27 מאי 2022

לפני:

כב' הרשמת סימה קרמר

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת להגיש מסמכים חסויים ולחלופין, לדחות את העיון בהם עד לאחר הגשת תצהירי התובע (להלן: "הבקשה").

הרקע בתמצית

1. עסקינן בתביעה בגין אי-תשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, בעקבות תקופת עבודה של כ – 17 שנים במהלכן הועסק התובע כנהג הובלה במשאית חלוקה, על-ידי הנתבעת, חברה העוסקת בייבוא, שיווק ושירות של כלי אוויר, כלי חשמל וציוד טכני.
2. בכתב ההגנה הוכחשה זכאותו של התובע לרכיבים שנתבעו ונטען, כי הוא פוטר לאחר שהתגלה לנתבעת, כי הוא מסר פרטי לקוחות וסודות מסחריים לעסק אשר מתחרה בנתבעת. על כן, טענה הנתבעת, יש לשלול מהתובע זכאותו לפיצויי פיטורים לפי סעיפים 16 ו – 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963.
3. לטענת הנתבעת בבקשה, בידיה תמלילי הקלטות (להלן: "התמלילים") המבססים טענתה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובע וכי הכמנתם מפני התובע תשרת את חקר האמת, זאת בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (להלן: "הלכת סוויסה").
4. בתשובת התובע נטען, כי הנתבעת חייבת לחשוף בפניו את התמלילים כדי שיוכל להתגונן בפני טענותיה, המשוללות כל יסוד. כן, הפנה התובע לפסיקה מהתחום הפלילי וביקש לגזור ממנה לעניינינו.
5. בתגובת הנתבעת לתשובת התובע נטען, כי חשיפת התמלילים בפי התובע תאפשר לו להכין מראש גירסה המתאימה לראיות אשר בידי הנתבעת ולהביא לעיוות דין.

דיון והכרעה

1. הליכי גילוי ראיות והעיון בהן מוסדרים בתקנות 112–122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן: "התקנות") וכן תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: "תקנות בתי הדין"). מטרתם של הליכים אלו היא להבטיח, כי המשפט יתנהל בשקיפות ראייתית, כך שערכים כגון הגינות דיונית, יעילות וחקר האמת יקבלו ביטוי בהליך השיפוטי.
2. כפי שנפסק לא אחת, נקודת המוצא היא, כי על גילוי המסמכים להיות רחב ככל האפשר, כך שהצדדים יתמודדו עם היריעה הראייתית בכללותה. עם זאת, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה מול אינטרסים אחרים (ראו ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (ניתן ביום 21.9.2010)).
3. הפסיקה הכירה בכך שיש מצבים בהם עיון בראיות בשלב המקדמי והמקובל עשוי להביא לפגיעה באינטרס גילוי האמת (ראו למשל בר"ע (ארצי) 33454-12-13 איגור גריבובסקי נ' אבי גל (ניתן ביום 27.2.14)). הלכת סוויסה התוותה את שיקול הדעת השיפוטי במקרים בהם עשיית הצדק תחייב דחיית העיון בראיה, כדלקמן:

"(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;

(ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

(ה) החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים."

להרחבה בעניין הלכת סוויסה ראו יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מובגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021) (להלן: "עמית") בעמ' 527-544.

1. כמו כן, הצביעה הפסיקה על כך, כי העובדה, כי מדובר בפגיעה זמנית בעקרון של "משחק בקלפים גלויים", קרי, דחיה בלבד של העיון בראיות, ממתנת את השפעת החריגה מסדרי הדין המקובלים. וכך נקבע ברע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ (ניתן ביום 24.7.2016) (מול סעיף 29):

"החלטה מכוח הלכת סוויסה אינה עוסקת בעצם גילוי המסמך, אלא בעיתוי שבו יגולה. זהו ההבדל בין החלטה בטענת חיסיון להחלטה מן הסוג שבה עסקינן. במובן זה, ההחלטה אמנם פוגעת בעיקרון של 'משחק בקלפים גלויים', אולם הפגיעה בבעל הדין היא זמנית, ונעשית בשל ההנחה כי במצבים מסוימים דווקא הסתרתם של קלפים כאלו ואחרים תועיל לחקר האמת יותר מאשר גילויים" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

עולה, כי דחיית העיון בראיות, בהיותה זמנית, היא פחותה בחומרתה מהפגיעה הנגרמת מטענת חיסיון.

1. כאן המקום לציין, כי קבלת בקשתה העיקרית של הנתבעת בדבר הגשת ראיות חסויות, תמנע ותחסום "הצגת ראיות רלוונטיות ומהימנות בהליך המשפטי" ובכך תפחית "מהיקף הראיות הרלוונטיות המובאות בפני השופט" (ראו עמית, בעמ' 345). לא זו בלבד שהנתבעת לא הצביעה על המקור הנורמטיבית לחסיונם של המסמכים שהגישה לתיק אלא שקבלת בקשה זו תביא למעשה להוצאת המסמכים מתיק בית הדין ומההליך כולו בעוד שנדמה, כי הנתבעת מעוניינת להסתמך עליהם בהמשך הדרך.

