בימ"ש המחוזי ירושלים, השופט אביגדור דורות: פס"ד בבקשת מנהל של שתי חברות בפירוק לחייב את מנהלי החברות בתשלום חובות החברות למספר נושים (פר"ק 12115-12-16)

בקשה מס' 12

פסק דין זה עוסק בבקשת עו"ד אברהם משה סגל (להלן: "המנהל המיוחד") לחייב את הגב' היאם קרש ומר עווד סעיד (להלן: "המשיבים") בתשלום חובות החברות שבפירוק וזאת בהתאם לסעיפים 374-373 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה").

העובדות הדרושות לעניין

1. אתאר להלן בקצרה את הרקע להליכים דנן, כפי שעלה גם בבקשה מס' 69, שהוכרעה במסגרת החלטתי מיום 13.4.22.
2. ביום 6.12.16 הגיש עובד לשעבר של פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ (להלן:"פטרא הוטל") בקשת פירוק בעקבות קבלת מכתב פיטורים. באותו מועד הוגשה גם בקשת פירוק של אלפטרא אירוח תיירים בע"מ (להלן: "אלפטרא") ע"י עובד אחר. יש לציין כי המנהל המיוחד טוען כי הבקשות דנן הוגשו באופן מתוזמן על-ידי אותו עורך דין (עוה"ד מוחמד יונס), שהוא במקרה גם עוה"ד ורו"ח של חברת אורחי פרחי אלפטרא בע"מ (להלן: "המשיבה 3").
3. ביום 23.2.17 התקיים דיון בבקשת הפירוק של פטרא הוטל (פר"ק 12115-12-16) ובסופו ניתן צו פירוק (ע"י כב' השופט ד' מינץ) ועו"ד אברהם משה סגל התמנה כמנהל מיוחד. עו"ד סגל טען בדיון כי הוא ייצג בעבר עובד שעבד בחברת פטרא הוטל וכי חברה זו וחברת אלפטרא הן "אותה גברת בשינוי אדרת". מטעם עיריית ירושלים נטען בדיון כי חברת פטרא הוטל חייבת ארנונה בסכום העולה על 4 מיליון שקלים וכי העירייה תומכת בבקשת הפירוק. ב"כ הכנ"ר טענה בדיון כי נוכח הטענות בדבר חשש להברחת נכסים, יש צורך במינוי מנהל מיוחד שיתחקה אחר הפעילות והנכסים של החברה.
4. באותו מועד התקיים גם דיון בבקשת הפירוק של אלפטרא (פר"ק 12145-12-16) ובסופו ניתן צו פירוק (ע"י כב' השופט ד' מינץ) ועו"ד אברהם משה סגל התמנה כמנהל מיוחד. עיריית ירושלים טענה בדיון כי חוב הארנונה של חברה זו עומד על למעלה מ-160,000 ₪.
5. ביום 23.6.18 הגיש המנהל המיוחד את הבקשה דנן בהתאם לסעיפים 373, 374 לפקודה. בקשה זו סומנה כבקשה מס' 12 בתיק פר"ק 12115-12-16 . לטענת המנהל המיוחד, המשיבים 2 ו-3 (היאם קרש ועווד סעיד) עסקו באופן שיטתי בהברחת נכסי החברות שבפירוק (זכויות ההפעלה של מלון פטרא בעיר העתיקה בירושלים וזכויות ההפעלה של אכסניית פאלם, בשכונת מוסררה בירושלים), תחילה מחב' פטרא הוטל לחב' אלפטרא ולאחר מכן, מחברת אלפטרא אל המשיבה 3. בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבים ו -2 יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות החברות וכן לכפות על משיבים אלה את "החזרת הכסף או הנכס... בשיעור שייראה לבית המשפט או לכפות עליהם תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיהם".
6. בהמשך להגשת הבקשה, שהייתה מצומצמת בהגשתה, במהלך חקירה שביצע המנהל המיוחד, בהמשך לאמור, התגלתה תמונה רחבה יותר, אשר לדעת המנהל המיוחד לא הותירה ספק כי המשיבים פעלו על מנת להבריח את פעילות החברות וכספים מפעילות החברות באופן נרחב אשר מצדיק לפעול כנגדם כמבוקש במסגרת בקשה מס' 12.
7. מצב דברים זה, הביא לכך שהמנהל המיוחד ביקש להזמין את המשיבים לחקירה וכן, דרש מהם להמציא מסמכים אלא שהם לא פעלו בהתאם לבקשותיו ובסופו של דבר, התקיימה חקירה של המשיבים במסגרת ההליך דנן (בדיון מיום 20.9.18 נחקרה המשיבה 1 ובדיון מיום 2.12.18 נחקר המשיב 2).
8. אציין כי הגעת המשיבים לבית המשפט לחקירתם לוותה בדחיות רבות ולא מוסברות באופן ראוי (בקשר לכך, ראו החלטותיי מ-21.3.18 ומ-25.7.18).
9. בהמשך לכל האמור, המשיבים נחקרו על תצהיריהם. במסגרת החקירות, הגיש המנהל המיוחד מסמכים רבים, אשר לא הוגשו במסגרת הבקשה או במסגרת אחרת, ואשר לטענתו, יש בהם בכדי להוכיח את טענותיו בנוגע לבקשה. מאידך, המשיבים לא התנגדו להגשת המסמכים בזמן אמת וטענו בקשר להתנגדותם להגשת המסמכים רק במסגרת סיכומיהם.
10. יש לציין כי המשיבה 3 צורפה לבקשה בשלב מאוחר יותר וזאת בשל העברת הפעילות אליה, אך הבקשה לחיוב אישי לא תוקנה בהתאם. ביום 13.4.22, ניתנה החלטה בבקשה לביטול הענקה (בקשה מס' 69) ובמסגרתה דחיתי את בקשת המנהל המיוחד בקשר לכך.
11. עוד אציין כי המשיבים 2-1 הציעו למנהל המיוחד לשלם סך של 1.5 מיליון שקלים על מנת לסגור את הליכי הפירוק (וראו הצעתם מיום 27.6.19). אלא שהצעה זו לא הבשילה לכדי הסכם כולל ונראה כי הצעה זו נעשתה כמוצא אחרון, בטרם נחקרו המשיבים 2-1 על-ידי המנהל המיוחד.

