1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים על סך 13,714 ₪ בגין הפרת הסכם מכירת רכב והצגת מצג שווא למתן הטבות ותוספות שלא ניתנו בפועל. כבר עתה אציין כי התובע הוא עורך דין במקצועו. לנתבעת ניתנה זכות לייצוג על ידי עורך דין אך היא ויתרה על ייצוג משפטי בתיק. נציגת הנתבעת אשר הופיעה לדיון הודיעה כי סיימה תואר במשפטים אך נכון למועד הדיון - טרם הוסכמה (ראו: שורות 9-11 עמ' 1 בפרוטוקול הדיון מיום 30.7.18).
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 16.8.17 נחתם ביניהם הסכם מכירת רכב מסוג פורד, שנת ייצור 2016, מ.ר. 26-039-30 (להלן: "הרכב").
3. התובע טען כי במסגרת הליך ההזמנה נמסר לו מפורשות על ידי נציג מטעם הנתבעת כי במידה והוא ירכוש את הרכב, יהיה זכאי כלקוח לקבל הטבות נוספות שנותנת הנתבעת לרוכשי רכבים מסוג זה, בין השאר, התקנת פוינטר בעלות של 2,290 ₪, וכן תוספות מובנות ברכב, לרבות קודנית ומרים חלונות –בפועל הנתבעת הפרה את ההסכם.
4. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות מאחר והיא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובע ובנוסף העניקה לו הטבות נוספות בדמות שוברים להתקנות אביזרים ברכב אצל צדדים שלישיים. הנתבעת טענה כי התובע התקשר בעסקת מכר הרכב לאחר שנמסרו לו כל הנתונים והתנאים הרלוונטיים לביצוע העסקה, ולאחר שסוכם תוך שקלול מכלול הנושאים הרלוונטיים, על מתן הנחה ממחיר המחירון של הרכב.
5. להלן אפרט את מרכיבי הסכום הנתבע וטענות הצדדים:
6. התובע דרש לקבל זיכוי בגין אגרת הרישוי בטענה כי רק לאחר החתימה על ההסכם התברר לו כי תקופת הרישוי של הרכב עמדה להסתיים ביום 7.11.17, דהיינו חודש וחצי אחרי מועד הרכישה, ובכך הוא נאלץ לשלם אגרת רישוי בסך של 3,314 ₪. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לפיצוי מאחר ומלוא העובדות היו ידועות לו, ובכלל זה מועד תשלום אגרת רישיון רכב ולאור פרק הזמן הקצר שנותר עד למועד חידוש הרישיון, סוכם עמו כי יקבל הנחה בשיעור של 8,000 ₪ או כ- 4% ממחיר הרכב לפי המחירון.
7. התובע טען כי ברכב אין מרים חלונות ולפיכך נאלץ לשלם סך של 2,000 ₪ בגין מנגנון הרמת חלונות לרכב. הנתבעת טענה כי מאחר והתברר כי נציג מטעמה שגה עת סבר כי מדובר בפעולת קידוד ותו לא, היא מסכימה לשאת בעלות הכרוכה בהתקנת המערכת הנדרשת, בסך של כ- 800 ₪ בתוספת מע"מ. התובע סירב להצעה וטען כי שילם סכום של 2,000 ₪ עבור מנגנון הרמת חלונות.
8. התובע טען כי נאלץ לשלם סך של 2,690 ₪ בגין הפוינטר ברכב במקום הסך שהוסכם בהסכם והוא 2,290 ₪, ולפיכך מגיע לו החזר הפרש של 400 ₪. הנתבעת דחתה את הטענה כאשר לעמדתה נמסר לתובע כי מדובר בהתקנה בסך של 2,290 לפני מע"מ, משמע 2,679 סה"כ (אחרי מע"מ), קרי כ- 11 ₪ פחות מהמחיר שטען התובע כי שילם.
9. התובע דרש החזר שווי יום עבודה בסך של 3,000 ₪ עבור יום שבזבז אצל מתקין שהתקין ברכבו קודנית אשר פורקה יום למחרת. התובע טען כי נשלח עם הרכב לבצע התקנה של קודנית כחלק מההטבות שקיבל ונמסר לו כי העלות בסך של 1,300 ₪ תשולם על ידי הנתבעת. לשם כך, שהה רכבו של התובע יום שלם במוסך, ובפועל התברר כי אין צורך בהתקנת קודנית ובסוף היום פורקה המערכת. עוד טען כי נמסר לו כי ברכב יותקנו גלאי רוורס, אולם התברר כי ברכב לא ניתן להתקין גלאי רוורס לא מקוריים. הנתבעת טענה כי הקודנית ניתנה לתובע כהטבה במעמד ההזמנה ואין חולק כי נשלח לתובע שובר מתאים וכי האביזר הותקן, אלא שהתובע בחר משיקוליו, להתקין מערכת איתורן אשר מתברר כי זו כוללת קודנית מובנית ולכן פורק האביזר. באשר לחיישני הרוורס, מדובר בהטבה נוספת בדמות שובר להתקנת אביזרים על ידי צדדים שלישיים ולא דובר על חיישנים מקוריים, אלא בהתאם לדגם הרכב.
