טוען...

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רמ"ש 10141-05-22 ד' נ' ד' ואח'

בפני

כבוד השופטת אספרנצה אלון

המבקש

ל' ד'

ע"י ב"כ עוה"ד מוטי בר און ו/או רפאל בן צור

נגד

המשיבים

1. ע' ד'

2. ג' ד'

3. ר' ד'

4. ד' ד'

5. א' ע'

6. ר' ע'

ע"י ב"כ עוה"ד מירב אהרון- חי

פסק דין

  1. לפניי בקשת רשות ערעור לביטול החלטת בית משפט קמא מיום 29.03.2022 (להלן: "החלטת בית משפט קמא"), במסגרתה דחה בית משפט קמא את הבקשה לצירוף משיבים 5 ו-6, הם עורכי הדין א' ע' ורעייתו ר' ע' (להלן: "עורכי הדין ע'"), כבעלי דין בהליך לביטול צו קיום צוואת המנוח א' ד' ז"ל (להלן: "המנוח"), וזאת נוכח טענות כבדות משקל של המבקש כנגדם, בדבר עשיית מעשים פסולים ופעולות אסורות ברכושו של המנוח.

  1. בתמצית, לגרסת המבקש, אליה הצטרפו המשיבים 1-2, שגה בית משפט קמא שלא להיעתר לבקשת צירוף עורכי הדין ע' כבעלי דין, וזאת מהטעמים הבאים:

  • עורכי הדין ע' הינם בעלי אינטרס כלכלי מובהק בתוכן הצוואה ורכוש העיזבון, אשר רימו את המנוח ויורשיו יחד תוך השתלטות על רכוש העיזבון ופגיעה בזכויות צדדים שלישיים.

  • עורך הדין ע' היה שותפו העסקי של המנוח ומעמדו אינו מתמצה רק כמי שערך את הצוואה, אלא הוא ורעייתו הינם בגדר נהנים מכוח הצוואה, כי ערכו את הצוואה בתחכום ובעורמה באופן המאפשר להם מרחב וחופש פעולה רב. לגרסת המבקש, בפעולות אלה הקנו לעצמם עורכי הדין ע' שליטה ברכושו של המנוח, השתלטו על רכוש וכסף רב של העיזבון, תוך ניצול חוסר בקיאותם של כלל היורשים בנכסי המנוח.

  • יש לצרף את עורכי הדין ע' לצורך ליבון המחלוקת האם הצוואה המדוברת הינה אכן צוואה הדדית (כגרסת עורכי הדין ע'), או שמא אין עסקינן בצוואה הדדית (כגרסת רעייתו של המנוח), אשר הצהירה באופן מפורש כי לא ערכה צוואה הדדית יחד עם צוואתו של המנוח.

  1. לגרסת עורכי הדין ע', בתמצית, צדק בית משפט קמא בהחלטתו, וזאת מהטעמים הבאים:

  • עורכי הדין ע' אינם "בני משפחה" כפי שמוגדר בחוק, משכך ובטרם יצורפו להליך, יש לבחון האם ניתן להכריע בתובענה ללא צירופם, עניין שתשובתו הינה חיובית. עורכי הדין ע' אינן נדרשים כצד להליך לצורך בירור התובענה.

  • המידע הנדרש מעורכי הדין ע' קשור, לגרסת המבקש, לצורך בירור השאלה האם עסקינן בצוואה הדדית. על שאלה זו עורכי הדין ע' יכולים להשיב ולמסור מידע וגרסה במסגרת ההליך כעדים. בנוסף, התעקשות המבקש לצירופם הינה תמוהה, שהרי ללא צירופם של עורכי הדין ע' יקל על המבקש לבטל את הצוואה, שכן עמדת עורכי הדין ע' הינה התנגדות לבקשה לביטול צו קיום הצוואה, שעה שיתר בני המשפחה, למעט הבן ר' ד', מסכימים לביטול. משכך, אין כל נחיצות עניינית, או הגיונית, לצרפם להליך כבעלי דין.

