04 נובמבר 2021

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים 18.10.2020.

הרקע העובדתי:

1. המערערת ילידת 1954, עבדה כאחות בבית חולים. המערערת נפגעה בתאונת עבודה ביום 06.01.2015. פגיעה זו הוכרה כפגיעה בעבודה בפסק דינה של חברתי, כב' השופטת אירית הרמל מיום 10.02.2019 (ב"ל 16351-09-15).
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור של 25% ונכות צמיתה בשיעור של 5%. המערערת הגישה ערר על החלטה זו וביום 26.01.2020 התכנסה ועדת הערר ואלה היו מסקנותיה:

"צילום 2 ברכיים בעמידה מיום 21.7.2019 – מדובר בברכיים עם מבנה ואלגוס עם שינויים ניווניים קלים. אין לראות שברים.

בצילום קרסול מאותו התאריך, אין לראות סימני שבר, לא בפטישון הפנימי ולא בחיצוני.

בצילום כף רגל ימין. אין לראות שברים. אם היו עברו ריפוי מלא.

...

מבחינה אורטופדית, לאור הבדיקה הקלינית ובדיקת הדימות, הוועדה מסתפקת בדחיית הערר.

מבחינת ה- DVT נכותה 0% לפי סעיף סעיף 11(2)א מ1.11.2015.

אין מקום להפעלת תקנה 15, יכולה לחזור לעבודתה."

(ההדגשות אינן במקור – א.ש. )

1. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין וביום 04.06.2020 הוחלט, בהסכמת הצדדים, על החזרת עניינה של המערערת לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתיתן התייחסותה לנושאים הבאים (להלן – פסק הדין המחזיר):
2. חוות דעתו של ד"ר נסינג מיום 24.12.2019.
3. חוות דעתו של ד"ר פרידמן מיום 02.07.2018 לעניין השברים.
4. הנכויות הזמניות של התובעת.
5. בדיקות ה- U.S מיום 03.06.2018 ומיום 14.07.2019 והאם לאור ממצאי הבדיקות יש מקום לשינוי אחוזי הנכות.
6. האם יש מקום להפעלת תקנה 15.
7. ביום 18.10.2020 התכנסה הוועדה לעררים בהתאם לפסק הדין המחזיר. הדיון התקיים ללא נוכחותה של התובעת אך בנוכחות בא כוחה. מסקנות הוועדה היו כדלהלן:

" פיענוח צילום 21.9.2015 של שתי הברכיים אין זיהוי של שבר או ממצא אחר, מבנה גרמי תקין

...

הוועדה מבקשת צילומי רנטגן שביצעה ביום התאונה או בסמוך לתאונה.

מבחינה כירורגית.

עפ"י הסומר הורידים העמוקים דו"צ תקינים הורידים השטחיים מימין הדגימו אי ספיקה ועל כך נכותה 10% לפי 11(1)ב. נכות זו כוללת את הנכות הזמנית.

הוועדה תתיחס לחוו"ד ד"ר פרידמן וחוו"ד נסינג בסיכום ללא נוכחות וכן תתיחס לנכויות הזמניות מ2015.

סיכום ללא נוכות 18.10.2020 (השגיאה במקור – א.ש.)

חוות דעת ד"ר פרידמן המיועדת לבית הדין, בנושא קשר סיבתי לנפילה, הועדה עצמה בבדיקתה לא מצאה בתחום האורתופדי נכות בברכיים או בקרסוליים או בכף הרגל מאחר וכל הממצאים שהיו אז בבדיקה הנוכחית כולל בצילומים לא נראו הממצאים הטראומטיים שעברה, גם בבדיקת הברכיים לא היו סימני אי יציבות לא קדמית אחורית ולא צידית,

הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר נסינג 24.12.19 להערכת אחוזי נכות לא מצאה את הבצקת בקרסול ולא מצאה את המגבלות בכיפוף הקרסול, ועל כן לא מקבלת את אחוזי הנכות שקבעה, לגבי הנכויות הזמניות לאור הממצאים הוועדה סבורה שהנכות שקיבלה תואמת את מצבה."

