זו תביעה לפיצוי כספי ולביטול עסקה מיום 17.07.17 בה התובעים רכשו מאת הנתבעת שני פרטי ריהוט תמורת 7,300 ₪ (ספה דו ותלת מושבית, להלן: "הריהוט").

התובעים טוענים כי מדובר במוצר פגום ולכן זכותם לקבל את כספם בחזרה ולבטל את העסקה.

בעת אספקת הריהוט התברר כי הספה התלת מושבית הייתה גדולה מכדי להיכנס למעלית בבניין מגוריהם של התובעים. המוביל הציע לפרק את הספה תוך הצהרה כי יוכל להרכיבה בחזרה. התובעים הוסיפו לו 100 שקל בגין הטרחה והפירוק. המוביל הרכיב את הספה מחדש והתובעים לא היו מרוצים מהתוצאה, בעיקר כי רגלי הספה היו עקומות וכתוצאה מכך הספה לא הייתה יציבה. התובעים סרבו לחתום על הודעת האספקה ואף ציינו בתעודת המשלוח את הערותיהם. ההערות התייחסו לשתי הספות. מיד לאחר האירוע התובע התקשר לנתבעת ודיבר 18 דקות עם נציג הנתבעת וחזר על תלונותיו ולהלן פרטי התלונה:

א. חוסר איזון בספה עקב רגליה שהתעקמו. ליקוי הגורם לרעש מתמיד של קורת העץ.

ב. כרית ישיבה שמאלית נמוכה במספר סנטימטר מהכרית המקבילה.

ג. יריעת הבד התחתונה שמכסה את תחתית הספה נקרעה במהלך הפירוק לגמרי.

במהלך השיחה התובע ביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את הריהוט אולם השתכנע על ידי נציג שירות הלקוחות להמתין עד שיבוא נציג השירות לתקן את הרהיטים. הובטח לו כי אם לא יצליחו בתיקון, התובעים יקבלו ספה חדשה.

התובעים נאלצו לחכות כמעט שבועיים עד שהתייצב איש השירות. הוא היה בביתם מספר דקות בלבד וסיפק ברגים שנועדו למנוע שריטות ברצפה. חלק הוא הרכיב ברגלי הספה וחלק מסר לידי התובע.

התובע טען בפניו שיש עוד ליקויים אך הנציג התעלם מכך.

לאחר מכן, לפי בקשת התובע, נשלח אדם נוסף לערוך בדיקה. שמו זיו הרביץ. התובעים דאגו לצלם את ביקורו. במהלך השיחה עמו מר הרביץ אישר בצורה חד משמעית שהבעיה עם רגלי הספה אקוטית ולכאורה אישר את תלונות התובעים. אולם, הנתבעת הציגה בפני ביהמ"ש חוות דעת של מר זיו הרוביץ, שבניגוד לדבריו , קובע כי מדובר בפגמים מינוריים שניתן לתקנם בקלות.

רק לאחר מכן התברר כי מר הרביץ הוא זה שייצר את הרהיטים עבור הנתבעת, דבר שהוא לא גילה בעת ביקורו.

כמו כן, אין בחוות דעתו כל דרך ללמוד מהי הכשרתו ומה ניסיונו והשכלתו המאפשרים לו לערוך חוות דעת מומחה.

לאור האמור ברור כי אין לייחס כל חשיבות לחוות דעתו של מר הרביץ מכיוון שהוא לא בא כמומחה ניטרלי אלא מתוך אינטרס לא למצוא פגמים בריהוט.

הנתבעת מצידה מסתמכת על חוות דעתו של מר הרביץ על מנת לטעון כי מדובר בפגמים מינוריים בלבד שניתן לתקנם אך התובעים מסרבים שלא כדין לאפשר את התיקון.

כך טענה גב' יוחנן מטעם הנתבעת:

"התובעים התעקשו לקבל סלון חדש בגין הרגליים ולא מייצרים סלון חדש כי זה בר תיקון. אני לא שמעתי על הבטחה שיקבלו סלון חדש" (עמ' 2 שורה 34-35 לפר').

ביהמ"ש ביקש מהתובע לדעת האם הוא יודע כיצד ניתן לתקן את הריהוט ומהי העלות. תשובתו הייתה כי רק החלפת רצועות דורשת פירוק של כל הספה. התובעים אינם מעוניינים כי הנתבעת תתקן את הספה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהלן נימוקיי:

א. מכלל הראיות מסקנת ביהמ"ש היא כי הריהוט הוא מבחינת מוצר פגום.

ב. התובעים התלוננו מיד על הפגמים בריהוט והתנהלות הנתבעת הייתה לקויה ומזלזלת.

ג. יש טעם נפגם בכך שהנתבעת בחרה במסגרת הדיון להסתמך על חוות דעת של אדם ללא השכלה אשר הוא בעל עניין בתביעה זו במובן שהוא זה שייצר את הרהיטים.

כמו כן, עולה מהסרטון שהציגו התובעים בפני ביהמ"ש כי חוות הדעת אינה משקפת את האמת. בשיחה עם התובעים מר הרביץ הבהיר להם כי הפגמים ברגלי הספה מהותיים ביותר אך הסתיר זאת בחוות דעת הכתוב.

ד. מסקנתי מכל האמור היא כי התובעים זכאים לביטול העסקה ולקבלת כספם בחזרה.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

1. העסקה מיום 17.07.17 מבוטלת.

2. על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 7,300 ₪ ועוד 1,000 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

3. תוך 30 יום לאחר התשלום בפועל הנתבעת זכאית, על חשבונה, ותוך תיאום מראש עם התובעים לאסוף את הריהוט מביתם של התובעים.

לא תממש הנתבעת זכות זו, תוך הזמן הקצוב, הרי התובעים יכולים לפעול בריהוט כמנהג בעלים.

המזכירות תשלח את פסה"ד אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ח, 12 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.