לפני בקשה להארכת תוקף החזקת תפוסים למשך 180 ימים נוספים, לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה" או "פקודת מס הכנסה") וכן, לפי סעיפים 21 ו- 26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").

עוד בפני בקשה, מטעם המשיבים, למתן הנחיות ליישום הסכם דיוני, במסגרתן מבוקש כי בית המשפט יורה על תשלום מס מסכומי כסף המוחזקים בקרן החילוט.

רקע

ביום 4.11.2019 נפתחה חקירה גלויה נגד המשיב 1 בחשד לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות לפי חוק מע"מ וחוק מיסוי מקרקעין. המשיבה 2 הינה חברה בבעלותו של המשיב 1 אשר על פי החשד ביצע באמצעותה את העבירות בהן הוא חשוד.

המשיבים נחקרו במסגרת פרשייה רחבת היקף במסגרתה נחקרו עשרות מעורבים, בוצעו חיפושים רבים ונתפסו מאות מוצגים.

במסגרת החיפושים שנערכו בביתו של המשיב 1 ובמשרדי המשיבה 2, נתפסו מוצגים אשר מצויים ביחידה החוקרת ותוקפם עד ליום 27.4.2021. במסגרת התפיסה, נתפסו מסמכים שונים, מכשירי טלפון נייד, כונן מחשב, דרכון, נכסי נדל"ן, כלי רכב וכסף מזומן.

המבקשת והמשיבים הגיעו להסכמה דיונית הנוגע לרכוש הכלכלי שנתפס. הסכם זה קיבל תוקף משפטי ביום 9.7.2020. תוקף ההסכמות הינו למשך שנתיים ימים ו/או עד להגשת כתב אישום, לפי המוקדם.

ביום 3.8.2020 הועבר התיק לפרקליטות לבחינת חומרי החקירה. טרם התקבלה החלטה בעניין.

המבקשת הגישה בקשה להארכת תוקף החזקת התפוסים. ב"כ המשיבים הגיש תגובתו לבקשה כי הם מסכימים להארכת תוקף החזקת התפוסים, פרט לשני מסמכים שלגביהם הוא מתנגד להארכת תפיסתם (שיק ביטחון של צד ג', השוכר יובל כהנא וערבות בנקאית של צד ג', השוכר חזות). המבקשת הודיעה כי היא תסכים להחזרתם של מסמכים אלו למשיבים, בכפוף לאישור השוכרים. במקביל, הגיש ב"כ המשיבים בקשה למתן הנחיות ליישום הסכם דיוני, במסגרתן מבוקש כי בית המשפט יורה על תשלום מס מסכומי הכסף המוחזקים בקרן החילוט. התקיים דיון במעמד הצדדים.

טענות הצדדים יובאו להלן בתמצית.

טיעוני הצדדים

המבקשת, כאמור, הגישה בקשה להארכת תוקף החזקת התפוסים למשך 180 ימים נוספים. ב"כ המשיבים הגיש תגובתו לבקשה וציין כי המשיבים מסכימים להארכת תוקף החזקת התפוסים, פרט לשני מסמכים - שיק ביטחון של צד ג', השוכר יובל כהנא וערבות בנקאית של צד ג', השוכר חזות. המבקשת, בתגובה, הודיעה כי מסמכים אלו אותרו בחומר החקירה והוסכם להשיבם למשיבים, בכפוף לאישור השוכרים.

המשיבים הגישו בקשה למתן הנחיות ליישום ההסכם הדיוני בין הצדדים וביקשו כי בית המשפט יורה על תשלום מס שהמשיבה 2 חבה בו, בגין כסף שהועבר על ידי צד שלישי (חברות גרונר ומצר) לקרן החילוט, וזאת מכסף המוחזק בקרן החילוט. לחלופין, ביקשו המשיבים, כי סכום הכסף הנדרש ישוחרר לצורך כך עבור המשיבה 2. לחלופי חלופין, באם בקשתם זו לא תתקבל, ביקשו המשיבים כי בית המשפט יורה על ביטול צו התפיסה כלפי חברות גרונר מיום 27.10.19 בתיק 39639-10-19. זאת, על מנת לאפשר למשיבה 2 להוציא חשבונית מס לחברות גרונר בגין הכסף שהועבר לקרן החילוט ולקבל מהן את סכום המע"מ שטרם הועבר לקרן החילוט ו/או למשיבה 2.

