1. לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת 1) לדחיית התובענה על הסף בטענה כי הוגשה בניגוד לסמכות העניינית של בית המשפט.
2. בתביעה אשר הוגשה על ידי המשיבים 1 ו-2 (להלן : "התובעים") התבקש בית המשפט להורות כדלקמן:
3. ליתן צו עשה המחייב את המבקשת ומשיב 2 (להלן: "הנתבעים") או מי מהם למלא אחר התחייבויותיהם החוזיות לביצוע ו/או השלמת חלוקת זכויות הצדדים בבניין בדרך של תיקון צו רישום הבית המשותף אצל המפקח על רישום המקרקעין באופן שישקף את הבנייה כדין על פי היתרי הבנייה שבתוקף ואת שטחי היחידות, ההצמדות וזיקת ההנאה בהתאם לתנאי הסכם המכר שבין התובע מס' 1 לנתבע מס' 2 מיום 16.6.2011 ומיום 31.3.2013.
4. למנות את ב"כ התובעים ככונס נכסים על זכויות הנתבעים בחלקה ובבניין לצורך ביצוע והשלמת חלוקת זכויות הצדדים בבית המשותף בדרך של תיקון צו הבית המשותף כאמור בס"ק א' לעיל על חשבונם של הנתבעים או מי מהם (לרבות תשלום שכ"ט כונס הנכסים) וליתן כל הוראה נדרשת בקשר לכך.
5. לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים פיצוי בגין הפרת התחייבויותיהם ובגין מלוא הנזקים שנגרמו עקב כך לתובעים בסך של 1,632,175 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.
6. לטענת המבקשת, סעד "צו עשה" המבוקש הינו סעד שעניינו למעשה אכיפת התחייבות חוזית במקרקעין שעניינה תיקון צו רישום הבית המשותף אצל המפקח על רישום המקרקעין. סמכותו העניינית של בית המשפט נקבעת על פי מבחן הסעד ומכאן שתובענה לאכיפת התחייבות חוזית במקרקעין היא תביעה הנוגעת למקרקעין, כך שהסעד הנו בסמכותו העניינית השיורית של בית המשפט המחוזי. אשר לסעד הכספי, זה מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. לאור זאת, יש לפצל בין הסעדים ולהגיש תביעות נפרדות. אשר על כן, טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולחילופין להורות לתובעים לתקן את תביעתם כך שתכלול אך ורק סעדים המצויים בסמכותו העניינית של בית משפט זה.
7. התובעים טענו מנגד כי על פי סעיף 51 לחוק בתי המשפט בסמכות בית משפט השלום לדון בתביעות חזקה, שימוש, חלוקה וחלוקת שימוש במקרקעין. מאחר שהסעד המבוקש בתובענה הוא חלוקה הרי שהוא מצוי בסמכות בית משפט זה. לטענתם אין מחלוקת לגבי הזכויות הקנייניות של הצדדים ואין בית המשפט נדרש להכריע בהן אלא רק ביישומו החוזי של הסכם המכר שנערך בין הצדדים ובדבר חלוקת המקרקעין ביניהם. בענייננו, מדובר במקרקעין משותפים כאשר הסעד המבוקש בתביעה הינו אכיפת ההתחייבות החוזית לבצע בהם פירוק שיתוף על דרך של רישום או תיקון צו בית משותף. המבקשת אינה כופרת בהתחייבויותיה החוזיות או בחובתה לבצע את תיקון צו רישום הבית המשותף והשאלה העומדת להכרעה בתיק היא האם הנתבעים או מי מהם הפרו את התחייבותם החוזית בכך שלא ביצעו עד כה את תיקון צו הבית המשותף ומי אשם בכך. מכל מקום, אם בית המשפט יקבע כי הסמכות העניינית לדון בסעד זה נתונה לבית המשפט המחוזי, אין מקום להורות על דחיית התביעה על הסף אלא להעביר את הדיון בה לבית המשפט המחוזי.
8. בתשובתה, טענה המבקשת כי עצם היות התובענה למתן צו המורה לה לתקן את צו ותקנון הבית המשותף היא פועל יוצא מהכרעה בזכויות הקנייניות של הצדדים, שכן על צו הרישום ועל התקנון לשקף זכויות קנייניות מוכרות ואין נפקא מינה אם קיימות בין הצדדים מחלוקות קנייניות אם לאו. לגופם של דברים, קיימות מחלוקות קנייניות בין הצדדים המצריכות הכרעה כך שגם מטעם זה דין הבקשה להתקבל.
9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, אני סבור כי הדין עם המבקשת.
10. מטענות הצדדים עולה כי מוסכם עליהם כי ככל שישנן מחלוקות אשר לזכויות הקנייניות אזי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.
11. המבקשת הפנתה בתשובתה בין היתר אל סעיף 39.2 לכתב ההגנה ממנו עולה כי קיימת מחלוקת בקשר לאופן בו יש לתקן את הצו. לטענתה, סעיף 10 להסכם המכר עליו מסתמכים התובעים אינו מזכיר את פיר הממ"דים או הממ"ד של דירת התובעים אלא מתייחס אך ורק לכך שהצו המתוקן שיירשם יהא תואם למצבה החדש של דירת הגג, קרי התקנת מעלית, הצמדת פיר מעלית ומקום החנייה לדירת הגג וכן רישום זיקת ההנאה לטובת דירת הגג (ראו סעיף 22 לתשובה). כלומר לשיטתה קיימת מחלוקת האם תיקון הצו אמור להתייחס גם לפיר הממ"דים או הממ"ד של דירת התובעים. די בקיומה של מחלוקת זו כדי לקבוע גם לשיטת הצדדים כי הסמכות למתן הסעד נתונה לבית המשפט המחוזי.

