לפני | כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא | |
מבקשים | פלוני ע"י ב"כ עו"ד אמילי שילת מינוי עפ"י חוק הסיוע המשפטי | |
נגד | ||
משיבים | אלמונית ע"י ב"כ עו"ד קרן ברק ו/או מרק לייזרוביץ | |
פסק דין |
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל בתמ"ש 24595-02-20), מהימים 18.7.2022 ו- 24.7.2022.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים קרובי משפחה. המשיבה היא כלתו של המבקש.
המבקש הורשע בפלילים בעבירות מין שביצע במשיבה ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל.
בחודש פברואר 2020 הגישה המשיבה לביהמ"ש קמא תביעה נזיקית נגד המבקש בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאותם מעשים ( יצוין כי אין מדובר בתביעה נגררת להרשעתו בפלילים).
לכתב תביעתה צירפה המשיבה חוות דעת מטעמה שקובעת כי היא בעלת 30% נכות נפשית. המבקש הגיש כתב הגנה וחוו"ד מטעמו הקובעת כי למשיבה נגרמה נכות נפשית בשיעור של 10% בלבד.
ביהמ"ש קמא הפנה את הצדדים להליכי גישור שלא צלחו. כמו כן נעשה בין הצדדים ניסיון להגיע לפשרה בעניין אחוזי נכות מוסכמים, אך הניסיון לא צלח.
ביום 17.10.2021 מינה ביהמ"ש קמא מומחית מטעמו לצורך מתן חוו"ד בקשר לאחוזי הנכות.
ביום 11.4.2022 עתר המבקש לביהמ"ש קמא בבקשה להחלפת המומחית שמונתה. ביום 11.5.2022 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המבקש, מינה במקומה את המומחית ד"ר פאינה בר (להלן: "ד"ר בר") ונתן הוראות לפיהן:
"14.
א....
לאור ההחלטה יצרה ב"כ המבקש קשר באופן מיידי עם ד"ר בר. זו האחרונה השיבה לב"כ המבקש בהודעת דואר אלקטרוני מיום 18.5.2022 כי היא מבקשת לקבל את כתבי הטענות של הצדדים וחוות הדעת שהוגשו.
ביום 19.6.2022 הגישה המשיבה לביהמ"ש קמא "בקשה להורות על הוצאת חוו"ד של הנתבע וקביעה כי הנכות הקובעת בתיק היא זו של מומחית התובעת". נטען בבקשה כי המבקש לא מילא אחר החלטת ביהמ"ש קמא מיום 11.5.2022 ; לא פנה למומחית ולא הסדיר את תשלום שכר טרחתה וזאת בחלוף המועד שנקבע בהחלטה מיום 11.5.2022; ולפיכך יש להפעיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 93(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) כפי שהורה ביהמ"ש קמא שייעשה באותה החלטה.
ביום 19.6.2022, בשיהוי של 30 ימים, פנתה ב"כ המבקש למומחית והשיבה להודעת הדואר האלקטרוני מיום 18.5.2022.
ביום 21.6.2022 השיב המבקש לבקשת המשיבה להוצאת חוות הדעת. בתשובה, החתומה ע"י ב"כ המבקש נטען "בשל אירוע אישי קשה של הח"מ, שריפה שקרתה בביתה והטראומה שעברה הח"מ, לא התפנתה להשיב למייל של המומחית ולמעשה כמעט ולא עבדה במשך כמה שבועות. הח"מ מתנצלת על השיהוי בטיפול מול המומחית שאינו באשמת הנתבע, אלא בתום לב, בעקבות האירוע". עוד טענה ב"כ המבקש כי בינתיים יצרה קשר עם המומחית, שלחה אליה את כתבי הטענות ואת חוות הדעת כפי שביקשה, וכי המומחית ביקשה אתמול ( 20.6.2022) לקבל חומר נוסף ואף איסופו של חומר זה נמצא כעת בטיפול. לפיכך התבקשה דחיית הבקשה "ולא לקבל חוות דעת התובעת מה שיגרום לפגיעה קשה בזכות הנתבע".