הצדדים

1. כלל הצדדים הרלוונטים להליך דנן, קשורים לניהול והפעלה של מלון פטרא שנמצא בשער יפו בעיר העתיקה בירושלים (להלן – "המלון") ואכסניית פלאם אשר נמצאת ברח' הנביאים 6, בירושלים (להלן: "האכסניה").
2. פטרא הוטל, נוסדה בשנת 1999 והיא הראשונה שהפעילה וניהלה את המלון. פטרא הוטל צברה עד ליום 23.5.10 חובות מצטברים בסך כולל של 4.5 מיליון שקלים (בהתאם לתביעות החוב שהוגשו עד כה).
3. אלפטרא נוסדה ביום 23.5.10 (ביום סיום פעילותה של חברת פטרא הוטל) והיא פעלה להפעלת המלון עד לשנת 2013. חובותיה המצטברים של חברת אלפטרא עומדים, נכון למועד הגשת הבקשה, על סך של 800 אלף שקלים.
4. החברות הנ"ל פעלו כעין חברות מראה אשר הפעילות היחידה שלהם הייתה הפעלת המלון והאכסניה.
5. המשיבה 3 הוקמה ביום 17.4.13 והיא מפעילה ומנהלת את המלון מאז. לטענת המנהל המיוחד, פעילות הפעלת המלון הוברחה אליה מהחברות הנ"ל בעקבות החובות הכבדים שנצברו בהן (בשרשור).
6. המשיבה 1 היא בעלת מניות ודירקטורית בחברת פטרא הוטל, והיא גם בעלת מניות יחידה ודירקטורית במשיבה 3.
7. המשיב 2 הוא בעל מניות ודירקטור בחברת אלפטרא והוא אביו של חזאם, מי שהגיש את בקשת הפירוק הראשונית נגד חברת פטרא הוטל. המשיב 2 גם ניהל את המלון בזמנים הרלוונטיים לבקשה (ראו בקשר לכך: פרוטוקול מיום 20.9.18, ע' 9, ש' 24-21; פרוטוקל מיום 2.12.18, ע' 9, ש' 23-20).