1. מעבר לנדרש יצוין כי המבקשת בתשובתה טענה לקיומן של מחלוקות נוספות אשר לשיטתה מחייבות העברת הדיון לבית המשפט המחוזי. כך הפנתה לסעיף 39.3 לכתב ההגנה בו נטען כי על פי לשונו של סעיף 10 להסכם ואומד דעת הצדדים תכליתו הייתה לשחרר את התובע מאחריות בקשר לתיקון הצו על מנת שהצו המתוקן ישקף את הזכויות וההצמדות שרכשה המבקשת ולשחררו מאחריות מחובות וזכויות ביחס למעלית. בנוסף, הפנתה לסעיפים 15 ו-16 לכתב ההגנה של הנתבע 2 (משיב 3) שם נטען בין היתר כי התובע ביצע בנכס עבודות לא חוקיות ללא היתר עד לשנה 2015 וכי הנתבע 2 לא התחייב לבצע רישום של עבודות אלו וגם לא יכול היה לעשות זאת (ראו סעיף 23 לתגובה וטענות נוספות שנטענו שם).
2. ואכן בפסק הדין בת.א (מרכז) 744-05-13 ע.ל. אתרי בנייה ותשתיות בע"מ נ' רבדים (נכסים) בע"מ (פורסם במאגר משפטי)) שם התעוררו מחלוקות בשאלת הזכויות הקנייניות קבע בית המשפט כי הסמכות להורות על תיקון הרישום נתונה לו שכן "התובענה לצו המורה למבקשת לתקן את צו ותקנון הבית המשותף הינה פועל יוצא מהכרעה בזכויות הקנייניות של המשיבות בנכס ובשטחים הצמודים לו, שכן, על צו הרישום והתקנון לשקף זכויות קנייניות מוכרות".
3. זאת ועוד, אציין כי מסכים אני עם טענת המבקשת כי ככלל הסמכות לדון באכיפת התחייבות חוזית במקרקעין נתונה לבית המשפט המחוזי.

גם אם אין מחלוקת קניינית ושעה שהרישום הקיים אינו משקף את מה שנרכש על פי המוסכם הרי שהסמכות להורות על מילוי ההתחייבות החוזית בדרך של תיקון הרישום נתונה לבית המשפט המחוזי. לעניין זה ראו פסק הדין בעניין הפ (חי') 8004-08-09 דניאל ארם נ' זיסלה עליזה רוטברט (פורסם במאגר משפטי)). באותו פסק דין קובע בית המשפט המחוזי כי "משהסעד הנתבע אפוא על ידי המשיבה והנוגע למקרקעין הינו חיובו של המבקש למלא אחר חיוביו על פי ההסכם ולדאוג לתיקון הרישום, אין מניעה כי בימ"ש זה ידון בתובענה במסגרת סמכותו השיורית, ושעה שהמשיבה עותרת לסעד של אכיפת הסכם מכר מקרקעין בתובענה שהוגשה". וראו גם ע"א 635/76 משה טייבר נ' חיים טייב, לא(2) 737 (1977) שם נקבע כי הגם שהסמכות לדון בהחזרת חזקה מסורה לבית המשפט השלום, הרי מאחר שמדובר בתביעה לביצוע הסכם מכר אשר פועל יוצא שלו הינו מסירת החזקה אזי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

1. אשר לסעד של כינוס נכסים, מאחר שכאמור לעיל הסמכות לאכיפת ההסכם כפי המבוקש נתונה לבית המשפט המחוזי, הרי שהדברים נכונים גם לגבי הסעד של מינוי כונס נכסים שהתבקש לצורך כך.
2. אשר לסעד הכספי, לאור סכום התובענה, 1632,175 ₪, הרי שזה מצוי בסמכותו של בית משפט זה. כאשר הסעד הנוסף או החלופי הנתבע, בצד הסעד הנוגעלעניינים שבמקרקעין, הוא סעד כספי, קובעת ההלכה הפסוקה כי הסמכות העניינית לדון בסעד נוסף זה, נקבעת על פי שווי הסעד הכספי ואין לישם את הכלל הקובע כי "הטפל הולך אחר העיקר" (ראו ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה (פורסם במאגר משפטי) וכן ראו פסקי דין המוזכרים שם: ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457, 1458, ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה (5) 297, 313; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 165 הערת שוליים 251; וכן השוו עם רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג (1) 670, 672).

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל ומשקבעתי כי לבית משפט זה יש סמכות לדון בסעד הכספי אין מקום להורות על דחיית התביעה. בית המשפט ידון אך ורק בחלק התביעה הנוגע לסעד הכספי. המשיבים 1 ו-2 יישאו בהוצאות המבקשת בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום ה' בכסלו, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.