בפני | כבוד השופטת, לירון זרבל- קדשאי | |
המבקש: | האב באמצעות ב"כ עו"ד הדס קרמניצר | |
נגד | ||
המשיבה: | האם באמצעות ב"כ עו"ד שלומית ארצי | |
בעניין: הקטינה גלית [שמות המעורבים והערים בהחלטה שונו לשם פרסום ההחלטה] באמצעות האפוטרופא לדין עו"ד דלית דרורי מיכלוביץ | ||
החלטה | ||
בהמשך לדיון שהתקיים לפני ביום 23.5.22 תינתן להלן החלטתי בבקשת האב למתן צו מניעה זמני ו/או צו עשה זמני, להשבת הקטינה המשותפת לעיר [הצפונית].
יובהר, כי מדובר בסעד זמני ואילו הכרעה סופית ראוי לה שתינתן לאחר בירור מקיף שייערך באמצעות גורמי מקצוע בשאלת טובת הקטינה ובמסגרת תובענה מתאימה שתוגש על ידי מי מהצדדים.
תמצית העובדות והטיעונים
נטען שוב, כי עד גיל שנה הקטינה גדלה עם הצדדים ב[...], בדירה הסמוכה להורי המבקש, אשר סייעו לצדדים בגידול הקטינה. עם הגיע הקטינה לגיל שנה עברו הצדדים להתגורר כאמור ב[עיר הצפונית], וחיו בה יחד כמשפחה במשך שנה. הקטינה השתלבה בגן ב[עיר הצפונית] והסתגלה לסביבת מגוריה. נטען כי האב היה שותף פעיל בגידול הקטינה מיום היוולדה.
בנוסף נטען, כי לפני כ- 8 חודשים עלו יחסי הצדדים על שרטון והם החליטו להיפרד. הצדדים הפרידו את מגוריהם והסדירו ביניהם את זמני השהות ואת מזונות הקטינה. הוסכם כי האב יאסוף את הקטינה בכל יום ג' מהגן ויחזירה למחרת ישירות לגן, בנוסף לסופ"ש לסירוגין. כן הקפיד האב על ביקור עם הקטינה בבית הוריו בכל סופ"ש בו שהתה הקטינה עמו. עוד נטען, כי לצורך שימור הקשר עם האב, שכרה האם דירה במרחק של כ- 10 דקות נסיעה מביתו של האב, כך שהאב היה מגיע לראות את הקטינה פעמים נוספות מעבר לזמני השהות המוסכמים וכי הקשר בינו לבין הקטינה היה "רצוף, חופשי ודומיננטי". כן הוסכם על תשלום חודשי של 2,000 ₪ אותם ישלם האב לאם, למילוי כלל צורכי הקטינה.
על פי הסדרים אלו נהגו הצדדים על פי הנטען משך "חודשים ארוכים" באין מפריע. נטען כי האב היה נענה לכל דרישה של האם להרחבת זמני השהות ועשה זאת בחפץ לב ובאהבה. חרף זאת, ב- 30.4.22 הודיעה המשיבה למבקש באמצעות מסרון, כי היא עוזבת את [העיר הצפונית] והקטינה עמה. האם הודיעה לאב כי היא עוברת להתגורר עם בן זוגה ולאחר מכן עתידה להתגורר באזור [המרכז].
נטען כי מעשי האם צריכים לקבל גינוי חמור וכי יש להורות על החזרת הקטינה ל[עיר הצפונית] ללא דיחוי נוסף. נטען עוד, כי מדובר בחוסר התחשבות בצורכי הקטינה, אשר תידרש "להיטרטר" ממקום למקום. המשיבה לא קיבלה את אישורו של האב ומעשיה הרעידו את עולמו. מששלח המבקש למשיבה את החלטת מותב זה, השיבה לו המשיבה "טו לייט... עברתי לפני קבלת החלטת השופטת". נטען כי האב מבין כי אינו יכול לחייב את האם להתגורר ב[עיר הצפונית] וכי זכותה של האם להתגורר היכן שהיא חפצה, עם זאת טובת הקטינה היא להישאר בסביבתה הקבועה והמוכרת, לשוב לגן הילדים אליו היא רשומה ובסמוך לאביה, אליו היא קשורה מאד, כאמור.
