1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 16.02.2021 בתא"ק 16.02.2021 (כבוד השופטת כוכבה לוי) שניתן במעמד הצדדים בסופו של דיון בבקשת רשות להגן שהגישה המערערת, עת נדחתה בקשתה והיא חויבה במלוא סכום התביעה - 600,000 ₪ - בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 70,200 ₪.

הערעור מופנה כנגד רכיב ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בלבד.

2. בהליך בבית משפט קמא הגישה המשיבה נגד המערערת תביעה בסדר דין מקוצר להשבת סך של 600,000 ₪ שהלוותה לה בשנת 2017 כנגד הקצאת מניות בהתאם להסכם שנערך ביניהן ביום 20.04.2017, משאלו לא הוקצו לה. המשיבה נסמכה על מכתב מטעם ב"כ המערערת מיום 12.08.2020 בו אישר כי "ההסכם בוטל זה מכבר" וכי "... כפי שנאמר לך מספר פעמים, ממתינה למרשתך במשרדי המחאה ע"ס 600,000 ₪", ועל סירובו למסור לה את ההמחאה כאמור כל עוד לא תחתום על כתב ויתור גורף.

בבקשת הרשות להתגונן טענה המערערת כי לא נפל כל פגם בהתנאת השבת הכספים בחתימת מסמך ויתור על תביעות אחרות, וכי הדבר עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם שבין הצדדים. בהחלטותיו מימים 10.02.2021 ו-15.02.2021 ציין בית משפט קמא שלכאורה אין ויכוח ממשי בין הצדדים באשר לעצם זכאותה של המשיבה להשבת כספה. בהודעתה מיום 15.02.2021 ציינה המשיבה כי מקובל עליה לאשר כי אין לה תביעות נוספות כנגד המערערת, אך אין היא נכונה לוותר על תביעות כנגד גורמים אחרים, שאינם צד להליך.

ישיבת בית המשפט שנקבעה למחרת – נותרה אפוא בעינה, ופסק הדין ניתן לאחר חקירת מצהיר המערערת ולאחר שבעלי הדין השמיעו את סיכומיהם.

3. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי הדרישה עליה עמדה המערערת "... לא יכירנה מקומה לא במערכת היחסים בין הצדדים ובוודאי שלא בהסכם נספח 2 לכתב התביעה", וכי מדובר ב"דיון מיותר", עת "הובהר לצדדים טרם הדיון כי ניתן לייתר אותו".

4. בערעורה טוענת המערערת כי אף שאינה משיגה על מסקנות בית משפט קמא באשר ללשון המסמכים שבמחלוקת, הרי גרסתה, זו המובאת בבקשת הרשות להתגונן שהגישה, לא הייתה בגדר "הגנת בדים" נטולת יסוד, וכי ההוצאות שנפסקו לחובתה הן "בלתי מידתיות, שרירותיות ובלתי פרופורציונאליות בעליל... ללא כל קשר עם מאפייני ההליך"; וכי "הסכום שנפסק בענייננו עולה בבירור ובאופן קיצוני על ההוצאות שהוציאה המשיבה... וממילא המשיבה גם לא טענה להוצאות גבוהות במיוחד שהוציאה".

דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובה לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות החדשות).

5. אף שההליך הוגש לבית משפט קמא ביום 07.10.2020, תחת תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הרי בהתאם להוראת המעבר שבתקנה 180(ג) לתקנות החדשות הוחל עליו פרק י"ח שעניינו ב"הוצאות" (תקנות 151-157).

6. תקנה 154 לתקנות החדשות מורה כי "ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובית המשפט פסק הוצאות, יהיה שיעור שכר הטרחה לפי התעריף המינימלי המומלץ, זולת אם בית המשפט הורה אחרת". משמע – אף נתבע שלא התגונן, ולא התקיים כל דיון בעניינו - מחויב דרך הכלל בהוצאות, עת חישוב סכום שכר הטרחה על פי התעריף המינימלי שבתקנות [פרט 1(א)(3) לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000] בשים לב לסכום התביעה, מביאנו לסכום של 30,426.12 ₪.

בענייננו, אין מדובר בפסק דין בהיעדר הגנה, אלא בנתבע שהגיש בקשה למתן רשות להגן, עמד על בקשתו, והתקיים דיון שהצריך גם את חקירת המצהיר מטעמו לרבות סיכומים בעל –פה.

7. מעבר לכך, "הלכה מושרשת היא כי בידי הערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנושא פסיקת הוצאות משפט, וכי התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד" (עע"מ 10014/16 יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, פסקה 42 לפסק דינו של השופט אלרון, ניתן ב-16.05.2019).

8. סכום ההוצאות שנפסקו - 70,200 ₪ - המבטא סך של 60,000 ₪ + מע"מ, נראה, בשים לב לסכום שכר הטרחה המינימאלי, לממצאי בית משפט קמא, לדחיית בקשת הרשות להגן, לדיון, לחקירה ולסיכומים - סביר על פניו, ומכל מקום, בשים לב להיקף שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, אינו נמנה על אותם המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

התוצאה

9. הערעור נדחה.

בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא, ומשלא התבקשה תשובת המשיבה - לא נחייב בהוצאות.

העירבון שהפקידה המערערת יושב לה באמצעות באי כוחה.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.