על כן, הבקשה העיקרית בעניין הגשת מסמכים "חסוים" כלשון הבקשה, נדחית.

1. אשר לבקשת החלופית של הנתבעת, לפי הלכת סוויסה, הפסיקה מדגישה את האבחנה בין בקשה לסתות מסדר הבאת הראיות לבין בקשה לסתות מסדר העיון בראיות, כבמקרה דנן. הנושא הובהר בפסק דינו של כב' סגן הנשיאה א' איטח בבר"ע (ארצי) 18709-05-16 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' ד"ר ערן אלמגור (ניתן ביום 28.7.16) (להלן: "הלכת אלמגור") שם נקבע, כי "סטייה מעקרון יסודי זה הנוגע לסדר הבאת הראיות אפשרית היא, אך היא תעשה במקרה חריג בו קיימת הצדקה מיוחדת וממשית". בית הדין הארצי נסמך שם על שורה של פסקי דין אשר הבהירו, כי בניגוד לשאלת מועד העיון בראיה, העולה כאמור במקרה שלפניי, הרי ששינוי סדר הבאת הראיות עשוי להביא לפגיעה מהותית ואף בלתי הפיכה בזכויות דיוניות (ראו למשל רע"א 6155/14 רשות שדות התעופה בישראל נ' דק איירפורט יזמות בע"מ, (ניתן ביום 22.10.14) וכן רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (ניתן ביום 15.8.10), בסעיף 20 להלכת אלמגור).
2. במקרה שלפניי, התובע כלל לא פירט אודות נסיבות סיום העסקתו בכתב התביעה והסתפק בטענה, כי "הנתבעת החליטה לפטר אותו מסיבות שכלל לא בוררו מולו" (סעיף 8 לכתב התביעה המתוקן). זאת, על אף שלכתב התביעה המתוקן צורף כנספח מכתב פיטורים מיום 2.7.20 בו נרשם "לאחר שהוכח שיתוף פעולה שלך עם אחד המתחרים של החברה הוחלט להפסיק העסקתך".

לעומת זאת, בכתב הגנתה פרסה הנתבעת גירסה עובדתית המתארת מעשים קונקרטיים המיוחסים לתובע וכן פעולות בהן נקטה בעקבות התנהלותו.

1. נפסק, כי ככל שתובע הציג בטיעוניו וראיותיו גרסה לא מפותחת של תביעתו, כך תיטה הכף אל עבר קבלת הבקשה (ראו למשל רע"א 5422/12 אולגה פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (ניתן ביום 12.8.12). בהתאם לפסיקה מדובר בשיקול מרכזי, שכן מהלך כזה מאפשר לתובע להתאים גירסה עובדתית לראיות הצד שכנגד, לכשיתגלו.
2. כמו כן, לאחר שעיינתי בתמלילים התרשמתי, כי הם מתייחסים לעובדות אשר אמורות להיות ידועות לתובע, דבר המפחית משמעותית את אפקט ה"הפתעה" העשוי להתעורר מקבלת הבקשה וכן הפגיעה הנלווית בזכויותיו הדיוניות. ממילא עם הגשת תצהיריו יוכל התובע לפתח גירסתו אודות האירועים סביב פיטוריו.
3. יוטעם, כי לשאלת מהימנותו של התובע בתיק זה משנה חשיבות והיא חורגת מהעניין הכללי אשר עולה ביחס לכל עד המוסר גירסה, במסגרת נסיונו לשכנע את בית הדין. הנתבעת מייחסת לתובע מעשים של הפרת אמון וטענה זו, אשר לטענתה הופנתה כלפי התובע עוד בטרם הסתיימו יחסי העבודה, במהלך השימוע שערכה לו, לטענתה, מצויה בליבת גירסתה.

מדובר בנסיבות חריגות שבהן התמלילים אינם נחוצים אך לבחינת אמינות עדותו של התובע אלא לקביעת עובדות בעניין התנהלותו עוד בטרם הוגשה התביעה. ודוק: הוכחת עובדות אלה נחוצה לנתבעת לצורך ביסוס זכותה הנטענת לשלילת פיצויי פיטורים מהתובע. במובן זה התביעה שלפניי דומה לתביעות בהן מופעלת הלכת סוויסה באופן תדיר, קרי, תיקי נזיקין בהם מוגשים דוחות של חוקרים פרטיים (ראו למשל רע"א 6492/19 משה גואטה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 3.11.19).

סוף דבר

1. אשר על כן, הבקשה מתקבלת והתמלילים יימסרו לעיון התובע יחד עם תצהירי הנתבעת.
2. הוראות בעניין המשך ההליכים יינתנו בהחלטה נפרדת.
3. הוצאות קבלת הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשפ"ב, (27 מאי 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.