10. התובע דרש פיצוי בסך של 5,000 בגין אבדן הנאה ועוגמת נפש.
11. בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.7.18, נשמעו עדויות התובע ונציגה מטעם הנתבעת. התובע חזר על טענותיו כפי שהובאו בכתב התביעה והוסיף כי הנתבעת טרטרה אותו ממוסך למוסך וממתקין למתקין, וכי הוא מצפה כאשר הוא קונה רכב חדש מהניילון, המוכר יגלה לו כי בעוד כחודש הוא יצטרך לעשות טסט לרכב שיעלה לו בין 3000 ₪ – 4000 ₪. התובע טען כי ביצע את ההזמנה מראש, לא ראה את הרכב פיזית, הנתבעת לא נתנה לו מידע אודות המועד של תשלום אגרת רישוין הרכב והחתימה על ההסכם הייתה באמצעות חתימה על מסך באופן שבו לא עיין בהסכם במלואו. לטענתו, לאחר קבלת הרכב, הבחין בבעיה ופנה לקבלת הסכם המכר ונשלח אליו הסכם אחר מזה שחתם עליו.
12. הנתבעת חזרה על טיעוניה והדגישה כי נאמר לתובע מבעוד מועד כי בזמן החתימה על ההסכם כי תקופת הרישוי של הרכב עומדת להסתיים ועל כן הוא קיבל הנחה של 8,000 ₪ בשעת מכירת הרכב או לחילופין 4% משווי מחירון הרכב. התובע חתם על ההסכם לאחר שבדק את הרכב ומצא אותו מתאים לצרכיו. לעניין מרים החלונות, חזרה נציגת הנתבעת על הטענה אשר הועלתה במסגרת כתב ההגנה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמצורף להם, שמעתי את עדויות הצדדים, ושקלתי את כלל טענותיהם – הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית. להלן אפרט.
2. הדרישה להחזר אגרת רישוין הרכב – לפני הרכישה, קונה סביר יבקש לעניין ברישיון הרכב שכולל את המידע המלא אודותיו, וזאת על מנת לבדוק העדרם של עיקולים או פרטים חריגים, ובכלל זה יקבל פירוט נתוני הרכב ומועד תשלום האגרה. הסכם מכירת הרכב (נספח א' לכתב התביעה) כולל הצהרה לפיה התובע/הקונה בדק את הרכב והצהיר כי נמסר לו מידע מלא אודותיו (ראו : סעיף 10 להסכם). סעיף 12 להסכם קובע כי לאחר פירעון מלוא התמורה, הקונה יהיה אחראי בלעדית לכלי הרכב ולשלמותו, בין היתר, יישא בכל התשלומים החלים בגין החזקה ו/או הבעלות ו/או השימוש בכלי הרכב, לרבות, מיסים, אגרות, היטלים "וכל תשלום אחר הקשור במישרין או בעקיפין לשימוש, לחזקה ו/או לבעלות בכלי הרכב ללא הגבלה וכן על פי כל דין". בנספח להסכם שכותרתו "הצהרת הקונה" התובע הצהיר כי ידוע לו כי החל מתאריך 06/09/2017 הוא מקבל על עצמו את האחריות המלאה בכל עניין הקשור לרכב, לרבות לעניין תשלומים, אגרות, קנסות. יש להניח כי התובע , עורך דין במקצועו , קרא את ההסכם טרם החתימה עליו ולא היה מאשר את ההסכם ככל שהוא לא משקף את המציאות או כוונות הצדדים. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת התובע כי הוטעה לעניין מועד תשלום אגרת הרכב או כי המועד הוסתר ממנו במכוון באופן המזכה אותו בפיצוי או החזר עבור אגרת הרישוי. טענות התובע במישור זה לא הוכחו והן נדחות.
