בפני תובענה לתשלום פיצויים בגין נזק כללי שנגרם למיניבוס בבעלות התובעת בשל תאונת דרכים במסגרתה נפל מטען מרכב בבעלות הנתבעת 1, שנהג בו הנתבע מס' 2 והמבוטח על ידי הנתבעת מס' 3. מרבית נזקי התובעת שולמו על ידי מבטחת הרכב של התובעת, ונותרה מחלוקת באשר ליתרת הנזקים. אין מחלוקת באשר לחבות, והמחלוקת עניינה בשאלת הנזק בלבד.

הצדדים הסכימו כי תיק זה יוכרע במסגרת הליך על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התובעת טוענת כי נגרמו לה הנזקים הבאים: הפסד השתתפות עצמית בסך 11,000 ₪, אובדן פרמיה בסך 5,958 ₪, ונזק בסך 32,058 ₪ בשל צורך לשכור אוטובוס חילופי למשך כ- 30 יום.

הנתבעים טוענים, כי אין מחלוקת באשר לצורך לשלם בגין הפסד ההשתתפות העצמית, אך אין הצדקה לשלם בגין שני הרכיבים האחרים הנתבעים. לטענתם, אובדן הפרמיה לא הוכח כלל, ואילו לגבי שכירת האוטובוס החילופי, לא הוכחה הצדקה לשכירות זו. זאת הן מן הטעם שהחשבונית שהוצגה, הוצאה כחודש לאחר התאונה, וגם הקבלה הוצאה באיחור, והן בשל העובדה כי לא הוכח שמבחינת צי הרכבים של התובעת, אכן נדרשה שכירת אוטובוס חילופי בתקופה זו.

לאחר ששמעתי את עדי התובעת ועדיה, ואת טיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ובפסיקה הרלבנטית, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 33,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

נוכח מהות ההליך והסכמת הצדדים, אין צו להוצאות.

המזכירות תשיב לתובעת באמצעות בא כוחה את האגרה ששולמה בניכוי סכום המינימום הקבוע בתקנות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"א, 04 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.