טוען...

לפני

כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא

מבקשים

אלמוני

ע"י ב"כ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי

ממשרד מ.פירון ושות'

נגד

משיבים

פלונית

ע"י ב"כ עו"ד ארתור שני

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת לורן אקוקה, בתלה"מ 33155-01-2), מיום 8.6.2022 .

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הם בני זוג יהודים, שנישאו כדמו"י בשנת 2006. מנישואיהם אלו באו לעולם שני ילדיהם המשותפים : נ' יליד שנת 2008 וא' יליד שנת 2011 (להלן יחדיו: "הקטינים").

ביום 5.1.2022, לאחר שבקשה ליישוב סכסוך אותה הגישה המשיבה נסגרה ללא הסכמות, פנתה המשיבה לבית הדין הרבני והגישה תביעת גירושין אליה ביקשה לכרוך בין השאר את נושא מזונות הקטינים.

ביום 16.1.2022 פנה המבקש לביהמ"ש קמא בתביעה למזונות הקטינים, כמו גם בבקשה לפסיקת מזונות זמניים. במסגרת תביעתו טען המבקש, בין השאר, כי לביהמ"ש קמא הסמכות לדון במזונות הקטינים וכי בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בנושא זה.

ביום 17.1.2022 הורה ביהמ"ש קמא למשיבה להגיב על נושא הסמכות בתוך 10 ימים ולבקשה למזונות זמניים בתוך 14 ימים.

ביום 24.1.22 הגישה המשיבה לבית הדין הרבני בקשה לקביעה כי לבית הדין הרבני הסמכות לדון בנושא מזונות הקטינים "שנכרכו כדת וכדין בתביעתה לגירושין".

ביום 14.2.2022 נתן בית הדין הרבני החלטה במסגרתה נדרש למחלוקת בשאלת סמכותו לדון בסוגיית מזונות הקטינים, ובה קבע כדלקמן:

"...היות וכידוע נושא זה של כריכת המזונות לתביעת הגירושין מונח כעת פעם נוספת לפתחו של בג"ץ באופן שבשלב זה על פי החלטת בע"מ 7628/17 ביה"ד אינו קונה סמכות בנושא מזונות הילדים אלא בהסכמת שני הצדדים, אולם על פי החלטת ביה"ד הגדול בתיק 1250217/3 יש לנהוג על פי לשון סעיף 3 לחוק וביה"ד יכול לקנות סמכות בנושא מזונות הילדים וזאת בהתקיים מבחני הכריכה ובשלב זה ביה"ד הרבני רואה בהחלטה זו את ההחלטה האחרונה בנושא, ועתה הדברים מונחים פעם נוספת לפני בג"ץ בתיק מס' 7880/21 הרי שביה"ד אינו סבור כי יש ליתן החלטה כבר בשלב זה, וביה"ד סבור שבנסיבותיו של תיק זה בו הצדדים מתגוררים תחת אותה קורת גג יש להימנע מפסיקה בנושא הסמכות הנ"ל ולדון אך בתביעת השבת הוצאות, ככל שתעלה כזו, בגין הוצאות שהוציא מי מן הצדדים".

ביום 27.6.2022 היה קבוע לצדדים דיון קדם משפט לפני בית המשפט קמא. ביום 8.6.2022, לאחר שביהמ"ש קמא קיבל את העדכון בדבר החלטת ביה"ד הרבני האזורי הנ"ל, החליט ביהמ"ש קמא לבטל את הדיון שקבוע לפניו וקבע, כי "כל עוד לא הוכרעה שאלת הסמכות העניינית, אין התביעה בשלה להמשך בירור....נקבע לת.פ. לעוד 30 ימים לבירור האם הסתיימה ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית וזו בידי בית הדין הרבני, אם לאו".

על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי.

למען שלמות התמונה העובדתית אציין כי בארבעת החודשים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע הצדדים נפרדו וכבר אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת ; בית הדין הרבני האזורי נותר איתן בדעתו להימנע מלהכריע בשאלת סמכותו לדון בתביעת מזונות הקטינים שנכרכה לתביעת הגירושין (ראו לדוגמא החלטת בית הדין הרבני מיום 23.6.2022 במסגרתה הפנה בית הדין הרבני להחלטתו מיום 14.2.2022 וקבע כי לאורה "אינו רואה לדון אלא בתביעה להשבת הוצאות") ; ואילו ביהמ"ש קמא מצדו נותר בעמדה כי לא יידרש לתביעת מזונות הקטינים טרם יכריע בית הדין הרבני בשאלת סמכותו לדון בנושא ( החלטה אחרונה מיום 3.10.2022).

