לפניי בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 239(א)(5) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק).

הקרקע

1. הקרקע מושא ההליך היא חלק ממתחם רחב ממדים בשכונת רמות אלון בירושלים בסמוך למפגש שדרות גולדה מאיר (כביש 436) עם רחוב הרב יצחק מירסקי. המתחם מכונה 'הר המנ"דים' הואיל ובו ניצבים מבנים ניידים רבים.
2. על המתחם בכללותו חלות תכניות המתאר הבאות: 3136 מיום 23.2.1984; 9398 מיום 22.8.2005; 13486 מיום 2.9.2011.

ייעוד כל הקרקע במתחם הוא למבני ומוסדות ציבור.

1. עניינו של ההליך כאן הוא חלק (תשעה בתחילה ועוד שניים שהוספו להדיינות במהלכה בהסכמה) מהמנ"דים המוצבים במקרקעין הידועים כחלקה 35 בגוש 30727 - במערב האזור הדרומי של הר המנ"דים (שטח תשעת המנ"דים הוא כ-393 מ"ר; שטח השניים הנוספים הוא כ-144 מ"ר).

בצפון-מערב הר המנ"דים (חלקה 8 בגוש 31278) בוצע כבר בינוי נרחב ובר קיימא (בניה קונבנציונלית).

טענות המבקשת

1. המבקשת היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים אשר פועלת בשם מדינת ישראל. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים הוא ראש עיריית ירושלים.

המבקשת מיוצגת על ידי התביעה העירונית - המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים.

1. עיקרי טענות המבקשת:
   1. מבנים בלתי חוקיים - אין היתר בניה להצבת המנ"דים מושא ההליך דנן. הגם שהפעילות אותה מבצעת המשיבה במבנים הינה חוקית, ראויה ואף מתוקצבת גם על ידי עיריית ירושלים, היא אינה רלבנטית לעצם אי חוקיותם על פי דיני התכנון והבניה.
   2. פתרונות שהוצעו על ידי המשיבה - לפני כ-12 שנים פלש המשיב למקום, הציב את המבנים הניידים והחל להפעיל את המוסד הפועל שם כיום. המבקשת אינה חולקת על הנחיצות (במובן הסוציאלי) של הפעילות שמקיימת המשיבה במבנים. לפיכך נעשו מספר ניסיונות למציאת פתרונות זמניים בכדי לאפשר את המשך פעילות המוסד במקום אחר. כמו כן נוהלו שיחות עם המשיב בדבר פינוי מרצון של המבנים. המשיב דחה את הצעות המבקשת. אין ברצון הטוב של המבקשת ובפעולותיה לאיתור מקום חלופי למוסד כדי להצדיק את המשך ישיבתו במקום הנוכחי לאור העניין הציבורי בשטח.
   3. עניין ציבורי מיוחד - בהר המנ"דים (כולל מקום המנ"דים מושא ההליך דנן) עתידה להיות מוקמת קרית חינוך בשטח של יותר מ-40 דונם. הקריה אמורה לשרת את המגזר החרדי באזור שכונת רמות אלון בירושלים, אזור בו יש גידול רב של האוכלוסיה החרדית. הפרויקט מצוי בשלבים מתקדמים מאוד, הגורמים הרלבנטיים מוכנים להתחיל לפעול בשטח, כבר יש תוכניות ולחלקן יש קבלן מבצע.
   4. שיקול דעת התובע - מטרת המבקשת בבקשתה למתן צו הריסה היא מתן אפשרות לקידום הבניה במקום בו מוצבים המנ"דים. לאור נחיצותם של המבנים העתידים להיבנות במקום, הואיל והמבקשת אינה חולקת על חשיבות המוסד אותו מפעיל המשיב במבנים הניידים, וכן מאחר שחלפו שנים רבות מאז מועד הקמת המבנים, החליט התובע כי במקרה דנן אין אינטרס לנהל הליך פלילי נגד המשיב. רווחת הציבור (באמצעות הקמת קרית החינוך) היא העומדת לנגד עיני המבקשת.

