1. המערער, מר עופר בטיטו, הגיש ערעור זה לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת וועדת העררים לניידות מתאריך 11/06/2020, על פיה לא הוכרה למערער מגבלה בניידות.

רקע עובדתי

1. המערער, יליד 1975, נפגע בתאונת דרכים ביום 06/03/2017. בעקבות התאונה אובחנה למערער צניחת רגל ברגל ימין.
2. המערער הגיש בקשה לגמלת ניידות. וועדה מחוזית מדרג ראשון קבעה למערער 40% ניידות לפי סעיף א4' לרשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות, שעניינו "שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים". על החלטה זהו הגיש המשיב ערר לוועדת העררים לניידות בשני נימוקים: האחד – היעדר שיתוק מלא בשוק ימין. השני – היעדר שיתוק דו צדדי בשוקיים כנדרש.
3. וועדת העררים בדקה את המערער ביום 11/06/2020, עיינה במסמכים הרפואיים שהוגשו לה ורשמה תוצאות של בדיקה נוירולוגית בשתי הרגליים (מבחן ויינברג). בכל שרירי רגל שמאל נמצא כוח גס שמור ברמה של 5/5. ברגל ימין נמצא כוח גס שמור בשלושת שרירי הירך. בשריר הגסטרונמיוס כוח הגס דורג כ-3/5, ובשרירי הטיביאליס, הפירוניי והשריר האקסטנד הארוך, נמצאו רמות של 0/5. בסיכום הבדיקה הנוירולוגית רשמה הוועדה כי "מבחן עקב ברך תקין, לסג שלילי, בעמידה והליכה צניחת כף רגל חלקית". כן צוין "עמידה והליכה ללא קריסת רגליים תחת משקל הגוף". בסיכום החלטתה קבעה הוועדה: "צניחת כף רגל חלקית, החזר עקב שמור וכיפוף כפי שמור בדרגת תת מלאה. הוועדה מקבלת את ערר המל"ל, לא ניתן ליישם את מצבו מאחר והשיתוק הינו חלקי בלבד ולא מלא."

טענות המערער

1. להלן עיקרי טענות המערער בערעור:
2. הוועדה טעתה טעות משפטית בקביעתה כי "השיתוק הינו חלקי בלבד ולא מלא", שכן על פי הפסיקה שאימצה את סולם ויינברג, מצב דברים שבו הכוח הגס בשלושה שרירים בשוק ימין נמצא פגוע ברמה של 0/5 לפי סולם ויינברג, ובאחד הפגיעה היא ברמה של 3/5, אינו שיתוק חלקי אלא שיתוק מלא.
3. בהתאם לכך, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, גם אם אפשר שיימצא נימוק אחר לקבלת ערר המשיב.
4. במצב דברים שבו הוועדה החליטה לשנות מקביעת דרגה הראשונה, מוטלת עליה חובת הנמקה נרחבת ומשכנעת יותר והנמקתה אינה מקיימת חובה זו.
5. הוועדה טעתה בכך שלא שקלה אפשרות של התאמת סעיף ליקוי מותאם לליקויים שבסעיפים א4' ו-א5', לגביהם קיימת סטייה קלה מהגדרתו הדווקנית של הליקוי, שניתנת להשלמה באמצעות סעיף מותאם.
6. המערער מוגבל בניידות עקב הפגיעה הנוירולוגית שנגרמה לו ברגל ימין, בעטיה הוא מתקשה בהליכה ונגרם לו נזק לשרירים, לעצבים ושיתוק. הנזק שייגרם למערער מדחיית הערעור עולה לאין שיעור על נזקו של המשיב אם עניינו של המערער יושב לוועדה לשקילת אפשרות של קביעת סעיף ליקוי מותאם.

עמדת המשיב

1. המשיב טוען שכוונת וועדת העררים בקביעתה שמדובר ב"שיתוק שאינו מלא", הייתה שמדובר בשיתוק ברגל אחת בלבד, אך גם אם פרשנות זו של דברי הוועדה שגויה, המערער אינו עומד בדרישות סעיפים א4 או א5 לתוספת להסכם הניידות, והחסר הקיים אינו בגדר סטייה קלה.

הכרעה

1. בית הדין סבור כי דין הערעור להידחות מטעמי המשיב.
2. הגדרת הליקוי בסעיף א4 להסכם הניידות היא "שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים". הגדרת הליקוי בסעיף א5 להסכם הניידות היא "שיתוק מלא למעשה של שוק אחת, מלווה שיתוק של אחד השרירים המפורטים בסעיף 1 דלעיל".
3. בין שיש לפרש את קביעת ועדת העררים לפיה "השיתוק אינו מלא" כפשוטה – ובמקרה זה אין חולק כי מדובר בקביעה שגויה – ובין שיש לפרשה כהצעת המשיב – אין הצדקה להחזרת עניינו של המערער לוועדת העררים, שכן החסר שקיים בתנאי הזכאות אינו בגדר סטייה קלה.
4. לעניין סעיף א4 – הדרישה היא לשיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים, ואין חולק שלא נמצאה פגיעה בשוק השמאלית של המערער. חומרת הפגיעה בשוק ימין אינה יכולה להוות בסיס לוויתור על דרישת שיתוק למעשה של שתי הרגליים. אין מדובר בשיקול דעת רפואי, לדעת בית הדין, אלא בדרישה משפטית ברורה.
5. לעניין סעיף א5 – בכל שלושת שרירי הירך, המנויים בסעיף א1 להסכם, תוצאת מבחן ויינברג אצל המערער היא 5/5. הטענה שחומרת הפגיעה בשוק ימין יכולה לייתר מעיקרה דרישה מהותית של שיתוק אחד משרירי הירך המנויים בסעיף א1 לתוספת, ואשר לא נמצא אצל המערער כל ליקוי בהם, אף היא מרחיקת לכת בעיני בית הדין, ואין היא מהווה בסיס לחייב את הוועדה לשקול התאמת סעיף ליקוי, תוך וויתור כולל על דרישה מהותית שנקבעה בהגדרת סעיף הליקוי.
6. אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את הערעור.

סוף דבר

1. הערעור נדחה.
2. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ' שבט תשפ"א, (02 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.