לטענת המבקש, שגה ביהמ"ש קמא משנמנע מלדון בנושא הסמכות לדון בתביעה למזונות הקטינים שמונחת לפניו, חרף העובדה שהסוגיה עלתה לראשונה לפניו ולא לפני ביה"ד הרבני ובשעה שביה"ד הרבני אף עתה טרם החל לדון בנושא הסמכות ועשה שימוש בשיקול דעתו שלא להכריע בעניין. עוד טוען המבקש כי שגה ביהמ"ש קמא משלא פעל על פי הלכת בית המשפט העליון בבע"מ 7628/17 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 22.9.2019. להלן: "עניין פלוני") בה נקבע כי ההלכה שנפסקה בבר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי פ"ד כג(2) 171 (1969) (להלן: "הלכת שרגאי") עומדת על כנה. על פי הלכה זו, יש להבחין בין תביעה שהוגשה על ידי אחד ההורים כנגד השני להשבת הוצאות מזונות – שהוצאו בעבר או שיוצאו בעתיד – אותה ניתן לכרוך בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין הרבני; לבין תביעת מזונות של הקטינים, שאינה ניתנת לכריכה.

לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובת המשיבה וזו הוגשה ביום 6.10.2022. לטענת המשיבה, יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף ולחילופין לגופה. המשיבה טוענת כי בפתיחת הליך זה פעל המבקש בניגוד גמור לעקרונות המנחים של מחוקק המשנה שנקבעו בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018. שכן, במועד בו הוגשה התביעה הצדדים עדיין התגוררו יחדיו תחת קורת גג אחת ולכן לא התעוררה כלל שאלת "מזונות הילדים" ואף כיום המבקש יכול לעתור לסעד מתאים בפני הערכאה הרלוונטית היא לגישתה בית הדין הרבני האזורי. המשיבה טוענת כי צדק ביהמ"ש קמא משנמנע מלדון בתביעת מזונות הקטינים שהגיש המבקש ובחירה זו עולה בקנה אחד עם כלל כיבוד הערכאות שקבוע בסעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה") ועם ההלכה שנקבעה בבג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, נז (2) 118 (2003) (להלן: "בג"ץ פלמן"). עוד טוענת המשיבה כי להלכת שרגאי אין כל רלוונטיות לעניינו שכן התביעה אותה הגיש המבקש לבית המשפט קמא אינה תביעה למזונות קטינים אלא תביעה רכושית-כספית "בתחפושת" (ס' 22-30 לתשובה). לחילופין, גם במקרה בו ניתן לראות בתביעה כתביעה למזונות הקטינים, טוענת המשיבה כי קיימת אחדות דעים לגבי גישת בתי הדין הרבניים בישראל, לרבות בית הדין הגדול בירושלים, שרואים בהלכת שרגאי כהלכה שבוטלה וכי לאור בג"ץ 7880/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, שתלוי ועומד "ספק אם תמשיך לשלוט ביד רמה" (ס' 41.4 לתשובה).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה, בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

מצאתי לקבל את הערעור ולהורות לבית המשפט קמא להידרש ולדון בתביעה למזונות הקטינים המונחת לפניו. להלן אנמק את החלטתי.