צוין כי האב בתושייה רבה פנה מיד לביהמ"ש ואילו האם צפצפה על החלטת ביהמ"ש. בתגובת האם היא למעשה מבקשת לאשר את המעבר באופן רטרואקטיבי. המעבר נעשה ללא התחשבות בצורכי הקטינה, מבלי שעו"ס לס"ד תבחן את הדבר בצורה מסודרת. מדובר במחטף והעתקת מקום מגורי הקטינה למקום המרוחק כשעה מ[העיר הצפונית] ואף מרוחק כשעה וחצי ממקום מגורי אמה של המשיבה.
האם פרטה בדבר מצבה הכלכלי ובנוגע לסיבת המעבר בציינה כי ""לגבי המעבר – הציבו לי אולטימטום בעבודה או שתסיימי את העבודה בסניף [העיר הצפונית] או שתעברי לסניף [במרכז] ונקדם אותך, כי בסניף [העיר הצפונית] עשו קיצוצים בכוח אדם. המשכורת שקיבלתי בעבודה היא היתה מאד נמוכה ואין לי גב כלכלי ואני חיה מהיד לפה, הגן של גלית עולה 2,600 ₪, המזונות שהסכמנו להם זה 2,000 ₪, אני התחננתי לגן לקבל הנחה... לשאלה למה לקחתי את הילדה והודעתי לו בדיעבד אני אומרת שזה מה שהייתי צריכה לעשות. לפני כמה חודשים קנינו בגדים ביחד טיילנו ודיברנו על מעבר למרכז והוא הסכים איתי עקרונית... לשאלה למה לא פניתי אליו אני אומרת שאני פחדתי שהוא יחטוף את הילדה. שיקח אותה ולא יחזיר לי, אני לא סומכת עליו, ...".
המשיבה הבהירה כי תסכים להסיע את הקטינה אל האב בכל סופ"ש מיום חמישי ועד למוצ"ש, בציינה כי מדובר בהרחבת זמני השהות הקיימים באופן ניכר.
דיון והכרעה
"...שוב נמצאים אנו בתיקי "הגירה פנים-ארצית" אשר ההכרעה בהם קשה כקריעת ים סוף. אדרבא, דווקא בתיקי הגירה לחו"ל, במרבית המקרים, מדובר בצדדים אשר הקשר ההורי שלהם מול הקטינים, נחות יחסית. ואילו בתיקי הגירה פנים ארצית, עיקר הבעיה צצה דווקא אימת שהקשר מול האב הינו קשר תכוף, הדוק וסדיר, המיטיב עם הקטינה, וקשר זה, עלול להיפרם, ולמצער להיפגם אם יאושר המעבר.
...בצד טובת הקטין, עומדת חירות המשמורן לשיקום אישי, ומנגד, זכותו של הלא-משמורן, ליהנות מיוצא חלציו. אלו גם אלו, מונחים על כפות המאזנים, וההכרעה "כקריעת ים סוף" ".
"האחת, הרואה את מעבר ושינוי המגורים כ"מעשה עשוי" לפיה בהינתן זכות ההורים לשנות מקום מגוריהם יש לבחון את מצב הדברים כאילו כבר העתיק ההורה מקום מגוריו (וראה: עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני ... {פמ"מ - 10/8/2011}),
והשנייה, הבוחנת את צרכי הקטין וטובתו טרם המעבר, וביתר שאת ייאמר, על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח כי המעבר האמור עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק (וראה: עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א. ב. ח. נ' מ. ב. ח.... {פמ"מ – 9/12/2012})."
כך למשל, ב-עמ"ש (ת"א) 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (26.11.19) (להלן: "עמ"ש 34332-08-19") הקיש ביהמ"ש המחוזי על הסוגייה שבענייננו, מההלכה הנוגעת להגירת ילדים לחו"ל, בציינו את הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור):
"...חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע שקביעת מקום מגורי הקטין הוא אחד מתפקידי ההורים (סעיף 15) ואם ההורים לא הגיעו להסכמה בנושא זה, בהמ"ש יכריע "כפי שייראה לו לטובת הקטין" (סעיף 25).