בקשת המנהל המיוחד וטענותיו

1. בקשת המנהל המיוחד הוגשה כאמור, בהמשך למתן צו הפירוק ועל דעתו של הכונס הרשמי (וראו בקשר לכך בקשת הכונס הרשמי מיום 25.6.18).
2. ביום 26.3.18 הגיש המנהל המיוחד את הבקשה דנן, בהתאם לסעיפים 373, 374 לפקודה (בקשה מס' 12 בתיק פר"ק 12115-12-16). לטענת המנהל המיוחד, המשיבים (היאם קרש ועווד סעיד) עסקו באופן שיטתי בהברחת נכסי החברות שבפירוק (זכויות ההפעלה של מלון פטרא וזכויות ההפעלה של אכסניית פאלם), תחילה מחב' פטרא הוטל לחב' אלפטרא ולאחר מכן, מחברת אלפטרא אל המשיבה 3 (אורחי פרחי אלפטרא בע"מ). בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבים יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות פטרא הוטל וכן לכפות על משיבים אלה את "החזרת הכסף או הנכס... בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליהם תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיהם".
3. בבקשה למתן הוראות טען המנהל המיוחד כי הוגשו לו (עד למועד הגשת בקשתו) בקשר עם חב' פטרא הוטל תביעות חוב בסכום מצטבר הגבוה מ-4.5 מיליון שקלים על ידי עיריית ירושלים (תביעת חוב על סך 4.5 מיליון שקלים) ועל ידי מס הכנסה (תביעת חוב בסכום של 22,100 ₪). בהקשר של סעיף 373 לפקודת החברות צוין בבקשה כי המשיבים ביצעו העדפת נושים אסורה תוך תשלום של כ-100,000 ₪ לבנו של המשיב 2 (חאזם סעיד). בהקשר של סעיף 374 לפקודת החברות נטען בבקשה כי במהלך הליך הפירוק, הועברו כספים לידי בנו של המשיב 2 ללא ידיעת המנהל המיוחד, הכנ"ר ובית המשפט (כפי שעוד יתואר להלן). יוער כי בנו של המשיב 2 הוא שהגיש את בקשת הפירוק בתיק פר"ק 12115-12-16.
4. המנהל המיוחד טוען כי מאז שהחלו הליכי הפירוק המשיבים עושים כל שבאפשרותם לחמוק מלמסור לו את מלוא המידע הקשור בחברות וכי על אף ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים, המשיבים אינם משתפים פעולה באופן מספק ואף מעבר לכך. לטענת המנהל המיוחד, הדבר בא לידי ביטוי באופן משמעותי וברור כאשר בחודש מרץ 2018, הוגשה לבית המשפט בקשה בשמה של אלפטרא ושל בנו של המשיב 2, אשר במסגרתה נטען כי אלפטרא ובנו של המשיב הסדירו ביניהם את המחלוקות ושולם לו סך של 109,228 שקלים בקשר לכך. תשלום זה בוצע כאשר כלל הליכי הפירוק נמצאים פתוחים וללא היתר או הודעה מוקדמת לבית המשפט או למנהל המיוחד, כאמור לעיל.
5. המנהל המיוחד מתאר כי בעקבות ההודעה הנ"ל הוא מצא לנכון להגיש את בקשה מספר 12, אשר במסגרתה התבקש בית המשפט לפעול כנגד המשיבים בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודה, כמפורט לעיל.
6. במסגרת הבקשה והסיכומים פרט המנהל המיוחד את השתלשלות העניינים העובדתית שהביאה אותנו עד הלום ומחזקת בצורה משמעותית את החשדות שעלו כנגד המשיבים בקשר להברחת נכסי החברה והפעילות שלה. התנהלות המשיבים כללה, בין היתר, סירוב למסירת מסמכים, אי שיתוף פעולה עם המנהל המיוחד והתחמקות מהגעה לדיונים. הדברים עלו גם במסגרת החלטותיי הנ"ל.
7. המנהל המיוחד טען כי חקירותיהם של המשיבים רק חיזקו את החשדות שעלו בנוגע להברחת הנכסים וכי אין לתת אמון במשיבים ובהתחמקויותיהם במסגרת חקירתם.
8. המנהל המיוחד גם טען כי מבנה הבעלות והעברת נכסי החברות בין החברות השונות שהוקמו, מועדי הקמת החברות השונות, והפעילות שהועברה אליהן מביאים למסקנה הברורה כי המשיבים פעלו על מנת להבריח את נכסי החברות ולרמות את נושי החברה.
9. עוד טען המנהל המיוחד כי פעולותיהם של המשיבים מהוות העדפת נושים וכי ברור כי בוצעו מהלכים הנוגדים את הפקודה ואת הדין.
10. לטענת המנהל המיוחד, התנהלות המשיבים בנוגע לחברות הנ"ל מביאה למסקנה כי פעולותיהם עומדות בכל התנאים המצטברים שבסעיפים 373 ו-374 לפקודה.