טענות המשיבים

1. בתחילה פעל המשיב 1, מר יצחק נמטובסקי, (להלן גם - המשיב) ישירות מול התיק, אולם בהמשך (4.11.2019) הוגשה התנגדות סדורה ומפורטת מטעם המשיבה 2, 'מוסדות כנסת שלמה', ע.ר. 580275527 (להלן גם - המשיבה). ברי כי המשיבים פועלים במאוחד תוך שמבחינה פורמאלית הייצוג המשפטי הוא של המשיבה 2 בלבד.
2. ההתנגדות (מטעם המשיבה) מחזיקה 71 עמודים הכוללים 14 עמודי טיעון, 12 עמודי תצהיר אימות (של המשיב) ו-17 נספחים.
3. עיקרי טענות המשיבים:
   1. מהות השימוש בבינוי - המשיבה מפעילה (במקום מושא דיוננו) מסגרת חינוכית הנותנת מענה טיפולי לנערים ומתבגרים חרדים הנמצאים על הרצף של מצבי סיכון וניתוק. מדובר ב'נוער נושר' המגיע מרקע סוציואקונומי נמוך ומשולי החברה. המוסד (בראשותו של המשיב) מחנך את הנערים, מטפל בהם ומצמיח אותם להשתלבות תקינה בחברה הנורמטיבית. המוסד מוכר וזוכה לשבחים הן מרבנים ופרנסי קהילות והן מרשויות רווחה ממשלתיות ועירוניות (בירושלים).
   2. תמיכת עיריית ירושלים בפעילות המשיבה - עיריית ירושלים מתקצבת (באופן חלקי) את פעילות המוסד. המבקשת (עיריית ירושלים) מכירה בחשיבות הפעילות שמתקיימת במבנים ומעודדת אותה. המבקשת לא יכולה, מצד אחד, לתמוך בפעילות המשיבה במקום הבינוי, ומצד שני לדרוש את סילוקה מהמקום ללא מציאת מקום חלופי להמשך הפעילות.
   3. שימוש תואם תב"ע - השימוש שעושה המשיבה בקרקע עליה מוצבים המבנים הניידים תואם את תכנית המתאר הקיימת במקום - שהרי המשיבה מפעילה מוסד ציבור.
   4. אי נכונות ההצהרה - בעת החתימה על התצהירים שהוגשו עם בקשתה הראשונית של המבקשת, היתר הבניה טרם ניתן. משמע, הטענה כי פעילות המשיבה במקום היא זו אשר מונעת את תחילת ביצוע העבודות בפועל בשטח, לא היתה נכונה והמצהירים הצהירו על עובדה שלא היתה נכונה בעת ההצהרה.
   5. שיהוי - בקשת המבקשת לפינוי המשיבה מהמבנים הניידים נתבקשה בשיהוי. המשיבה מקיימת את פעילותה במקום מאז שנת 2007 תוך שהמבקשת מודעת לפעילות המבוצעת ואף תומכת בה. המבקשת איפשרה את הפעילות במקום במשך שנים ארוכות תוך ששתיקת המבקשת לשימוש המבוצע במקום התפרשה כהסכמה לביצוע השימוש. בבקשת המבקשת לפנות כעת את המשיבה יש פגיעה חמורה במשיבה שכן לא ניתנה למשיבה הזדמנות נאותה להסדיר את מעבר פעילותה למקום חלופי.
   6. עניין ציבורי מיוחד - יש עניין ציבורי בפעילותה של המשיבה המתקיימת במקום המבנים שכן לא קיים עוד מוסד זהה למוסד המופעל במקום; מדובר במוסד ייחודי בירושלים לטיפול בנוער חרדי נושר. גם המבקשת הכירה בנחיצות פעילותה של המשיבה במקום. מכאן כי על המשיבה לערוך איזון בין האינטרס להמשך קיום פעילותה של המשיבה לבין האינטרנס של בניית מוסדות לימוד לתלמידים. החלטת המבקשת שיש לפנות את המשיבה טרם מציאת מקום חליפי שיאפשר את המשך פעילות המשיבה, אינה מאוזנת.
   7. חוסר תום לב - הגשת בקשת לפינוי משיבה מהמקום על ידי זרוע אחת של עיריית ירושלים, כאשר במקביל זרוע אחרת של עיריית ירושלים ממשיכה לתמוך בפעילות המשיבה במקום הבינוי, מהווה חוסר תום לב. הבקשה לפינוי המשיבה מהשטח הוגשה במחטף שכן המשיבה לתומה סברה כי ככל שהיא מקבלת תמיכה מעיריית ירושלים הרי שפעילותה במקום מאושרת.

גם העלאת טענות לא נכונות בתצהירים (כפי שצוין לעיל) מהווה חוסר תום לב של המבקשת.

1. לאחר החלפת ייצוג המשיבה הוגשה ביום 10.3.2020 בקשה מטעם המשיבה להעיד שמונה עדים בנוסף למשיב 1. הבקשה לא התקבלה. בסוף הדיון שהתקיים קבע בית המשפט כי הואיל ותכלית זימון כל העדים היתה להוכיח את מעלות המוסד שהמשיבה מפעילה והואיל והדברים כבר הוסכמו בכתבי טענות מטעם המבקשת (סעיף 17 לתגובה מיום 27.11.2019; סעיף 4 לתגובה המשלימה מיום 28.11.2019) הרי שאין צורך בשמיעת העדים הנוספים שביקשה המשיבה להעיד מטעמה.
2. ביום 1.3.2020, הגישה המבקשת, באישור בית המשפט, תצהירים משלימים של בעלי תפקידים בעיריית ירושלים אשר פעילותם נוגעת להליך דנן ואלו זומנו למתן עדות.

