רקע

ביום 28.6.18 הגישה העותרת עתירה מנהלית, שעניינה ביטול דרישת תשלום חוב היטל ביוב מיום 8.5.18 בסך 799,719 ₪, שהתקבלה אצל העותרת ביום 31.5.18, ולצידה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על נקיטת הליך גביה בגין החוב הנטען עד להכרעה בעתירה זו.

ביום 28.6.18 הודיעו הצדדים על הסכמתם למתן צו הביניים המבוקש.

ביום 8.9.18 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה, לפיה בהתאם לממצאי בדיקה שערכה המשיבה, משלוח הודעת דרישת החוב נשוא העתירה מקורו בטעות, ולפיכך החוב יימחק מספרי העירייה, והעתירה תמחק בהסכמה. הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין ההוצאות בתיק, וביקשו להשאיר את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט, לאחר שיגישו טיעוניהם בעניין זה. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.

טענות העותרת בעניין הוצאות המשפט

העותרת טוענת כי בדרישת תשלום החוב מיום 8.5.18 ששלחה לה המשיבה נכתב כי על העותרת לשלם את החוב תוך 25 יום. ביום 10.6.18 פנתה העותרת למשיבה בבקשה לקבל אישורה כי כל החיובים לטובת העותרת בוטלו בספרי המשיבה. ביום 20.6.18 השיבה המשיבה כי פניית העותרת התקבלה, היא נמצאת בבדיקה ותענה בהתאם. בתגובה זו לא נכתב כי עד לגמר הבירור מקפיאה המשיבה את דרישת התשלום.

משחלפו 25 יום מיום קבלת דרישת המשיבה, ולאור חשש העותרת כי המשיבה תנקוט נגדה בהליכי גבייה, הייתה העותרת חייבת להגיש עתירה מנהלית ובקשה דחופה למתן צו ביניים.

כעולה מהודעת הצדדים, בהתאם לממצאי בדיקה שערכה המשיבה, משלוח דרישת החוב מקורו בטעות. לו היתה המשיבה עונה לפניית העותרת כי היא מקפיאה את דרישת התשלום עד לגמר הבירור, היה בכך לייתר את הגשת העתירה והבקשה לצו הביניים.

העותרת מבקשת מבית המשפט לפסוק לטובתה את ההוצאות שבהם נשאה: אגרת עתירה בסך 1983 ₪; שליחות לבית המשפט בסך 231 ₪; שליחות דחופה לעירייה בסך 351 ₪; צילום מסמכים בסך 316 ₪; ובסך הכל 2,881 ₪, וכן שכר טרחה ראוי בהתאם לשלב שבו הושג ההסדר, דהיינו לאחר הגשת עתירה ובקשה לצו ביניים.

טענות המשיבה בעניין הוצאות המשפט

מנגד, טוענת המשיבה כי אין לחייבה בהוצאות משפט משום שמעבר להודעת הדרישה הראשונה לא ננקטו בפועל נגד העותרת הליכי גבייה. כך, לא נגרם לעותרת נזק כלשהו שהצדיק את הגשת העתירה ללא דיחוי וללא מתן זמן סביר לעריכת בירור מצד המשיבה. ככל שלא היה ברור מהודעת העירייה שהליכי הגבייה לא יינקטו כל עוד הנושא בבדיקה, היה באפשרות העותרת לבדוק זאת מול העירייה ולקבל אישור בכתב. בנוסף, המשיבה מבקשת מבית המשפט להתחשב בכך שהמשיבה הגיעה להסכמה עם העותרת בהזדמנות הראשונה ללא ניהול דיונים בבית המשפט. עוד מבקשת המשיבה להתחשב בכך שמדובר בכספי ציבור.

דיון

ככלל, פסיקת הוצאות צריכה להיות סבירה, מידתית, בהתחשב בהליך, בהתנהלות הצדדים ומבלי לפגוע בזכות העמידה של המתדיינים בבתי המשפט (רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (נבו) (28.06.09), פסקאות 19-20). בית המשפט רשאי להתחשב בגורמים שונים לעניין שיעור ההוצאות, ובהם בין היתר, המועד שבו נסתיים ההליך, סבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בטיב העניין (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, פסקאות 19-22).

בנוסף, תקנה 3(ב) בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) קובעת כי עתירה תוגש ללא שיהוי, לפי נסיבות העניין ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שהעותר קיבל הודעה עליה. החוק עצמו מגביל אפוא את פרק הזמן התחום להגשת העתירה, ולכן אין לקבל את טענות המשיבה לפיהן העותרת הגישה את עתירתה מוקדם מהצפוי, ללא מתן זמן סביר.

אכן, ער אני לעובדה כי מדובר בכספי ציבור. אך נקבע כבר כי אין מקום להבחנה בין המדינה ובין בעל דין אחר לעניין חיובה של המדינה בהוצאות משפט (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, פסקה 25), והדברים יפים גם בענייננו.

לאור העובדה שאכן אין מדובר בענייננו בתביעת סרק אלא העותרת עמדה על זכותה בדין, היא זכאית להוצאותיה.

בהינתן שהוצאו על ידי העותרת הוצאות בסכום כולל כ- 3,000 ₪, בנסיבות העניין ראיתי לפסוק לעותרת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ומכאן ואילך יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית חוקית.

לאור הסכמת הצדדים, העתירה נמחקת.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ט, 16 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.