לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט הבכיר י' שמעוני) מיום 25.10.18 בה דחה את בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 17.6.18 לפיה אושר דו"ח כונס נכסים באופן שהביא לסיום ההליכים לפניו.

1. בין המבקשת למשיבה 1 (המשיבה) התנהל מאז שנת 1998 ובמשך שנים ארוכות הליך לפירוק שיתוף (ה"פ 776/98). בשנת 2011 אושר הסכם מכר לפיו נקבע כי המשיבה תרכוש את זכויות המבקשת בנכס כנגד תמורה מוסכמת. המשיב 2 הוא כונס נכסים שמונה במסגרת ההליך (כונס הנכסים) לצד המשיב 3 ששוחרר בהמשך מתפקידו. המבקשת היתה מיוצגת. החל משלב מסוים ייצג אותה עו"ד בר-שדה (עו"ד בר-שדה). למבקשת טענות כלפי עו"ד בר-שדה והיא אף הגישה נגדו תביעה כספית בין היתר בטענה כי הפר את חובת הנאמנות כלפיה (ת"א 2445-02-17). לאחר מכן החלה לייצגהּ באת כוחה הנוכחית.

לבקשת באת כוחה הנוכחית של המבקשת הגיש כונס הנכסים ביום 7.3.18 דו"ח כינוס נכסים סופי (דו"ח הכונס). המבקשת העלתה טענות שונות ביחס לדו"ח הכונס. הכונס השיב לטענות. ביום 17.6.18 נתן בית המשפט החלטה לפיה: "...כמי שמלווה את ההליך מראשיתו על פני שנים רבות ולאחר עיון במכלול המסמכים, נחה דעתי מהדו"ח שהגיש כונס הנכסים. בנסיבות אלה אני רואה בהגשת הדו"ח סוף פסוקו וסיום ההליך" (ההחלטה הראשונה). החלטה זו הפכה חלוטה. לכתחילה המבקשת לא ערערה עליה. בקשה שהגישה בהמשך להארכת המועד להגשת ערעור נדחתה (החלטת רשמת בית משפט זה כבוד השופטת ת' בר-אשר מיום 24.12.18 שערעור עליה נדחה בהיבט זה בע"ר 29825-01-19, בפסקה 5 לפסק הדין מיום 17.3.19).

חלף הגשת ערעור, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. בבקשה טענה כי התגלה לה שכונס הנכסים העביר סך של 136,600 ₪ לחשבונו הפרטי של עו"ד בר-שדה בלא הסכמתה ובניגוד לחובותיו. כן העלתה טענה ביחס להתחשבנות שנעשתה ושבגינה יש לחייב את המשיבה לשלם לה סך של 182,753 ₪ בשל חלקה הנטען בהוצאות, בעיקר תשלום חוב מסוים לעירייה. לאחר שכונס הנכסים השיב לבקשה ולאחר שהמבקשת הגיבה לתשובה דחה בית המשפט בהחלטה מיום 25.10.18 את הבקשה לעיון חוזר (ההחלטה השנייה). בהחלטה השנייה קבע בית המשפט בין היתר כי הבקשה לעיון חוזר לא נתמכה בתצהיר; כי לא ניתן לחדש את הדיון בגדרי הליך לעיון חוזר; כי תגובת הכונס על נימוקיה מקובלת עליו וכי סוגיית העברת הכספים לעו"ד בר-שדה ממילא עומדת להכרעה בתביעה שהוגשה נגדו.