הדיון

1. נוכח מצב החירום המיוחד (בשל נגיף הקורונה) התקיים הדיון לבסוף ביום 3.5.2020.
2. בתחילת הדיון עלו שתי נקודות עיקריות:
   1. הוסכם שההליך יתייחס גם לשני מנ"דים נוספים שהמוסד משתמש בהם, מבנים הממוספרים 15-14 בהליך דומה שננקט לגבי קרקע סמוכה בהר המנ"דים - צ"ה 22945-05-19.
   2. לטענת המשיבים קיים הליך הקצאת קרקע חלופית מתקדם מאוד - בעניין שטח בין הרחובות גרינברג ובן זאב בשכונת רמות בירושלים.
3. תמצית עדותה של גב' עידית לוי - עדה מטעם המבקשת
   1. העדה היא מפקחת בניה במחלקת הפיקוח על הבניה בעיריית ירושלים. היא עשתה תצהיר שצורף לבקשה הראשונית בתיק.
   2. בעת הביקורים בשטח בסוף שנת 2018 לא היה איש במקום ולא היתה אפשרות כניסה למתחם.
   3. למבנים של 'מוסדות הר"ן' יש היתר ולכן המדינה חזרה בה מבקשתה לנקיטת הליכים לגבי מבנים אלו.
   4. ההחלטה לנקוט בהליך של צו הריסה ללא הרשעה נובעת כל הנראה עקב התיישנות, אי יכולת איתור הנאשם והעובדה כי למבנים אין היתר.
   5. למיטב ידיעתה של העדה, עיריית ירושלים לא ידעה מי מפעיל את המקום. העדה לא ידעה שמתבצע הליך בעניין המשיבה מול ועדת ההקצאות.
   6. העדה לא ידעה להשיב מדוע נכתב על הבקשה הראשונית בהליך זה כי המשיב לא ידוע. המנ"דים מוצבים במקום יותר מ-5 שנים. העדה לא יודעת מה מתוכנן להקים במקום.
   7. בחקירה חוזרת השיבה העדה כי במקרה שלא מתאפשרת כניסה למקרקעין, משאירים התראה לזימון לחקירה וכן התראה בדבר כניסה למקרקעין במועד מאוחר יותר. במקרה שלפנינו, מכיוון שהמנ"דים נראו מבחוץ (קרי מחוץ לגדר התוחמת את המוסד) לא הושארה התראה לביקור נוסף במקרקעין אלא רק זימון לחקירה.
4. תמצית עדותו של מר איתמר בר עזר - עד מטעם המבקשת
   1. העד עשה ביום 7.8.2019 תצהיר אשר הוגש למחרת. עד לפרישתו לגמלאות בראשית השנה העברית תש"ף היה העד מנהל האגף לחינוך חרדי בעיריית ירושלים במשך 12 שנים.
   2. העד הכיר את המשיב לפני 3 שנים במסגרת תכנון הר המנ"דים. עיריית ירושלים לא הכירה את המשיב ואת פעילותו בשטח עד לפני 3 שנים. המשיב נמצא במקום זמן רב והוא מוגדר כפולש.
   3. מדובר במוסד טוב ויחיד מסוגו. עיריית ירושלים ניסתה לסייע למשיבה למצוא מקום חלופי אך המשיבה סירבה להצעות שהוצעו לה. עד למועד שנקצב לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה לגבי מקום חלופי למרות שהעד יצא מגדרו לגבי מתן עזרה למשיבה שכן המוסד אותו היא מפעילה, חשוב. עם זאת, לא ניתן לעצור את הליכי הבניה והתשתיות במקום ויש לפנות את הפולשים המצויים בשטח.
   4. מתוכנן להקים בשטח כביש ובית ספר. כיום יש היתר בניה מוכן להקמת הכביש.
   5. על ההר יש מספר רב של מבנים, חלקם מוגדרים כפולשים וחלקם לא.
   6. מוסד שרוצה תמיכה מאגף החינוך החרדי חייב להציג טופס 4. ייתכן שיוכל לקבל תמיכה מאגפים אחרים של עיריית ירושלים.
   7. הקמת הבינוי בר הקיימא במתחם היתה תלויה בהתקדמות התכנון והתקצוב. עם הזמן התרבו המבנים על ההר. מדובר במבנים מסוכנים ובמקום שלא ראוי לשמש תלמידים במתכונתו הנוכחית. אין עניין בנקיטת הליכים פליליים נגד המשיב ומבוצעים ניסיונות להקצות שטח למשיבה.
   8. בחקירה חוזרת השיב העד כי יש מוסדות שקיבלו הקצאות קרקע כדין בהר המנ"דים וכי מנסים למצוא מקום חלופי למי שהוגדר כפולש במקום.
5. תמצית עדותה של גב' תהילה אלחרט - עדה מטעם המבקשת
   1. העדה עובדת כמנהלת בכירה לחוזים והקצאות באגף הנכסים של עיריית ירושלים. העדה עשתה תצהיר ביום 27.2.2020 אשר הוגש ביום 1.3.2020.
   2. המנ"דים הקיימים מסוכנים ואינם ראויים לשימוש. במקום קיימים כעשרה מוסדות. לרובם קיים היתר שימוש בכפוף להוצאת היתר. למשיבה אין היתר לשימוש במקום.
   3. המשיבה מוגדרת כפולשת לפחות משך חמש שנים. ועדת ההקצאות אחראית על מתן אישור שימוש. הוועדה ניסתה להגיע עם המשיבה להסדר למציאת מקום חלופי בשטח של 300 מ"ר בין היתר בשכונת רמות. עד היום הניסיון לא צלח. כיום ישנה הקצאה נוספת בשכונת רמות שנמצאת בתהליכי פרסום.
   4. במקום בו קיימים המנ"דים מושא ההליך דנן מתוכנן הקמת מבני מעבר למוסדות שונים אשר הוגדרו כנצרכים עד אשר ייבנה עבורם מבנה קבוע. המוסד שמפעיל המשיב לא הוגדר כמוסד נצרך. הבינוי המתוכנן מתוקצב על ידי משרד החינוך.
   5. הקצאת מקרקעין תלויה בנוהל משרד הפנים אשר בין היתר כולל התאמה של השימוש המיועד לקרקע ולשכונה.
   6. לשאלת בית המשפט השיבה העדה כי היא אינה מכירה את מר סלוץ אך שמעה על המוסד בשם 'דובר טוב'. ל'מוסדות הר"ן' יש היתר לשימוש במנ"דים המוצבים במקום.
6. תמצית עדותו של מר אהרון בן נון - עד מטעם המבקשת
   1. העד הוא מנהל אגף מבני ציבור בעיריית ירושלים. העד עשה תצהיר ביום 27.2.2020 אשר הוגש ביום 1.3.2020.
   2. במקום בו מוצבים המנ"דים ובסמוך לו, ממוקמים מוסדות לימוד מגוונים ומבני ספורט שונים. המוסד אותו מנהלת המשיבה עבור נוער בסיכון יושב במקום ללא רשות. הבינוי החדש מתוכנן להיבנות במקום בו קיימים המנ"דים בהם פועלת המשיבה.
   3. הנראות של המקום בלתי נסבלת ולא מתאימה להפעלת מסגרות לתלמידים. מתוכננת הקמת מוסדות ומבנים חדישים בכל המתחם. כאשר יינתן צו לגבי מגרש 7 (זהו מספרו לצרכי הפרוייקט והכוונה היא לקרקע מושא הדיון כאן), יבוצע פינוי ויינתן צו התחלת עבודה לקבלן בשם 'מגן' לתחילת ביצוע עבודות.

