1. לפני תביעה להורות לנתבע לפנות מושכר בו הוא מחזיק – מספרה בשטח של כ-30 מ"ר ברחוב רמתיים 82, פינת רחוב הבנים 2, הוד השרון (חלקה 171, גוש 6455) (להלן: המספרה או המושכר).
2. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי לתובעים היתר בניה להריסת המבנה (הנכס בו מצוי המושכר) ובניית בניין לשימושם העצמי. לטענתם, הוסכם עם הנתבע, שהוא דייר מוגן במושכר, שיקבל את הפיצוי המגיע לו עם פינוי הנכס ובהתאם לחוות דעת שמאי שנערכה (חוות הדעת מיום 1.7.21 צורפה לכתב התביעה ולפיה שווי זכויות הנתבע, כדייר מוגן בנכס, עומד על סך 350,000 ₪). על יסוד אותה הסכמה אף התקשרו התובעים עם קבלן לביצוע עבודות בחלקה ובשתי חלקות נוספות.
3. על אף האמור, מסרב הנתבע – שעל פי כתב התביעה הוא כבן 94 שנים ויושב במושכר בחוסר מעש שעות ספורות ביום בלבד, ואינו מתפרנס ממנו עוד – לפנות את הנכס ודורש כי יקבל פיצוי גם בגין מוניטין המגיע לו. על אף שהתובעים (ובפרט התובע 4) לא הסתייגו מדרישה זו, ואף פנו לשמאי שערך את חוות הדעת על מנת לקבל ממנו שמאות נוספת, סירב הנתבע לשתף פעולה עם השמאי.
4. בהתנהגותו, טוענים התובעים, מונע הנתבע מהם לממש את זכויותיהם בנכס והכל תוך שהוא נאחז בקרנות המזבח של המושכר ותוך שהוא גורם להם לנזק שאינו מידתי לחזקה במושכר ריק וללא שימוש.
5. יודגש כי התובעים לא טוענים להפרת הסכם השכירות מחמת אי תשלום דמי שכירות או מחמת ביצוע שינויים במושכר ללא רשות – ותביעתם היא להורות על פינויו של הנתבע מהנכס מכח הוראות ס' 131(10) לחוק הגנת הדייר.
6. בית המשפט התיר לתובעים לפצל סעדיהם כך שאת התביעה להטבת נזקיהם הכספיים הנטענים יגישו בנפרד.
7. הנתבע, שאינו מיוצג בהליך שלפני (ור' החלטה מיום 24.1.22, החלטה מיום 13.4.22 ודברי הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 24.4.22 – עמ' 1, שורה 11), הגיש כתב הגנה.
8. בכתב ההגנה טען הנתבע, בתמצית, כדלקמן:

כי במשך עשרות בשנים לא היה בקשר עם בעלת הנכס, התובעת 1 ("בעלת הנכס היחידה", לטענת הנתבע), וכי אין אמת בטענה שהובאה במכתב ב"כ התובעים (שנשלחה במעטפה של עו"ד אחרת) בדבר הסכמים שהיו בינו ובין התובעת 1. חלק לא מבוטל מכתב ההגנה מוקדש לפירוט טענותיו של הנתבע ביחס לזהותה של עוה"ד שהמעטפה בה נשלח המכתב נשאה את שמה, ואת טענותיו הכופרות בכך שאישר בחתימתו את דבר קבלת אותו מכתב (באוקטובר 2021).

