ביום 13.11.22 ציוויתי על המשיבה אוברסיז קומרס בע"מ ליתן פרטים אודות הטובין ושווים בצירוף רשימוני יבוא, שיעור חוב אחסנה וגורל הסחורה בתצהיר בצירוף אסמכתאות תוך 14 יום. המשיבה לא קיימה החלטה זו. ביום 28.12.22 הודיעה שהסחורה הפכה לסב"ן והושמדה ביום 28.12.21. זאת, אף שניתן נגד החברה צו פתיחת הליכים ביום 12.9.21. ביום 12.1.23 הוריתי לנאמן להגיש בקשות כלפי המשיבה תוך 7 ימים, דהיינו עד 19.1.23. ביום 19.1.23 ביקש הנאמן פרק זמן של 7 ימים להמצאת התיעוד המבוקש על מנת שיגיש בקשה מתאימה או דו"ח מעדכן. בהחלטתי מיום 19.1.23 נעניתי לבקשה וקבעתי כמבוקש, כלומר שניתנה למשיבה אורכה של 7 ימים להמצאת המבוקש, מעבר ל- 14 הימים שנקבעו בהחלטתי מיום 13.11.22, וניתנה לנאמן אורכה של 7 ימים להגשת בקשה. ביום 26.1.23 הגיש הנאמן בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט והיא נקבעה לדיון ליום 30.1.23. המשיבה העבירה חלק מהמסמכים הנדרשים ומבקשת בבקשה שהגישה אתמול בשעה 17.00, 14 יום להמצאת המסמכים הנותרים ומחיקת הבקשה כנגדה. הנאמן הסכים לארכה, דהיינו הודיע שלא יתנגד לאורכה. כמובן, שהנאמן אינו מוסמך לתת אורכה אלא בית המשפט. לא ניתן טעם כלשהוא לכך שהמסמכים לא נמסרו לפי החלטתי מיום 13.11.22. לא מובן מדוע יש צורך ב- 14 ימים נוספים. הבקשה לבזיון בית המשפט נועדה לדון באי קיום החלטתי מיום 13.11.22 וזו אכן לא קויימה. על כן, איני מבטל את הדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ובמסגרתה אשמע את טיעוני המשיבה מדוע לא קיימה את החלטתי מיום 13.11.22 ומדוע יש צורך ב- 14 ימים נוספים.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ג, 30 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.