כל עיכוב בביצוע העבודות מעכב את איכלוסם של תלמידים בירושלים העתידים ללמוד שם.

• 1. ועדת ההקצאות היא האחראית למציאת מקום חלופי למוסדות הפועלים כיום בשטח. הפינוי מבוצע בשלבים.
  2. עד היום כל ההצעות שהוצגו בפני המשיבה למקומות חלופיים לא התקבלו על ידה. כרגע ישנה הצעה נוספת שנדונה בוועדת ההקצאות. המשיבה מוגדת כמוסד לא רשמי ולכן היא יכולה למצוא לבד מקום חלופי. עיריית ירושלים מעדיפה שהמשיבה תתפנה מרצון.
  3. עיריית ירושלים מנסה לסייע לכל המוסדות הפועלים במקום כדי שתלמידים לא ישארו ללא מקום מסודר. ועדת ההקצאות דנה בכל בקשה להקצאה שמוגשת לה. במקביל עיריית ירושלים לא יכולה לעכב את תחילת ביצוע העבודות בשטח.
  4. השיחות למתן הקצאה למשיבה מתנהלות כ-5 שנים. כל ההצעות שהוצעו למשיבה עד היום, נדחו על ידה.
  5. המוסד שמפעיל המשיב במנ"דים הוא מוסד לנוער נושר ולא מוסד לחינוך יסודי. המקום (סמוך בהר המנ"דים) בו נמצא המוסד 'דורש טוב' מיועד לבינוי ובוצע לגביו פינוי. במקום (סמוך בהר המנ"דים) בו נמצא המוסד של 'מוסדות הר"ן' (הרב וייספיש) יש לעמותה הקצאה כדין לאותו מקום; במקום ייבנה בניין (בנייה רוויה תוך ניצול הקרקע) לאחר קבלת פרוגרמה ממשרד החינוך.

1. תמצית עדותו של מר יצחק דורון נמטובסקי - המשיב
   1. למנ"דים בו הוא פועל אין הקצאה של העירייה. המנד"ים שייכים לעירייה. התפוסה המרבית בהם היא 60-70 תלמידים. אין למשיבה תקציב למימון מקום פעילות חלופי.
   2. היו שתי הצעות למקומות חלופיים שאחת נדחתה והשניה לא התאימה לגודל השטח שנדרש.
   3. עיריית ירושלים ביקשה מהמשיב לקיים את פעילותו עם נוער נושר בהר המנד"ים לאחר שמוסד אחר עזב את המקום. המשיב נכנס למקום ושיפוץ את המבנים על חשבונו. לפני 12 שנים ביקרו במקום מר בר עזר וגב' ריטה לידזינסקי מעיריית ירושלים והם ביקשו מהמשיב לקיים את פעילותו במקום. מחלקת הנכסים הבטיחה למשיב שלא יפונה טרם מציאת מקום חלופי.
   4. המשיבה מחזיקה בכל האישורים הנדרשים לשם הפעלתה במקום כגון אישור כיבוי אש ותברואה.
2. לשם השלמת התמונה הורה בית המשפט בסוף הדיון על הגשת תצהיר ערוך כדין של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ראש עיריית ירושלים) לפיו הוא מודע לפרטי ההליך דנן ועומד על מתן צו הריסה ללא הרשעה באופן מיידי ובדחיפות למוסדות כנסת שלמה המטפלים בנוער חרדי נושר בהר המנ"דים בשכונת רמות בירושלים.

תצהיר מפורט כאמור הוגש לתיק כנדרש ביום 5.5.2020.