  • רצון המבקש בצירוף עורכי הדין ע' להליך, נעשה בחוסר תום לב, כעניין טקטי, עתידי, לצורך דליית מידע לקראת הכנת תביעה עתידית, אחרת, שאינה קשורה לעניין הליך ביטול הצוואה.

דיון והכרעה:

  1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובהחלטת בית משפט, מצאתי לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור. להלן טעמיי.

  1. מעיון בבקשה עצמה לביטול צו קיום הצוואה, וכעמדת ב"כ היועמ"ש, עולה כי טענות המערער מהוות למעשה התנגדות לקיומה של הצוואה. כך למשל נטען כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה, לא היה כשיר לצוות, כי החתימה על גבי הצוואה אינה נחזית להיות חתימתו וכיו"ב. לגרסת ב"כ היועמ"ש עולה שהמערער ידע אודות קיומה של הצוואה זמן רב בטרם הוגשה הבקשה, לפיכך הוא סבור שיש לבחון האם קיימת עובדה חדשה אשר לא הייתה ידועה לו והאם הוגשה הבקשה בהזדמנות הראשונה, כל זאת על פי הוראות סעיף 72 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

  1. החלטת בית משפט קמא התפרסה על פני 12 עמודים, בהם הובאו העובדות הרלוונטיות, טענות הצדדים, הכלל המשפטי הנוגע לעניין וכן את יישום הכלל האמור במקרה בו עסקינן.

  1. בית משפט קמא ציין כי הסוגיה המשפטית בה עסקינן הינה השאלה האם יש להורות על ביטול צו קיום צוואת המנוח, מכוח הוראות סעיף 72 לחוק.

  1. בתמצית, בית משפט קמא החליט כי הוא אינו סבור שלצורך בירור הבקשה, קיום הוראות סעיף 72 לחוק והדרישות שנקבעו בפסיקה, צירופם של עורכי הדין ע' נחוץ, ואין בצירופם כדי להואיל ולתרום לבירור המחלוקת. ככל שיידרש יוכלו הצדדים לזמן אותם למתן עדות. טענותיהם של הצדדים כלפי עורכי הדין ע' בגין תרמית, זיוף, ניסיון השתלטות על רכוש המנוח, עושק וכיו"ב, מהוות לכאורה עילה לתביעה אחרת, אשר אמורה להתברר בהליך נפרד. מדובר במסכת עובדתית שונה מהמסכת המקימה את עילות ביטול צו קיום הצוואה, ומשכך אין בצירופם של עורכי הדין ע' כדי לשרת את בירור וקידום ההליך הנוכחי. שמם של עורכי הדין ע' אכן מוזכר בצוואה, אך להשקפת בית משפט קמא, אין הם בגדר נהנים. בנוסף, וזה אולי העיקר, לא נמצא כי גם לאחר מתן צו הקיום הצוואה ביצעו עורכי הדין ע' פעולה כלשהי תוך שימוש בהוראות הצוואה. עוד הטעים בית משפט קמא כי טעם נוסף לדחיית הבקשה ניתן למצוא בשיקולי צדק, וההבדל הקיים בסדרי הדין בבית המשפט למשפחה ודיני הראיות, אל מול אלה הנהוגים ביתר בתי המשפט.

  1. בדיון שהתנהל מולי, אשר תמלילו התפרס על פני 26 עמודים, כל צד חזר על טענותיו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והחלטת בית משפט קמא, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטה האמורה, כי הקביעות אכן תואמות את ההלכה הפסוקה, וכי המסקנה המשפטית הינה נכונה וצודקת.

  1. למעלה מן הצורך, אטעים את הדברים הבאים.

  1. באשר לטענות המערער כנגד עורכי הדין ע', כי הינם בעלי אינטרס כלכלי מובהק בתוכן הצוואה ורכוש העיזבון, הרי שגם אני כפי שעיינתי בצוואה, ואכן כפי שכתב בית משפט קמא בהחלטתו נלמד כי עסקינן בצוואה מפורטת בת 6 עמודים, וכי שמם של עורכי הדין ע' מוזכר בה בשלושה מקומות בלבד, הם סעיפים X,T,Z.

