בימ"ש לענייני משפחה חיפה, השופט טל פפרני: בערעור על החלטת רשמת הוצל"פ בגדרה נדחתה טענת פרעתי (ע"ר 11675-08-21)

1. לפני ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצל"פ בקריות, פזית גלעדי אליהו, מיום 19/7/21 בתיק הוצל"פ [קריות] 510812-01-21 בגדרה נדחתה בקשת המערער בטענת פרעתי.

טענות המערער בתמצית:

1. המערער אביה של המשיבה [בגירה ילידת 1997]. בין המערער לאמה של המשיבה , נחתם הסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בחיפה ביום 16/3/2000 [להלן: "הסכם הגירושין"]. בפרק "מזונות הילדה" הוסדרו כלל הנושאים הכרוכים בתשלום המזונות, לרבות סעיף 10 בו נקבע: "הבעל מתחייב לפתוח חשבון חסכון בסך 250 ₪ [מאתיים חמישים ₪] לחודש צמוד למדד, עד הגיע הילדה לגיל 18 שנה.". ביום 17/1/2021 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ כנגד המערער, זאת לצורך אכיפת הוראות סעיף 10 להסכם הגירושין.
2. המערער טוען כי בינו לבין המשיבה אין יריבות, היא אינה צד להתחייבות בינו לבין אמה, אין הוראה מפורשת בהסכם כי היא "נהנית" מהכספים או כי הכספים אמורים לשמש לטובתה. אמה של המשיבה, התעלמה משך שנים רבות הזניחה ולא דרשה את הכספים מכח סעיף 10 הנ"ל, ועקב כך, בוטלה למעשה ההתחייבות. המערער העלה את טענותיו במסגרת הליך ההוצל"פ, וזאת גם במסגרת דיון הוכחות שהתקיים, אך טענותיו נדחו ומכאן הערעור.
3. לשיטתו, טעתה הרשמת קמא בכך שחרגה מסמכותה עת פרשה את הוראות ההסכם באופן שבו המשיבה היא זו הזכאית לדרוש את הכספים. עוד טוען כי שגתה הרשמת שעה שפירשה את "כוונת הצדדים". לטענתו, תפקידו של רשם ההוצל"פ להוציא לפועל את האמור בפסק הדין ללא הוספה או השמטה. מוסיף המערער וטוען כי שגתה הרשמת קמא בכך שקבעה כי מדובר בהוראות בהסכם אותן יש לבצע ע"פ הוראות ס' 34 לחוק החוזים, שכן פרטי המוטבים בסעיף חסרים ועליהם להיות ברורים כמו גם הוראות החיוב, אשר חסרות גם הוראות נוספות לרבות למי מיועדים הכספים, מתי והיכן יופקדו הכספים ועוד. עוד טוען המערער כי אמה של המשיבה כלל לא יידעה אותה בדבר זכאותה לכספים ולא פעלה לגבייתם ולפיכך, מחלה על התחייבות זו ואין מקום לאכיפתה. בנוסף, בהחלטת הרשמת קמא, אין התייחסות לטענות נוספות כולל שיהוי, בטלות מחמת חוסר מעש, מחילה, ויתור, זאת למרות שטענות אלו נטענו על ידי המערער כבר בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בשנת 2017. טעות נוספת בהחלטה, מוצא המערער בעובדה כי הרשמת דחתה את טענותיו לקיזוז סכומים אותם שילם למשיבה מהלך השנים, וכן כי מדובר "ברשת ביטחון" לתשלום דמי המזונות. המערער ביקש לקיים דיון נוסף, אך בקשתו נדחתה, ולכן אין לייחס לחובתו את אי הזמנת אמה של המשיבה לחקירה. המערער מוסיף וטוען כי שגתה הרשמת קמא שעה שסיווגה את החוב ככספי ולא כחוב מזונות, זאת למרות שהוראות סעיף 10 באו תחת פרק המזונות.

טענות המשיבה בתמצית:

1. המשיבה נאחזת בהחלטת כבוד הרשמת קמא וסבורה כי דין הערעור להידחות. המשיבה מפנה להוראות הסכם הגירושין בהן הובהר כי מדובר בחיובים הדדים ומשלימים, כי על הצדדים לעשות כל הדרוש לשם ביצוע הוראות ההסכם, וכי הצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי ובהבנה. המשיבה מפנה להליך קודם בין הצדדים בתיק 39429-05-15 ולדיון שהתקיים ביום 16/2/17, בו נכחו המערער, המשיבה, ואמה של המשיבה. באותו דיון הוברר כי המשיבה עומדת על זכויותיה לפי ס' 10 להסכם ולפיכך אין מקום לטענה בדבר ויתור מחילה שינוי וכו', וזאת גם מצד המשיבה וגם מצד אמה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מעת שניתן פסק דין למזונותיה של המשיבה בעת בגרותה, ברור כי אין מדובר בחוב מזונות. המשיבה מפנה לעובדה כי החלטת כבוד הרשמת קמא ניתנה לאחר שמיעת ראיות וחקירות עדים, ומוסיפה כי הוראות ס' 19 לחוק ההוצל"פ מקנה לרשם סמכות שיפוטית לדון ולהכריע בשאלה האם החייב מילא אחר פסק הדין...., ולצורך כך, רשאית היתה הרשמת קמא לבחון ולהתחקות אחר כוונת הצדדים.
2. המשיבה מתנגדת לפרשנות אותה מציע המערער להוראות ס' 10 להסכם הגירושין, ולדבריה, טענותיו של המערער במישור זה סותרות ומנוגדות. לדבריה, פרשנות הסעיף ברורה ופשוטה ומביאה למסקנה כי מדובר בכספים שנועדו לטובתה ובצדק דחתה הרשמת קמא את הפרשנות המוצעת על ידו. המשיבה טוענת כי יש לדחות את טענת הקיזוז משום שזו לא נטענה במסגרת ההליך קמא.
3. במסגרת ההסדר הדיוני, בהתאם להחלטה מיום 5/8/21, הגישו הצדדים סיכומיהם, וכעת נדרשת הכרעה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק, ושקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו טעמי.
2. עיינתי בהחלטת הרשמת קמא, ומדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, הנשענת כל כלל החומר המצוי בתיק, כולל שמיעת הצדדים בעצמם.
3. כבוד הרשמת קמא, שמעה את הצדדים, התרשמה מטענותיהם, והעדיפה את גרסת המשיבה על פני גרסת המערער, תוך התייחסות לעובדה כי המערער בחר שלא לספק גרסה עובדתית חד משמעית, ביחס לכוונת מנסחי ההסכם להוראות סעיף 10 בהסכם הגירושין. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית להוציא מקרים חריגים שבהם נפלו פגמים מהותיים בהחלטה היורדים לשורשם של דברים (ר' למשל, ע"א 8557/06 עיריית פתח תקווה נ' חב' אולימפיה בניה השקעות ופיתוח (1994) בע"מ, [פורסם במאגרים המקוונים).
4. אינני מקבל את טענת המערער בדבר בעדר יריבות. עיון בהוראות סעיף 10 להסכם הגירושין, מעלה כי מדובר בסעיף פשוט וברור, אשר מופיע פעמים רבות בהסכמי גירושין. עיינתי בחקירתו של המערער בדיון מיום 3/5/21, וקיים קושי לקבל את הסבריו. כפי שציינה הרשמת קמא, ובצדק, המערער אינו נותן הסבר ללשון הסעיף אלא רק מנסה להבנות מהחוסרים הקיימים בו לדבריו. כך למשל, נניח ונקבל את הטענה כי המשיבה אינה המוטבת לכספים, נשאלת השאלה, מדוע המערער לא קיים את התחייבותו ע"פ ההסכם, לא פתח חשבון חסכון ולא הפקיד את הכספים?? [עמ' 2 באמצע]. כאשר נשאל המערער מדוע לא פתח חשבון כאמור, השיב: "כי לא אמרו לי...." אין זו תשובה שניתן לקבלה, וטוב אילולא נאמרה. נראה כי המשיב מנסה להתחמק מלקיים אחר התחייבות ברורה שניתנה על ידו כחלק מהסכם גירושין כולל. בנוסף, יש לזכור כי אמה של המשיבה פנתה ראשונה וביקשה לפתוח תיק הוצל"פ לאכיפת הוראות הסעיף, ונדחתה מהטעם כי היא אינה המוטבת ע"פ הסעיף. ככל ותתקבל טענת המערער, משמעות הדבר למעשה, כי מדובר בהוראה בהסכם שלא נועדה לטובתו של איש, ואינני סבור כי יש מקום לקבל פרשנות זו.
5. מקובלת עלי קביעת כבוד הרשמת קמא לפי מדובר בסעיף בהסכם שתכליתו חיוב כספי שנעשה לטובת אדם שלישי ושאין מדובר בחוב מזונות. סוגית הפרשנות הראויה של חוזים נדונה לעומקה בבתי המשפט החל מפרשת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט (2) 265 ועד להלכה בד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

בפרשת ארגון מגדלי ירקות נקבע:

"ברי איפוא, כי השיקול העיקרי שצריך לעמוד ביסוד פעולתם של דיני החוזים הוא קידום האוטונומיה של הצדדים המתקשרים בחוזה. כדי להתחקות אחר כוונתם ולקדם את את תועלתם, על בית המשפט להתחשב בכל מקור רלוואנטי, לא רק בלשון שנקטו הצדדים, אלא גם באילו נסיבות נערך החוזה [...] יחד עם זאת כפי שציינו חברי, ראוי בעיני להדגיש, כי מאחר ובידי הפרשן, הם בתי המשפט, כלי פרשני ניכר, שבאמצעותו עליו להגיע להבנת אומד דעת הצדדים לחוזה, יש לנהוג בחיפוש אחר אומד דעתם הסוביקטיבי של הצדדים בזהירות מירבית ותוך ניסיון לרדת לסוף דעתם. לשם כך על הפרשן לבדוק בציציות את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות באופן רציף ולנהוג במקצועיות ובזהירות בהתבסס על מכלול הממצאים".

