לפני כב' השופטת איריס אילוטוביץ' סגל | |||
מבקש (נתבע) | ס.פ ע"י ב"כ אורית דרור-הראל | ||
נגד | |||
משיבה (תובעת) | ו.פ ע"י ב"כ אריאל כצמן |
החלטה |
לפניי בקשה לסילוק על הסף. הבקשה מעלה לדיון את סוגיית הסמכות הבינלאומית בתובענות הנוגעות בענייני משפחה. האם בית המשפט בישראל קנה סמכות לדון בתובענה שעל הפרק, האם ביצעה המשיבה המצאה כדין לידי המבקש והאם בית משפט זה הוא הפורום הנאות. אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.
הבקשה הנוכחית מעוררת, בין השאר, שאלות הנוגעות בדיני ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט הישראלי. וביתר פירוט, בעניין היקף שיקול הדעת העומד לרשות בית המשפט ביחס להמצאה מחוץ לתחום בעידן תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, והפעלתו בנסיבות העניין.
רקע עובדתי
תמצית טענות המבקש
ביום 5.6.2020 ניתן פסק דין בערכאת הערעור ברוסיה במכלול טענות המשיבה ביחס לחלוקת הרכוש שבין הצדדים. ענייני הרכוש התבררו בבית המשפט ברוסיה וקיים מעשה בי דין. הפורום הנאות לדון בתובענה על כל טענות המשיבה ביחס לנכסיהם לכאורה של הצדדים, אשר לטענת המשיבה לא ידעה עליהם עת התנהלו ההליכים ברוסיה, הוא בית המשפט ברוסיה.
הצדדים אזרחי ותושבי רוסיה, דוברי השפה הרוסית, יידרשו תרגומי מסמכים רבים, אימות תצהירים בפני הקונסול ברוסיה וכו'. יתרה מזו, הדין החל בעניינם הוא הדין הרוסי (ראו סעיף 15 לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973). בניגוד לטענות המשיבה, אין למבקש כל זיקה לישראל ואין לו נכסים על שמו בישראל. גם נכס המקרקעין אליו מתייחסת המשיבה רשום על שם אמו של המבקש ושייך לה. לנוכח כל אלה, בית משפט זה הוא אינו הפורום הנאות לניהול התביעה אלא בית המשפט ברוסיה.
תמצית טענות המשיבה
דיון והכרעה
"בעל דין יעלה טענת חוסר סמכות, תניית שיפוט זר או פורום בלתי נאות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה; לא העלה בעל דין טענות אלה במועד כאמור, רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה". [ההדגשות מכאן ולהבא שלי – א' א' ס'].
"בבואנו לבחון את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט בישראל לדון בסכסוך בין הצדדים, עלינו לדלג מעל שתי משוכות, האחת - "משוכת הכינון" והאחרת - "משוכת שיקול הדעת", כפי שהן מכונות על-ידי ד"ר מיכאל קרייני בספרו השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומי, 22 (2002).
משוכת הכינון משמעה האם לבית המשפט בישראל סמכות על-פי דיני המשפט הבינלאומי הפרטי לדון בתביעה שהובאה לפתחו, והאם התקיימו בנסיבות העניין העילות המקימות את סמכות השיפוט מדעיקרא, בעוד משוכת שיקול הדעת משמעה מתן שיקול דעת לבית המשפט לבחון האם בנסיבות העניין יש להוציא את הסמכות שנרכשה מן הכוח אל הפועל, כאשר בענייננו, השאלה הרלוונטית היא האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה...".
סמכות בינלאומית והמצאת כתב התביעה
"בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה בהתקיים אחד מאלה ובכפוף לתקנות 167 ו-168:
...
(3) נושא התובענה הוא מקרקעין המצויים בתחום המדינה;"
"(א) בעל דין המעוניין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, יגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה; בתצהיר התומך בבקשה יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או ייתכן שנמצא.