1. בקשת רשות הערעור נסבה כיום אך על ההחלטה השנייה לדחות את הבקשה לעיון חוזר (זאת לאחר הליך ערעור שגוי שנקטה המבקשת; ראו פסק הדין בע"ר 29825-01-19, שם בפסקה 6 סיפא ו-7).
2. בבקשת רשות הערעור העלתה המבקשת טענות שחלקן חורגות ממה שנטען לכתחילה לפני בית משפט השלום. המשיבה וכונס הנכסים השיבו לבקשה. לאחר שעיינתי בכל מה שהוגש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
3. ההחלטה השנייה – היא העומדת על הפרק – ניתנה כאמור לעיל בבקשת המבקשת לעיון חוזר. כפי שנפסק לא אחת הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה "וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה... עיון חוזר מהותי הוא איפוא נדיר" (רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ בפסקה י' להחלטת המשנה לנשיאה, כבוד השופט א' רובינשטיין (7.3.2017)). עיון חוזר יתאפשר ככלל כאשר אירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת או כאשר נתקבלה החלטת מחמת טעות טכנית באופייה (שם). במקום אחר נאמר כי "המקרים שבהם ישנה בית^-המשפט מהחלטת ביניים שנתן ללא שינוי בנסיבות הם נדירים ביותר" (ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי החלטת כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש (25.3.2001); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ בפסקה 9 להחלטת כבוד השופט י' דנציגר (12.11.2008)). לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר המקרים החריגים באופן המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא.
4. בקשת המבקשת לעיון חוזר לא נתמכה בתצהיר. אין מדובר בפגם של מה בכך מקום בו נסמכה הבקשה בחלקה הארי על טענת המבקשת כי התגלה לה מידע חדש בדבר העברת סך של 136,600 ₪ לחשבונו הפרטי של עו"ד בר-שדה שהיה בא כוחה במועד הרלבנטי ולא לחשבון הנאמנות שניהל. בנסיבות שבהן המבקשת לא תמכה טענה עובדתית מרכזית בדבר המועד שבו נתגלו לה העובדות, צדק בית משפט קמא כשקבע כי די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. בנסיבות העניין אין בכך שלתגובה לתשובה צורף תצהיר כדי לרפא את הפגם ולהצדיק הליך חריג של עיון חוזר.

בהקשר זה יצוין כי מהתשתית שהובאה לפניי עולה כי בדו"ח הכונס מיום 7.3.18 צוינה העברת סך של 136,600 ₪ שנעשתה ביום 10.6.15; כי עוד ביום 23.4.18 העביר כונס הנכסים לבאת כוח המבקשת גם אסמכתא בקשר להעברת הסכום האמור שעליה צוין מספר חשבון הפיקדונות – ולא חשבון הנאמנות – של עו"ד בר-שדה כחשבון אליו נעשתה ההעברה (ע' 10 לנספח 2 לתגובת המשיבה וכונס הנכסים לפניי); וכי אסמכתא זו צורפה גם לתגובת הכונס לבית משפט השלום מיום 27.5.18. לשון אחר: אף בהתעלם מכך שמדובר בהעברה שנעשתה עוד בשנת 2015 לידי מי שהיה אז בא כוחה של המבקשת, הרי שהמסמכים והנתונים הרלבנטיים ביחס להעברה היו לפני המבקשת עצמה לכל הפחות כחודשיים ימים קודם להחלטה הראשונה בה אושר דו"ח הכונס. המבקשת לא העלתה כל טענה בעניין קודם להחלטה הראשונה. על פני הדברים אין מדובר בעובדות שלא ניתן היה לגלותן קודם לכן ובאופן שיש בו כדי להצדיק בנסיבות העניין פתיחה מחודשת של ההתדיינות בגדרי עיון חוזר.