... בפסה"ד המנחה בנושא הגירת ילדים לחו"ל, ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001), נקבע כי בקשת הגירה של הורה תיבחן לאור עיקרון טובת הילד בלבד ו"אין חולקים על זכות ההורה שבידיו המשמורת להגר מהארץ". נפסק כי:
'שאלת ההכרח בהגירה ככלל אינה רלוונטית להכרעה בסוגיית המשמורת על פי עיקרון טובת הילדים. אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר בלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה".
.... בבע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (1.5.06) שעסק אף הוא בהגירה לחו"ל, נקבע כי יש לקחת בחשבון גם את:
"זכותו של ההורה המשמורן להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, להקים תא משפחתי חדש או לפתוח בדרך חדשה...יצירת מסגרת זוגית חדשה... חמה ותומכת... הדבר אף עשוי להיטיב עם הילדים, מבלי לפגוע כהוא זה בקשר שלהם עם ההורה האחר".
"... בע"מ 119/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.8.08) שדחה ערעור על פסק דין של בהמ"ש לענייני משפחה שהתיר העתקת מגורים של קטינים מאילת למרכז הארץ, נקבע בדעת הרוב כי:
"השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם. השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה".
באותו מקרה נקבע, כי יש לבחון ראשית את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן תיבחן השאלה האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני. דהיינו "יש להישיר מבט לבחינת טובת הקטינים במצב שנוצר".
... בין היתר, יש לקחת בחשבון שהמצאות האם המשמורנית במקום שבו היא מרוצה ומאושרת, משפיע על הקטין ועל רווחתו (ראו למשל: עמ"ש 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (10.8.11)).
... אין אם כן מקום להעניש את האם, אף אם היא נהגה שלא כדין והעבירה את הקטינה למקום אחר ללא רשות בהמ"ש, באמצעות דחיית בקשתה לאישור המעבר. שהרי מה חטאה של הקטינה ומדוע שהיא תישא על גבה הצנום את תוצאות מחדלה של האם? ...
...
... אין ספק שהאם פעלה שלא כדין, שעה שהעבירה את הקטינה למ' ללא הסכמת האב, מאחורי גבו וללא אישור בהמ"ש. עשיית דין עצמית היא מעשה פסול שאין ליתן לו יד ויש לפעול למניעתו בכל האמצעים. ברם, טובת הקטינה עודנו השיקול המרכזי שמנחה גם בסוגיה זו. המצב כיום הוא שהקטינה נקלטה היטב במ' והסתגלה למקום החדש כפי שהעידה העו"ס (עמ' 52 שורה 8) ואין כל מניעה שהקשר האמיץ שלה עם אביה יימשך כפי שהיה בעבר".
מן האמור לעיל עולה, כי השיקול העיקרי והמרכזי שעל ביהמ"ש לשקול בבואו להכריע בסוגיית העתקת מקום מגורים של קטין, היא טובתו של הקטין. שיקולים בדבר התנהלות לא אחראית, לא שקולה ואף לא חוקית מצד ההורה, אינם בגדר השיקולים שעל ביהמ"ש לבחון בבואו להכריע בסוגייה מורכבת זו. עוד נקבע, כי טובת הקטין על פי גישת ה"מעשה העשוי" תיבחן בשני מעגלים- האחד, יכולתו של הקטין לבצע את המעבר; השני- האם המעבר יגרום לפגיעה בקשר עם ההורה השני או לניתוק מההורה השני.
