ב"כ התובע: עו"ד זיו אנג'ל

ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל דובינסקי

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סך של 60,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים.

התובע הוא בעלים של עסק מקוון למכירת ציוד קמפינג וטיולים והנתבעת הינה חברה ישראלית העוסקת במכירה ושיווק של מוצרים באינטרנט.

לתובע ציוד צילום מקצועי שנרכש לפני למעלה מ- 5 שנים והוא רכש לטענתו מיומנות מקצועית בתחום. ביום 27/10/19 צילם התובע שתי כוסות נירוסטה על רקע לבן בסטודיו ביתי אשר יצר. היצירה משמשת את התובע בפרסומי עסקיו.

לטענת התובע גילה יום אחד כי אחד מבין התצלומים שיצר והשתמש בו לפרסום אחד ממוצריו, שימש את הנתבעת לשם מכירת מוצר זהה לשלו. פנייתו אל הנתבעת בעניין זה הביאה להסרת התצלום מהאתר של הנתבעת אך הנתבעת סירבה לפצותו בגין ההפרה.

לטענת התובע, הנתבעת עשתה שימוש בתצלום על מנת להגדיל רווחיה, והשתמשה בו בשני אתרים שונים לקהלי יעד שונים.

לפיכך, עתר התובע לחיוב הנתבעת בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך 60,000 ₪ כמתחייב לפי הוראות חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 (להלן: "החוק").

2. הנתבעת התגוננה ועתרה לדחיית התביעה.

לטענתה מדובר בתמונה פשוטה וסטנדרטית, תמונת מוצר שהתובע אינו נדרש למחשבה שניה או יצירתיות בעת צילומה ולכן אין מדובר ביצירה מקורית כהגדרת החוק.

הנתבעת זכאית להגנת מפר תמים בהתאם להוראות סעיף 38 בחוק כאשר מדובר בתמונה "סתם" שהיה על התובע לסמנה כמוקבל על מנת שיידע הציבור כי יש בה זכות יוצרים כלשהיא.

למיטב ידיעתה של הנתבעת התובע הוא אדם מן היישוב, אינו צלם ואינו איש מקצוע בתחום הצילום.

עוד טענה הנתבעת כי מדובר בזוטי דברים לאור היקפה של ההפרה המהווה "דבר של מה בכך" שאינו מצדיק נקיטת הליכים.

כמו כן טענה הנתבעת כי התמונה פורסמה לזמן מוגבל כך שהיקף ההפרה היה קטן ביותר והשימוש בתמונה שולי מאד. הנתבעת פעלה בתום לב ובהגינות והסירה את התמונה באופן מידי.

3. דיון והכרעה:

במעמד הדיון ויתרו הצדדים על חקירת עדים והגישו סיכומים בכתב.

שאלה ראשונה העולה כאן היא שאלת היות היצירה מקורית הזכאית להגנה על פי הוראות החוק.

יובהר כי מדובר בשני מכלים קטנים מנירוסטה שהועמדו כאשר האחד עומד זקוף והשני שוכב עם תחתיתו למצלמה כשהוא נוגע במיכל הזקוף ובזווית קלה ממנו.

סעיף 4(א)(1) בחוק קובע על אלו יצירות תהא זכות יוצרים:

"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;"

בענייננו מדובר ביצירה אמנותית והקיבוע הוא צילום. הפלוגתא היא במקוריות היצירה.

במקרה שבפני הגעתי למסקנה כי מדובר ביצירה מקורית ואין נפקא מינה הכשרתו של התובע כצלם או כיצד ביצע את הצילום, אם במצלמה מקצועית או ציוד מיוחד.

היצירה האומנותית באה לידי ביטוי בהעמדת שני המכלים לצילום ובדרך שבה הועמדו לצילום.

בכך מובדל צילום זה מצילום כלים כפי שנבחנו בפסק הדין בתא 64269/07 שטיינברג נ' סמבירא מיום 12.1.11 (להלן: "מקרה שטיינברג").

הצילום לא נועד רק להביא בפני הרוכש הפוטנציאלי באתר את מראהו של הכלי הנמכר אלא נועד גם למשוך את העין לכלי שעל פניו נראה ככלי פשוט ללא כל קישוט או ייחודיות משל עצמו.

4. לטענת הנתבעת יש לדחות התביעה גם אם מדובר בזכות יוצרים כאשר מדובר בהעדר ידיעה על זכות יוצרים מופרת והסרת הפרסום המפר סמוך למתן ההודעה על ידי התובע כפי שאירע בענייננו.

אם מדובר במפר תמים כפי שטוענת הנתבעת וכאמור בסעיף 58 לחוק?

