לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לאופנוע התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.11.18.

לטענת התובע התאונה אירעה עת נסע התובע ברח' דו סטרי בנסיעה ישר בנתיבו, כאשר לפתע נהגת הנתבעים יצאה מרחוב ללא מוצא בו מוצב תמרור מתן זכות קדימה ונכנסה לנתיב נסיעתו. לטענת התובע התאונה אירעה עקב חוסר ערנות נהגת הנתבעים.

בעקבות התאונה נגרמו לתובע נזקים. הנזק לרכב נאמד בחו"ד השמאי –בסך של 8,180 ₪, כן נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך 550 ₪.

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה עת נסעה הנתבעת בצומת הרחובות שביל האזמל פינת הרוקמים בחולון כשבכוונתה לפנות שמאלה ולאחר שעצרה את רכבה בחסות תמרור "תן זכות קדימה" ונתנה זכות קדימה לרכב שהיה בצומת, החלה את פנייתה שמאלה ובמהלך הפניה התובע אשר היה רכוב על אופנוע ואשר נסע בנתיב הנסיעה השמאלי המיועד לפניה שמאלה בלבד, המשיך את נסיעתו ישר ופגע ברכבה.

לטענתה התובע נהג ברשלנות ובחוסר זהירות, בניגוד לתנאי הדרך והסימון על הכביש והמשיך את הנסיעה ישר מנתיב המיועד לפניה שמאלה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 10.5.21, העידו התובע ונהגת הנתבעים, אשר צורפה כנתבעת בפתח הדיון.

התובע העיד בפניי כי בנתיב נסיעתו היו עבודות בכביש, והייתה מצויה משאית של בטון אשר עמדה בצד ימין (בנתיב נסיעתו).

לדבריו הוא היא צריך להתקדם על מנת לראות את הרכבים בצומת, התובע אף הציג תמונות ממקום התאונה ולבקשתי סימן על גבי התמונות היכן אירעה התאונה ומהסימון עולה כי התאונה אירעה באמצע הצומת ולא בתחילתה באשר בסמוך לפני הכניסה לצומת עמדה כאמור המשאית.

לשאלת בית המשפט מתי הבחין בנתבעת לראשונה השיב: "מתי שהיא יצאה היא נעמדה בעצירה מוחלטת באמצע הכביש. היא עמדה באמצע הכביש..." (עמ' 4 לפרו' הדיון).

ולשאלת בית המשפט כיצד לא ראה את רכבה של הנתבעת המצוי באמצע הצומת, השיב: "איך אני אראה אותו? היתה משאית והיא (הנתבעת – נ.ט.ב) נכנסה במפתיע".

התובע הבהיר כי עקף את המשאית אשר חנתה או עמדה בנתיב נסיעתו בצד הדרך ולדבריו המשאית הסתירה לנתבעת את הכביש ו"היא החלה לגלוש לאט לאט...".

הנה כי כן, מעדותו של התובע בעצמו ניתן ללמוד שלושה דברים:

הראשון, כי התאונה אירעה באמצע הצומת ולא בתחילתה.

השני, כי בנתיב נסיעת התובע היתה מצויה משאית והתובע ניסה לעקוף אותה.

השלישי, כי התובע הבחין בנתבעת לראשונה רק בעת הפגיעה.

ממסקנות אלו ניתן למעשה להבין כי בניגוד לטענות התובע, הוא לא נהג באופן ראוי ובהתאם לתוואי הדרך, וזאת על אף ששדה הראיה שלו היה לקוי בשל הימצאותה של משאית בנתיב נסיעתו.

ייתכן שלצורך עקיפת המשאית נסע האופנוע בנתיב השמאלי של הכביש, המיועד לפניה שמאלה בלבד, וחיזוק לכך ניתן למצוא אף בתמונה שצירפה הנתבעת ובה מצוי האופנוע בקצה הנתיב השמאלי המיועד כאמור לפניה שמאלה בלבד. התובע אמנם הבהיר בעדותו כי האופנוע נזרק קצת שמאלה, אולם מעדותה של הנתבעת אשר היתה מהימנה עלי, עולה כי המיקום שבו מצויה האופנוע בתמונה, הינו בדיוק במקום בו אירעה ההתנגשות, היינו – בקצה הנתיב השמאלי ובאמצע הצומת. לפיכך לא סבירה גרסתו של התובע כי היה מצוי בנתיב הימני בעת התאונה.

העובדה שהתאונה אירעה באמצע הצומת ולא בתחילתה מחזקת את גירסתה של הנתבעת ולפיה התובע לא שם ליבו לרכבים הבאים מכיוונים שונים בכביש, והמשיך בנסיעה רציפה ישר על אף שכאמור בנתיב נסיעתו היתה משאית שחסמה חלק משדה הראיה. גם העובדה שהתובע הבחין בנתבעת לראשונה רק בעת הפגיעה ולא קודם לכן, מחזקת אף היא את הסברה שלו היה התובע מאט בעת כניסתו לצומת, ייתכן והתאונה היתה נמנעת. וכאשר שדה הראיה היה לקוי בשל המצאותה של משאית במקום – היה עליו להאט את נסיעתו לצורך חציית הצומת בבטחה.

יחד עם זאת, סבורני כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים שכן אף לנתבעת קיימת אחריות לתאונה.

ראשית, בנתיב נסיעתה הוצב תמרור "תן זכות קדימה" ועל אף שהנתבעת טענה כי עצרה בסמוך לתמרור ורק אז החלה בנסיעה, יתכן וקיומה של המשאית בנתיב נסיעת התובע חסמה אף עבורה את שדה הראיה באופן שהצריך ממנה לנהוג באופן זהיר ולהאט את מהירות נסיעתה.

זאת ועוד, גם הנתבעת כמו התובע טענה בעדותה כי הבחינה בתובע לראשונה בעת התחרשות התאונה, וכי לא הבחינה בו קודם לכן. בהמשך עדותה, שינתה הנתבעת את גירסתה וטענה: "אני חשבתי שהוא יפנה שמאלה כי הוא היה בנתיב השמאלי.... אולי ראיתי אותו לפני" (עמ' 5 לפרוטוקול).

בהודעתה לחברת הביטוח ציינה הנתבעת "נסעתי ברחוב..ובאתי לפנות..נתתי זכות קדימה לרכב שנסע..ואחרי הרכב נסע אופנוע על נתיב של פניה שמאלה בלבד..התחלתי לנסוע והוא במקום לפנות שמאלה המשיך ישר והתנגשנו קלות".

משמע, ככל הנראה, הנתבעת כן ראתה את התובע אך מסיבות שאינן ברורות לא מצאה לנכון לעשות כל שביכולתה על מנת למנוע את ההתנגשות ופירשה באופן שגוי את כוונותיו באשר להמשך הנסיעה כאשר היא מבחינה בו ממשיכה את נסיעתה ישר על אף שזכות הקדימה כאמור, נתונה לו.

לו הייתה הנתבעת אכן נוסעת במהירות איטית כפי שציינה בעדותה, ייתכן והיתה מבחינה בתובע קודם לכן ועוצרת את רכבה עוד לפני ההתנגשות, וזאת ביתר שאת שעה שבנתיב נסיעת התובע הייתה מצויה משאית אשר חסמה חלקית את שדה הראיה.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל ומהטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי בנסיבות תיק זה, יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים בחלקים שווים, שכן שניהם תרמו להתרחשותה, ולטעמי במידה שווה.

משכך, אני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 4,365 ₪ בניכוי רכיב המע"מ, וזאת משהצהיר התובע לפרוטוקול כי הוא מזדכה בגין רכיב המע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.