לפניי בקשה מיום 13.5.21 מטעם הנתבעת 3 להארכת המועד להגשת כתב ההגנה, עד לאחר ההכרעה העתידית בבקשה לסילוק התביעה על הסף אותה הגישה הנתבעת 3.

הבקשה נדחית, ללא צורך בתשובה.

עפ"י ההלכה הפסוקה [רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.07), רע"א 9030/04, 827/05 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ (פורסם בנבו, 26.6.07) וכן רע"א 4108/10 אוזן נ' עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו כמנהל מיוחד (פורסם בנבו, 16.6.10)], דרך המלך בה חייב נתבע ללכת היא, כי כתב הטענות העיקרי יוגש על-ידיו ביחד עם כל בקשות הסף מטעמו ולא ייעשה פיצול במועדי הגשת המסמכים ולא תיעתר בקשתו להארכת מועד להגשת כתב טענות עיקרי עד להכרעה בבקשת הסף, אלא אם מתקיים אחד מהמצבים החריגים ויוצאי הדופן, שבהם "מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות" (מתוך רע"א 10227/06 הנ"ל).

בבקשה שלפניי כלל לא נטען לתחולת החריג הנ"ל, וממילא לא הוכחה תחולתו, ולכן דין הבקשה להידחות. מעל הצורך ולאחר עיון במסמכי התיק יצוין, כי, על פניו, במקרה שלנו לא חלה הלכת בובליל, ולו מהטעם שהתנאי ההכרחי הנ"ל בדבר השקעת משאבים רבים ביותר שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, אינו רלוונטי.

לפיכך, בשלב זה לא תידון בקשת הסף, ועל הנתבעת להגיש תחילה את כתב הטענות העיקרי מטעמו בתוך המועד החוקי הקבוע לכך (ככל שמועד זה כבר חלף במועד החלטתי זו, רשאי הנתבע להגיש את כתב טענותיו העיקרי בתוך 10 ימים מהיום).

מיותר לציין, כי אם בסופו של יום יתברר שהתובעים הטריחו לשווא את הנתבעת בהכנת והגשת כתב טענות, תוכל הנתבעת לעתור לחיוב התובעים בהוצאות מיוחדות בגין הטרחת שווא זו, ואין להסיק מדבריי אלה כי במקרה זה מסתמנת הטרחת שווא כלשהי.

ההחלטה תישלח לכל הצדדים בתיק.

ניתנה היום, ז' סיוון תשפ"א, 18 מאי 2021, בהעדר הצדדים.