"אכן, קביעת מקום מגורי הילדים הוא תפקיד משותף של הורים לילדים, אף אם אם פרודים, ופעול חד צדדית של אחד ההורים והעתקת מקום מגורי הילדים אינה כדין, אלא אם קדם לה הליך בפני בית המשפט... עם זאת, לפני הבנתי שלי, העובדה לפיה האם לא עשתה כן, והעתיקה את מקום מגורי הקטינה ללא הסכמת האב, אין בה, כשלעצמה, כדי להטות את כפות המאזניים לטובת האב, ואין מתחייבת ממנה הקביעה, כי בכל מקרה, יש להורות על השבת הקטינה... וליתן את המשמורת בידי האב, אך בשל העובדה שהאם פעלה באופן חד צדדי... וכל כך מדוע? נניח לרגע כי האם היתה פועלת אחרת ומגישה, כמקובל, וכפי שמצופה מהורה אחראי, בקשה לאשר לה העתקת מגורי הקטינה... כי אז היינו בוחנים את שאלת המעבר באותה אספקלריה של טובת הקטינה וזאת בשים לב לעובדה כי בכל מקרה האם מבקשת לעבור בעצמה למגורים באזור מרוחק...אמנם, זוהי דרך המלך ועל פי המצופה כי הורים ינהגו, שכן דרך זו מבטיחה בירור הסוגיה בזמן אמת ולא לאחר מעשה כשהורה אחד הציב עובדה מוגמת בשטח... ברם, והגם שזוהי דרך המחלך, הרי שמקום והמעבר בוצע... אין להעניש את ההורה שביצע את המעבר ויש לבחון את השאלה לגופה, היינו האם מגורי הקטין במקום החדש ומשמורתו בידי אותו הורה משרתת את טובתו יותר מאשר מגוריו עם ההורה השני...".
עוד נאמר שם כי גישת "המעשה העשוי" היא ההלכה המחייבת:
"ההלכה המשפטית נקטה בגישת "המעשה העשוי". כך גם בעניין פלונית וכך גם בעמ"ש (נצ') 9963-06-11 ס.נ.ג ה' ע.ג... אשר אושר בבית המשפט העליון בבע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית. באותו מקרה נקבע 'על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים במצב שיווצר לאחר שהאם תעבור להתגורר כהצהרתה באזור השרון, תוך בחינת עיקרון טובת הילד לאחר שינוי מקום מגורי האם... על בית המשפט להניח כי העורר עבר להתגורר במרכז הארץ אף אם הוא מרוחק מרחק נסיעה של שעה או יותר ואינו מאפשר עוד קיום משמורת פיזית משותפת, כבר התבצעה, ועל בסיס הנחה זו להכריע בשאלת משמורת הקטינים על פי טובתם... גם עניין שיקומה של האם יש לו נפקות ממשית לקשר של הילדים עם אם מרוצה ומאושרת... בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין הן פלונית והן בעניין ס.נ.ג... עמדה זו תואמת את האמור ברע"א 4575/00 ...".
חרף ההתקוממות מהתנהלות האם אשר נקטה בצעד חד צדדי בניגוד למצופה מהורה אחראי, בהסתמך על הנתונים שהובאו בפניי ולאחר שמיעת טענות הצדדים, ובהינתן כי השיקול לו ניתנת הבכורה ואשר הוא אשר יכריע את הכף הוא השיקול בדבר טובת הקטינה, שוכנעתי לאשר זמנית את שהות הקטינה עם האם ביישוב [הישוב במרכז], וזאת עד למתן החלטה אחרת ולהלן נימוקיי.
ראשית אציין, כי לא הוכח בפניי כי האם ביצעה את המעבר החד צדדי לאחר שקיבלה לידיה את החלטתי מיום 1.5.22 ולא הוכח בפניי כי המעבר נעשה חרף ידיעתה על אודות ההחלטה בדבר איסור המעבר.
שנית, על פי גישת "המעשה העשוי", אין ביהמ"ש "מעניש" את הקטינה בשל מעשיו החד צדדיים של ההורה, אלא עליו לשים בראש סדר העדיפויות את טובת הקטינה הספציפית ולבחון, מה המשמעות של השבתה למקום מגוריה הקודם, מתוך הנחה שההורה כבר ביצע את המעבר.
בדיון עלה כי הצדדים פרודים מזה כשנה. תחילה הוסכם על זמני שהות עם האב בכל סופ"ש שני. לדברי האם שלא נסתרו, האב אף התנגד בתחילה לשני לילות בסופ"ש. בהמשך ולבקשת האם, הורחבו זמני השהות ליום נוסף במהלך השבוע, כולל לינה. חרף הפצרות האם להרחבת זמני השהות עם האב, הלה לא נענה לבקשה, וכעולה מהמסרונים שצורפו, נראה לכאורה כי היה זה לטענתו בשל חוסר גמישות במקום עבודתו. משכך וככל שניתן היה להתרשם מטענות הצדדים, בהעדר סיוע משפחתי או אחר, עיקר נטל גידול הקטינה הונח על כתפי האם, אשר התקשתה בכך ואף נקלעה על פי הנטען לחובות.
