התובע הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני.

עניינה של הבקשה לעצור שיפוץ נרחב בדירתם של המשיבים וזאת על מנת לאפשר למבקש לבצע את הבנייה שהוסכמה על ידי הצדדים במסגרת פס"ד בת"א 11581-07-19 ות"א 50428-06-18. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין והיא מאפשרת למבקש לבנות מחסן בבוא העת מתחת לבית המשיבים.

משעלה מן הבקשה שהמבקש תובע למעשה אכיפת זכות הנובעת ישירות מפסק דין, התבקש לתת את תגובתו בעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לאכיפה שכזו. טענתו של המבקש הייתה כי אכן המדובר באכיפה של זכות הנובעת מפסק דין ובלעדי אכיפה זו לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין, אך אם יפנה לרשם ההוצאה לפועל, בקשתו תידחה כיוון שלהבנתו היא איננה ניתנת לאכיפה בהיותה דורשת פרשנות משפטית.

בית המשפט סבור כי אכיפת זכות הנובעת מפסק דין הינה בסמכות לשכת ההוצאה לפועל. אם סבור כבוד רשם ההוצאה לפועל אחרת במקרה זה, בידיו האפשרות לפנות לבית המשפט להבהרת פסק דין על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל וכן בידי המבקש לערער על החלטתו בהליך מתאים.

אכיפת זכות הנובעת מפסק דין אינה בסמכותו העניינית של בית המשפט אם אינה באה אל שולחנו על דרך של בקשת ביזיון או של הליך ערעורי על החלטת רשם הוצאה לפועל.

משכך, נדחית הבקשה על הסף מחוסר סמכות עניינית. ראוי כי המבקש יביא את עניינו בפני לשכת ההוצאה לפועל ומשם ימשך ההליך על פי חוק ההוצאה לפועל.

ניתנה היום, ג' אייר תשפ"ב, 04 מאי 2022, בהעדר הצדדים.