27 נובמבר 2022

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר התכנסה ביום 2.3.2021 (להלן- ועדת ערר). הועדה קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 10%.

רקע עובדתי

1. המערער, יליד שנת 1962, ימאי במקצועו, החליק ביום 17.10.2018 באנייה ונחבל בקרסול שמאל.

2. המשיב הכיר בפגיעת המערער כתאונה בעבודה וקבע למערער נכות בשיעור יציבה בשיעור 10%.

3. המערער הגיש ערר על ההחלטה וועדת ערר התכנסה ביום 29.12.2020 והאזינה לתלונות המערער ובא כוחו אותן רשמה לפרוטוקול כדלקמן:

"לקוח: כאבים ברגל שמאל בקרסול במיוחד בעקב, אגן ובגב.

עורך הדין: סובל מפגיעה בקרסול שמאל שעבר בעקבותיו ניתוח באוגוסט, מוגבל בתנועות קרסול, בנוסף תנועות סובטלאיריות, אין תנועות כאלה יש קיבוע, סבורים חוו"ד ד"ר נוף שיעור של נכות 20%

סובל ממגבלות ומתקשה לעמוד על קצות האצבעות, מבקש להסב לתשומת לב ועדה שההגבלה לבד מזכה ב20%. ויש גם נזקים נוספים של קרסול, יש הגבלה ניכרת בתנועות.

יש לו צלקת ניתוחית."

4. ועדת הערר ערכה למערער בדיקה קלינית תוך שהיא מציינת ממצאיה לפרוטוקול כדלקמן:

"מסמכים

רשימת המסמכים המלאה שעמדה בפני הוועדה נמצאת בנספח

בדיקה

נבדק בחדר מיון אסותא אשדוד 18.10.2018 עם אבחנה של נקע בקרסול, לאחר שיום לפני פנייתו החליק באנייה.

בבדיקה נרשם רגישות במגע ובצילום לא ניתן היה לשלול שבר תלישה זעיר.

בCT אשר בוצע בתאריך 24.12.2018 סוכם אוסטופניה בעצמות קרסול וכף רגל שינויי אוטואסראיטים בצד לטראלי של מפרק סובטלארי, פרגמן גרמי עם אי סדירות בקורטקס מדיאלי של טאלוס MRI

17.5.2019 סוכם כנזק ניווני כרוני במפרקי ההינד פוט עם אוסטופניה דיפוזית ידועה.

נותח בהדסה ב5.8.2019 עם אבחנה של אוטוארסטריטיס וגב.

בוצע קיבוע סובטלארי.

הניתוח היהסוטלארפיוזן

צילום 8.9.2019 ניתן לראות קיבוע של מפרק סובטלארי ע"י שני ברגים חלולים

לפי דברי המבוטח שולל כל פגיעה בקרסול זו.

בבדיקה – מתהלך ללא עזרים נועל נעלי ספורט טווחי תנועות של מפרק טיביוטלארי בטווח מלא. קיים קיבוע כירורגי של המפרק הסובטלארי במנח אנטומי. אין רגישות בהנעת המפרק הסוטלארי המקובע."

5. לאחר שהאזינה לתלונות המערער וערכה בדיקה קלינית, ביקשה ועדת הערר לקבל את המסמכים הבאים:

"ועדה מבקשת צילום רנטגן אשר ביצע במיון באשדוד ביום האירוע.

דיסק CT אשר ביצע ב24.12.2018

ותיקו הרפואי אורטופדי וכללי 10 לפני התאונה

יסוכם ללא נוכחות ותתייחס ועדה למכתבו של ד"ר נוף בסיכום"

6. ביום 2.3.21 התכנסה הוועדה בשנית ללא נוכחות, עיינה במסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה וכתבה ממצאיה לפרוטוקול כך:

"ועדה ללא נוכחות 2.3.21

צילום קרסול 18.10.18 מראה חשד ל קואלישיין טלוקלקלי, אוסטאופניה מתקדמת מאד של עצמות כף הרגל.