1. גם לגופם של דברים לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטה שלא להתיר עיון חוזר. כונס הנכסים העביר את הסך האמור לחשבונו של עו"ד בר-שדה. ההעברה נעשתה בשנת 2015. המבקשת לא טענה כי באותה עת התעוררו אצלה חשדות כלשהם ביחס לעו"ד בר-שדה. ממילא לא טענה כי הודיעה לכונס הנכסים שאין להעביר לידי עו"ד בר-שדה תשלומים עבורה. אף שההעברה לא נעשתה לחשבון הנאמנות אליו נעשו העברות קודמות, ברי כי כונס הנכסים העביר את הסכום לידי מי שהיה בא כוחה של המבקשת, אשר פעל בשמהּ ואשר היה מוסמך לקבל כספים עבורה. כונס הנכסים הפנה גם להוראות הסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט, שם נקבע כי כספי התמורה יועברו לידי המבקשת באמצעות בא כוחה, עו"ד בר-שדה, בלא כל הסתייגות ובלא שנקבע כי יש לעשות העברות כאמור באופן מסוים או לחשבון הנאמנות דווקא. בית משפט קמא מצא כי תגובת כונס הנכסים ונימוקיה מקובלים עליו. אף שלא הוברר עד תום מדוע לא נעשתה ההעברה לידי חשבון הנאמנות כפי שנעשה בעבר, בנסיבות העניין ומשההעברה נעשתה לידי בא כוחה של המבקשת שהוסמך במפורש לקבל כספים עבורה, לא מצאתי בטענות המבקשת כלפי כונס הנכסים, הצדקה להתערב בהחלטה השנייה, באופן שיביא לפתיחה מחדש של ההתדיינות (וזאת בהתעלם מכך שהבקשה לחיוב אישי של כונס הנכסים בסך האמור הועלתה לראשונה בבקשה לעיון חוזר, ובלא פירוט ממשי באשר לבסיס המשפטי לחיוב כאמור).
2. כפי שהובא לעיל, בבקשתה לעיון חוזר התייחסה המבקשת גם להתחשבנות שנעשתה ושבגינה, זו הטענה, יש לחייב את המשיבה לשלם לה סך של 182,753 ₪ בגין חלקה הנטען בהוצאות, בעיקר נוכח תשלום חוב לעירייה. כונס הנכסים הסביר בתשובתו את ההתחשבנות שנעשתה בהקשר זה באופן הבא: החוב עמד בשנת 2015 על סך של 338,700 ₪. החוב שולם מכספים שיועדו למבקשת. המשיבה השיבה למבקשת סך של 136,600 ₪ (הוא הסך שנדון לעיל). סך זה נופל ממחצית החוב. ההסבר לכך הוא שהמשיבה שילמה בשנת 2009 סך של 30,000 ₪ על חשבון החוב. הסכום אותו השיבה המשיבה למבקשת נקבע לאחר דין ודברים בין כונס הנכסים לבין עו"ד בר-שדה שבגדרו הובא בחשבון תשלום העבר האמור. כונס הנכסים צירף לתשובתו תימוכין הן ביחס לתשלום העבר, הן ביחס למגעים מול עו"ד בר-שדה שקדמו להעברה (למשל, נספחים 5-1 לתגובת כונס הנכסים לבקשה לעיון חוזר; אף שלא הוצג מסמך המתעד את הסכמת עו"ד בר-שדה). בית משפט קמא קבע שעמדת כונס הנכסים מקובלת עליו וכי יש בה מענה הולם לטענות המבקשת. גם בעניין זה לא מצאתי שיש הצדקה להתערב בהחלטתו בכלל, ובגדרי הליך לעיון חוזר שיביא לפתיחה מחדש של ההתדיינות וההתחשבנות בפרט.

להשלמת הדברים יוער כי בעוד שבבקשה לעיון חוזר דרשה המבקשת לחייב את המשיבה בסך של 182,753 ₪ בזיקה לחוב האמור (ס' 46(ג) שם), בתשובתה לתגובת הכונס לבקשה דרשה סך של 32,750 ₪ בהקשר הנדון (ס' 80(ב) שם; הסכום הרלבנטי לא השתנה בבקשה שלפניי אלא שעתה נדרשו סכומים נוספים בקשר עם ריביות שונות, סכומים שלא נזכרו לכתחילה בבקשה לעיון חוזר). ההתנהלות מעוררת קושי. ההליכים התמשכו משך שנים רבות. אין בכך שהמבקשת החליפה את מי שמייצג אותה – אף שבעקבות בקשתה הוגש דו"ח הכונס כנדרש – כדי להצדיק פתיחה מחדש של כלל ההתחשבנות וההתדיינות, תוך העלאת טענות משתנות ומתעדכנות, בוודאי שלא במסגרת הליך של עיון חוזר.

1. בבקשתה העלתה המבקשת טענות נוספות. בכלל זה טענה ביחס למועד שבו הושב למשיבה הסכום שנותר בחשבון שהפקידה לתשלום ההוצאות; ביחס למועד סגירת חשבון הכינוס קודם לתשלום מלוא התמורה לידי המבקשת; בנוגע לשחרור המשיב 3 מתפקידו ולטענות שזה העלה ביחס לכונס הנכסים וכיו"ב. חלק מהטענות הועלו לראשונה בערכאה זו. כך או כך, לא מצאתי שיש בטענות כדי להניח תשתית לעיוות דין שנגרם למבקשת, בשים לב להתחשבנות הכוללת שנעשתה וממילא כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט שלא להתיר עיון חוזר לאחר אישור דו"ח הכונס בידיו.
2. הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה וכונס הנכסים ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪. המזכירות תעביר סך זה לידי המשיבים 2-1, באמצעות בא כוחם, מתוך הסך שהופקד על ידי המבקשת. היתרה תוחזר לידי המבקשת, באמצעות באת כוחה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.