(ב) בית המשפט יורה על דרך ביצוע ההמצאה, לרבות הגשת כתבי הטענות, והוא רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה".
"הומצא לבעל דין כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, רשאי הוא לכפור בסמכות בית המשפט לדון בתובענה או לטעון כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה; רצה הנתבע לכפור או לטעון כאמור, יגיש בקשה בכתב לא יאוחר מהמועד הקבוע להגשת כתב ההגנה; עשה כן, יימנה המועד להגשת כתב הגנה מיום ההחלטה בבקשה".
"תובעים רבים מעדיפים להמציא את כתב התביעה בתוך תחומי המדינה. למתכונת המצאה זו תועלתה רבה. ראשית, היא חוסכת, כמובן, במשאבים ומונעת את הסרבול הנלווה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט. אבל חשוב יותר, המצאה שכזו מבססת, היא כשלעצמה, סמכות שיפוט של הפורום הישראלי, שעה שמדובר בתביעות גברא (in personam). סמכות שיפוט זו אינה מותנית בהכרה שיפוטית. אכן, הנתבע הזר יוכל לטעון, למשל, שהפורום המקומי אינו נאות לבירור ההליך, אך עדיין סמכות השיפוט קיימת. סמכות לחוד ושיקול דעת שיפוטי בעניין הפעלתה לחוד.
מצב דברים זה הגיונו בצדו. "כלל יסוד בשיטת המשפט המקובל הוא, כי מי שנתפס ב'תחום הממלכה' כפוף לריבון, ואין צורך בקיומה של זיקה כלשהי, נוסף לעובדת הנוכחות, על מנת שבית משפט מקומי ירכוש סמכות שיפוט בינלאומית על נתבע" (טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 24 (2000)). וכידוע, דיני ההמצאה שלנו שואבים משיטת המשפט המקובל...
...לעומת זאת, שעה שהנתבע הזר שוהה מחוץ לתחומי המדינה, עצם סוגיית הסמכות מסורה לשיקול דעת שיפוטי. הדברים היו מובהקים שעה שחלה תקנה 500 לתקנות הקודמות, שקבעה כבר בפתחה כי "רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה".
שיקול דעת זה עומד על מכונו, בשינויים מסוימים, גם בעידן התקנות החדשות. אמנם, חל שינוי בדין, ותקנה 166 לתקנות החדשות מאפשרת לבעל הדין להמציא כתבי טענות אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתקיים התנאים שבתקנה. לשם כך עליו להגיש בקשה לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה (תקנה 167(א)). ועדיין, בית המשפט רשאי לקבוע שאין להמציא את המסמכים אל מחוץ לגבול השיפוט (תקנה 167(ב)). ומכאן שאין המדובר בהמצאה אוטומטית, ועדיין נלווה לה שיקול דעת מהותי. זאת ועוד; לאחר ההמצאה רשאי הצד הזר לכפור בסמכות הבינלאומית (בהתאם לתקנה 168), ושוב ניכר שיקול הדעת השיפוטי שיש להפעיל.
גם מצב דברים זה הגיונו בצדו. שעה שהנתבע הזר – הוא או נציגו – אינו מצוי בארץ, ושעה שעל הפרק עומדת הפעלת הכוח השיפוטי הישראלי מחוץ לתחום השיפוט "על בית המשפט לנקוט זהירות רבה בדונו בסוגיה זו" (שקד, בעמ' 803).
"כפי שעולה מנוסח הרישא של תקנה 500, אפילו אם נמצא שהתקיימו התנאים המנויים בתקנה 500(10), לביהמ"ש הוקנה שק"ד אם להתיר את ההמצאה. ככל שמדובר בהסדר דיוני מלאכותי שמטרתו אך להזיק לצדדים שלישיים זרים, לביהמ"ש נתונים שק"ד כמו גם סמכות להימנע במקרים המתאימים ממתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום. ואולם המקרה הנדון אינו נמנה עם שורת חריגים אלה. יצוין כי אמנם בינתיים נכנסו לתוקף התקנות החדשות; אך גם במסגרתן, ואף שלכתחילה לא נדרש עוד היתר לצורך המצאה מחוץ לתחום, נתונה לביהמ"ש סמכות להורות "שבנסיבות העניין" שלפניו אין לאפשר את המצאת כתבי הטענות מחוץ לתחום המדינה."