סיכומים על דרך ההשלמה

1. בסיומו של הדיון ניתנה לצדדים אפשרות להגיש סיכומים קצרים (עד 4 עמודים) על דרך ההשלמה.
2. עיקרי סיכומי המבקשת
   1. יש עניין ציבורי מיוחד בפינוי המנ"דים באופן מיידי. בהתאם לאמור בבקשה הראשונית של המבקשת, הר המנ"דים הוא כינוי לשטח של 42 דונם עליו מצויים כיום מבנים ניידים המשמשים למוסדות שונים. עיריית ירושלים מקדמת במקום פרוייקט בשם "קרית חינוך רמות" במסגרתו אמורים להיבנות בשטח האמור מבנים בשטח של 3,300 מ"ר אשר יכללו 200 כיתות לימוד עבור 6,000 תלמידים. עד להשלמת הקמת מלוא המבנים שבפרוייקט, מתוכן להקים על המקום בו קיימים המנ"דים מושא ההליך דנן, מבנה אשר ישמש כ"מקום מעבר" בו ישוכנו תלמידים באופן זמני עד לאחר שתושלם יתר הבניה המתוכננת על כל שטח ההר.

כיום מפעילה המשיבה במקום מסגרת ל-70 תלמידים לעומת 560 תלמידות אשר אמורות ללמוד בזמן המעבר במבנה שייבנה על השטח מושא ההליך דנן. כבר ניתן היתר בניה למקום. בהתאם לעדות מר בן נון, ישנה אפשרות להתחיל את העבודות בשטח באופן מיידי וכבר נבחר לכך קבלן.

• 1. ב-רע"פ 1520/01 יעקב ורות שוויצר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נו(3) 595 (2002) וב-ע"פ (מחוזי י-ם) 63726-05-16 צבי גמליאלי נ' מדינת ישראל, (13.8.2017) נקבע כי טענה לשיהוי בנקיטת הליך כנגד בניה אסורה, אינה מהווה טענת הגנה בעניין עבירות בניה.
  2. המבקשת אינה מבטלת את נחיצותו של המוסד שהמשיבה מפעילה. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את מניעת קידום תכניות הבניה המתוכננות למקום. המבקשת ניסתה במשך השנים, ועודנה מנסה, למצוא למשיבה מקום חלופי לפעילותה. ניסיונות אלה אינם מחייבים את המבקשת לעכב קידום תכניות למקום בו קיימת בניה בלתי חוקית. אין באפשרותה של המבקשת להתחיל עבודות בניה בפועל בעת שתלמידי המשיבה נמצאים בשטח.
  3. המבקשת הוכיחה את העניין הציבורי הקיים במתן צו לפינוי מיידי בכדי לאפשר תחילת עבודות במקום. המבקשת מנסה במקביל למצוא למשיבה מקום חלופי לפעילותה.

1. המשיבה הגישה (כסיכומים קצרים על דרך ההשלמה) מסמך המחזיק 22 עמודים: 4 עמודי טיעון ולא פחות מ-4 מסמכים אשר לא הוגשו לתיק קודם לכן. לפני הגשת המסמך או בו לא הועלתה בקשה לצירוף ראיות. המבקשת מחתה בעניין - ובצדק.
2. עיקרי סיכומי המשיבה
   1. קיים עניין ציבורי מיוחד בפעילותה של המשיבה. המבקשת מתכוונת להרוס את המוסד הפועל במנ"דים תוך שהתלמידים הלומדים במוסד יישארו ברחוב, לטובת מקום לימודים זמני אשר הוגדר כ"תחנת מעבר" עבור לתלמידים אחרים וכאשר אין תכנית עובדה מלאה ומסודרת למקום.
   2. המבקשת פועלת בשני מישורים סותרים במקביל. בין הצדדים הוסכם כי המשיבה לא תפונה עד אשר יימצא מקום חלופי עבורה. בנוסף, הוסכם כי מיד לאחר שיוקצא למשיבה מקום חלופי, תתפנה המשיבה מרצון ללא תלות בתוצאות ההליך המשפטי.
   3. עיריית ירושלים איפשרה שיכון של המשיבה בשטח מושא ההליך דנן. המבקשת תומכת בפועל בפעילותה של המשיבה על ידי מתן תקצוב. בנוסף, ממכתבו של ח"כ אורי מקלב (אשר שימש באותה עת כחבר הנהלת העירייה) עולה כי המשיבה נכנסה לשטח המנ"דים באישור עיריית ירושלים. כמו כן, בעת שליחת המשיבה לשטח מושא ההליך דנן על ידי עיריית ירושלים, הוצג למשיבה, על ידי יו"ר הוועדה לתכנון ובניה דאז, מר יהושע פולק, כי קיים היתר בניה למקום.

בהתאם לפסיקה, משעיריית ירושלים תמכה ועודנה תומכת במשיבה ובפעילותה במשך כ-13 שנים, קיים השתק ומניעות למבקשת לפנות כעת בהליך פינוי המשיבה מן הטעם כי למקום אין היתר בניה.

• 1. עיריית ירושלים פעולת נגד המשיבה תוך שהיא מבצעת אכיפה בררנית בין המשיבה לשאר המנ"דים המופעלים על אותו הר. על פי עדותה של גב' אלחרט (עדת המבקשת), יתר המנ"דים הקיימים במקום פועלים על פי היתר בניה או היתר שימוש. גם המשיבה פועלת במקום על פי היתר שימוש שניתן לה על ידי עיריית ירושלים.
  2. בשטח המצוי כעת בבחינת המבקשת לשם הקצאתו למשיבה (בין הרחובות גרינברג ובן זאב בשכונת רמות) מצוי פולש אשר כנגדו לא ננקטו הליכי אכיפה.
  3. משניתנו היתרי בניה למנ"דים אחרים המוצבים בשטח ההר, ומשלא ננקטו הליכי אכיפה כנגד שאר המנ"דים הפועלים ללא היתר בניה, מבוקש ליתן למשיבה ארכה של שנתיים למציאת מקום חלופי להעתקת פעילותה.
  4. התצהירים שהוגשו על ידי המבקשת במסגרת ההליך דנן כללו הצהרות לא נכונות. המבקשת הציגה בפני בית המשפט מצג ממנו עולה כי לשטח ההר קיים היתר בניה מוכן וכל שנותר לעשות הוא פינוי המשיבה לשם תחילת ביצוע העבודות בפועל. כך גם עולה מהתצהירים שהוצגו. בפועל, בעת עריכת התצהירים היתר הבניה טרם התקבל.