ביום 21.6.2022 הורה ביהמ"ש קמא למשיבה להגיש תשובה משלימה לבקשה. לבקשת המשיבה, ביום 4.7.2022 פנה ביהמ"ש קמא לב"כ המבקש וביקש ממנה להבהיר את הנסיבות האישיות בגינן לא מילאה אחר ההחלטה מיום 11.5.2022, לרבות התאריכים בהם התרחשו אותן נסיבות, וכי תצרף את כל ההתכתבויות עם המומחית.
ביום 10.7.2022 הוגשה התייחסות מטעם ב"כ המבקש בה גרסה כי ענייניה הפרטיים אינם מעניינו של ב"כ המשיבה, הם מצנעת הפרט, חל חיסיון על פרטיותה וכי היא ציינה שעברה טראומה אישית בעקבות שריפת ביתה לאחרונה "ואינה מעוניינת לפרט יותר מכפי שפירטה". ב"כ המבקש צירפה את ההתכתבויות עם המומחית ד"ר בר אותן ציינה קודם לכן, וחזרה וטענה כי לא נגרם כל נזק למשיבה בעקבות מחדלה שבא לידי ביטוי ב-30 הימים בהם לא השיבה לפניית המומחית.
ב"כ המשיבה, בתשובתו לתגובה טען כי אינו מאשים את ב"כ המבקש בדבר אך מבקש לבדוק את טענותיה ולפיכך היא התבקשה לפרט את נסיבות האירוע האישי שקרה לה והמועדים שבו התרחש ו"לא ברור מדוע ב"כ הנתבע מסתירה את הפרטים האמורים. טוענת ב"כ הנתבע כי ביתה נשרף. תואיל נא לפרט מתי. אם הבית נשרף לפני זמן רב, בוודאי שאין קשר לאיחור ואז יש להורות על הוצאת חווה"ד מהתיק".
ביום 18.7.2022 החליט ביהמ"ש קמא להיעתר לבקשת המשיבה להוצאת חוו"ד המומחה מטעם המבקש מהתיק ולקבל את חווה"ד שהוגשה מטעם המשיבה. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו באופן הבא:
"בהחלטה מיום 11.5.22 הורה בית המשפט לנתבע להשלים בתוך 30 ימים את תשלום מלוא שכ"ט המומחית ועלות איסוף המסמכים הנדרשים לצורך הכנת חוו"ד.
מאז מתן ההחלטה חלפו למעלה מחודשיים, והדבר טרם בוצע.
מעיון בהתכתבויות שצירפה ב"כ הנתבע עולה כי ב"כ הנתבע שלחה אל המומחית מייל אחד בלבד ביום 17.5.22 ואז לא פעלה בעניין עד ליום 19.6.22 - רק לאחר שב"כ התובעת עתר בבקשה להוציא את חוו"ד הנתבע מהתיק נוכח חלוף המועד שהוקצב בהחלטה מיום 11.5.22.
ב"כ הנתבע טוענת כי העיכוב נגרם נוכח נסיבות אישיות שלה, אולם נמנעה מלפרט את אותן נסיבות למרות שניתנה ביום 4.7.22 החלטה ברורה המורה לה לעשות כן.
כמו כן, למרות שהתובעת הגישה את הבקשה להוציא את חוו"ד הנתבע מהתיק כבר ביום 19.6.22, ותגובת הנתבע הוגשה מיד לאחר מכן ביום 21.6.22, עדיין לא מולאה ההחלטה מיום 11.5.22 וטרם הוגשו אישורים על התשלום כפי שהורה בית המשפט.
בנסיבות אלה, ולאור כל המתואר בהחלטה מיום 11.5.22, אני מורה כי הוצאת חוו"ד מטעם הנתבע מהתיק ומקבלת את חוו"ד שהוגשה מטעם התובעת.
