לפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת בית משפט זה (כבוד השופטת ת' בר אשר) מיום 24.12.18, שבה נדחתה בקשת המערערת להארכת המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור.

1. בבית משפט השלום התנהל שנים ארוכות הליך לפירוק שיתוף. ביום 17.6.18 נתן בית המשפט (כבוד השופט הבכיר י' שמעוני) החלטה לפיה הוא רואה בדו"ח שהגיש כונס נכסים שמונה בבחינת סוף פסוק וסיום ההליך (ההחלטה הראשונה). המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה בה העלתה השגות שונות ביחס לדו"ח וטענה למידע חדש שהגיע לידיעתה בדבר העברת כספים לחשבונו האישי של בא כוחה. ביום 25.10.18 דחה בית המשפט בהחלטה מנומקת את הבקשה לעיון חוזר (ההחלטה השנייה).
2. ביום 23.11.18 הגישה המערערת "בקשה למתן ארכה להגשת ערעור ולחילופין להגשת בקשת רשות ערעור" (לכתחילה נפל שיבוש בכותרת הבקשה שתוקנה, כך נראה בבקשה מיום 26.11.18) (בקשת הארכה). הבקשה נסבה הן על ההחלטה הראשונה הן על ההחלטה השנייה שלגביה נטען שהיא בבחינת פסק דין). ביום 26.11.18 הורתה כבוד הרשמת למשיבים להגיב לבקשה. למחרת, ביום 27.11.18 הגישה המערערת "הודעת ערעור ולחלופין בקשת רשות ערעור". אלה נסבו על ההחלטה השנייה (אותה כינתה המערערת פסק דין).
3. ביום 24.12.18, ולאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשת הארכה, דחתה כבוד הרשמת את בקשת הארכה. בהקשר זה ציינה כי הבקשה הוגשה רק בחלוף מספר חודשים מההחלטה הראשונה וכי לא ניתן לייצר באופן מלאכותי ארכה באמצעות בקשה לעיון חוזר.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. עיינתי בהודעת הערעור ובתגובות שהוגשו. פסק דין זה ניתן על יסוד הכתובים משלא התבקש אחרת (ראו גם ס' 3 להחלטה מיום 28.2.19).
5. ההחלטה הראשונה ניתנה כחמישה חודשים קודם להגשת בקשת הארכה. המועד להגשת הליך ערעור עליה חלף זמן רב קודם לכן. לא הובא טעם שיכול להצדיק את הארכת המועד בעניינה. אין כל יסוד להתערב בהחלטה לדחות את בקשת הארכה בהתייחס להחלטה הראשונה. אין לי אלא להפנות לנימוקיה של כבוד הרשמת ולאסמכתאות אליהן הפנתה.
6. באשר להחלטה השנייה – כאמור לעיל, בהחלטה זו נדחתה בקשת המערערת לעיון מחדש בהחלטה הראשונה. בניגוד לטענת המערערת אין מדובר בפסק דין כי אם בהחלטה אחרת שהערעור עליה טעון רשות (למשל, ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב אבן זיו נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (6.2.2005); רע"א 223/12 אבוטבול נ' חברת ברום ים המלח (5.3.2012); ע"א 3502/16 הללי נ' סיקרסקי (2.1.2017); רע"א 2971/13 סיון נ' פקיד שומה כפר סבא (8.7.2013). בקשת הארכה הוגשה בטרם שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה. מעבר לכך – וזה העיקר לענייננו – נראה שגם ההודעה שהגישה המערערת ביום 27.11.18 אותה הכתירה – "הודעת ערעור ולחלופין בקשת רשות ערעור" - הוגשה במועד (טענת המערערת כי החלטת בית המשפט הומצאה לידיה אך ביום 28.10.18 לא נסתרה; בתשובתם לפניי לא העלו המשיבים 2-1 טענות של ממש בעניין זה). אכן, ההליך אותו נקטה המערערת – ערעור ולחלופין בקשת רשות ערעור – הוא הליך שגוי (למשל, ע"א 7001/11 רמסול סחר ושיווק בע"מ נ' ניקל (25.10.2011)). עם זאת, בנסיבות העניין סבורני שיש לראות בהודעת הערעור שהוגשה משום בקשת רשות ערעור ולדון בה לגופה. ויודגש: זאת, אך ככל שהיא נסבה על ההחלטה השנייה לדחות את הבקשה לעיון חוזר. מובהר כי עסקינן אך בשאלה אם ההליך הערעורי (על ההחלטה השנייה) הוגש במועד. מובן כי אינני מחווה דעה באשר לסיכוייה של בקשת רשות הערעור ובשאלה אם בנסיבות העניין התקיימו התנאים לעיון חוזר.
7. נוכח האמור לעיל – המזכירות תסווג את ההודעה והבקשה שהגישה המערערת ביום 27.11.18 בגדרי ע"א 54475-11-18 כבקשת רשות ערעור (רע"א). לאחר השלמת כל הנדרש (ובכלל זה הפקדת עירבון) יוקצה ההליך בהתאם לנהלים.
8. בנסיבות העניין, ובשים לב גם להתנהלותה הדיונית המוקשית של המערערת, אין צו להוצאות.
9. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.