סי טי אשר בוצע ב17.10.18 סוכם כשינויים דגנרטיבים בטאלוס נושמאל ללא עדות לשברים, שינויים אוסטאופנים קשים בקרסול וכף רגל שמאל."

7. ועדת הערר סיכמה את ממצאיה ומסקנותיה כדלקמן:

"הועדה אמנם מכירה בקש"ס לחבלה של הקרסול אשר טופל במיון אך אינה מקבלת את הקש"ס לניתוח ולתוצאותיו כי השינויים שבגינם בוצע הניתוח קיימים כבר בבדיקת הסי טי אשר בוצע ביום הניתוח ולא ניתן לייחסם לחבלה הנדונה כי אם לממצא שקיין טרם התאונה.

הוועדה מסתפקת בדחיית הערר

הועדה עיינה בחוו"ד דר' נוף מ25.11.20 אך אינה מקבלת את מסקנותיו לעניין הנכות כי אין התייחסות כלל במכתבו לבדיקת הסי טי שביצע ביום התאונה ולצילומים אשר בוצעו בחדר מיון, התייחסותו מתחילה בבדיקת הסי טי מה 18.2.19 ואין איזכור לבדיקת הסיטי מ17.10.18 אשר בוצע בחדר מיון.

הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על דרגת נכות, תקנה 15 מסוגל לעבוד בעבודתו"

8. על החלטה זו מוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

9. המערער טוען כי ועדת הערר טעתה בקביעתה כי אין קשר סיבתי בין הניתוח שעבר בקרסול ובין תאונת העבודה, זאת בהתבסס על ממצאי בדיקת CT. המערער טוען כי שגתה בהתייחסותה לבדיקת CT מיום 24.12.2018, כשלושה חודשים לאחר הפגיעה, תקופה בה המערער כלל לא דרך על רגלו. בהשלמת טיעון מטעמו מוסיף המערער וטוען כי כלל לא נערכה לו בדיקת CT במיון וכי אין בדיקה שכזו ביום 18.10.2018 ומשכך ועדת הערר שגתה בעת שביססה קביעתה על ממצאי בדיקת CT אשר נערכה כשלושה חודשים לאחר מכן.

10. המשיב טוען כי ועדת הערר קבעה כי מצבו של המערער תואם נכות בשיעור 10% וכי הסבירה באופן ברור ומנומק לאחר שבחנה את צילומי הרנטגן ואת בדיקת ה- C.T כי מצבו הרפואי של המערער הקנה לו נכות עוד בטרם בוצע הניתוח. דהיינו ועדת הערר ערכה ניכוי בגין מצב רפואי קודם, זאת בהתבסס על בדיקת הדימות. לדבריו, על פי בדיקת C.T מיום 17.10.2018 מדובר ב"שינויים אוסטאופנים", דהיינו מדובר בממצאים שאינם חבלתיים.

המסגרת המשפטית

11. בהתאם להוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי לד 2103 (1999).

12. ‏עוד נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה - המוסד לביטוח לאומי (03.11.2014)‏‏). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מסומך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (22.06.2006)‏‏).

דיון והכרעה

13. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ועיינתי בכל המסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים הבאים:

14. מעיון בפרוטוקול הוועדה מישיבתה הראשונה ביום 29.12.2020 עולה כי ועדת הערר ביקשה לקבל לידיה מסמכים נוספים בטרם תינתן החלטה הסופית, ובכלל זה ביקשה ועדת הערר לקבל את צילום הרנטגן שביצע המערער במיון באשדוד ביום האירוע ואת צילום ה-CT מיום 24.12.2018.