הצדדים יגישו תחשיבי נזק בתוך 45 ימים. "
ביום 21.7.2022 הגישה ב"כ המבקש לביהמ"ש קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 18.7.2022. בבקשה זו טענה ב"כ המבקש כי לא נמנעה מלהסדיר את תשלום שכ"ט של ד"ר בר ופנתה אליה מספר פעמים בעניין , אלא שד"ר בר דחתה את הצעתה לתשלום והודיעה כי תעביר הצעת מחיר רק לאחר שיתקבל בידיה כל החומר הרפואי הנדרש ( חומר שהוזמן אך טרם התקבל). ב"כ המבקש אף צירפה תכתובת עם ד"ר בר שמאשרת את הדברים. ב"כ המבקש טענה בבקשתה כי היא מוכנה לחשוף לפני ביהמ"ש בלבד את הנסיבות האישיות שעמדו בבסיס מחדלה שלא פנתה לד"ר בר אלא באיחור של 30 ימים וטענה כי "לא יתכן כי בשל הנסיבות של הח"מ ישלם הנתבע מחיר כבד, קשה פוגעני ולא מוצדק במיוחד כשמדובר בטעות אנוש שהח"מ לקחה עליה אחריות".
ביום 24.7.2022 דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש לעיון מחדש. ביהמ"ש קמא הפנה להחלטתו מיום 11.5.2022 במסגרתה קבע כי לא יאפשר עיכובים נוספים וכי על המבקש להציג אישור תשלום לד"ר בר בתוך 30 ימים. ביהמ"ש קמא קבע כי "לא רק שהנתבע לא הציג אישורי תשלום במועד – הוא לא פעל בתיק כלל עד לאחר שהתובעת הגישה בקשה להוציא את חוו"ד מתיק בית המשפט בחלוף המועד שהוקצב בהחלטה מיום 11.5.2022. בנסיבות אלה, לא רק שמדובר בעינוי דין כלפי המשיבה, אלא בזילות של הוראות בית המשפט ועל כן לא מצאתי לבטל את ההחלטה מיום 18.7.2022 והבקשה נדחית ללא צורך בתשובה".
על החלטות ביהמ"ש קמא מהימים 18.7.2022 ו-24.7.2022 מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי ההחלטות פוגעות בו באופן לא מידתי ושוללת ממנו זכות מהותית – הזכות להתגונן ולנהל הליך הוגן. המבקש טוען כי ביהמ"ש קמא בהחלטותיו אלו התעלם מהעובדה שהמומחית ד"ר בר היא שביקשה להמתין עד שיהיה בידיה כל החומר ורק לאחר מכן תשלח הצעת מחיר והעיכוב בתיק המתנהל בביהמ"ש קמא לא נגרם משום שהוא נמנע מלשלם למומחית ד"ר בר את שכר טרחתה. ב"כ המבקש הסכימה לחשוף את נסיבותיה האישיות, מעבר למה שכבר פירטה, לפני ביהמ"ש קמא בלבד – וביהמ"ש קמא דחה גם בקשתה זו בהחלטתו מיום 24.7.2022.
לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובה. המשיבה בתשובתה לבקשת רשות הערעור עומדת על כך שהעובדה שתביעתה הוגשה בחודש פברואר 2020 ועד כה לא הוכרעה שאלת נכותה, נובעת כל כולה ממחדלי המבקש. ב"כ המבקש עד כה בוחרת להימנע מפירוט מהן בדיוק הנסיבות האישיות שמנעו ממנה לבצע את החלטת ביהמ"ש קמא בעניין המומחית ותוקפת את ב"כ המשיב, שבסה"כ מנסה לעשות את תפקידו, כדרך הגנה על מחדליה האישיים. לטענתה, אי היענותה של ב"כ המבקש להוראתו הפשוטה של ביהמ"ש קמא מעוררת תהיות לגבי אותן נסיבות אישיות מדוברות.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה, בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות.
מצאתי לקבל את הערעור, להורות על ביטול ההחלטות מושא הבר"ע, אך מנגד לחייב את ב"כ המבקש בהוצאות אישיות בגין התנהלותה שגרמה עינוי דין למשיבה.
בית המשפט קמא בהחלטתו מושא הבר"ע נעתר לבקשת המשיבה להפעלת הסנקציה הקבועה בתקנה 93(ב) לתקנות , כך שחוות דעת המומחה מטעם המבקש תוצא מהתיק ונכות המשיבה תיקבע לפי חוות דעת המומחה מטעמה.
נקודת המוצא היא שעל בעל דין להיענות ל"דרישה" לפי הפרק הדן במומחים או ל"הוראה שיפוטית" ו"במידה מספקת" זאת הואיל ותקנה 93(ב) קובעת סנקציה לפיה "...בעל דין שלא נענה לדרישה או הוראה של בית המשפט לפי פרק זה או שלא נענה במידה מספקת, ואי-ההיענות היתה בלא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שבמומחיות מטעמו לעניין הנדון" (והשוו לתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות).
