאופי ההתנהלות הראוי בביטוחי הלקוחות! ; לא ראינו חשיבות לקביעה ביחס לטענה כי הנתבע טען כי ברצונו לקחת חופשה ולאחר מכן, בפועל, החליט לפתוח "עוסק מורשה" – משאין לכך חשיבות להכרעה בדבר התחייבויותיו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

האם יש לאכוף את תניית אי התחרות על הנתבע?

1. סעיף 1 לנספח א' להסכם, אינו עומד במבחן הפסיקה באשר להגבלת חופש העיסוק של הנתבע ותניית אי התחרות, על כן אין לפסוק בשל הפרתו.

הסעיף הוא סעיף גורף, כוללני ואינו עומד במבחן הסבירות, או במבחני הפסיקה לאכיפתו/פיצוי בגין הפרתו.

1. הנתבע הציג בתצהירו (שלא נסתר ע"י התובעת), כי קבוצת שקל שייכת לפניקס אחזקות בע"מ, ולה עשרות חברות בת וסוכנויות ביטוח. על כן, טען הנתבע כי סעיפי "אי התחרות" גורפים ומחזיקים נתח שוק גדול. כך גם התייחס ליחס(ה"זניח") בין 41 הלקוחות, ללקוחות הקבוצה.
2. עלה מעדותו של אלכס, כי הנתבע לא אמור להיות בקשר (רק:) עם לקוחות התובעת/המיזם ולא עם כלל לקוחות הקבוצה (הפניקס, חברות אם וחברות בת) (עמ' 35 שורות 2- 14). יחד עם זאת, ועפ"י ההסכם, על הנתבע להמנע מכל קשר עם כל לקוח, שהיה מבוטח תחת "קבוצת שקל", כהגדרתה בהסכם, שפנה לנתבע במהלך "תקופת הצינון" בת 12 חודשים עם סיום עבודתו למתן שירותים....

ברור איפוא כי עסקינן בתנייה כה גורפת בהסכם, עד כי אין מקום לאכוף את תניית אי תחרות על הנתבע, כלשונה.

1. התובעת לא הוכיחה כל אינטרס לגיטימי לאכיפת תניית אי התחרות, ולא הוכיחה כי הנתבע גזל ממנה "סודות" מסחריים, ואף לא הוכחו נזקים ממוניים שבאחריותו, כתוצאה מגזל סודות כאמור.

סוף דבר

1. על אף שקבענו לעיל כי ההסכם הוא כוללני ואין ליתן תוקף לתניית אי תחרות, ברי כי אין לרוקן מתוכן את הסכמת הצדדים, ועפ"י הראיות והנסיבות שהוכחו בפנינו בפועל.

בפעולותיו, כפי שהוכחו בפנינו – הפר הנתבע את חובת תום הלב/נאמנות/הגינות כלפי מעסיקתו – מחד, ואף הפר את התחייבותו עפ"י ההסכם, כשאין צורך להזכיר כי הסכם עבודה הוא חוזה מתמשך, ליחסי עבודה המושתתים על אמון בין הצדדים.

אין חולק כי התנהלותו כפי שהוכחה ולו ב"גיבוי" כל/חלק מפעולותיו במהלך שנתיים/שנה – אינה הולמת חובותיו כעובד!

1. כך, אין להתעלם מהעובדה כי באשר למיכאל, "לוח הזמנים" לביטול הפוליסה שלו אצל התובעת, אינו תואם את הגרסאות שהועלו ע"י הנתבע.

יחד עם זאת, המדובר בלקוח אחד ויחיד, ובאשר לשאר הלקוחות לא הוצגו לנו ראיות למועד ביטול הפוליסות בתובעת או למועד המעבר לנתבע, או להקף הפעילות שעבר לנתבע, ביחס לאותם 40 לקוחות.

1. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, למעט באשר להתנהלות הנתבע כאמור בהתייחס למיכאל. כך לא נוכל להתעלם מכך כי התובעת עתרה אף לנזק לא ממוני כאמור בחוק עוולות מסחריות, כשלטעמנו, הקושי בהתנהלות הנתבע נעוץ בחובותיו כ"עובד", ולאו דווקא בחובותיו בהסכם.
2. משכך, ולאחר ששקלנו כל האמור, ובשקלול ההפרה בה השתכנענו ביחס למיכאל, כמו גם התנהלותו בחות"ל כעובד, כעולה מעדותו בפנינו – מצאנו לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגובה של 15,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

קבענו את הסכום האמור, לא משיש בפנינו אינדיקציה ברורה לנזק הממשי שנגרם בגין אותה פעולה, יחד עם זאת, אין חולק כי מדובר בהפרה של סעיף 1.3 להסכם, כמו כן הפרת חובות הנתבע כמפורט לעיל.

1. באשר להוצאות – התביעה בעיקרה נדחתה. כך, אין לשכוח כי התובעת הציגה את

נספח 18 רק בדיון ההוכחות, מסמך שלא גולה, בגמ"ס, ואף לא הוצג במהלך

עדויותיה! ובשים לב לסכום שנקבע, לעומת סכום התביעה וראיותיה.

לאור כל האמור – אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב סיוון תש"פ, (14 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 14.6.20.