  1. איני מקבל את טענת המשיבה לפיה דינה של בקשת רשות הערעור סילוק על הסף לאור התנהלות המבקש, היותה תביעה "תיאורטית" או משום שהמבקש "לא עתר לסעדים בעניין מזונות ילדיו בפני בד"ר, שלא אחת הזמין את הצדדים להתדיין בפניו בהסכמה ולקדם את ההליך" (ס' 38 לתשובה). עם כל הכבוד, עמידה של בעל דין על זכותו כי ערכאה מוסמכת תדון בתביעה שהגיש ואי הסכמתו למתן סמכות לערכאה אחרת, אינה יכולה להוות חוסר תום-לב מצדו. המבקש לא גרם ל"סרבול ההליך" כטענת המשיבה. המבקש הגיש תביעה לערכאה מוסמכת וביקש ממנה לדון בה. גם העובדה שהצדדים התגוררו תחת אותה קורת גג אחת במועד הגשת התביעה אינה הופכת את התביעה לתביעת סרק או לתביעה תיאורטית כפי שמכוונת המשיבה (בס' 20 לתשובה). קטינים זקוקים למזונותיהם גם מקום בו הוריהם טרם הפרידו את מגוריהם ובמקום בו בין ההורים קיימת מחלוקת אותה לא הצליחו ליישב בכוחות עצמם באשר לחובת מי מהם לשאת בנטל מזונות הקטינים או היקפה ואחד מההורים חדל מלהשתתף בהוצאותיהם . במקרים כאלו נדרשת החלטה שיפוטית על מנת להבטיח שצרכי הקטינים יסופקו. מעבר לכך, המשיבה עצמה מודה כי הצדדים הפרידו מגוריהם עוד בחודש יוני 2022, אז ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע. השאלה מה גובה המזונות שיפסקו במסגרת התביעה המונחת לפני ביהמ"ש קמא, אם בכלל, טרם התבררה והיא חורגת לנושא בקשת רשות הערעור שלפניי (שעוסקת בבחירת ביהמ"ש קמא לא לדון כלל בתביעה שלפניו).
  2. איני מקבל את טענת המשיבה לפיה בחירת בית המשפט קמא להימנע מלדון בתביעה למזונות הקטינים תואמת את הוראת סעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, או עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בבג"ץ פלמן. סעיף 25 לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי "בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו" . בעניין פלוני קבע בית המשפט העליון (מפי השופט מזוז ובהסכמת השופט קרא, בניגוד לדעתו החולקת של השופט הנדל) כי: "הלכת שרגאי קובעת כי לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין, אלא רק "תביעה להשבת יציאות". הלכה זו מצויה עמנו מזה כיובל שנים, ועל פיה נהגו משך כל תקופה זו. הלכה זו לא נס ליחה ולא הועם זוהרה, והיא עודנה שרירה וקיימת, וטוב וראוי שכך" (שם, בפסקה 39א').

אין מחלוקת בענייננו כי המבקש מעולם לא נתן הסכמתו לכך שביה"ד הרבני האזורי ידון בנושא מזונות הקטינים (המשיבה לא טוענת אחרת וגם ביה"ד הרבני לא קבע אחרת) ומכאן שלא ניתן לראות את נושא מזונות הקטינים כמצוי בסמכות "מקבילה" של בית הדין הרבני האזורי. יצוין כי בענייננו אף בית הדין הרבני האזורי לא קבע אחרת – בית הדין הרבני האזורי במודע בחר שלא לקבוע שתביעת מזונות הקטינים שנכרכה לתביעת הגירושין מצויה בסמכותו ובחר שלא לדון ולהידרש לתביעה, ואף לא לדון בה בעתיד הנראה לעין ( ובטרם יכריע ביהמ"ש העליון בבג"ץ 7880/21 התלוי ועומד לפניו, אותו אזכר כאמור ביה"ד הרבני בהחלטתו מיום 14.2.2022). מכאן שבוודאי שאין לומר שבעת הזו ביה"ד הרבני "דן" בתביעה למזונות הקטינים שנכרכה לתביעת הגירושין המצויה לפניו. המשיבה אינה יכולה להישען על ההלכה שנקבעה בבג"ץ פלמן ככזו שיכולה להצדיק את דרך הילוכו של ביהמ"ש קמא. שכן, בית המשפט העליון בפסיקתו בבג"ץ פלמן לא היסס לחזור על הלכת שרגאי ולחזקה, כאשר לצורך המחשה מה היא החלטה של בית דין רבני לעניין סמכותו ש"לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות שבעטיים הכרעתה בטלה" הובאה דוגמה קונקרטית אחת בלבד – " כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון תביעת ילד למזונותיו), ואף על פי כן קבע בית הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת הגירושין. במקרה הזה החלטתו של בית הדין לוקה בפגם שיש בו כדי להביא לבטלותה" (שם, בעמ' 139 לפסה"ד).