טענות המשיבים

1. יש לציין כי המשיבים החליפו את הייצוג בהליך דנן. במסגרת זו, טענות רבות עלו לראשונה רק במסגרת סיכומיהם. יש לדבר משקל רב לאור התנהלות המשיבים לאורך ההליך והעובדה שלא שיתפו פעולה באופן מלא וראוי עם המנהל המיוחד.
2. המשיבים טוענים כי המנהל המיוחד משמש כשליח של עמותת עטרת כוהנים המנסה להשתלט על הבנין בו שוכן המלון וכי הליכי הפירוק נועדו לשמש כפלטפורמה בלבד להשתלטות זו.
3. עוד טוענים המשיבים כי הצעתם לשלם את מלוא החובות "המאושרים, הסופיים והחלוטים" אינה מקודמת על-ידי המנהל המיוחד אשר, כאמור, אינו מעוניין בסיום הליכי הפירוק כפי שהציעו המשיבים.
4. המשיבים טוענים כי צירוף המשיבה 3, נעשה תוך נסיון להטעות את בית המשפט, וזאת לאחר שכבר הוכרע (במסגרת בקשה מס' 69) כי המשיבה 3 אינה חלק מהבקשה דנן וזכויות הניהול שהיא מחזיקה אינן ניתנות להשבה.
5. לטענת המשיבים, השינוי שנערך בבקשה מאז הגשתה, מהווה הרחבת חזית אסורה. בתחילה, טען המנהל המיוחד רק בנוגע להעברת כספים נטענת לבנו של המשיב 2 ולאחר מכן, בעקבות "התפתחויות" שהתגלו למנהל המיוחד, הוא מבקש להרחיב את היריעה בסיכומיו ולחייב את המשיבים בכלל חובותיהם של החברות.
6. לטענת המשיבים, הסעד המקסימלי שניתן לחייב בו אותם הוא הסך הנטען כי קיבל בנו של המשיב 2, דהיינו, 109,228 שקלים. המשיבים מתנגדים לבקשת המנהל המיוחד המעודכנת שלא לקצוב את החוב שיוטל על המשיבים במסגרת הבקשה לחיובם בכלל החובות שייקבעו בנוגע לנושים השונים.
7. המשיבים טוענים כי אין קשר סיבתי בין עילות הבקשה ובין סכום החובות של החברות שבפירוק. לטענת המשיבים, עילת הבקשה נולדה לאחר מתן צווי הפירוק וחובות החברה, שכולן נוצרו לפני צווי הפירוק.
8. לגופם של דברים טענו המשיבים כי הבקשה שהוגשה בנוגע לביטול הליכי הפירוק הייתה חתומה על-ידי חאזם, שאינו משיב בענייננו וכי כלל לא הוכח שהוא קיבל לידיו את הכספים הנטענים.
9. לחילופין, המשיבים טענו כי לא הוכח שזכויות ההפעלה והניהול היו בבעלות החברות וכי לא הוכח שזכויות אלה "הוברחו" כפי שנטען על-ידי המנהל המיוחד. המשיבים גם טענו כי המנהל המיוחד לא הצליח להראות במסגרת חקירת העדים כי הם פעלו באופן שנוגד את הוראות הדין והפקודה.
10. בקשר לעדותו של המשיב 2, נטען כי הוצגו בפניו מסמכים רבים שלא הוגשו במועד מוקדם יותר וכי היה בכך טעם לפגם, וכי לא ניתן לצפות שבמסגרת חקירתו יכול היה העד להתייחס ולהשיב לכמות כה גדולה של מוצגים שהוצגו לו.
11. המשיבים טענו כי יש להתעלם ממסמכים וטענות שהוגשו ואשר אינם קבילים משום שמדובר על עדיות שמיעה. בקשר לכך מפרטים המשיבים (במסגרת סעיף 73 לסיכומיהם) רשימה ארוכה של מסמכים שהוגשו ואין להתייחס אליהם. בין היתר, מדובר בהחלטת רשם ההוצל"פ שהוגש כמוצג מב/12, מסמך של מס הכנסה, שהוגש כמוצג מב/5, החלטה של כב' השופטת (בדימוס) מ' אביב, שהוגש כמוצג מב/15 ועוד.
12. המשיבים טענו כי אין מקום להחלת סעיפים 374-373 לפקודה על חובות שנוצרו לאחר הפסקת פעילות החברות.
13. המשיבים הוסיפו וטענו כי חקירתה של המשיבה 1, נעשתה בניגוד לדין וזאת משום שהייתה תלויה ועומדת נגדה באותו הזמן בקשה לחיוב אישי. לטענת המשיבים, המנהל המיוחד פעל על מנת לחקור את המשיבה 1, אשה מבוגרת וחולה, בצורה בלתי סבירה תוך הפעלת לחץ והכבדה לא ראויים.
14. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה משום שהמנהל המיוחד לא שילם אגרה בגין הסעד הכספי שתבע. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים יש מקום לדחות את בקשתו.

