1. בפניי תביעה קטנה על סך של 8,109 ₪ אשר הגישו התובעים כנגד הנתבעים בקשר לתאונה שארעה עת נהג התובע 1 ברכב השייך לתובעת 2. הנתבע 1 נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 2. התביעה הוגשה ונתבררה כתביעה קטנה. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.
2. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלת האחריות לתאונה והנתבע 1 הודה באחריות לתאונה ובכך שפגע ברכב התובעים מאחור. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הנזק בלבד.
3. התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעת שמאי ולפיה הרכב נפגע בחלקו האחורי כאשר "דלת מטען, רצפת מטען כופפו ועוותו והיה צורך בתיקונם וביישורם". שמאי העריך את הנזק שנגרם לרכב בסך של 6,009 ₪. כמו כן, צורפה קבלה על תשלום שכר טרחת שמאי בסך של 700 ₪. השמאי לא התבקש להיחקר על חוות הדעת ולא הגיע לחקירה ועל כן זו לא נסתרה.
4. לטענת התובעים נגרמו להם נזקים נוספים והם : הפסד ימי עבודה בסך של 300 ₪; הוצאות משפטיות לעריכת כתבי טענות בסך 1,000 ₪; משלוח מכתב התראה בסך 300 ₪ וכן שילמו אגרת בית משפט בסך 100 ₪. יובהר כי לא צורפו אסמכתאות כלשהן לתמיכה בנזקים אלה.
5. הנתבעים בכתב הגנתם טענו כי על אף שאין מחלוקת לגבי שאלת האחריות, ביחס לנזק יש מחלוקת משום שלאחר התאונה התובע והנתבע הלכו יחד לקבל הצעה לתיקון הרכב בעלות של 800 ₪ ואולם התובע סירב לכך ודרש 2,000 ₪ במזומן. נטען כי הנתבע היה נוכח בעת הבדיקה וסירב לשלם את הפער בין עלות הצעת התיקון לבין דרישת התובע. לטענת הנתבעים התובע תיקן או מכר את רכבו ועל כן אין רלוונטיות לדוח השמאי מטעמו שכן במידה ותיקן הרי שדוח השמאי מהווה הערכה בלבד והנזק הממשי הינו גובה התשלום ששילם התובע בפועל. עוד נטען כי התובע לא הוכיח שתיקן את רכבו, לא הוכיח ימים בהם הרכב הושבת וכן לא הוכיח הפסק ימי עבודה נטענים ואף לא שווי יום עבודה. ביחס לאגרה נטען כי התובע שילם 81 ₪ ולא 100 ₪. לאור האמור, ביקשו הנתבעים כי התביעה תידחה. יובהר כי הנתבעים לא צרפו כל חוות דעת ממוסך אחר ביחס לטענותיהם אלה.
6. בעדותו בפניי טען התובע כי הנתבע פגע ברכב מאחור וכן העיד כי חודשיים לאחר התאונה הנתבע התחמק מלסדר לו את הרכב או לשלם ואף איחר בהעברת תעודת הביטוח לידיו. עוד העיד כי לא תיקן את הרכב אלא מכר אותו בסכום הנמוך מהמחירון של הרכב בכ-7,000 ₪. התובע במהלך הדיון לא הציג בפניי מסמך ביחס למכירה האמורה. בחקירתו הנגדית הוצגה לתובע הקלטה בה אישר שהוא מדבר עם נציג הנתבעת 2 וכי טען בפני נציג הנתבעת 2 כי הרכב תוקן ואולם אין בידו חשבונית לגבי התיקון אך טען כי על הנתבעים לשלם בהתאם לחוות הדעת השמאית. התובע נשאל על ידי בית המשפט והשיב "אני אומר שכל מה שאמרתי בהקלטה הוא נכון". ואולם, עת נשאל בחקירה נגדית ועל ידי בית המשפט שב וטען כי לא תיקן את הרכב. התובע נשאל על ידי בית המשפט מדוע אמר לנציג הנתבעת 2 כי תיקן את הרכב והשיב בעמ' 3 ש' 31 ואילך "אני אומר שלא ידעתי שזה הנציג ואמרתי את זה סתם כדי שירד מהשיחה, כי יש משפט ומה שאני צריך לקבל אקבל בבית המשפט". בית המשפט אף אפשר במהלך הדיון לתובע להתקשר לאדם לו טען כי מכר את הרכב על מנת להוכיח המחיר אותו מכר ואולם, התובע טען "הטלפון לא עובד אני יכול להביא מכתב רשום ממנו".
7. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שחוות הדעת השמאית נערכה כחושיים לאחר התאונה ויש בכך להצביע על ניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לדוח השמאי והנזקים המופיעים בו. נטען כי התמונות שצורפו לחוות דעת שמאי מציגות נזקים כעבור חודשיים מיום התאונה. עוד נטען כי בשיחה מוקלטת עם נציג נתבעת 2 טען התובע כי תיקן את הרכב אך אין לו אסמכתא או חשבונית ביחס לתיקון ועל כן נטען כי לאחר תיקון הרכב, דוח השמאי אינו יכול לשמש הוכחה לנזק. לטענת הנתבעים בדיון היום טען התובע כי לא תיקן את הרכב והעלה הטענה כי הרכב נמכר ואולם לא ידע לספק כל פרט ביחס למכירה.
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
9. אני סבורה כי התובע הוכיח באופן חלקי את נזקו.
10. ביחס לנזק הנטען, איני מקבלת את טענת הנתבעים ביחס לחלוף הזמן עד לעריכת חוות הדעת השמאית וכי חלוף של חודשיים מיום התאונה מנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. ראשית אין מחלוקת כי התאונה ארעה כך שהנתבע 1 פגע ברכב התובעים מאחור כפי שהעידו הן התובע והן הנתבע 1 בפניי, וכי עיון בחוות דעת שמאי מלמד כי הנזקים שפורטו בה התייחסו למוקד נזק אחורי. יובהר כי חוות דעת שמאי לא נסתרה. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי על חוות דעתו ולא הציגו כל חוות דעת סותרת מטעמם. הם אף לא חקרו את התובע ביחס לכך. שנית, לאחר שהוצגה בפניי התכתובת בין הצדדים, עולה כי היה שיהוי בהעברת הפרטים על ידי נתבע 1 ובהיענות לבקשותיו של התובע. ועל כן, מקובלת עליי טענתו של התובע כי המתין בציפייה כי הנתבע 1 יתקן את רכבו או ישלם לו בעבור תיקון הנזקים. משכך, אני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לנזקים שפורטו בחוות דעת שמאי מטעם התובע.
11. על אף הדברים שאמר התובע לנציג הנתבעת 2 בהקלטה שהושמעה בדיון בפניי, אני מקבלת את גרסתו של התובע כי לא תיקן את רכבו וכי מכר את הרכב מבלי שתיקנו ועל כן, אני מקבלת את חוות הדעת השמאית שהציג התובע ביחס לנזק שנגרם לו.

יחד עם זאת, מאחר והתובע לא הציג כל מסמך ביחס למכירת הרכב שניתן ללמוד ממנו שווי הרכב בעת המכירה ומה התמורה שקיבל בעבור המכירה בפועל למעט טענתו -שלא נתמכה בראיות - לפיה הפסיד 7,000 ₪ בעת המכירה, אני קובעת על דרך האומדן כי שווי נזקו הוא 50% מהנזק שנקבע בחוות דעת השמאי מטעמו. לכך יש להוסיף את העובדה שאף לשיטת הנתבעים הנזק ברכב עמד על 1500 ₪ לכל היותר (ואולם הם טענו כי רק 800 ₪ ניתן לייחס בגין התאונה דנן )(ראה עמ' 2 ש' 4 לפרוטוקול הדיון).

1. בעניין אומדן מקום שהוכח קיומו של נזק אשר אין אפשרות לחשב שיעורו במדויק ראו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 153/04 חיותה רבינוביץ נ' יוסף רוזנבויים (פסקה 11 לפסק דינו מיום 6.2.06) ביחס להלכות הנוהגות: "באשר לאומדן גופו, אמנם הלכה היא "שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק" (ע"א 7905/98 AEROCON C.C נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 395 (השופטת ביניש)), אך נקבע גם האמור מפי השופט ברק בפרשת ע"א 355/80 אניסימוב הנזכרת. כלל הוא כי "מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק" (ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ, פ"ד ל(3) 281, 285, השופט מני; ראו גם ע"א 7905/98 AEROCON C.C נ' הוק תעופה בע"מ הנזכר בעמ' 396). הזהרתי עצמי כי "תורת הפיצויים אינה תורה מדוייקת. אין היא דורשת דיוק מתמטי, ואין היא מבוססת על ודאות מוחלטת...  עם זאת, אין להתחשב בספקולציות גרידא, שאין להן כל בסיס" (ע"א 5/84 יחזקאל נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 374, 381, השופט – כתארו אז – ברק)". (ההדגשה שלי – מ.ח.נ).
2. לאור האמור אני קובעת כי נזקו הישיר של התובע בגין התאונה עומד על סך של 3,000 ₪. לכך יתווסף שכר טרחת שמאי בסך 700 ₪ וכן אגרת משפט בסך של 81 ₪.
3. ביחס לנזקיו הנוספים, הרי שהתובע לא הוכיחם ואלה לא נתמכו בראיות.
4. סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת בחלקה.
5. הנתבעים ישלמו לתובעים, באמצעות הנתבעת 2, סך 3781 ₪ תוך שלושים יום מהיום. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (26.12.17) עד למועד התשלום בפועל.
6. הנתבעים ישלמו לתובעים, באמצעות נתבעת 2, סך נוסף של 500 ₪ בגין הוצאות משפט. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.