  1. איני מקבל את טענת המשיבה לפיה תביעת מזונות הקטינים שהגיש המבקש לביהמ"ש קמא היא "תביעה רכושית בתחפושת" ומכאן שהיא בגדר ענייני הרכוש שנכרכו לתביעת הגירושין אותה הגישה לבית הדין הרבני האזורי. עיון בתביעה (שצורפה כנספח 3 לבר"ע) מלמד כי במסגרתה מפרט המבקש התפתחויות שחלו עם פרוץ המשבר בין הצדדים, עת הצדדים הפסיקו להפקיד משכורותיהם לחשבון הבנק המשותף, כמו גם הצעות שהעלה לפני המשיבה להסדרת המשך ההתנהלות בחשבון הבנק המשותף, לפחות לתקופה בה הם עדיין חולקים את מגוריהם, ועמדת המשיבה להצעות אלו. עם זאת, התביעה הוגדרה במהותה כתביעה "מזונות ומדור הילדים" והחשוב מכל זה שהסעדים שהתבקשו במסגרתה הם סעדים הנוגעים למזונות השוטפים של הקטינים בלבד להווה ולעתיד (" לקבוע מתווה להסדרת מימון הוצאות הקטינים בתקופה שבה מתגוררים ההורים ביחד...לקבוע מתווה להסדרת מימון הוצאות הקטינים ככל שהצדדים יפרידו את מגוריהם ועד למלאות כל אחד מהקטינים 18 שנה...." – ס' 34 לתביעה). אין בפרק הסעדים בתביעה כל סעד שעניינו השבת הוצאות שהוציא המבקש בעבר בגין מזונות הקטינים ואין גם כל סעד שנוגע להתחשבנות בקשר לרכוש המשותף או לחלוקת הרכוש.
  2. טענת המשיבה באשר לקיומן של פסיקות מאת בתי דין רבניים מהעת האחרונה, לרבות בין הדין הגדול בירושלים, שרואים בהלכת שרגאי הלכה שבוטלה, אינה צריכה להוות שיקול בשיקולי ביהמ"ש קמא אם לדון בתביעה למזונות הקטינים המונחת לפניו. בית משפט זה, כמו גם ביהמ"ש קמא, כפופים להלכות בית המשפט העליון, לרבות הלכת שרגאי, כמו גם פסה"ד שניתן בעניין פלוני שאישר כי הלכה זו " לא נס ליחה ולא הועם זוהרה, והיא עודנה שרירה וקיימת, וטוב וראוי שכך". הדילמה בה מצוי בית הדין הרבני האזורי, שמחד מודע להלכת שרגאי ולפסה"ד שניתן בעניין פלוני בבית המשפט העליון, ומאידך לעמדת בית הדין הרבני הגדול בפסיקתו שעומדת לבחינת בג"ץ – אינה דילמה לה שותף, או צריך להיות שותף, ביהמ"ש קמא. ביהמ"ש קמא אינו נתון לביקורת ערעורית של ביה"ד הרבני הגדול וקביעותיו אינן מחייבות או מנחות אותו.

לא אוכל לתת משקל לטענת המשיבה לפיה לאור בג"ץ 7880/21 התלוי ועומד על החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים המשך חיותה של הלכת שרגאי מוטל בספק. ידוע למי ניתנה הנבואה, וב"כ המשיבה בוודאי אינו נמנה עמהם. יש שופטים בירושלים. הם ידונו בבג"ץ האמור, בעת המתאימה ולפי יומנם העמוס לעייפה. בינתיים, יש קטינים בהרצליה שזקוקים למזונות ויש שופטים גם בתל-אביב. בשעה שלפי המצב המשפטי הנוכחי, לאור פסיקת ביהמ"ש העליון, תביעה למזונות הקטינים מסורה לסמכות בית המשפט לענייני משפחה, עליו להפעיל סמכות זו, גם אם קיימת אפשרות שבעתיד ביהמ"ש העליון ישנה הלכותיו ויקבע אחרת. יפים לעניין זה דברי השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ 5376/08 שלום סמיה נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (פורסם בנבו, 8.4.2010) : "משמוגש הליך שיפוטי בפני ערכאת שיפוט מוסמכת, מוטלת עליה חובה לדון ולהכריע בו. אין ערכאת שיפוט רשאית לומר כי, על אף שקנויה בידה סמכות שיפוט, היא אינה רוצה, משיקוליה שלה, להפעיל את סמכותה ולהכריע בהליך. קיום סמכות שיפוט להכריע בהליך משמעו חובה להכריע, להבדיל מאופציה או רשות להכריע. הסמכות השיפוטית, והחובה להפעילה, עם הגשת הליך, צועדות יד ביד, באין מפריד " (שם, פסקה 15).

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. ביהמ"ש קמא ידון בתביעת מזונות הקטינים שהגיש המבקש.

המבקש יפעל כפי החלטת ביהמ"ש קמא המורה על רישום שמו כתובע במקום שם הקטינים כתובעים (כך נקבע בסיפת ההחלטה מושא הבר"ע).

משהערעור התקבל תישא המשיבה בהוצאות המבקש ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות באת כוחו.

מתיר פרסום פסק-הדין במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, א' חשוון תשפ"ג, 26 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.