"ככלל, מקום בו מדובר בהמצאת כתבי בי-דין למי ששוהה מחוץ לישראל, וכתובתו שם ידועה, יש לעשות שימוש במסלול הדיוני הקבוע בתקנה 500 לתקנות סד"א, שכן סמכות השיפוט של בית המשפט נקנית במובן הבינלאומי מכוח ביצוע המצאה לנתבע על-פי ההיתר שנתן בית המשפט להמצאה מחוץ לתחום השיפוט (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 44 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). ואולם, דבר המצאת ההזמנה אל מחוץ לתחום השיפוט מחייב זהירות רבה כיוון שכמוהו כהפעלת הריבונות של ישראל – בתוך תחומי מדינה אחרת, והדבר עשוי להיחשב לכדי פגיעה בריבונות של מדינה זרה.
"המצאת כתב תביעה אל מחוץ למדינה אינה אלא ביטוי דיוני להטלת מרות שיפוטם של בתי המשפט בישראל על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, מרות שכרוכה בה סכנה להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי הנימוס הבינלאומי... כאשר נתבע אינו כפוף לשיפוט המדינה, אין להביאו לדין בישראל אלא בעניינים המנויים בתקנה 500. תקנה זו קובעת רשימה סגורה של עילות שבהן מוסמך בית המשפט להרחיב את יריעת השיפוט על-ידי כך שיתיר המצאת הזמנה מחוץ למדינה. בעל-דין הפותח בהליך נגד אדם הנמצא מחוץ לתחום השיפוט חייב לקבל היתר להמצאה, כאמור בתקנה 500 לתקנות" (גורן, 728-729).
...
ואולם – אפילו נתקיימו התנאים הקבועים בתקנות, לעולם אין זכות קנויה בידי התובע לקבלת ההיתר (ראו י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995), 240-241 (להלן: זוסמן)). קרי – לפי תקנה 500 לתקנות סד"א, כאשר עסקינן בנתבע זר שמבקשים להמציא לו כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, אכן יש לקבל את היתר בית המשפט להמצאה (ראו זוסמן, 239)). הלכה פסוקה היא כי גם אם שוכנע בית-המשפט כי קמה אחת העילות המנויות בתקנה למתן היתר המצאה, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם זה מן הראוי, בנסיבות המקרה, להתיר את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט הישראלי (ראו למשל: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co, פ"ד נב(1) 109, 112 (1998)). הטעם לגישה הזהירה שמצוּוה בה בית-המשפט בהקשר זה נעוץ בעובדה שהמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט מקנה לבית-המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה שבדרך כלל אין לו סמכות לדון בה, והדיון בה עלול להביא להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים (ראו למשל: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545 (1990))".