בנוסף, בניגוד לטענת המפקחת, עיריית ירושלים ידעה את זהותו של המשיב בעת שהגישה את הבקשה הראשונית בתיק דנן. למרות זאת, בכותרת הבקשה צויין כי המשיב הינו "בלתי ידוע".

כמו כן, הבקשה להיתר בניה הוגשה באמצעות מחלקת מבני ציבור בעיריית ירושלים. מודעה בדבר קיום הליך ההיתר לא פורסמה ולא ניתנה למשיבה הזדמנות להתנגד להליך הוצאת ההיתר.

• 1. לא נערך למשיבה שימוע טרם נקיטת ההליך דנן למרות שפינוי המשיבה מהמקום יהיה חיסול המוסד אותו מפעילה המשיבה.

1. כאמור, המשיבה צירפה לסיכומיה ראיות לתמיכה בטענותיה. לא צורפה כל בקשה לצירוף ראיות ולא נתקבלה רשות בית המשפט להגשתן. לפיכך, דוחה בית המשפט את המסמכים שצורפו לסיכומים.

בכדי לייתר טענות בהליך הערעור ובכדי למנוע כל פתח לטענות שהן "לפנים משורת הדין" ואשר ימנעו עוד הליכים והדיינות, ותוך שלא יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיה של המבקשת, יתייחס בית המשפט להלן למסמכים שצורפו לסיכומי המשיבה (ללא היתר):

• 1. פרוספקט בן שני עמודים שכותרתו 'כנסת שלמה - דוהרים אל החיים'. הפרוספקט מתאר את המוסד כ"מסגרת חוץ ביתית לנועד בסיכון הכוללת מוסד לימודים, פנימיה 24/7 כולל שבתות וחגים". הפרוספקט כולל סמלילים מובלטים של עיריית ירושלים, משרד הרווחה וג'וינט ישראל. מופיעים בו גם סמלילים של משרד החינוך, המוסד לביטוח לאומי, החברה להגנת הטבע עמותת עלם ועוד.

לא היתה מניעה להגיש את המסמך קודם לכן (במצורף להתנגדות המשיבה אשר, כזכור, כללה 17 נספחים). אין חידוש במסמך - שהרי אין מחלוקת לגבי נחיצותו ותועלתו של המוסד.

• 1. תכתובת מינואר 2020 בין ב"כ המשיבה לגב' אפרת גריינמן, מנהלת מערך נכסים במינהל חינוך חרדי בעיריית ירושלים, באשר למועד פינוי המשיבה מהמנ"דים.

לא היתה מניעה להגיש את המסמך קודם לכן (במצורף להתנגדות המשיבה אשר, כזכור, כללה 17 נספחים). אין חידוש בעצם קיומה של הידברות בין הצדדים ואף בכך שהרשות המקומית מנסה לסייע למשיבה להשיג מקום חלופי; המסמך אינו מתעד התחייבות.

• 1. מכתבו של ח"כ אורי מקלב מיום 30.4.2020. במכתב נטען כי לפני כ-15 שנים עיריית ירושלים איפשרה למשיב להשתמש במנ"דים מושא ההליך דנן לצורך הפעלת המוסד - וזאת לאחר שמוסד חינוכי שהיה במקום קודם לכן קיבל באותה עת מבנה קבע ועזב את המקום.

לא ברור מדוע המכתב נעשה רק 3 ימים טרם הדיון בתיק. מהמכתב לא ברור אם ומה היה ההסדר בין הצדדים בזמנו. בית המשפט לא נתבקש בשום שלב לזמן את עושה המכתב לעדות (הוא לא נכלל ברשימת העדים שנתבקשה העדתם) וממילא בוודאי שאי אפשר לנסות לקבוע ממצאים עובדתיים כלשהם על יסודו של אותו מכתב.

• 1. העתק מסמכים של היתר בניה מתיק רישוי 1995/475 אשר נטען כי אלו המסמכים שהוצגו בפני המשיבה וכי הנוגעים למנ"דים בהם היא משתמשת. עיון במסמכים מעלה כי אלו הודפסו (פיסית) עוד ביום 30.1.2018. לא ברור מדוע לא נטען דבר לגביהם עד עתה על אף שאלו היו מצויים בידי המדפיס כבר לפני כשנתיים וחצי.

למותר לציין כי עיון במערכת המידע הגיאוגרפי (GIS) באתר המרשתת של עיריית ירושלים הפתוח לכל, מעלה כי תיק הרישוי האמור הסתיים בהיתר מס' 40078 מיום 28.4.1996. ההיתר סרוק במלואו (כולל תשריט) באתר האמור וממנו עולה בבירור כי הוא נוגע למנ"דים שהוצבו מצפון-מערב של המתחם מושא דיוננו ואין הוא נוגע כלל למנ"דים בהם פועלת המשיבה (ולכלל חלקה 35 בגוש 30727).