אינני סבורה כך.

מדובר בשני מנהלים של אתרים למכירת כלים ולמעשה מתחרים זה בזה.

כניסה לאתר של התובע ונטילה משם צילום של המכל שאותו מוכרת הנתבעת באתרים שלה, לא יכולה להיקרא נטילה תמימה.

להבדיל ממקרה שטיינברג, אין מדובר במוכרת שחיפשה תמונה אשר תציג את הכלי אותה היא מוכרת כפי שעשה סמבירא במקרה הנ"ל כאשר הופנה לאתר של שטיינברג על ידי יצרן הכלי.

הנתבעת כלל אינה מפרטת כיצד שמה ידה על התמונה כך שיש להניח כי מצאה אותה בשיטוט מכוון באתרו של התובע וניטלה לאותה המטרה לה התכוון אף התובע בשותלו אותה באתרו - למשוך את העין ולעודד מכירות.

אין כל תום לב והגינות בנטילה זו ללא רשות וללא מתן קרדיט ליוצר.

במיוחד כאשר המכל נמכר באתריה של הנתבעת בסכום נמוך בהרבה מזה המוצע באתרו של התובע.

5. לטענת הנתבעת יש להפחית מסכום הפיצוי משום היקף ההפרה הקטן. מדובר בזמן מוגבל ושימוש שולי מאד ודבר של מה בכך.

לצורך העניין מפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין שניתן בתא"מ 1096-11-18 (שלום ת"א) שי נ' נ.כ.ס. - ניהול כספים סטודנטיאליים בע"מ מיום 15.9.19 המתווה את הכללים לשיעורו של הפיצוי.
אלא שהנתבעת אינה עומדת בכללים שנקבעו שם ואשר הביאו את בית המשפט שם להפחית מסכום הפיצוי.
שם נעשה שימוש בתצלום למטרה שונה לחלוטין מהמטרה של פרסום התצלום באתר המקורי. האתר בו פורסמה התמונה על ידי הנתבעת שם היה "אתר בעל חשיפה נמוכה, המיועד לציבור סטודנטים באוניברסיטת תל אביב והמעוניינים לשכור דירה בדרום תל אביב". הנתבעת שם יכלה להשתמש בכל תמונה אחרת לצורך העניין להבדיל מהנתבעת כאן שהשתמשה בתמונה בדיוק לאותה המטרה בה השתמש התובע ולא ניתן היה להשתמש בתמונה אחרת שכן מדובר באותו הכלי שהועמד למכירה גם באתרו של התובע.

6. ועתה לסכום הפיצוי.

סעיף 56(ב) בחוק קובע כי בקביעת הפיצויים ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:

(1) היקף ההפרה – מדובר בתצלום אחד של כלי שהועמד למכירה בשני אתרים שונים של הנתבעת, בעלות של כמה עשרות שקלים באתרים שבהם מפורסמים למכירה כלים רבים. לא ברור מהו היקף החשיפה שכן לא הובאו נתונים על כך למעט פרסום בשני אתרים כך שהיקף החשיפה הוא כפול.

(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה - במשך תקופה של כשנתיים לפחות (נתון העולה מדו"ח המכירות המפורט בסעיף 34 לכתב ההגנה).

(3) חומרת ההפרה – השימוש בצילום בוצע על רקע תחרות מסחרית.

(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט – התובע העמיד את הכלי למכירה בעלות של 69 ₪ ליחידה והנתבעת מכרה את הכלי ב 10 ₪ ליחידה. בכך נגרם לתובע נזק ממשי בהיות ידו על התחתונה בתחרות המסחרית.

(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט – בהתאם לסעיף 34 בכתב ההגנה נוצר לנתבעת רווח של 250 ₪ ממכירות הכלי.

(6) מאפייני פעילותו של הנתבע – זהה לזה של התובע.

(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע – מתחרים בשוק החופשי.

(8) תום לבו של הנתבע – ראה האמור בסעיף 4 לעיל עם זאת יש להוסיף כי הנתבעת הסירה את התצלום מאתריה מיד לאחר פנייתו של התובע אליה.

לא הרבה עומד לזכותה של הנתבעת ולמרות היקף הרווח הקטן שהיה לה והשפעתו על קהל קונים מצומצם למדי יש לקחת בחשבון אף את כללי ההוגנות בתחרות המסחרית והפגיעה בהם.

7. בנסיבות העניין הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בהתחשב בכך שהתקיימה ישיבה אחת בלבד ללא חקירת עדים.

כמו כן ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, א' תמוז תשפ"ב, 30 יוני 2022, בהעדר הצדדים.