"..."כלל הידיעה" לבדו אינו יכול להקנות סמכות בינלאומית לבית המשפט הישראלי, וכי על מנת להמציא כדין את בקשת האישור למבקשים באופן שיקנה לבית המשפט סמכות בינלאומית לדיון בבקשה לאישור תובענה נגזרת, היה על המשיבים לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת היתר המצאה אל מחוץ למדינת ישראל, כקבוע בתקנה 500 לתקנות סד"א (לעמדה דומה ראו את החלטת בית המשפט המחוזי בת.א. 44747-03-10 נגר כדורי וזמירה בע"מ נ' Atlas Estates (Vagany) Ingatlanforgalmazo Kft [פורסם בנבו] (21.6.2011)). משלא עשו כן, הבקשה לאישור הומצאה למעשה בלא נטילת רשות מבית המשפט למסירתה מחוץ לתחום השיפוט ולפיכך, ההמצאה חסרת תוקף (גורן, 729). אם-כן, בנסיבות אלה, החלת "כלל הידיעה" ככלי לקניית סמכות שיפוט בינלאומית בניגוד למסלול הדיוני שנקבע בתקנה 500 לתקנות סד"א, אינה אפשרית. קניית סמכות בינלאומית היא שאלה מהותית וספק אם ניתן לקבוע כי הסמכות הזו נקנית באמצעות 'כלל הידיעה':
"שעה שבית המשפט דן בבקשה להיתר המצאה אל מחוץ למדינה עליו לנקוט זהירות, שהרי כל ספק פועל לטובת תושב החוץ ונגד הזמנתו להתדיין בישראל. הסוגיה מוסדרת אמנם בתקנות, אך אין זו שאלה דיונית גרידא כי אם מהותית" (גורן, 731).
18. טעם נוסף המחזק את מסקנתי האמורה מתבסס על העובדה כי ההשלכות של אישור ידיעתו של בעל דין כהמצאה כדין, הן חריפות בהרבה כאשר מדובר באישור המצאה לחו"ל – אשר אמורה להקנות למדינת ישראל סמכות שיפוט בינלאומית בבקשה לאישור תובענה נגזרת, ולא בנקל יאשר בית המשפט המצאה שכזו. לפיכך, המצאה לחו"ל תתאפשר רק לאחר קבלת היתר המצאה כדין; ורק לאחר שיינתן היתר כאמור, אולי ניתן יהיה להחיל את "כלל הידיעה" ובכך להכיר בידיעתו של בעל דין כהמצאה בפועל".
"לטעמי, תביעה למתן פסק דין הצהרתי המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג, אינו בבחינת תביעה במקרקעין לעניין בחינת הסמכות הבינלאומית, וזאת למרות שרכוש בני הזוג כולל נכסי נדל"ן שלגבי הזכויות בהם צריך להכריע.
אכן, במסגרת התביעה תתבררנה זכויותיהם של הצדדים בנכסי נדל"ן מסוימים ומדובר לכאורה, בתביעה במקרקעין במובנה הצר (ברי, כי תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין היא תביעה במקרקעין), אך אני סבור שבבואנו ליתן פרשנות למונח "תביעה במקרקעין" לצורך בחינת הסמכות הבינלאומית, יש ליתן למונח זה פרשנות מצמצמת, כך שכאשר מדובר בתביעה להלכת השיתוף בין בני זוג, המתייחסת למסת נכסים שונים, הכוללת הן נכסים ניידים והן לא ניידים, אין לראות בתביעה "כתביעה לגבי מקרקעין" לצורך בחינת הסמכות הבינלאומית, אלא תביעה ליישום הלכת השיתוף.
במילים אחרות, לצורך קביעת הסמכות הבינלאומית, יש לבחון את מבחן הסעד המבוקש בכללותו ולא "לפרקו לגורמים", דבר שעשוי לגרום לכך שהצדדים יאלצו להתדיין במספר מקומות בעולם, בהתאם לפיזור נכסיהם, וכתוצאה מכך תגרם בהכרח התמשכות הליכים וייווצר קושי להגיע לפתרון כולל של המחלוקת, כפי שרצוי לעשות, בפרט כאשר עסקינן בסכסוך בין בני משפחה".
ובהמשך פסק הדין קבע כבוד השופט ישעיהו שנלר כי:
"...בעת שעסקינן בנסיבות של תביעה ליישום הלכת השיתוף ועל אחת כמה מעת שעסקינן ביישום הלכת איזון המשאבים, אין מקום כי בני זוג יידרשו לנהל הליכים נפרדים ביחס לכל רכוש ורכוש ובהתאם למקום הימצאו.