1. הנתבע שב וטען כי התובעת 1 היא בעלת הזכויות היחידה בנכס, וציין כי לדברי השמאי – אין כל היתר בניה בנכס.
2. נוכח טענות הזיוף של הנתבע, ובשים לב לכך שהוא טוען כי המספרה פעילה גם כיום, עותר הנתבע להורות על דחיית התביעה על הסף.
3. התובעים השיבו כי נפלה טעות "טכנית" כאשר נשלח המכתב במעטפה הנושאת את שמה של עוה"ד עדנה מימון ז"ל, שהיתה אחותו של ב"כ התובעים ונפטרה לפני כ-15 שנים. נטען כי אין בטעות זו כדי לבסס טענת הגנה כלשהי של הנתבע.
4. התובעים הגישו תצהיר מטעם השליח במטרה לסתור את כפירת הנתבע בהמצאת המכתב לידיו.
5. באשר לזכויות בנכס הדגישו התובעים כי התובעת 1 ואחותה המנוחה היו בעלות הזכויות בנכס וכי עם פטירת האחות ירשו את זכויותיה בנכס התובעת 1 ושלושת ילדיה של האחות (הם התובעים 2 – 4).
6. הנתבע השיב לתשובה והבהיר את נסיבות ההמצאה בקשר אליה הוגש התצהיר – תוך שחזר על הטענה כי לא אישר בחתימתו את המסירה (אף שאישר כי המעטפה הושארה על שולחנו).
7. הנתבע הוסיף כי היתר הבניה שנחתם על ידי ראש עיריית הוד השרון אינו תקין, כי "הונפק חודשיים לפני הגשת התביעה במיוחד לצורך התביעה הלא ראויה מיום 7.11.21 כדי לסלק [אותו] – היחידי שמפריע להמשך" (עמ' 5 לתשובה; פסקאות לא ממוספרות).
8. כן העלה הנתבע טענות נגד השמאי והשמאות (בין היתר, כי השמאי "הבין" שנעשו על ידי התובעים דברים לא ראויים ולכן התפטר מתפקידו).
9. הנתבע הוסיף כי בעלי הנכס הן התובעת 1 ואחותה בלבד, וכי "כל השאר הם יורשים בלבד", וכי "יורש הוא בגדר יורש – ובעל נכס הוא בעל נכס".
10. הליך של גישור במסגרת פגישת מהו"ת לא הסתיים בהסכמה (ר' דיווח מיום 20.1.22 – כי הצדדים או מי מהם מבקשים להמשיך בתובענה בבית המשפט).
11. בסמוך לקראת הדיון הגיש הנתבע מסמך נוסף ובו חזר על עיקרי טענותיו עד כה, וכך גם בדיון (24.4.22). ב"כ התובעים הדגיש כי התובעים כבר נרשמו כבעלי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין (והציג לעיון בית המשפט והנתבע נסח עדכני), והוסיף כי העיכוב בקידום מימוש זכויות התובעים גורם לנזק בן מאות אלפי שקלים – אותם יתבעו, בלית ברירה, מהנתבע.
12. ב"כ התובעים הציע כי יופקד פקדון לקופת בית המשפט, אולם עתר לקבלת פסק דין בהעדר הגנה כבר עתה – שכן כל ארכה רק תרע את מצבו של הנתבע, נוכח האמור לעיל. ב"כ התובעים הזכיר את הטענה כי מדובר במקרקעין שהופקעו לצרכי ציבור וכי לא צפוי להבנות מבנה חדש במקום זה שייהרס במסגרת התוכניות העדכניות הקיימות.
13. הנתבע השיב כי כל מטרתם של התובעים היא להוציאו מהנכס בלי לפצותו, ושאין הוא מעוניין בכסף אלא בכך שיאפשרו לו לשוב ולהפעיל את עסקו עם השלמת הקמת הבניין החדש.
14. מצאתי כי בטרם תושלם כתיבת ההחלטה (או פסק הדין) נדרשת השלמה של הנתונים המצויים לפני בית המשפט:
    1. היתר הבניה שצורף לכתב התביעה נחתם ביום 5.9.21. חוות דעת השמאי נערכה עובר לתאריך זה (1.7.21), ואף טרם השלמת רישום זכויות התובעים כאמור לעיל. יבהירו התובעים האם אין מקום להגשת השלמה לחוות הדעת – שמסקנותיה מתבססות, בין היתר, על מצבו התכנוני והקנייני של הנכס, שהשתנו לאחר השלמתה.
    2. כן יבהירו התובעים עמדתם ביחס להוראות ס' 133 לחוק הגנת הדייר הקובע, בין היתר, כי יש להבטיח לדייר סידור חלוף (וכי לא יהיה, ככלל, בדמות פיצויים בלבד) ומדוע לא יוצע לנתבע בית עסק אחר בבניין שיוקם (גם בשים לב לטענה כי לא יוקם מבנה בשטח שיופקע, הרי שיתכן שיש בידי התובעים להציע עסק חלופי במיקום אחר בבניין שיוקם בהתאם להיתר הבניה).
    3. בנוסף, ובשים לב להוראות ס' 132 לחוק הגנת הדייר המחייב כי תיבחן שאלת הצדק במתן פסק הדין לפינוי, יוכלו התובעים להבהיר הטענה כי עסקו של הנתבע לא פעיל (לבד מנוכחות לא יצרנית של הנתבע למשך מספר שעות בעסק), ויצרפו ראיות / אסמכתאות לאמור (כגון תצהיר/ים של עד/ים התומכים בטענה זו).
15. הבהרות התובעים תוגשנה עד ליום 1.6.22.
16. ללא קשר להבהרות שהתבקשו מהתובעים הרי שמוצע, שוב, כי הנתבע יפעל לקבלת ייעוץ משפטי ומקצועי שיסייע למקד ולחדד ההסכמות והמחלוקות בין הצדדים – בנסיון כן להגיע להסכמות שיהיו לתועלת המעורבים כולם, ותוך חסכון ניכר בזמנם של הצדדים ובהוצאות הישירות והעקיפות של ההליך. רשמתי לפי כי בדיון ליוותה את הנתבע נכדתו, וחזקה כי הנתבע ייעזר בה ובבני משפחתו האחרים לשם קבלת ההחלטות הנדרשות לעניין.

ת"פ 2.6.22.

ניתנה היום, ז' אייר תשפ"ב, 08 מאי 2022, בהעדר הצדדים.