לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

נציגת ציבור (עובדים) גב' מזל אברמסון

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד

פסק דין

1. התובעת גב' מזין עבדה בחברת ק.א.א אנרגיה דיזל גנרטורים בע"מ מחודש ספטמבר 2019 ועד חודש נובמבר 2019. ביום 18.12.19 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעת 2 (להלן-החברה), החברה לא הגישה כתב הגנה, ביום 20.5.20 נתתי פסק דין בהיעדר הגנה וחייבתי את החברה לשלם לתובעת: שכר עבודה בסך של 3,643 ₪; סך של 240 ₪ בגין תמורת חופשה וסך של 980 ₪ בגין תשלום עבור שעות נוספות והודעה מוקדמת.

2. לאחר מתן פסק הדין ביקשה התובעת לצרף את הנתבעת גב' קארן חיה אזולאי (להלן – הנתבעת) כצד לתיק וביום 29.7.20 נתתי פסק דין גם נגד הנתבעת. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין. ביום 8.6.22 ביטלתי את פסק הדין לאור טענות הנתבעת ביחס להרמת המסך.

בסעיפים 12 ו- 13 להחלטה קבעתי:

"12. ...לאור טענת הנתבעת בפני בדיון מיום 7.6.22 לפיה יש לה טענות הגנה טובות ביחס לעילת הרמת המסך ולפיה אין לתובעת עילה להרים מסך בינה לבין החברה, יש לתת לנתבעת את יומה בבית הדין ולבטל את פסק הדין שניתן כנגדה באופן אישי, תוך בירור שאלת חיובה באופן אישי, בשים לב לכך כי כתב תביעה אינו מפרט נימוקים התומכים בהרמת המסך בין החברה לבין הנתבעת.

13. על כן, דין הבקשה להתקבל, כך שפסק הדין שניתן כנגד המבקשת גב' קרן אזולאי – מבוטל. פסק הדין שניתן נגד החברה ק.א.א אנרגיה - דיזל גנרטורים בע"מ, נותר בעינו".

3. ביום 27.7.22 שמענו את התובעת ואת הנתבעת, התובעת תיארה את מערכת היחסים בינה לבין הנתבעת שניהלה את החברה והייתה בעלתה המניות בה והתמקדה בטענות הקשורות ליחס שקיבלה מהנתבעת ולנסיבות סיום העבודה ובכלל זה תיארה שקיבלה יחס מחפיר מהנתבעת ולכן התפטרה. לטענתה, היא קיבלה את חוזה העבודה באיחור ואף תשלום השכר באותם חודשיים שעבדה היה באיחור. התובעת טענה שהנתבעת לא השיבה לשיחות הטלפון שלה, לא אפשרה לה לצאת לבקר בן משפחה חולה וכדומה. התובעת הזמינה עד מטעמה מר דוד שוקלור שעבד יחד עם התובעת בחברה. העד סיפר שמי שהיה הממונה עליו זה אדם בשם נאיל (ולא הנתבעת) החברה נקלעה לקשיים ואת השכר של החודש האחרון הוא לא קיבל. לטענתו, הוא עזב את העבודה כי הוא הבין שהחברה בקשיים (עמ' 27 שורה 36 לפרוטוקול). הנתבעת העידה שהיא ניהלה את החברה והחברה קרסה וגם היא לא קיבלה את השכר האחרון כמו עובדים אחרים. היא אישרה שהעובדים האחרים תבעו את החברה אך לא אותה באופן אישי (עמ' 32 שורות 32 – 36 לפרוטוקול).

לדבריה, החברה הייתה פעילה 6 שנים משנת 2014, היא הייתה בעלת מניות יחידה בחברה מאז הקמתה. החברה העסיקה כ-20 עובדים. עם סיום פעילותה החברה נכנסה לקשיים אך לפני זה החברה הייתה במצב פיננסי סביר. הנתבעת העידה שהיא השקיעה כספיים בחברה והבנקים שהאמינו בתוכניות העסקיות של החברה נתנו לחברה אשראי החברה התכוונה להחזיר את ההשקעה, כפי שפעלה משך השנים ועמדה בהתחייבויות השוטפות שלה (עמ' 34 שורה 20 לפרוטוקול), עד לקריסתה בחודשים האחרונים לפעילותה. לחברה יש חובות כיום של 700,000 ₪. נפתח תיק חדלות פירעון לשיקומה אך היא עדיין לא בהליך פירוק (עמ' 35 שורות 26 – 33 לפרוטוקול). הנתבעת אישרה שהיא הגישה את הבקשה לחדלות פירעון וגם לה באופן אישי יש חובות מאחר שהיא הייתה ערבה להלוואות שהחברה נטלה מהבנקים ויש נגדה תיק הוצאה לפועל בסך של מאות אלפי שקלים (עמ' 35 שורות 15-21 לפרוטוקול). הנתבעת אישרה שהחברה השיבה את ההלוואות במשך השנים לבנקים והחברה לא נטלה סיכונים בלתי סבירים והראיה שהבנקים אישרו את אותן הלוואות (עמ' 41 שורה 26 לפרוטוקול). הנתבעת הסבירה שהיא לא לקחה סיכון בלתי סביר בשם החברה והסבירה שההליך של החברה היה מבוקר על ידי הבנקים (עמ'42 שורות 14- 15 לפרוטוקול).

4. בסיכומיה טענה ב"כ התובעת שהנתבעת הייתה בעלת מניות יחידה בחברה, ניהלה את החברה והייתה בעלת השליטה בה ונטלה חיובים בשם החברה והכניסה את החברה לחובות של למעלה ממיליון ₪. לטענתה, הנתבעת ניצלה את האישיות הנפרדת של החברה כדי לרמות את הנושים (עמ' 59 שורה 25 לפרוטוקול) נטלה סיכונים בלתי סבירים קיצוניים בכך שהחברה "דישדשה" מבחינה כספית (עמ' 59 שורות 28-32 לפרוטוקול).