במסגרת ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים ושאושר על ידי בית המשפט, הוסכם כי צדדים שלישיים, חברות גרונר ומצר, יעבירו כסף לקרן החילוט בגין שיקים המשוכים בידי אותם צדדים שלישיים ומוחזקים על ידי המבקשת.

למרות שהכסף הועבר ישירות על ידי חברות גרונר ומצר לקרן החילוט, מבחינת רשויות המס, המשיבה 2 היא החבה בהוצאת חשבוניות ותשלום מס בגינם. ממכתבו של רו"ח ויצמן עולה כי בגין הסכום שהועבר כאמור לקרן החילוט בסך כולל של 310,825 ₪, על המשיבה 2 לשלם מע"מ בשיעור 17% בסך 52,840 ₪ וכן, לשלם מס הכנסה בשיעור 23% בסך 71,490 ₪.

תשלום המיסים הללו ממקורות אחרים של המשיבה 2 יהווה הכבדה בלתי סבירה ו"כפל ענישה" בלתי מוצדק כלפי המשיבה 2. מדובר במיסים המשולמים לאוצר המדינה והמדינה תהנה מקבלתם. לדידם של המשיבים, אין למדינה זכות מוקנית להינות "פעמיים" – מחד, להחזיק בכספי החילוט בידיה, ללא תשלום רכיב המס ומאידך, לגבות מהמשיבה 2 את תשלום המיסים ממקורות אחרים שלה.

ב"כ המשיבים ציין כי במסגרת החקירה ובהתאם להסכם הדיוני, מעוקלים מרבית נכסיהם של המשיבים ובני משפחתם בהיקף נרחב שלהערכת המשיבים עומד על כ- 140 מיליון ₪. המיסים שעל המשיבה 2 לשלם מהויים אחוז שולי וזניח מהיקף הנכסים שנתפסו והדרישה כי המשיבה 2 תשלום אותם ממקורות אחרים שלה ולא מהכסף המוחזק בקרן שבגינו נדרש תשלום המס, מכבידה ובלתי מידתית.

המבקשת התנגדה לבקשת המשיבים כי תשלום המס ישולם מסכומי הכסף המוחזקים בקרן החילוט. ודוק:

לטענת המבקשת, שווי המוצגים שנתפסו בתיק נמוך משמעותית משווי היקף העבירות המיוחסות למשיבים. חרף פער זה, עד עתה וכחלק מן ההסכמות הדיוניות בין הצדדים, שוחררו מוצגים שנתפסו, כמו חשבונות בנק, נכסי נדל"ן וסכומי כסף ולא נמנעה מן המשיב 1 היכולת להמשיך ולנהל את המשיבה 2 ולהתפרנס. כמו כן, לא כל הסכום עליו הוסכם שיעבור לקרן החילוט אכן עבר.

אכן, הכסף הועבר במישרין לקופת החילוט, ללא שעבר בידי המשיבים אולם, למשיב 1 מקורות אחרים מהם הוא יכול לשלם את המס הדרוש לרשות המיסים – בבעלותו חברה פעילה אשר מרווחיה הוא מתפרנס וכן, סכומי כסף נוספים. כמו כן, ביכולתו של המשיב 1 לפנות לרשויות המס ולבקש דחיית מס נוכח הנסיבות. ב"כ המבקשת עמדה על כך כי היענות לבקשת המשיבים תגרום למעשה להפרת ההסכם הדיוני בין הצדדים. המשיבים גם כך לא עמדו בהסכמות ולקרן החילוט הועברו רק כמחצית מסך הכסף עליו הוסכם, ועתה, מבקשים המשיבים גם לשלם מיסים מתוך סכומי הכסף הללו. במשא ומתן בין הצדדים, לא דובר על תשלומי מיסים והוחלט כי סכומי הכסף יועברו בשלמותם לקרן החילוט.