הוראה זו יושמה בפסיקה בעיקר על מנת לשמור על האיזון הנכון בין זכותו של תובע שלא יכפה עליו טיפול או בדיקה רפואית (זכות העולה מהוראות סעיפים 2 ו-7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וראו גם בר"ע (חי') 277/96 לב נ' דשנים וחומרים כימיים בע"מ, 29.4.96, פורסם בנבו) לבין זכותו של הנתבע להתגונן כיאות נגד התביעה הנזיקית שהוגשה נגדו. כך, בית המשפט לא כופה על התובע לעמוד לבדיקה רפואית והוא רשאי לסרב לכך. אלא שסירוב כזה עלול לגרור אחריו את הסנקציה העולה מתוך הוראות התקנה – בעל דין שלא נענה לדרישה לעמוד לבדיקה רפואית מטעם בעל הדין האחר, או שלא נענה במידה מספקת, ואי ההיענות הייתה ללא הצדק סביר, לא יזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לעניין הנדון. אי הענות כלל או במידה מספקת תבחן על פי סבירותה . באשר לשאלה מהו אותו "הצדק סביר" שיגן על המסרב מהפעלת הסנקציה כלפיו נקבע בפסיקה כי " בחינת הסבירות בסירוב המבקש תעשה באופן משולב אוביקטיבי וסוביקטיבי כאחד. אוביקטיבי במובן זה שהסירוב יתקבל על דעת האדם הסביר וסוביקטיבי במובן זה שנבחנת בו התנהגותו של האדם הסביר במצבו של הנפגע, כשהנטיה היא להקל עם הנפגע..." (ראו רע"א (מרכז) 52615-12-16 פלוני נ' אתי תיא 2011 בע"מ , 24.1.2017. הדברים נכתבו אומנם ביחס לתקנה 137(ב) לתקנות הקודמות אך הם נכונים גם ביחס להוראה המקבילה בתקנה 93(ב) לפי נוסחה דהיום).
ולענייננו אנו – יישום הסנקציה הקבועה בבהוראת תקנה 93(ב) על ענייננו מעלה קושי. אכן, ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 11.5.2022, קבע מפורשות כי על המבקש לשלם את מלוא שכר טרחתה של ד"ר בר, המומחית החדשה שמונתה, לצורך הכנת חוו"ד וזאת "בתוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו" – ואין חולק שהדבר לא בוצע ע"י המבקש. האם היה למבקש "הצדק סביר" שמנע ממנו לעשות כן? בהינתן שהמבקש היה באותה העת מאחורי סורג ובריח והתנהלותו מול המומחית נעשתה על-ידי באת כוחו, ובהינתן התכתובת שצירפה באת כוח המבקש עם המומחית מיום 21.7.2022 במסגרתה אישרה ד"ר בר כי ב"כ המבקש פנתה אליה מספר פעמים לצורך הסדרת שכר טרחתה וכי היא אמרה לה שרק לאחר שיתקבל כל החומר הרפואי תוכל לתת הצעת מחיר ( התכתובת צורפה כנספח י"א לבר"ע וצורפה כחלק מהבקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש לביהמ"ש קמא) סבורני שהתשובה לכך חיובית. המבקש מעולם לא סירב לשלם את שכר טרחת המומחית ד"ר בר. אכן, ב"כ המבקש השתהתה במשך 30 ימים בקידום עבודתה של ד"ר בר (לאחר שלפניית ד"ר בר מיום 18.5.2022 בדרישה לקבלת מסמכים השיבה רק ביום 19.6.2022 ובעקבות הבקשה שהגישה המשיבה לביהמ"ש קמא). אכן, ב"כ המבקש שגתה בכך שלא פעלה להגשת בקשה לביהמ"ש קמא לקבלת ארכת מועד ליישום החלטתו מיום 11.5.2022 (בשעה שביהמ"ש קמא קצב למבקש לשלם את שכר טרחת המומחית ד"ר בר בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה ועת המומחית ד"ר בר באותו השלב לא