בד"נ 2045/05 הנ"ל, נאמר ע"י כב' השופט ריבלין:

"החוזה הכתוב הוא פרק חשוב – לעיתים החשוב ביותר – בסיפור. אולם השופט אינו יכול להסתפק בבחינת מילותיו של החוזה".

בתיקון מס' 2 לחוק החוזים נקבע:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

1. בברע"א 3961/10 קבע כב' השופט ריבלין כי גם לאחר תיקון 2 לחוק החוזים: "יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית באמצעות לשון החוזה ונסיבותיו".
2. בע"א 3894/11 דלק- חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (פורסם במאגרים המקוונים), קבע כב' השופט ג'ובראן, כי השיקול העיקרי שצריך לעמוד ביסוד פעולתם של דיני החוזים הוא קידום האוטונומיה של הצדדים המתקשרים בחוזה, כדי להתחקות אחר כוונתם ולקדם את תועלתם, על ביהמ"ש להתחשב בכל מקור רלוונטי, לא רק בלשון שנקטו הצדדים, אלא גם באילו נסיבות נערך החוזה. המסקנה מן האמור לעיל כי על ביהמ"ש לפרש את ההסכם לבחון את אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף של הצדדים.
3. אינני מקבל את טענות המערער ביחס לסמכותה של הרשמת קמא לפרש את הוראות ההסכם. לעניין זה אפנה לדבריו של כב' הש' ג'ובראן בעניין רע"א 3149/06 בית מימון [פורסם במאגרים המקוונים], כדלקמן:

"....ראש ההוצאה לפועל מוסמך לבדוק האם ההסכם שנכרת אחרי פסק-הדין נמצא בגדר סמכותו אם לאו. לשם כך הוא נזקק, ברמה מסוימת, לפרשנותו של ההסכם.

"טענת החייב לפיה נכרת והופר בין הצדדים הסכם מאוחר לפסק הדין, איננה מילת קסם שעל-פיה יפסיק ראש ההוצאה לפועל בכל מקרה את הדיון בטענת פרעתי. ועל ראש ההוצאה לפועל לבדוק שני תנאים: (1) האם פסק הדין חדל מלהתקיים על-פי ההסכם הנטען; (2) האם מתעוררת טענה שההסכם הופר. וכאשר מתמלאים שני תנאים אלה לא ידון ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי, והצדדים יופנו לבית-המשפט על מנת שיברר אם ההסכם קוים או הופר. אולם כאשר ברור שההסכם שנכרת לאחר פסק-הדין לא ביטל את פסק-הדין ולא בא במקומו- אין מניעה להמשיך ולדון בטענת פרעתי בפני ראש ההוצאה לפועל" (דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (תל-אביב,2006) 193).

"אינני מוצא טעם בקביעה, כי מעמדו של ראש ההוצאה לפועל איננו מאפשר לו לבחון את גדרי סמכותו שלו. כל ערכאה והליך שיפוטיים נדרשים לפרשנות מינימאלית, אשר תבחן באם יש לה כלל סמכות לדון בעניין. אם לא נאמר כך, הרי שנעמוד מול שוקת שבורה, בו תיאלץ לעסוק ערכאת השיפוט העליונה שוב ושוב בדברים אשר מלכתחילה נועדו לערכאות נמוכות יותר. דבר זה נכון הוא, בזהירות הראויה, גם כאשר מדובר בערכאה בעלת סמכות שיפוטית מצומצמת כראש ההוצאה לפועל. חזקה על ראש ההוצאה לפועל שיקפיד שלא לצאת מהתחום שנקבע לו בחוק, אך לשם ביקורת על פרשנותו והחלטתו, קיימת ערכאת ערעור וערעור נוסף ברשות.

1. במקרה לפנינו, דומני כי הרשמת קמא פעלה ופירשה את הוראות ההסכם במידה הנכונה, בתוך מתחם סמכותה וע"פ שיקול דעתה, ופרשנותה נכונה ותואמת את הוראות הסכם הגירושין ואת כוונת הצדדים.
2. צודקת כבוד הרשמת קמא, ויש להביא בחשבון את העובדה כי המערער לא זימן לעדות את אמה של המשיבה שהיתה שותפה לניסוח ההסכם, מכירה ויודעת מה היתה כוונת הצדדים, כך לדברי המערער עצמו. הלכה פסוקה היא, שהימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוואנטית מובילה למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה. על-כן ההימנעות מזימונה של האם לעדות, מחזקת את גרסת המשיבה (ראה למשל: ע"פ 437/82 פורסם במאגרים המקוונים).
3. לנוכח כלל האמור, הערעור נדחה.
4. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. מדובר בהוצאות על הצד הנמוך, וזאת לנוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים והסכמתם להגשת סיכומים בכתב.
5. פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ב, 28 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.