  1. בקצרה, סעיף 6 לצוואה הורה על העברת כל מניות חברת "מודם השקעות בע"מ" של המנוח לבן ל' ד', וכי מנהל החברה תהיה אשת המנוח ו/או א' ע' ו/או ר' ע'. סעיף 17 לצוואה הורה כי במידה ואשת המנוח תחליט למכור אחד מנכסי העיזבון (לצורך מחייה, כלכלה ואחזקת המשפחה), אז איזון הרכוש בין הילדים יעשה על ידי עו"ד א' ע' ואשת המנוח. סעיף 20 לצוואה הקנה לעו"ד ע' מינוי כבורר על כל מחלוקת בפרשנות שתתעורר, אם תתעורר, בכל הנוגע לרכוש המצווה לצורך מימוש צוואתו, והכל מתוך ראיית טובת המשפחה, כפי הבנתו.

  1. ההוראות האמורות מלמדות, על פניו, כי אכן צדק בית משפט קמא בקובעו כי עורכי הדין ע' אינם בגדר "נהנים" של הצוואה, ולבטח אינם בעלי אינטרס כלכלי מובהק בתוכן הצוואה ורכוש העיזבון, כגרסת המערער. הערת בית משפט קמא כי אילו אכן היו עורכי הדין ע' בעלי אינטרס כזה או אחר ביחס לצוואה, הרי שהם בעצמם היו תומכים בבקשה לצירופם, לצורך השמעת טענותיהם להותרת צו הצוואה על כנו, נכונה היא ונושאת היגיון.

  1. טענות המערער כנגד עורכי הדין ע', כי אלה כי רימו את המנוח ויורשיו, כי השתלטו על רכוש העיזבון, כי ערכו את הצוואה בתחכום ועורמה, כי בכך קנו לעצמם חופש פעולה ושליטה ברכוש המנוח וכן השתלטו על רכוש וכסף רב של העיזבון תוך ניצול חוסר בקיאותם של כלל היורשים בנכסי המנוח, כל אלה הינן טענות כבדות משקל, אך כפי שציין בצדק בית משפט קמא בהחלטתו, אין מקומן בהליך הנוכחי, הוא הליך הבקשה לביטול צו קיום הצוואה. טענות מעין אלה, על אף כובד משקלן, אינן דורשות הכרעה בהליך האמור, ולא יוסיפו לצורך הכרעה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה. מקומן במסגרת אחרת ובהליך אחר. צדק בית משפט קמא כי צירופם של עורכי הדין ע' אינו משרת את בירור וקידום הבקשה לביטול הצו, וככל שיידרש, הרי שניתן יהיה לזמנם בעת הצורך למתן עדותם.

  1. מהדיון שהתנהל בפניי אכן עלה הרושם כי נחיצותם של עורכי הדין ע' אינו גדור להליך ביטול צו קיום הצוואה, אלא עיקרו בהליכים אחרים שעתידים להתקיים בין הצדדים.

  1. באשר למחלוקת האם עסקינן בצוואה הדדית (כגרסת עורכי הדין ע'), או שמא אין עסקינן בצוואה הדדית, כגרסת רעייתו של המנוח, שהצהירה באופן מפורש כי לא ערכה צוואה הדדית יחד עם צוואתו של המנוח, שאלה זו הינה שאלה עובדתית אשר אינה מחייבת את צירוף עורכי הדין ע' כצד להליך, וככל שיידרש, הרי שניתן יהיה לזמנם למתן עדות, לרבות חיוב בהמצאת מסמכים, כגון אותה צוואה הדדית נטענת שנעשתה מצדה של רעייתה המנוח, והמוכחשת על ידה. למעט מסמך כגון זה, אינני יודעת איזה עוד מסמך נדרש למערער לצורך ביטול צו קיום הצוואה. כך או אחרת, לבית המשפט קיימת הסמכות באשר לחיוב הצגת מסמכים רלוונטיים, בין אם עסקינן במסמכים המצויים בידי בעל דין, ובין אם מדובר במסמכים המצויים בידי עד חיצוני. באשר למסמכים הקשורים לסכסוך העסקי בין המנוח ו/או יורשיו לבין לעורכי הדין ע', אותם דרש המערער לקבל, אלה כאמור לעיל אינם מענייננו אד הוק.