הסכימה עדיין לתת הצעת מחיר). מחדלים אלו הביאו בהכרח להתארכות ההליך המתנהל בביהמ"ש קמא וכפועל יוצא מכך לעינוי דין למשיבה, נפגעת עבירת מין שביצע כלפיה המבקש. ב"כ המבקש תלתה את ההסבר למחדל זה באירוע טראומתי שעברה לטענתה "לאחרונה", במסגרתו נשרף ביתה ושבעקבותיו "לא התפנתה להשיב למייל של המומחית ולמעשה כמעט ולא עבדה במשך כמה שבועות". דרישת ב"כ המשיב לקבלת הסבר נוסף לאותם טעמים אישיים שמנעו מב"כ המבקש לפעול מול המומחית, כמו גם החלטות ביהמ"ש קמא בעניין – נענו בסירוב מצד ב"כ המבקש, לפחות בשלב הראשון ועד שהגישה בקשתה לעיון חוזר. איני סבור שמתן הסברים יותר ברורים מטעם ב"כ המבקשת בעניין – באשר למועד המדויק בו אירעה השריפה הנטענת והאם מאותו המועד ועד ליום 19.6.2022 אכן צמצמה את עבודתה כטענתה – הן דרישות מופרזות, חצופות, שפוגעות בזכותה לפרטיות, כטענתה. ב"כ המבקש היא שבחרה להישען על טעמיה האישיים כהצדק למחדל ועל כן היה עליה להוכיח טענתה בעניין הזה. אציין, שגם לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור הצעתי לב"כ המבקש לבוא בדברים עם ב"כ המשיב ולספק הסברים בעניין (כשב"כ המשיב בהגינותו ציין כי ככל שיסופקו הסברים ישקול להסכים לקבלת בקשת רשות הערעור). מתכתובת שהתקיימה בין הצדדים ושצורפה לתגובת המשיב לבר"ע עולה כי ב"כ המבקש לא השכילה לעשות כן. בנסיבות אלו אני סבור כי לא היה מקום להפעלת הסנקציה הקבועה בסעיף 93(ב) לתקנות כלפי המבקש, סנקציה שהיא בעלת משמעות קשה מאוד לניהול הגנתו – אך ב"כ המבקש לא תוכל לצאת פטורה בלא כלום בהתנהלותה שבאה לידי ביטוי בעיכוב ההליך המשפטי ובסירובה לספק הסברים מספקים לאותה התנהלות. הדבר יבוא לידי ביטוי בחיובה בהוצאות אישיות לטובת המשיבה. חיובו של עורך דין בהוצאות אישיות נחוץ לעיתים לשם הטלת מרות ומשמעת ( ראו בג"ץ 6887/07 ארנון נ' בית הדין האזורי לעבודה, פסקה 5, 16.4.2008) ובפסיקה הובעה גם הדעה כי כלי זה נועד גם לשפות את בעלי הדין על הוצאות שנגרמו להם בשל התנהלותו של עורך הדין ( בג"ץ 357/64 רקביץ נ' פקיד השומה גוש דן, פ"ד יח(4) 729, בעמ' 741-742) . בכך ניתן ביטוי לתפישה, כי לעיתים לא יהא זה ראוי שבעל הדין יישא בעלויות הנובעות מהתנהלות בעייתית של בא כוחו (ראו בג"ץ 357/64, שם בעמ' 738; ע"א 46/60 יולזרי נ' נבון, פ"ד יד 2199, 2206 ( 1960). יצוין כי הכלל המתיר חיוב בא כוח בהוצאות אישיות, בנסיבות המיוחדות שלטעמי התקיימו במקרה דנן, מעוגן כיום בתקנה 151(ג) לתקנות.
סוף דבר
הערעור מתקבל. החלטות בית המשפט קמא מהימים 18.7.2022 ו- 24.7.2022 מבוטלות.
באת כוח המבקש תישא בהוצאות אישיות לטובת המשיבה בסך של 3,000 ₪.
לאור התוצאה והנסיבות שפורטו לעיל, לא נפסקות הוצאות לטובת המבקש בגין קבלת הערעור.
העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות באת כוחו.
מתיר פרסום פסק-הדין במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"ג, 02 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