(ההדגשות אינן במקור – א.ש.)

1. בנוסף, דחתה הוועדה את הערר על תקנה 15.

טענות הצדדים

1. לטענת המערערת, הוועדה לא פעלה בהתאם להוראותיו של פסק הדין המחזיר – הוועדה לא דנה בנכויות הזמניות של המערערת, לא דנה בהפעלת תקנה 15 ולא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר נסינג. יתרה מכך, הוועדה סתרה את קביעתו של ד"ר פרידמן, מומחה רפואי מטעם בית הדין, וזאת בניגוד לסמכותה. כמו כן, הוועדה ביטלה את אחוזי הנכות האורטופדית (5%) שהיא עצמה קבעה, ללא שניתנה למערערת זכות טיעון.
2. מנגד טוען המשיב, כי הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין המחזיר. בנוסף טען המשיב, כי לאחר שהוועדה עיינה (בישיבה השנייה) בצילומי הרנטגן שבוצעו בסמוך לתאונה, החליטה כי מאחר שלא זוהו שברים בברכיים, אין מקום לקביעת נכות צמיתה בתחום האורתופדי.
3. בכל הנוגע להפחתת הנכות האורטופדית טען המשיב, כי מאחר שהדיון בסוגיית הנכות האורטופדית לא תם ומאחר שהנכות הכללית של המערערת הוגדלה מ- 5% ל- 10% הוועדה לא הייתה מחוייבת באזהרתה בטרם בוצעה ההפחתה.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי בית הדין מוסמך לדון בערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בשאלה משפטית בלבד. על פי הפסיקה על בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).
2. בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות ובסמכותו לדון בשאלת קיומה של טעות משפטית בלבד (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014)). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.
2. כאמור לעיל, חברתי , כב' השופטת הרמל, קבעה בפסק דינה מיום 10.02.2019 – "הנתבע הכיר בשבר של הפטישון הצדדי של קרסול ימין ושבר עצם המסרק 5 (בחלק האמצעי) של כף רגל ימין, כנובעות מהאירוע התאונתי מיום 6/1/15."
3. בעניינו, הוועדה אכן פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, במובן זה שנתנה את התייחסותה לחוות הדעת של ד"ר נסינג וד"ר פרידמן, לבדיקות ה- U.S ולנכויות הזמניות. למרות האמור, הוועדה קבעה, לאחר עיון בצילומי הרנטגן של המערערת, כי לא הודגמו שברים. קביעה ששומטת את הקרקע תחת פסק דינו של בית הדין מיום 10.02.2019, המכירה בקיומם של שברים בהתאם לחוות דעת מומחה, ובכך גם שוללת קיומו של קשר סיבתי.
4. יוצא איפה, כי הוועדה מחד גיסא, מיישמת את הוראותיו של פסק הדין המחזיר ומאידך גיסא, קובעת כי המערערת כלל אינה סובלת מהפגימה על בסיסה הוכרה תאונת העבודה נושא הדיון.
5. לאור כל האמור, הערעור מתקבל.
6. בשים לב לעובדה, כי זו הפעם השנייה בה שללה הוועדה קיומם של שברים ברגליה של המערערת, חרף קיומה של חוות דעת מומחה מטעם בית הדין וקיומו של פסק דין מתאים, אין מנוס אלא לקבוע כי הוועדה נעולה בדעתה, ועל כן יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב שונה.
7. הוועדה שתדון בעניינה של המערערת תצא מנקודת הנחה כי קיים קשר סיבתי-רפואי בין השברים שהיו למערערת (שבר של הפטישון הצדדי של קרסול ימין ושבר עצם המסרק 5 בחלק האמצעי של כף רגל ימין) לבין האירוע מיום 06.01.2015, וכן תנמק ותפרט את הכרעתה תוך התייחסות לחוות הדעת שהוגשה מטעם המערערת. הפרוטוקולים של הוועדות נושא הליך זה לא יוצגו בפני הוועדה.
8. הוועדה תזמין את המערער ואת בא כוחו.
9. בנסיבות העניין, המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין למשיב.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ב, (04 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.