  1. לא מצאתי כי שגה בית משפט קמא ביישום הוראות הדין ופרשנות הפסיקה, במקרה דנן. בית המשפט בחן האם ניתן לברר את המחלוקת המשפטית ולהכריע בסכסוך, דהיינו בקשה לביטול צו קיום צוואת המנוח, בלא נוכחותו של הצד השלישי, עורכי הדין ע', כבעלי דין בה, ומצא כי תשובה לשאלה זו הינה חיובית. תשובת בית משפט קמא מקובלת עלי ביושבי כערכאת הערעור, וסבורני כי החלטה זו הינה נכונה, כל שכן אינה דורשת את התערבותי.

  1. מעבר לכל האמור לעיל, הרי שהסמכות להורות על צירוף צד שלישי להליך בבית משפט לענייני משפחה, הינה סמכות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית, וכי התערבות בשיקול דעת זה תעשה אך במקרים נדירים, כאשר הותרת ההחלטה על כנה תגרום לעיוות דין, עניין שלטעמי אין אנו מצויים בו לאור כל האמור לעיל, כדלקמן:

"[...] סעיף 6(ו) מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לשקול האם צירופו של צד שלישי (שאינו "בן משפחה" כהגדרת מונח זה בחוק) נדרש לצורך בירור תובענה שמתנהלת לפניו. ודוק, מדובר בסמכות "לגרור" לתוך תובענה שמתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה גם צדדים שאינם "בני משפחה". במסגרת זו על בית המשפט לשקול את התועלת הדיונית שבצירופו של הצד השלישי לתובענה למול הפגיעה שעלולה להיגרם לו כתוצאה מהצירוף, והכול על רקע התכלית המצויה בבסיסו של החוק לרכז בערכאה מקצועית אחת את כל המחלוקות שבין בני משפחה בשים לב לאופיו המיוחד של הסכסוך המשפחתי [ראו והשוו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000)]. נוכח אופיו של בית המשפט לענייני משפחה כערכאה "מיוחדת" שהוקמה לשם טיפול בסכסוכים משפחתיים, השתרשה בבתי המשפט לענייני משפחה מגמה לפיה השימוש בסמכות הקבועה בסעיף 6(ו) לחוק ייעשה בצמצום ובמשורה [ראו והשוו: שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 261-254 (התש"ע-2009) והדוגמאות המובאות שם מן הפסיקה]. [...] הרי שבצדק קבע בית המשפט כי מדובר בסופו של דבר בסמכות אשר שיקול הדעת שבצידה הינו רחב וכי מדובר ביישום פרטני בכל מקרה לגופו. כאמור, התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא תישמר למקרים נדירים בהם הותרת ההחלטה על כנה תגרום לעיוות דין." (עיינו בע"מ 6975/12 ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא כונס נכסים (נבו 28.10.2012)‏‏).

[ההדגשות אינן במקור - א.א.]

  1. סוף דבר, דין הערעור להידחות, תוך שאני מחייבת את המבקש לשאת בהוצאות המשיבים 5-6 בסך של 2,000 ₪ מתוך הכספים שהופקדו. היתרה תושב למפקיד באמצעות בא כוחו.

  1. בית משפט קמא מתבקש לקבוע מועד להמשך בירור ההליך ולסיומו, שכן התביעה הוגשה לפני כשנתיים במאי 2019.

  1. המזכירות תמציא לצדדים ותפעל בהתאם לסעיף 19 ותסגור התיק.

  1. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ב, 14 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 6