עמדת הכנ"ר

1. עמדת הכונס הרשמי הוגשה ביום 20.9.21. במסגרת זו, טען הכנ"ר כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד וכי לאור עובדות המקרה והתנהלות המשיבים 2-1, יש מקום להטיל עליהם חיוב אישי מכוח הוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודה.
2. תגובת הכנ"ר הוגשה עוד בטרם הוכרעה בקשה מספר 69 ובתגובתו טען הכנ"ר כי יש מקום גם לאפשר למנהל המיוחד לקבל לידיו את זכויות ניהול המלון. אלא שבהחלטתי הנ"ל (במסגרת בקשה מס' 69) דחיתי בקשה זו.
3. במכלול האמור, עמדת הכנ"ר תומכת בבקשת המנהל המיוחד כי הוכח שהמשיבים פעלו במרמה על מנת להבריח את נכס החברות (זכויות ההפעלה והניהול של המלון) ביניהן ולאחר מכן למשיבה 3 והכל במטרה לחמוק מתשלום החובות שנצברו לחובת החברות.

דיון והכרעה

1. בהמשך לטענות הצדדים שהובאו בהרחבה לעיל, אבחן את הטענות והראיות שהוגשו מטעם המנהל המיוחד ואכריע לגביהן.
2. טענתנו המרכזית של המנהל המיוחד היא כי המשיבים לא שיתפו פעולה עמו ובעקבות כך הוא נאלץ להגיש את הבקשה כאשר היא חסרה. יתרה מכך, המנהל המיוחד טען כי ככל שהעמיק את החקירה בנוגע להתנהלות המשיבים, כך התגלו עוד ועוד ממצאים אשר חזקו את המסקנה אליה הגיע גם בלעדיהם, בנוגע להחלת סעיפים 373 ו-374 לפקודה.
3. טענות המנהל המיוחד כלפי המשיבים הן חמורות, אך במכלול העניינים הנוגעים להליך דנן, המסקנה המתבקשת היא כי המנהל המיוחד צודק בטענתו זו כלפי המשיבים. ממכלול הראיות שהוגשו על-ידי המנהל המיוחד במסגרת הבקשה וחקירותיהם של המשיבים עולה תמונה ברורה, במסגרתה הוכח כי המשיבים פעלו על מנת להסתיר את המידע המלא מהמנהל המיוחד ולא שיתפו עמו פעולה כנדרש מהם בדין. יתרה מכך, ממכלול המסמכים שהגיש המנהל המיוחד ומחקירותיהם של המשיבים, עולה תמונה ברורה של התנהלות חמורה של המשיבים בקשר לחברות השונות ולהברחת הפעילות.
4. חוסר תום הלב של המשיבים בולט עוד יותר כאשר בוחנים את דרך התנהלותם במסגרת ההליכים דנן. מהגשת בקשת הפירוק על-ידי בנו של המשיב 2, עד העברת הפעילות בין החברות השונות (תוך תזמון של פתיחתם של החברות לצורך קליטת הפעילות), סגירתן הפורמלית והמשך התנהלות חסרת אחריות במסגרת חברות נוספות, והכל כפי שהוכח, להונות את הנושים, מביאה למסקנה קשה כנגד המשיבים.
5. בכל הנוגע לטענות המשיבים כלפי דרך ניהול החקירות על-ידי המנהל המיוחד, במסגרתן חקר את המשיבים – ובמיוחד כאשר חקר את המשיבה 2 – כאשר באותו הזמן הייתה מוגשת נגדה בקשה לחיוב אישי, אין בטענה זו בכדי להושיע אותם. על המשיבים היה להופיע לפני המנהל המיוחד כאשר האחרון הזמין אותם לחקירות במשרדו. העובדה שהמשיבים עשו דין לעצמם ולא הופיעו לחקירה במשרדי המנהל המיוחד ונמנעו מהגשת תצהירים מטעמם (עד מועד מאוחר כמפורט לעיל) מקימה חזקה כי היה להם מה להסתיר וכי יש מקום להזמינם לחקירה כפי שאכן קרה בענייננו (וראו והשוו: ע"א 168/84 משה אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 333 (1986); תנ"ג (כלכלית) 28887-07-12 אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ (30.04.13) ועוד).
6. בעבר, דחיתי את בקשות המשיבים להעביר את המנהל המיוחד מתפקידו. במסגרת פסק דין זה, מתאים להביא את הדברים בהרחבה:
7. ביום 3.3.20, דחיתי את בקשת המשיבים להעביר את המנהל המיוחד מתפקידו (במסגרת בקשה מס' 28). בהחלטתי נכתבו הדברים הבאים, שיובאו בהרחבה כדלקמן:

"... לאחר עיון בבקשה, בתגובות שהוגשו וביתר המסמכים שבתיק זה, המסקנה היא שאין מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט את הנימוקים למסקנה הנ"ל.

8. ראשית, הבקשה הנוכחית (כמו גם הבקשה הקודמת מיום 22.5.18) לא נתמכה בתצהיר. בקשה בכתב שלא צורף לה תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות שנכללו בה, תידחה על הסף (ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ ואח' נ' קופר (11.4.13) פסקה 12; ת.א. (ת"א) 5977-04-16 זאבי נ' שידורי קשת בע"מ (7.4.16) פסקאות 25-30; ע"א (י-ם) 5656/04 אבו סיף נ' אלאהלייה אלמסרייה חב' לביטוח בע"מ (8.3.05) פסקאות 15-16). זאת ועוד. לטענת המבקשת, המנהל המיוחד מייצג צדדים שלישיים הטוענים לזכויות בבית מלון אותו הפעילה החברה. כפי שציין הכנ"ר בתגובתו, היה על המבקשת לצרף את מלוא המסמכים התומכים בטענותיה, דבר שלא נעשה על ידה. לבקשה צורף קטע מכתבה שפורסמה באתר "הארץ" ביום 11.2.20 ממנו היא מנסה ללמוד על ניגוד עניינים כביכול של המנהל המיוחד. כפי שציין המנהל המיוחד בתגובתו, לא ניתן להסתמך על דברים שנכתבו בעתון ולטעון כי דברי אמת הם (בג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון (1994) פסקה 9 לפסק דינו של השופט מ' חשין).

9. שנית, לתמיכה בטענת ניגוד העניינים, נטען כי המנהל המיוחד מייצג צדדים הטוענים לזכויות בנכס בו מצוי המלון, בהסתמך על פסק דינו של בית משפט זה מיום 30.7.17 בת"א 2035-08. מתגובת המנהל המיוחד עולה כי המנהל המיוחד ייצג באותה תובענה חברה בשם Gallow Global Limited אשר רכשה זכויות חכירה לדירות במבנה אחר ("בית מועזמה") ולא את החברה שחכרה את המבנה בו שוכן מלון פטרא, ששמה הוא Berisford Investments Limited, שהינה אחת התובעות בתובענה, אשר התייחסה לזכויות חכירה בשלושה נכסים המצויים בבעלות הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים.