בית המשפט רואה חומרה מיוחדת בהצגת מסמכים, הנחזים להיראות בבחינת היתר חוקי, וזאת בזמן שהם לא רלבנטיים ותוך שהדבר עלול להוביל את בית המשפט למסקנות שגויות בתכלית. מעשה זה נעשה על ידי עורך דין, בניגוד לסדרי הדין, ללא תצהיר אימות של לקוח וללא בקשת רשות בית המשפט.

ניתן לסכם ולומר כי לא היה כל מקום להגשת איזה מארבעת המסמכים שצורפו לסיכומי המשיבים, בוודאי כאשר הדבר נעשה ללא בקשת רשות (בבקשה מפורטת ונפרדת) והנמקה מדוקדקת לגבי נחיצותם העליונה (לשיטת המשיבים) ונפקותם המדוייקת והמכרעת לתוצאת ההליך.

דיון והכרעה

1. קובע סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965:

בית המשפט המוסמך כהגדרתו בסעיף 234(ג) רשאי, לבקשת תובע, לצוות על הריסת עבודה אסורה אף אם לא הוגש כתב אישום בשלה, ובלבד שיש עניין ציבורי מיוחד במתן הצו ומתקיים אחד מאלה:

(1)   לא ניתן למצוא את האדם שביצע את העבודה האסורה, בשקידה סבירה;

(2)   לא ניתן או שאין זה מעשי למסור לאדם הזמנה לדין, בשקידה סבירה;

(3)   לא ניתן להוכיח מי ביצע את העבודה האסורה;

(4)   מי שביצע את העבודה האסורה נפטר או שאינו בר-עונשין, לרבות בשל התיישנות שחלה על עבירת העבודה האסורה;

(5)   התובע החליט כי נסיבות המקרה בכללותן אינן מתאימות להמשך חקירה או להעמדה לדין פלילי לפי סימן ו'.

1. הדרישות למתן צו הריסה ללא הרשעה הן אפוא:
   1. קיומו של בינוי ללא היתר ("עבודה אסורה");
   2. קיום אחד הקריטריונים המפורטים בסעיף 239(א)(1)-(5) (במקרנו אנו: החלטת תובע לפיה נסיבות המקרה בכללותן אינן מתאימות להמשך חקירה או להעמדה לדין פלילי);
   3. עניין ציבורי מיוחד.
2. קיומו של בינוי ללא היתר ("עבודה אסורה")

אין מחלוקת לגבי היעדר היתר בניה כדין למנ"דים מושא דיוננו. כך העידה המפקחת מטעם המבקשת ועדותה לא נסתרה בשום שלב - לא בעדות בעל פה ולא בראיות.

העובדה שהמנ"דים נמצאים במקומם כבר שנים רבות אינה משנה את העובדה שהימצאתם שם אינה מותרת על פי דיני התכנון והבניה.

מקובלת עליי גם טענת המבקשת לפיה התנהלותה לפנים משורת הדין עם המוסד אינה מאיינת את אי חוקיות המבנים.

מובהר כי השימוש בקרקע על ידי המשיבים לייעודה אינו יוצר היתר בניה יש מאין. ברי (ואף הוכח בפני בית המשפט) כי תכלית קרית החינוך היא למצות את הפוטנציאל התכנוני של הקרקע בבניה רוויה (למוסדות חינוך) תוך שלמנ"דים חד קומתיים אין כל רלבנטיות לבנייה רוויה בת קיימא.

1. החלטת תובע

הנסיבות שהובאו בפני בית המשפט ופורטו לעיל מצדיקות את החלטת התובע שלא לקדם את הנושא לכדי הליך פלילי. פניה של המבקשת קדימה - אל עבר הקמת קריית חינוך בבינוי רווי ובר קיימא. לא זו העת ולא זו הסיטואציה לבוא חשבון עם המשיב או מי אחר בשל השימוש במנ"דים שאין היתר בניה כדין להצבתם.

זהו מקרה קלאסי המתאים להפעלת סעיף 239(א)(5) לחוק - וכך נעשה.

1. עניין ציבורי מיוחד

המחלוקת כולה מתנקזת לשאלת קיומו של עניין ציבורי מיוחד במתן צו ההריסה ללא הרשעה כפי שנתבקש.

העניין הציבורי המיוחד הוסבר הבהר היטב: ביצוע ההריסה נחוץ לשם קידום הקמת קריית החינוך, קריה אשר במסגרתה יוקמו מוסדות חינוך אשר יקלטו כ-6,000 תלמידים משכונת רמות. בניגוד למקרים בהם העבודות הן בבחינת עתיד רחוק, העדים שהופיעו בפני בית המשפט הוכיחו כי מדובר בעבודות אשר מוצו ההליכים המקדמיים לקראתן וכי ההריסה נחוצה בכדי לאפשר את ביצוען בפועל.

למען הסר ספק אף הוגש לתיק תצהיר ערוך כדין של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון והבניה ירושלים וראש עיריית ירושלים המדגיש את הצורך המיידי בהריסת המנ"דים לשם הקמת קריית החינוך, גם במחיר הריסת המוסד.