5. הנתבעת בסיכומיה טענה שהחברה שילמה בכל תקופת פעילותה פנסיות לעובדים ואת שכר העובדים, היא דאגה שהעובדים ירגישו רווחה ולא ירגישו מחסור והראיה שנותרו שלוש תביעות בלבד של עובדים וגם אותן תביעות הן רק נגד החברה (עמ' 60 שורות 27-32 לפרוטוקול). החברה פרעה את כל חובותיה עד לקריסתה ועד אז כל ההלוואות הוחזרו. הנתבעת לא גייסה עובדים או התקשרה עם ספקים בידיעה שלא תוכל לעמוד בתשלומים שלהם. בסיכומיה טענה הנתבעת שהתובעת היא זו שגרמה לקריסת החברה.

6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שלא מתקיימים התנאים להרמת מסך ודין התביעה נגד הנתבעת להידחות.

7. בכתב התביעה לא טענה התובעת שהנתבעת העסיקה אותה במשותף עם החברה. על התובעת היה לעלות טענה מהותיות זו כבר בכתב התביעה, מדובר בהרחבת חזית המחלוקת. התובעת הועסקה על ידי חברה בע"מ, העובדה שזו פעלה באמצעות הנתבעת, אינה מהווה נימוק לחיובה האישי.

כלל יסוד בדיני חברות הוא כי חברה מהווה אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה. ראו: פרנקל, דיני עמותות בישראל, 2021, מהדורה שלישית, הוצאת פרלשטיין- גנוסר, עמ' 108. הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג (ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, (נבו 12.9.04). השופטת (כתוארה אז) וירט-ליבנה קבעה כבר לפני למעלה מעשור קבע שמדובר בעניין חריג גם בענייני עבודה ראו ע"ע 129/10 אופיר זוננשיין - G.S.S גניוס סאונד סיסטם בע"מ (נבו 31.10.11).

סעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999 מהווה חריג לכלל האישיות הנפרדת וקובע כי בתנאים מסוימים ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, קרי 'להרים' את מסך ההתאגדות ולייחס לבעל המניות באופן אישי את חובותיה של החברה. לצד האמור, נקבע בפסיקה כי הסעד של הרמת מסך הוא "סעד קיצוני ומרחיק לכת" וכי השימוש בו יעשה במקרים חריגים בלבד. כלל זה אומץ במסגרת משפט העבודה ונקבע כי גם מקום בו עולה 'תמונה מדאיגה' בנוגע לאופן בו העסיקה החברה את עובדיה, אין הדבר מצדיק הרמת מסך מקום בו לא הוכח כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של העובד או להונאתו או כי נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר (ראו את פסק דינה של הנשיאה וירט-ליבנה בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ - ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE, (נבו 13.11.2016); בע"ע (ארצי) 35231-02-19 ‏יד שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ – סטפנסקי ‏ (נבו 17.3.2020) סיכמה השופטת אופק-גנדלר בהסכמת השופטים דוידוב-מוטולה ושפיצר את ההלכה הנוגעת להרמת מסך. בעניינו לא היו ניכויים שנוכו מהתובעת ושלא הועברו ליעדם. התובעת לא הוכיחה שהחברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיה או להונאתה או כי נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, תשובות הנתבעת ביחס למימון שהבנקים נתנו משך 6 שנים לא נסתרו. התובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראשיה כי הנתבעת הקימה את החברה לצורך התחמקות מתשלומים, הבריחה נכסים או חילקה חלוקת רווחים אסורה, ערבבה נכסים שלא כדין וכיו"ב. כאמור – הנתבעת עצמה בחובות של מאות אלפי ₪ בגין ערבויות שנתנה לחברה. היותה של החברה "חברה משפחתית" אינה עילה המצדיקה שימוש בכלי החריג של הרמת מסך ואף אם זכויותיה הסוציאליות של התובעת שולמו בחסר או לא שולמו כלל - בכך לא די ואין הדבר מצדיק בפני עצמו נקיטת הסעד החריג והקיצוני של הרמת מסך אלא נדרש להוכיח "דבר מה נוסף" (ראו לאחרונה את פסק דינה של השופטת קליימן בסע"ש (ת"א) 15355-05-20 כפיר – פוד לאב הגן הקסום בע"מ (נבו 21.7.2022). התובעת לא הוכיחה "דבר מה נוסף".

זאת ועוד, צו פתיחת ההליכים במסגרת הליכי חדלות הפירעון הוצא לחברה לאחר סיום העסקתה של התובעת והתובעת לא טענה שמדובר במצב בו החברה המשיכה להעסיק את העובדים בהיותה במצב כלכלי קשה, תוך שהחברה או הנתבעת לקחו על עצמן סיכון בלתי סביר בהמשך העסקתם (ראו בעניין זה סעיף 20 לפסק הדין של השופטת קליימן בסע"ש (ת"א) 51934-06-19 - gedey קלין איט בע"מ (נבו 26.6.22). מדובר היה בחודש אחד בלבד בו לא קיבלו העובדים שכר ואז הפסיקה החברה את פעילותה.

8. לאור האמור, התביעה נגד הנתבעת נדחית. כפי שקבענו ביום 8.6.2022 פסק הדין לטובת התובעת נגד החברה נותר בעינו.

9. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪ שעליה לשלם בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין. מאחר שכנגד הנתבעת קיימים תיקי הוצאה לפועל, התובעת תשלם את ההוצאות שפסקנו על פי הוראות ראש ההוצל"פ.

10. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ב, (25 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.