15. עם זאת, בהתכנסותה השניה מיום 2.3.2021 התייחסה ועדת הערר למסמכים אחרים מאלו שנתבקשו על ידה, שכן כעולה מן הפרוטוקול ועדת הערר מציינת צילום CT מיום 17.10.2018 וזאת אף שלמערער לא בוצעה בדיקת CT במועד זה אלא נעשה לו צילום רנטגן. משכך קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר בזאת שזו מציינת את ממצאי בדיקת CT מיום 18.10.2018 ואינה מתייחסת לצילום הרנטגן שביקשה לקבל בכדי להתייחס לממצאיו.

16. בנוסף לכך ועדת הערר לא מתייחסת לצילום CT מיום 24.12.2018 שאותו ביקשה לקבל אלא היא מציינת כי היא מתייחסת לבדיקת CT מיום 17.8.2018 אף שכאמור בדיקה זו כלל לא התבקשה על ידה והמערער שב וטען כי לא ביצע בדיקת CT במיון במועד שבו התרחשה התאונה, אלא שנשלח לצילום רנטגן בלבד.

17. קושי נוסף שעולה מפרוטוקול ועדת הערר נעוץ בהיעדר הנמקה לקביעתה כי לא ניתן לייחס את הממצאים מבדיקת ה-CT שנערכה למערער במועד הניתוח לפגיעה בעבודה. הטעם לכך הוא שהמערער נפגע בקרסול ביום 17.8.2018 ואולם נותח בקרסולו רק כשנה לאחר מכן, ביום 5.8.2019. משכך צילום ה-CT ממועד הניתוח מאוחר בשנה ממועד התאונה ולכן קביעת ועדת הערר כי לא ניתן לייחס את הממצאים שב-CT לתאונה אינה ברורה מקום שתאונת העבודה התרחשה כשנה קודם למועד שבו נערכה בדיקת ה-CT.

18. באופן דומה גם קביעת ועדת הערר כי היא דוחה את המלצות חוות הדעת של ד"ר נוף מיום 25.11.2020 אינה ברורה וזאת משום שוועדת הערר דחתה את האמור בחוות הדעת משום שלא הייתה בה התייחסות לבדיקת CT ממועד התאונה. כפי שציינתי לעיל, ועדת הערר לא ביקשה לקבל בדיקת CT מיום התאונה ואף המערער טוען כי לא קיימת בדיקת שכזו ומכאן שקיים קושי להתחקות אחר קביעת הוועדה כי היא דוחה את האמור בחוות הדעת משום שאין בה התייחסות לבדיקת CT מחדר המיון (שכאמור לא מצאתי כי נערכה למערער).

19. משכך קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר וכי הנמקתה מתבססת על בדיקת CT שכלל לא שוכנעתי כי נתבקשה על ידה או כי אכן נערכה במועד התאונה בחדר המיון.

20. עוד ובנוסף סבורני כי אף אם סבורה ועדת הערר כי המערער סבל מליקויים או פגמים עוד קודם למועד התאונה בעבודה, הרי שבהתאם להלכת מרגוליס היה על ועדת הערר ראשית לקבוע את שיעור הנכות ורק לאחר מכן להפחית משיעור הנכות את הנכות שהייתה קיימת על פי ממצאים רפואיים מוכחים ובהתאם בהתאם להלכות המתירות לעשות כן (דב"ע (ארצי) נג/01-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1993).

סוף דבר:

21. לאור כל האמור והמפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כדלקמן:

עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר אשר תפעל כדלקמן:

א. ועדת הערר תיתן דעתה לכך שבדיקת ה-CT שאותה ביקשה ואשר אליה התייחסה מאוחרת למועד התאונה והיא מיום 24.12.2018 בעוד שהתאונה התרחשה ביום 17.8.2018 ותיתן דעתה לכך שביקשה לקבל צילום רנטגן ממועד התאונה ולא בדיקת CT.

ב. ועדת הערר תשקול בשנית את שיעור הנכות הרפואית של המערער על פי מצבו הנוכחי ותשקול אם יש מקום לנכות מנכות זו אחוזים בגין מצב קודם, בהתאם להלכת מרגוליס.

22. הואיל והערעור התקבל ישתתף המשיב בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ג, (27 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.