ככל שעסקינן באיזון משאבים, דומה כי אין רלוונטיות למקום הימצא הנכסים הואיל ובית המשפט דן בשווים של הנכסים מצד אחד והחובות מצד שני, ומשכך אין מקום לדיון נפרד הן ביחס לזכויות והן ביחס לחובות. ...
נראה, כי גם בחינת המדיניות המשפטית הראויה ככל שעסקינן ביישום בחינת שאלת רכוש של בני זוג, דרך כלל, אין מקום להפרדה ולהתדיינות במספר מדינות".
"כפר הנתבע בסמכותו הבין-לאומית של בית המשפט, טען להיותו של הפורום הישראלי פורום בלתי נאות או מינה עורך דין בישראל לשם כך, לא יהיה ניתן להמציא לו את כתבי הטענות בתחום המדינה, אם הגיע לישראל והוא שוהה בה לצורך הדיון; כמו כן לא יהיה ניתן להמציא לעורך הדין המייצג אותו, ולא יראו בכל פעולה שלו או של עורך דינו ויתור על הכפירה בסמכותו הבין-לאומית של בית המשפט, זאת עד ארבעה עשר ימים לאחר מתן החלטה בטענות הנתבע בעניין זה, או מועד אחר כפי שיורה בית המשפט בעת מתן ההחלטה".
"על בית המשפט הבוחן את הבקשה לפי תקנה 500 לבחון שלוש דרישות: עילת ההמצאה - על התובע לשכנע את בית המשפט כי עומדת לו "תביעה ראויה לטיעון". זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות; עילת התובענה - על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה. מטרת השאלה לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון"; נאותות הפורום - במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחינת הדין החל על הסכסוך; נגישות הצדדים לראיות; יעילות ההליך; הנושאים המשפטיים והמעשיים המעורבים, שיקולי צדק וכו' (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd (פורסם במאגרים המקוונים) [פורסם בנבו] (4.9.2007), תא (מרכז) 11845-08-18 בי.אס.די קראון בע"מ נ' גרגורי גורטובוי (פורסם במאגרים המקוונים) [פורסם בנבו] (12.8.2019))".
"...כאשר הטענה בדבר פורום לא נאות מועלית בפני בית משפט ישראלי במסגרת הליך הנוגע למתן היתר להמצאת התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט, דהיינו בטרם רכש בית המשפט הישראלי סמכות לדון בה, הנטל מוטל על התובע להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות (והוא הדין כאשר דן בית המשפט בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן על פי צד אחד, שהדיון בה הינו למעשה דיון בבקשה המקורית, שם, בעמוד 472). לעומת זאת, מקום שטענה בדבר נאותות הפורום מועלית בפני בית משפט ישראלי המוסמך לדון בתובענה, הנטל הוא על הנתבע הטוען לאי-נאותות הפורום הישראלי לשכנע כי פורום זר (שיש לו סמכות לדון בתובענה) הוא הפורום הנאות וה"טבעי" לדון בתובענה".
טענת הפורום הלא נאות
"5. נקודת המוצא היא כי לבית המשפט כאן יש סמכות לדון בתביעה, ושאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול-דעת בית המשפט, והוא מפעיל אותו על-פי קריטריונים מקובלים. אומר השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 300/84 [3] הנ"ל, בעמ' 385:" המבחן המכריע בעניין זה הינו - כפי שעמד עליו השופט ריד (lord reid) בפרשת atlantic star- האם הפורום המקומי הוא 'פורום טבעי'... או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות".
בקביעת טבעיות הפורום יש להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מרב הזיקות הרלוואנטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון. מבחן זה מקובל הן במשפט האנגלי, הן במשפט האמריקני, והן במשפט הישראלי.