בנסיבות אלו, הוראה מיידית בדבר השבת הקטינה ל[העיר הצפונית], משמעותה האפשרית היא העברת המשמורת לאב ולמצער, הרחבת זמני השהות עמו באופן נרחב. בהינתן כי ההסדר שקדם למעבר לימד על זמני שהות הנוטים באופן ניכר לטובת האם (כ- 35% עם האב למול 65% עם האם), ברי כי מדובר בשינוי מהותי ומשמעותי עבור הקטינה. אף לא ברור כיצד יוכל האב לעמוד בשינוי זה נוכח התנגדותו העיקשת להרחבת זמני השהות בעבר, שנבעה לטענתו מאילוציו התעסוקתיים. סבורני, כי טובת הקטינה מחייבת כי בטרם ישתנו זמני השהות בצורה כה מהותית, הדבר ייבחן כנדרש על ידי גורמי המקצוע. כמו כן, אף לו תשוב האם עם הקטינה ל[העיר הצפונית], וזמני השהות ישובו למתכונתם הקודמת, ברי כי בהעדר פיתרון דיור ותעסוקה מידיים לאם, תתקשה האם לטפל כנדרש בקטינה, ואף עניין זה עלול להשליך על טובת הקטינה.
שלישית, לכך יש להוסיף כי כשעסקינן בילדים רכים בשנים דוגמת הקטינה שבענייננו, הקשר עם ההורה מהווה נדבך מרכזי בחייהם ואילו המסגרת החינוכית והמיקום הגיאוגרפי הנם משניים, זאת גם מאחר ויכולת ההסתגלות של הקטינים הנה גבוהה. משכך, ברי כי שינוי קיצוני בזמני השהות של הקטינה עם הוריה, עלול להשליך באופן משמעותי על טובתה, יותר מאשר שינוי במסגרת החינוכית ובמיקום הגיאוגרפי ובעניין זה כבר נאמר בעמ"ש 25108-05-20 (ההדגשה אינה במקור) דברים היפים גם לענייננו:
"... הדברים אמורים במיוחד שעה שעסקינן בקטין בטווח הגילאים של שנה עד ארבע או חמש, להבדיל מקטינים בגילאים מתקדמים יותר. לגבי קטינים בגילאים אלה ניתן לומר, כי הוריהם מהווים עבורם את כל עולמם, טרם פיתחו קשרים מסועפים עם סביבתם, ומעברם עם ההורה המשמורן למקום מגורים חדש, לרוב אינם מעמידים בפניהם מציאות חדשה ושונה מזו שהורגלו לה. אין מדובר, במקרים כאלה, במעבר המהווה עקירה של הילד מתוך הוויה וסביבה להן הורגל בשל אותם טעמים ונראה כי במקרה כזה ההתמודדות של הקטין וקשיי המעבר, אינם קשורים בהעתקת המגורים למקום רחוק, אלא יותר בשל הפירוד בין הוריו... על כך יש להוסיף כי ילדים בגילאים כאלה מתאקלמים די מהר בסביבתם החדשה כשאחד ההורים נמצא לידם ומסייע בידם לעשות כן...".
מן האמור לעיל עולה, כי הנימוק בדבר שיבוש שגרת חיי הקטינה, מעצם המעבר מ[העיר הצפונית] ומהמסגרת החינוכית אליה הורגלה, בעלי משקל פחות נוכח גילה הרך של הקטינה (כבת שנתיים וחצי), גיל בו הקשר שלה עם דמות ההתקשרות העיקרית, ובמקרה זה- אמה, הוא העיקר ושינוי מהותי בזמינותו של קשר זה, עלול להיות בעל משקל שלילי משמעותי.
רביעית, לא למותר לציין כי מדובר בקטינה רכה בשנים, עליה חלה עדיין חזקת הגיל הרך, אשר אף היא מטה את הכף בשלב זה לאישור זמני של המעבר.
