1. להלן החלטתי בבקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה במשפט.

2. התובעת הינה חברה בערבון מוגבל העוסקת במתן שירותי שיווק וניהול מכירות.

הנתבעת הינה רשת ארצית העוסקת ביבוא ושיווק מכשירי ואביזרי שמיעה, ביצוע בדיקות שמיעה, אבחנה והתאמת מכשירי שמיעה.

2. ביום 25.10.2016 התקשרו בעלי הדין בהסכם לפיו התובעת התחייבה לתת לנתבעת שירותי שיווק בתמורה לתשלום כספי שנקבע ביניהם (להלן: ''ההסכם''). בין הצדדים התגלעה מחלוקת לעניין קיום חלקו של כל צד בהסכם. מכאן התביעה, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 321,400 ₪.

3. לטענת הנתבעת בתמצית, בהתאם לרישומי רשם החברות, לתובעת בעלים אחד, לא רשומים על שמה נכסים כלשהם וכן לא ידוע לבעלי הנתבעת על נכסים או אמצעים כלשהם המצויים בידי התובעת, אשר יאפשרו לה לשלם את הוצאותיה ככל והתביעה תידחה. מכאן הבקשה לחייב את התובעת להפקיד בקופת המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

4. התובעת מתנגדת לבקשה ולטענתה בתמצית הבקשה מעידה על חוסר תום לב שכל מטרתה היא סיכול ההליך בבית המשפט מבלי לברר את טענות הצדדים לגופן.

5. שקלתי מכלול טענות הצדדים, ומצאתי כי דין הבקשה להתקבל. אנמק להלן.

6. בסעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ''ט-1999, נקבע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על-ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ב-רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו), נפסק כי בבוא בית המשפט לדון בבקשה לחיוב החברה-התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, עליו לבחון את הבקשה במספר שלבים כלהלן:

א. לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על החברה אשר מן הסתם מחזיקה בנתונים הרלוונטיים באשר למצבה הכלכלי. באם החברה התובעת לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אזי הכלל הוא כי יש לחייבה בהפקדת ערובה והחריג לכלל הוא כי יש לתת לה פטור מאותה הפקדה.

ב. גם באם החברה לא הוכיחה כי תוכל לשאת בהוצאות שיושתו עליה לטובת הנתבע, על בית המשפט לבחון בשלב השני האם נסיבות העניין מצדיקות לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים – מחד, זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובעת, ומאידך, זכות הקניין של הנתבע כי לא יצא מופסד באם תידחה התביעה נגדו. ההנחה, לפיה יש לחייב את החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטאת את הכלל, בעוד כי הפטור הוא החריג. בהקשר זה יצוין כי ניתן לשקול את סיכויי התביעה, אולם, מבלי להיכנס לעובי הקורה ורק כאשר הסיכויים הינם גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד.

הנטל להראות מהן הנסיבות שבעטיין אין לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מוטל עליה.

ג. במסגרת השלב השלישי על בית המשפט לבחון את גובה הערובה הנדרשת, כך שהיא תהיה מידתית ותאזן את כלל השיקולים הרלוונטיים . גם בעניין זה, כמו בכל יתר שלבי הבדיקה, ניצבות ברקע הזכויות החוקתיות של החברה התובעת – זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע, כנגד זכות הקניין של הנתבע.

ראה בנדון: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 685 (מהדורה 12, 2015).

מן הכלל אל הפרט.

7. אין חולק כי התובעת הינה חברה המוגבלת במניות, ולפיכך סעיף 353 לחוק החברות וההלכה הפסוקה שנקבעה ביחס אליו, כמצוטט לעיל, חלים עליה בנסיבות העניין.

בתגובה לבקשה לא התייחסה התובעת למצבה הכלכלי ולא טרחה לצרף כל מסמך בנדון, כגון מאזנים, דוחות רווח והפסד וכו'. והנה, בדיון המקדמי שהתקיים בתביעה ביום 15.4.19 הודתה ב''כ התובעת כי מצבה הכלכלי של מרשתה הינו ''בכי רע'' והיא אף הציעה להמציא לבית המשפט אסמכתאות בנדון. בנסיבות העניין, בהתאם להלכה הפסוקה, חל הכלל, ולפיו, על התובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

8. התובעת לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, קיומם של טעמים המצדיקים סטייה מהכלל והפעלת החריג, לפיו יינתן לה פטור מהפקדת ערובה. אדרבא, עסקינן בתביעה כספית בסכום נכבד של 321,400 ש''ח ומכתבי הטענות עולה כי בין בעלי הדין מחלוקות עובדתיות ומשפטיות רבות. לפיכך, קרוב לוודאי כי ניהול ההליך יחייב את הנתבעת בהוצאת סכומים לא מבוטלים.

באשר לסיכויי ההליך, התביעה מתנהלת בשלביה המקדמיים ביותר ולא ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה הינם טובים מאוד, או, לחילופין, קלושים ביותר. לפיכך שיקול זה אינו מעלה ואינו מוריד ביחס למסקנה אליה הגעתי.

9. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, לרבות מהות ההליך, גובה הסכום הנתבע והוצאות ההגנה הצפויות של הנתבעת , מצאתי להעמיד את הערובה על סך של 23,000 ₪.

10. לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ובהתאם לכך אני מחייב את התובעת להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 28.5.19 ערבות בנקאית להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך על סך של 23,000 ש''ח.

הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעה.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ט, 23 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.