לפנַי בקשות שהגיש חייב לשינוי תכנית הפירעון ולהפחתת סכום קציבת המזונות.

1. ביום 10.7.2019 ניתן צו לכינוס נכסי החייב והוטל עליו תשלום חודשי בסך של 600 ₪.
2. לחייב ולגרושתו (המשיבה 2) בת פעוטה (להלן: הקטינה). בהחלטת בית המשפט מיום 26.8.2019 (השופטת ש' גלר) נקצבו מזונות הקטינה על סך של 1,800 ₪ לחודש.
3. ביום 4.1.2021 התקיים דיון בעניין החייב ונקבעה תכנית פירעון לפיה יוסיף החייב לקופת הכינוס סכום כולל של 100,000 ₪ ב-12 תשלומים חודשיים על סך 1,200 ₪ כל אחד, החל מינואר 2021 ואילך 12 תשלומים חודשיים נוספים על סך 1,500 ₪ כל אחד ובהמשך 36 תשלומים חודשיים נוספים על סך 1,877 כל אחד.
4. ביום 27.12.2021 הגיש החייב שתי בקשות: בקשה לשינוי תכנית הפירעון כך שצו התשלומים יעמוד על כנו (סך של 1,200 ₪) לחודש ותכנית הפירעון תוארך (להלן: הבקשה לשינוי תכנית הפירעון), ובקשה להפחתת סכום המזונות שנקצב לסך של 1,000 ₪ בלבד למשך שנה (להלן: הבקשה להפחתת המזונות).
5. טעמי החייב בשתי הבקשות זהים. החייב טען כי הכנסתו פחתה בתקופה האחרונה בה הועסק כעצמאי בחברת "בזק" ושכרו עמד על 3,500 ₪ בחודש בלבד. כיום הוא מועסק כשכיר בחברת "בזק" ושכרו עומד רק על 6,500 ₪ בחודש. לעומתו, המשיבה מצויה בזוגיות עם בן זוג אמיד והיא הגישה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להעתקת מקום מגוריה כך שהקטינה לא תוכל לשהות עמו בזמני שהות נרחבים והוא נאלץ להתדיין בעניין באמצעות הסיוע המשפטי.
6. המשיבה טענה כי החייב מסתיר פרטים מבית המשפט. החייב נהנה מרכב צמוד ממקום עבודתו ואף ממשיך לעבוד כעצמאי. באשר לקטינה, טרם מלאו לה 6 שנים והאב חייב במזונותיה. כך או כך, האב שוהה עם הקטינה רק פעמיים בשבוע ללא לינה ובכל סוף שבוע שני וכלל אינו נושא בהוצאות הקטינה פרט לתשלום המזונות שנקצבו.
7. בתגובתו מציין הנאמן כי ערך בירור והחייב משתכר כעצמאי בסך של כ- 2,800 ₪ בחודש נוסף על עבודתו כשכיר, כך שסך הכנסותיו עומדות על כ-9,700 ₪ בחודש. הוצאותיו החודשיות של החייב גבוהות ב-4,200 ₪ מן הסכום שאמור לשמשו לצורך מחיה בכבוד ויש אף מקום להורות על הגדלת התשלום החודשי.

באשר לבקשה להפחתת סכום המזונות שנקצב, הנאמן סבור שהסכום סביר וראוי ואין מקום להפחיתו ולא מוטלת על החייב חובה לשאת בהוצאות הקטינה מעבר למזונות.

1. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדת הנאמן לדחיית הבקשות והצביע על כך שתכנית הפירעון שנקבעה בעניין החייב היא על הצד הנמוך, נותרת לחייב הכנסה פנויה ואין להיעתר לבקשות החייב אשר "זוכה" בתשלום מזונות מופחת שכן סכום המזונות הקצובים נקבע בעת שהכנסתו של החייב הייתה נמוכה יותר מהכנסתו כיום.
2. לאחר שעיינתי בבקשות החייב, בתשובת המשיבה ובעמדות הנאמן וכונס הנכסים הרשמי לא מצאתי לקבל את בקשות החייב.
3. באשר לבקשה לשינוי תכנית הפירעון, לא מצאתי כי החייב תמך באסמכתאות מתאימות את טענותיו להוצאות כלכלה והוצאות הקטינה. החייב לא צרף פירוט תנועות הבנק בחשבון אליו מופקדת משכורתו או אסמכתאות להוצאותיו או לזכאותו לייצוג על ידי הסיוע המשפטי.

על אף שהחייב לא צרף דו"ח הרווח והפסד לחודשים האחרונים (בהם עבד גם כשכיר) עיון בדו"ח הרווח והפסד לחודשים 10-1 לשנת 2021 מלמד כי הרווח הנקי קטן בעיקר בשל הוצאות רכב וקניות אשר גדלו באופן ניכר ובסתירה לירידה בהכנסות ואני מוצא כי יש לקבל את עמדת הנאמן לכך שלחייב הכנסה מעבודתו כעצמאי בסך של כ- 2,800 ₪ לחודש בנוסף להכנסתו כשכיר.

1. באשר לבקשה להפחתת המזונות, בהתאם לדין האישי על החייב לשאת במזונות הקטינה באופן אבסולוטי [ראו בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017)]. לנוכח האמור וכאשר הובהר כי מדובר באב שיש באפשרותו לשאת במזונות שנקצבו, אין לחרוג מהוראות הדין או לשנות מהחלטת בית המשפט בעניין קציבת המזונות.
2. משכך, דין הבקשות להידחות. לפנים משורת הדין החלטתי לא לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.