6. קיימת הבחנה בין שני סוגי שיקולים המנחים את בית המשפט: האחד מתייחס לבעלי הדין; והשני, לציבור הרחב. בין השיקולים המתייחסים לבעלי הדין, ניתנת הדעת לנוחות הצדדים, למקום מגורי העדים, לאפשרות לחייב עדים להעיד ולהוצאות הכרוכות בהבאתם, לאפשרות לערוך ביקור במקום האירוע אם יתעורר צורך בכך ולאפשרות לאכוף את פסק הדין.לשם קביעת הזיקות נבחנים, בין השאר: מקום מושבם של הצדדים, המקום שבו הם מנהלים את חייהם, המקום שבו הם מנהלים את עסקיהם ומקום אירוע התאונה. כן נשקלות האפשרות המעשית של הגשת התביעה בפורום הזר והשאלות אם תהיה לאותו פורום סמכות הן על התובע והן על הנתבע ואם הסעד שיקבל התובע יהיה דומה במהותו לסעד בפורום שנבחר וישקף צדק מהותי, או יהיה בלתי סביר באופן קיצוני. שוני בלבד בסכום הפיצויים או בסעד שיינתן בפורום הזר אינו מצדיק אי-העברת הדיון לאותו פורום, כל עוד ייעשה עם הצדדים צדק מהותי.
.7במישור השיקולים הציבוריים נמנים, בין השאר: הבעייתיות שבריכוז תובענות במרכזים עמוסים, היתרון ביישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית והרצון שהתביעות תידונה לפני בית-משפט המכיר את הדין. שאלת ההתייחסות לשיקולים אלה הושארה עד כה בצריך עיון (בע"א 300/84 [3] וב ע"א 2705/91 [1] הנ"ל). עם זאת הביע הנשיא שמגר עמדתו, ששיקולים אלה ראויים להישקל, באומרו:"עם זאת, ברצוני לציין כי לכאורה איני רואה סיבה מדוע לא ניתן יהיה, בדרך כלל, להתייחס לשיקולים הציבוריים ואף להעניק להם משקל, כאשר כפות המאזניים שבין הצדדים מעויינות. ניתן להקשות ולשאול: מדוע תישא מערכת המשפט הישראלית - באמצעות החברה - בעומס הכבד של תביעות וניהול התדיינויות שאינן קשורות לה..." (ע"א 2705/91[1] הנ"ל, בעמ' 577)".
"16. ככלל, לאחר שבוצעה המצאה כדין לנתבע הזר, על בית המשפט לשקול האם בית משפט בישראל הינו הפורום הנאות לניהול התביעה, כאשר הנטל להוכיח כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה מונח לפתחו של הנתבע [ראו: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd , פ"ד נח(2) 465, 472 (2004); והשוו: ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת חשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 572-573 (1993) (להלן - עניין אבו ג'חלה)].
17. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. נעבור ליישום מבחנים אלה על נסיבות המקרה שלפנינו".
כבר משנת 2019, עת התנהלו הליכים משפטיים בעניינם של הצדדים בבית המשפט ברוסיה, ובכלל זה בעניין רכושם, ידעה המשיבה על אודות נכס המקרקעין. חרף זאת, בחרה שלא להעלות טענותיה בפני אותו פורום ברוסיה והמתינה עד לתום ניהול ההליכים המשפטיים שם, כולל אלה שבערכאת הערעור. רק בתום אותם הליכים הגישה המשיבה את התביעה דנן בבית המשפט בישראל.
מנגד טען המבקש כי הכספים, אשר שימשו לרכישת נכס המקרקעין, אינם כספים משותפים, אלא כספים שקיבלו הוא ואמו מדודתו, הן במהלך חייה במתנה והן לאחר מותה באמצעות צוואה לטובתם. לטענתו דודתו הייתה אישה ערירית ואמידה מאוד, בכירה במפלגה הקומוניסטית וצברה רכוש רב וכספים שניתנו במתנה וירושה (ראו סעיפים 38-37 לכתב ההגנה).
ברי כי ראיות להוכחת טענות אלה של הצדדים אינן מצויות בישראל, ולמעשה השאלה העיקרית לבירור התובענה היא מקור הכספים למימון רכישת נכס המקרקעין.
התוצאה
ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ג, 03 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.