העותר הגיש נגד המשיב עתירה ובא ביקש מהמשיב ליתן טעם מדוע בוטל רשיונו להחזיק נשק ומדוע לא יוחזר לו רישיון הנשק.

העותר, נכה צה"ל, נהג מונית, מחזיק ברישיון נשק משנת 2002.

ביום 28.08.18 הודיע המשיבה מס' 4 , משטרת ישראל לעותר כי עליו להפקיד את הנשק המוחזק על ידו בתחנת המשטרה, לאור ביטול רישיון הנשק . סיבת ביטול הרישיון כאמור בהודעה היא :" המלצת משטרת ישראל בגין : (ידיעה בגין אלימות בחודש יוני 2018)".

העותר הפקיד את הנשק בתחנת המשטרה ביום 2.9.18 והגיש למשיב מס' 2, ממונה כלי ירייה – מחוז חיפה (להלן "הממונה") ערר על ההחלטה. העותר טען כי אין לו עבר פלילי , כי הסיבה לביטול הרישיון אינה נוגעת אליו וכי לא זומן ככל לחקירה בעבירת אלימות.

העותר טען כי הוא עובד כנהג מונית, ובמסגרת עבדותו נוסע בכל חלקי הארץ וביטול הרישיון עלול לפגוע בבטחונו ובפרנסתו.

העותר טען גם כי ביטול רישיון להחזיק נשק לאחר 15 שנה הדורש טעמים כבדי משקל – אשר לא קיימים בעניינו, ואף בהודעת המשטרה על ביטול הרישיון אין מאומה המצביע על סיכון הנשקף מהעותר. כמו כן טען כי מי שזומן לחקירה במשטרה הוא אחיו ולעותר אין שום קשר לכך.

ביום 19.12.18 דחה הממונה את הערר נוכח העובדה שמשטרת ישראל שקלה מחדש את בקשתו וקבעה כי ברשותה מידע הקושר את העותר לעבירה מתחום האלימות , אשר מעידה על מסוכנות העותר להחזיק בנשק, וכי באם העותר יחזיק בנשק מכל סוג שהוא, יהווה הדבר סיכון לשלום הציבור.

בעתירתו חזר העותר על נימוקי הערר וטען כי נוכח דפוס הפעולה של ועדת הערר, אין זאת כי היא משמשת "חותמת גומי" של המשטרה, והיא לא הפעילה כל שיקול דעת עצמאי כנדרש .

העותר טען כי החלטת ועדת הערר פגומה וניתנה בהעדר תשתית עובדתית.

בכתב התשובה טענו המשיבים כי החלטת המשטרה סבירה נוכח המידע שהתקבל וכי גם רישיונו של העותר ניתן על סמך המלצת משטרת ישראל, אך לאור מעורבותו של העותר בפלילים פקע התבחין הרלבנטי ובוטל הרישיון.

המשיבים טענו גם כי העתירה הוגשה בשיהוי (ההחלטה בערר ניתנה ב- 19.12.18 בעוד שהעתירה הוגשה ב- 1.4.19). כמו כן טענו כי אין לעותר זכות קנויה להחזקת נשק .

המשיבים טענו כי החלטת הממונה סבירה, מנומקת וניתנה כדין על סמך שיקולים רלבנטיים.

שני הצדדים היפנו בכתבי הטענות לפסיקה רלבנטית.

בדיון בעתירה הוגשה לעיוני הידיעה המודיעינית על ידי קצין המודיעין . לאחר שעניינתי בהודעה ושמעתי את דברי קצין המודיעין אמרתי לב"כ העותר שיש במידע כדי למנוע את מתן הרישיון. בתשובה טען ב"כ העותר כי מדובר בידיעה שהתקבלה בחודש יוני 2018 , בעוד שההודעה על שלילת הרישיון היא מחודש אוגוסט 2018, דהיינו חלפו חודשיים ונשאלת השאלה איפה פה המסוכנות?

ב"כ העותר חזר וטען כי העותר שירת בצבא, התנדב ביחידת הבילוש במשטרה ולפני כשנתיים נפגע במרדף אחרי גנבים ונקבעה לו נכות , בגינה לא יכול היה להמשיך בעבודתו במועצה המקומית מסעדה והוא החל לעבוד כנהג מונית.

ב"כ העותר טען כי אחיו של העותר היה מעורב בעבירה חמורה ביותר ומאז מעצרו לא היה לעותר קשר עם האח ובני משפחתו. הוא הוסיף כי יש לעותר אח נוסף שהיה בשירות קבע ואשר גם נשקו נלקח ממנו, אך לאחר מכן הוחזר לו, לאחר שהגיש ערר .

ב"כ המשיבים טען כי העובדה שנלקח גם לאח האחר הנשק ולאחר מכן הוחזר לו אינה רלבנטית לעותר. כמו כן חזר וטען כי לעותר ניתן הנשק לאור המלצת משטרת ישראל וכאשר פקע התבחין , פקע הרישיון. כן טען כי ההמלצה של המשטרה ליתן לעותר רישיון היתה מאחר והוא התנדב במשטרה וכי כיום הוא כבר אינו מתנדב ולכן גם לא ניתנה המלצת המשטרה.

ב"כ העותר טען כי לפי הוראות החוק, למי שברשותו כלי נשק למעלה מ- 10 שנים, ניתן לחדש רישיון גם ללא עמידה בתבחין, ואפילו פקע התבחין היה מקום לשקול האם רלבנטי בעניינו של העותר תבחין אחר, שהוא כן עומד בו, ומאפשר לעותר להחזיק כלי נשק.

ב"כ המשיבים טען כי הוראות החוק אליהן היפנה העותר חלות עד 31.12.14 ובמועד זה העותר לא החזיק נשק 10 שנים.

דיון

לאחר הדיון הוגש לעיוני המידע המודיעיני בגינו נשלל רישיון הנשק מאחיו של העותר וההודעה שהתקבלה להחזיר לאח את הנשק ולאחר עיון, אקדים ואציין כי אלה אכן לא רלבנטיים כלל לעותר, ואין להקיש מעניינו של האח לגבי העותר.

כאמור, כבר במועד הדיון, לאחר שעיינתי במידע המודיעיני ושמעתי את קצין המודיעין, סברתי כי יש במידע כדי להצדיק את שלילת הרישיון,ואף נוכח טענות ב"כ העותר, אני סבורה כי החלטת המשיבים סבירה וכי אין מקום להתערב בה.

נוכח "עוצמת" המידע, אני דוחה גם את הטענה לפיה המשיבים שימשו "חותמת גומי" של משטרת ישראל, וכפי שציין ב"כ המשיבים בתגובתו, גם הרישיון עצמו ניתן על פי התבחין של המלצת המשטרה , ומשפקע התבחין ממילא פקעה הזכאות לרישיון.

בנסיבות שבפני – אפילו יש בשלילת הרישיון כדי לפגוע בפרנסתו של העותר ואולי אף בבטחונו – עדיף האינטרס הציבורי של שלום הציבור על זה של העותר.

יחד עם זאת, מומלץ למשיבים לשקול מחדש את בקשת העותר, ככל שזו תוגש לאחר חלוף שנתיים מהיום.

מכל הטעמים האמורים – העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבים (ביחד) הוצאות בסך 6,000 ₪.

המזכירות תעביר למשיבים מהפקדון שהפקיד העותר את סכום ההוצאות שנפסק והיתרה תוחזר לעותר, באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, י' אב תשע"ט, 11 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.