3. הדרישה להחזר בגין התקנת מרים החלונות/שמשות – אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל מאת הנתבעת התחייבות לתשלום עבור מרים חלונות/שמשות. אישור הנתבעת להתקנה לא קיבל ביטוי בהסכם מכירת הרכב. בסעיף 6.2 לכתב הגנתה, הנתבעת אישרה כי נתנה הסכמתה להתקנת מרים חלונות/שמשות בשווי 800 ₪ בתוספת מע"מ. הצדדים חולקים סביב העלות של התקנת המערכת. הנתבעת טענה כי אישרה לשאת בעלות ההתקנה בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ אך לא צירפה לעיוני כל אסמכתא לעניין העלות המקובלת בשוק להתקנה לסוג הרכב שרכש התובע. התובע טען כי שילם בפועל עבור התקנת מרים החלונות סך של 2,000 ₪ כולל מע"מ. התובע תמך את טיעוניו בחשבונית (ראו: נספח ב' לכתב התביעה). על סמך הודאת הנתבעת כי תישא בעלות התקנת מרים החלונות/שמשות ובהעדר אסמכתאות לעניין הסכום לגביו התחייבה, או ממסמכים המלמדים על העלות המקובלת להתקנה לסוג הרכב שנרכש, אני מקבלת את טענת התובע בעניין זה ומורה לנתבעת לשלם לתובע את מלוא התמורה ששילם עבור התקנת מרים חלונות ברכב על סך של 2,000 ש"ח.
4. התקנת פוינטר – הצדדים אינם חולקים על כך כי הנתבעת אישרה הטבה של מחיר מופחת להתקנת פויינטר ברכב. הנתבעת טענה כי נתנה הטבה להתקנה בסך של 2,290 לפני מע"מ, ובפועל הסכום של ההטבה היה 2,679 אחרי מע"מ. התובע צירף חשבונית לפיה שילם סך של 2,690 ₪ בגין התקנת פוינטר ברכב (נספח ג' לכתב התביעה) וטען כי מגיע לו לקבל החזר בגין ההפרש של 400 ₪ מאחר והוסכם בין הצדדים כי התקנת הפוינטר תהיה בהטבה והסכום יעמוד על סך של 2,290 ₪. לעמדת הנתבעת, הובטח סכום של 2679 ₪ כולל מע"מ (2290 לפני מע"מ) ובהתאם מדובר בהפרש של כ- 11 ₪ בין הסכום שהבטיחה לבין המחיר שטען התובע ששילם בפועל. אין במסמכים אשר הוצגו לפניי אסמכתאות לעניין ההטבה אותה קיבל התובע להתקנת הפוינטר. מההתכתבות שצירף התובע בינו ובין נציג מטעם הנתבעת (סומן ת/2) עולה כי ישנה מחלוקת לעניין הסיכום בין הצדדים לגבי עלות הפוינטר, ואם הסכום כולל מע"מ או לא. נספח ג' לכתב התביעה מתיישב עם טענת הנתבעת ובהעדר תמיכה ראייתית לטענות שהועלו על ידי התובע, אני מקבלת את גרסת הנתבעת ומחייבת אותה בתשלום ההפרש על סך 11 שקלים.
5. החזר שווי יום עבודה – התובע טען כי יש להשיב לידו סך 3,000 ₪ עקב בזבוז יום עבודה שבילה התובע לטענתו, אצל מתקין שהתקין ברכבו קודנית אשר פורקה יום למחרת. התובע לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענתו בדבר בזבוז הזמן או עלות יום עבודה ואיני רואה מקום לקבל את טענת התובע כי ההתקנה הייתה כרוכה בהימצאותו הפיזית במוסך משך שעות יום עבודה מלאות. לאור אמור איני רואה מקום לפסוק את הסכום המבוקש. אציין כי להלן פסקתי לתובע סכום פיצוי על הטרחתו ובזבוז זמן ועוגמת נפש שכולל פיצוי בגין מרכיב זה.
6. באשר לדרישת פיצוי בסך של 5,000 בגין אבדן הנאה וגרימת עוגמת נפש – עיון במסמכים אשר הוצגו לפניי מלמד כי התובע נאלץ לא פעם, לפנות לנציגי הנתבעת ומנהל הסניף אצלה על מנת לקבל את ההטבות שניתנו לו ובבקשות לאשר הוסכם ביניהם לאחר רכישת הרכב , ובכלל זה התקנה והסרת ציוד מהרכב, והדבר היה כרוך בנסיעות ובזבוז זמן אשר היה ניתן לחסוך לו שיתפה הנתבעת פעולה וסייעה בידו לקצר הליכים, תיעדה את ההטבות/הנחות בכתב ובצורה ברורה באופן שאינו משתמע לשתי פנים לגבי השירותים , ההטבות וההנחות שניתנו לתובע. בגין מרכיב זה ראיתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בסך של 1,500 ₪.
7. אשר על כן, ועל סמך האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.
8. אני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 3,511 ₪ בצירוף הוצאות משפט והחזר אגרה על סך 500 ₪. הסכום הכולל של 4,011 ₪ ישולם לתובע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.