נוכח כלל האמור לעיל, בכל הנוגע ליכולת של הקטינה לבצע המעבר (המעגל הראשון), ברי כי נוכח גילה הצעיר, סוגיית המסגרת החינוכית והשינוי הגיאגרפי הנם משניים ויכולת ההסתגלות למסגרת חדשה הנה גבוהה, ומשכך ברי כי לא צפוי קושי בביצוע המעבר מצד הקטינה.
חמישית, באשר לחשש מפגיעה בקשר עם האב, לרבות עם משפחת המוצא של האב (המעגל השני). איו חולק כי יש לוודא כי קשר זה לא ייפגע ולמצער ייפגע במינימום הנדרש, לטובתה של הקטינה. ברי כי הקטינה זקוקה לקשר ממשי עם שני הוריה, אשר להתרשמותי שניהם הנם הורים מסורים ומטיבים, לצורך התפתחותה הרגשית התקינה.
כאמור, זמני השהות עם האב קודם למעבר כללו שני לילות בכל סופ"ש שני ולילה אחד באמצע השבוע. במעמד הדיון הביעה האם נכונות להביא את הקטינה אל האב בכל סופ"ש מיום ה' ולהשיבה במוצ"ש. הגם שאין זה מצב אידיאלי כי הקטינה תידרש לנסיעה ממושכת של למעלה משעתיים במצטבר מדי סופ"ש, נראה כי בכך תצטמצם הפגיעה בזמני השהות הקיימים ואף ניתן יהיה להרחיבם (למשל לשלושה סופי שבוע בחודש) ככל והאב יחפוץ בכך. הדבר יוביל לכך שזמני השהות של הקטינה עם האב לא יעברו מהפך של ממש ויהיו דומים למתכונתם הקודמת, אם כי לא זהים. בנוסף, אין כל מניעה כי הבת תפגוש בהורי האב בעת שהותה עמו מדי סופ"ש.
לא נעלמה מעיני טענת האב כי נוכח סמיכות מגוריהם של הצדדים, היה פוגש בקטינה במועדים נוספים. עם זאת, לא הוכח בפניי כי מדובר היה במפגשים תכופים, יומיומיים וקבועים ועל כן לא נראה כי השינוי הגיאוגרפי ישליך באופן משמעותי על כמות ואיכות הקשר שבין האב לקטינה, אשר ניתן יהיה לשמרו ולחזקו בנוסף גם באמצעות שיחות טלפון ווידאו מדי יום ובשעות קבועות שיוסכמו או יקבעו בהחלטה שיפוטית.
לפיכך אני קובעת כבר עתה, כי על האם להביא את הקטינה אל האב בכל סופ"ש שני, החל מיום ה' בתום המסגרת החינוכית ולאוספה מבית האב במוצ"ש. ככל והאב יחפוץ בכך, יורחבו זמני השהות לסופ"ש אחד נוסף בחודש והאחריות על הסעת הקטינה תוטל על האם. בנוסף, הצדדים באמצעות באות כוחן יבואו ביניהם בדברים לצורך הסדרת תקשורת יומיומית בשעה קבועה בין הקטינה לאב, באמצעות שיחות טלפון/וידאו קצרה.
חמישית, יש להניח כי מעבר האם למגורים עם בן זוגה, שיפור תנאי עבודתה וצמצום המרחק ביחס לאמה, עשויים לסייע לה בשיפור מצבה הכלכלי ובהקלה בנטל הגידול של הקטינה. שיפור מצבה של האם בכלל המישורים, עשוי אף הוא להיטיב עם הקטינה ומהווה שיקול נוסף התומך בהכרעה.
סוף דבר, שוכנעתי להתיר באופן זמני את שהותה של הקטינה עם האם ב[ישוב במרכז].
החלטה זו הנה זמנית כאמור. תיק יישוב הסכסוך ייסגר. כל אחד מהצדדים יוכל להגיש תובענה מתאימה וככל ויעשה כן, יישקל הצורך במינוי מיידי של עו"ס לסדרי דין אשר תחווה דעתה בשאלת קביעותו של המעבר וזמני השהות המומלצים, בראי טובתה של הקטינה.
החלטתי תומצא לצדדים.
ההחלטה מותרת בפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