מן העבר השני נמצא מוסד המטפל ב-70 נערים סביב השעון. אין מחלוקת לגבי הצורך לאתר עבור המוסד מקום מתאים. ברם, ברי כי המוסד שוכן במקומו שלא בהתאם לדין ואף לא בהתאם לצורך הריאלי של השכונה. אף לא למותר להזכיר בעניין זה כי מוסד פנימייתי יכול להימצא במיקומים שונים, תוך שהמיקום אינו קריטי, בעוד שמוסדות חינוך שכונתיים צריכים להיות בתוך השכונה ובמרחק סביר מבתי התלמידים (המגיעים אליהם וחוזרים מהם יום-יום).

בכל הכבוד וההוקרה למוסד שמפעילים המשיבים, הרי שלא מצאתי צידוק להותיר את הקמת קרית החינוך שבויה בידי מוסד שמבניו קיימים ללא היתר בהתאם לדיני התכנון והבניה.

נכון לציין בהקשר זה כי התגברות האינטרס הציבורי המתייחס לקרית חינוך ענקית על האינטרס של המשיבים אינו בגדר 'חוסר תום לב', כפי שמנסים המשיבים לטעון.

אף לא למותר לציין כי חרף מאמצי בית המשפט לקדם את ההליך דנן, הוא מתנהל מאז יום 8.8.2019. די זמן חלף לשם היערכות המשיבים ל"יום שאחרי". ההליך כולו נוהל על ידי המשיבים תוך פיזור טענות-מעטפת שאין בהן כדי להשפיע על ליבת ההכרעה. גם אם לנגד עיניהם רואים המשיבים את מטופלי המוסד, הרי שההתנגדות הוגשה תוך התעלמות מהעניין הציבורי ודחיקתו ולמצער דחייתו.

כללו של דבר, העניין הציבורי במקרה דנן הוא מובהק ומחייב מתן צו הריסה כפי שנתבקש, וזאת גם אל מול האינטרסים הנוגדים שמציגים המשיבים.

1. עוללות
   1. הבקשה הוגשה כאשר הליכי התכנון היו במצב מתקדם מאוד. גם אם היו אי דיוקים (ובוודאי שבית המשפט אינו מקבלם בברכה) בבקשת המבקשת ו/או בתצהירים שנספחו לה, הרי שבחלוף שנה מהגשת הבקשה ברי והוכח כי ההליכים התקדמו. אין להעניש את הציבור הרחב (כאשר לעיל נקבע כי קיים עניין ציבורי מיוחד במתן צו ההריסה) בשל אי הדיוקים הנטענים על ידי המשיבים. בהקשרו של ההליך דנן, תרופתם של אי הדיוקים היא בפסיקת ההוצאות בסיומו של ההליך.
   2. לא הוכחה כל התחייבות שלטונית לספק מקום חלופי למוסד. גם אם היו כוונות בעניין, הרי שאין בהן כדי להקנות למבני המוסד חסינות מפני הריסה.
   3. גם אם קיימות זרועות שלטוניות שונות אשר המשיבים באו במגע עמהן, הרי שאין בשיח (ודוק: לא התחייבות שלטונית חתומה להותרת המוסד במקומו או לאי-פינוי עד לאחר התמקמות המוסד במקום חלופי) של מי מהן עם המשיבים כדי להוביל למסקנה של חוסר תום לב של המדינה-המבקשת בכללותה, ודאי לא כזה המצדיק את טרפוד והקפאת הקמת קריית החינוך באמצעות דחיית הבקשה דנן.
   4. אין בחלוף הזמן כדי לאיין אי חוקיותו של מבנה. בדיוק במקרה של מבנה ותיק חל סעיף 239 לחוק: הבחינה היא עכשווית וצופה פני עתיד, מבלי למצות את הדין הפלילי עם מן דהוא ותוך דגש על מימוש העניין הציבורי.
   5. לא מצאתי כל יסוד לטענה אפליה או אכיפה בררנית. במקביל להליך דנן מתנהל הליך דומה בעניין מנ"דים שבהם, בסמוך למבנים מושא ההליך דנן, פועל מוסד "אורחות אי"ש", כנראה בזיקה מסויימת למר שמואל חיים אהרוני (צ"ה 22948-05-19), וגם בעניינו נעתר בית המשפט למבוקש. הצורך בפינוי המבנים מושא ההליך דנן הובהר היטב. טענות המשיבים בעניין אכיפה בררנית נטענו בעלמא וללא תימוכין של ממש (כפי שגם נטענו בהליך השני האמור).
   6. לא קיימת למשיבים זכות חקוקה לקיום שימוע, שהרי לא מדובר בהליך פלילי כלל. בוודאי שאין בעצם אי קיומה של הידברות (ככל שלא התקיימה; שהרי המבקשת טוענת שהיתה הידברות) כדי להביא לדחיית בקשה מנומקת וראויה של המבקשת, תוך שבמהלך ההליך נשמעו ממילא מלוא טענותיהם של המשיבים לגופן.

התוצאה

אני נעתר לבקשה ומורה על הריסת המבנים מושא הבקשה וכן מבנים הממוספרים 15-14 ב-צ"ה 22945-05-19.

ככל שהמשיבים לא יבצעו את ההריסה קודם לכן, תהיה המבקשת רשאית לבצע את ההריסה ללא התראה החל במוצאי תשעה באב התש"ף (31.7.2020).

נוכח מכלול הנסיבות אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' סיוון תש"פ, 26 מאי 2020, בהעדר הצדדים.