דיון

איני רואה לנכון לחזור על המסגרת הנורמטיבית לפיה יש לדון בבקשה שבפניי. ההלכות בעניין זה ידועות ומוכרות ואף פורטו במסגרת החלטות קודמות, כמו גם בעניינם של חשודים אחרים בפרשה. כמו כן, הצדדים אינם חולקים על עצם סמכות התפיסה ו/או על האפשרות להאריך את תוקף החזקת התפוסים. ב"כ המשיבים הסכים להארכת תוקף החזקת התפוסים המפורטים בנספח א' לבקשה, אך התנגד, כאמור, להארכת תוקף החזקת התפוסים המפורטים בתגובתו לבקשה - שיק ביטחון של צד ג', השוכר יובל כהנא וערבות בנקאית של צד ג', השוכר חזות. המבקשת, בתגובה, הודיעה כי מסמכים אלו אותרו בחומר החקירה והוסכם להשיבם למשיבים, בכפוף לאישור השוכרים.

בשלב זה, טרם הגשת כתב אישום, יש צורך בתשתית ראייתית לפיה קיים "חשד סביר" שאדם עבר את העבירה (בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 817).

לאחר שעיינתי במסמכים שהועברו לעיוני , עולה כי בידי המבקשת מצוי בסיס ראייתי ממנו ניתן ללמוד על החשדות המיוחסים למשיבים.

העילה לתפיסת נכסי המשיבים עודנה קיימת וממשית. משכך ונוכח הסכמת הצדדים, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על תוקף החזקת התפוסים המפורטים בנספח א' לבקשה, פרט לשני המסמכים אשר אותם הסכימה המבקשת להשיב למשיבים, וזאת למשך 180 ימים נוספים.

באשר לבקשה כי מיסים אשר בהם חבה המשיבה 2 ישולמו מכסף המצוי בקרן החילוט -

תפיסת נכס לצורך חילוט עתידי כרוכה, אמנם, בפגיעה בזכות בעל הקניין. אולם, נגדה, עומד האינטרס הציבורי ויש לערוך ביניהם איזון הולם. על בית המשפט לשקול את הצורך בהמשך התפיסה על מנת להגשים את תכליתה ולאזן שיקול זה אל מול הפגיעה בזכות הקניינית של הנפגע (רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.4.2009(; רע"פ 1588/13 סובחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.3.2013)). בענייננו, כאמור, תוקף החזקת התפוסים מאפשר להגשים את תכלית התפיסה ויש לבכר את האינטרס הציבורי על פני הפגיעה הקיימת בזכות הקניינית של המשיבים. עוד יאמר כי האינטרס הציבורי שבחילוט גובר על פני העדפת צד שלישי אשר אינו מחזיק בזכות קניינית או בזכות מעין קניינית, אף אם מדובר בצד שלישי תם לב ובמיוחד אם הרכוש שנתפס הושג, על פי החשד, בעבירה (בש"פ 6817/07 סיטבון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.10.2007)). ובענייננו, תשלום המיסים אשר אותם חבה המשיבה 2 לרשויות המס מן הכסף המצוי בקרן החילוט יהווה, הלכה למעשה, העדפה של רשויות המס על פני האפשרות העתידית של חילוט התפוסים ויפגע בתכלית התפיסה. אמנם, תשלום מיסים לרשויות המס, גם הוא מהווה תשלום לאוצר המדינה, כשם שחילוט תפוסים, באם יוחלט לחלטם, יהא לטובת אוצר המדינה. אולם, מדובר בשני אורגנים שונים של המדינה ולכל אחד מהם תכלית שונה. ברור הוא כי תשלום המיסים מכספי קרן החילוט יפחית את הסכום אותו תוכל המבקשת, בבוא העת ואם יוחלט על חילוט, לממש.

(ראה גם רע"פ 6709/15 דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 21.1.2016)).

משכך, אין מנוס מהעדפת האינטרס הציבורי ועריכת האיזון הראוי ביניהם. כל גריעה מהסכום המצוי בקרן החילוט ו/או כל פגיעה בתפיסה של נכסים וכסף, גם אם בדרך של ביטול צו תפיסה המופנה כלפי צדדים שלישיים, מאיין את תכלית התפיסה ופוגע באפשרות לחילוט עתידי.

לאור האמור לעיל, דין בקשת המשיבים להידחות.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.