10. שלישית, בבקשה נכללה עתירה להעברת הבקשה לכנ"ר לצורך מתן עמדתו בנוגע לשאלה אם מינוי המנהל המיוחד נעשה בהתאם לחוק והאם שמו של המנהל המיוחד נכלל במאגר המנהלים המיוחדים המומלצים על ידי הכנ"ר. בתגובתו טען הכנ"ר כי עיקר הטענות בדבר ניגוד העניינים של המנהל המיוחד נטענו בדיון שהתקיים ביום 23.2.17. להלן יצוטטו הדברים שנאמרו באותו דיון על ידי עו"ד דוד סגל:

"עו"ד סגל: הגשנו תביעה לבית משפט שלום בירושלים, 25420-09-11, בין הסעדים המתבקשים אנחנו מבקשים דמי שימוש. לגבי קשר בין החברות – אנחנו מתבקשים למנות כמנהלים מיוחדים עו"ד אברהם סגל מתבקש להתמנות למנהל מיוחד ואסביר. בעבר ייצגנו עובד שעבד בחברת פטרה הוטל ובמסגרת ההליכים שפעלנו כנגד החברה וכדי לנסות להוציא ממנה כספים התברר לנו והתברר בהחלטות חלוטות של בית המשפט כי חברת פטרה הוטל וחברת אלפטרא בע"מ זו אותה גברת בשינוי אדרת. יש לי החלטות שקובעות באופן חד משמעי שזה אותה חברה, ניהלנו נגדה הליכים בבתי משפט השונים והצלחנו להוציא מהם למעלה מחצי מיליון ₪, חרף הטענות, עצם הקמת החברות זה דרך להתחמק מהחובות. סכום החוב בהערכה הוא מאות אלפי שקלים. יש לי אישור הפקדה בקופת בהוצל"פ. לנוכח ההתנהלות שלנו מולם הצלחנו להוציא סכומים בעבודה קשה. לכן אנחנו מתבקשים להתמנות עו"ד אברהם סגל כמנהלים מיוחדים והוא גם מברך את בית המשפט להתמנותו לבית משפט עליון" [הטעויות במקור].

באותו דיון נשמעה עמדתה של עירית ירושלים, אשר הינה נושה מהותי, מפי ב"כ:

"עו"ד איתמר שיינין: אני מייצג את עיריית ירושלים. חברת פטרה הוטל ח.פ. 512808205 רשומים נכון להיום חובות ארנונה ע"ס שעולה על 4 מיליון ₪ בגינם ניתנו כבר פסקי דין. אנחנו מצטרפים תומכים בבקשה לפירוק החברה. נבקש לצרף אותנו כצד לתיק באמצעות מזכירות בית המשפט. אין לנו התנגדות שימונה עו"ד אברהם סגל כמנהל מיוחד ומצטרפים כמובן לברכות לבית המשפט." [ההדגשה – אינה במקור].

וזו הייתה עמדתו של הכונס הרשמי:

"עו"ד וידל כהן: הבקשה הוגשה ע"י עובד שהמציא לחברה דרישה לתשלום החוב. ניתנה תעודת השלמה ולפיכך ניתן לתת היום צו פירוק לחברה. נוכח הטענות ששמענו היום בדבר חשש להברחת נכסים, דומה כי יש צורך במינוי מנהל מיוחד שיתחקה אחר הפעילות והנכסים של החברה. אנחנו לא נתנגד למינויו של עו"ד אברהם סגל כמנהל מיוחד". [ההדגשות – אינן במקור].

מדברים אלה עולה כי היה גילוי נאות בעת שהוצע למנות את עו"ד אברהם משה סגל לתפקיד, כי נושים אחרים לא התנגדו למינוי וכי נציגת הכנ"ר לא התנגדה אף היא למינוי. בית המשפט, לאחר שמיעת הדברים, מצא לנכון לאשר את המינוי והחלטתו הפכה לחלוטה לפני זמן רב מאוד.

בכל הנוגע למאגר השמות של בעלי תפקיד מומלצים, מדובר בנוהל שנכנס לתוקף ביום 1.8.18, כשנה וחצי לאחר מינוי בעל התפקיד. עוד ראוי לציין כי בניגוד למצב ששרר במועד המינוי, לפני כניסתו לתוקף של הנוהל, רק בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, שנכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2019, נקבעו הוראות בדבר מינוי נאמן מתוך רשימת נאמנים שתגובש לפי סעיף 37 לחוק, בידי ועדה ציבורית, אשר עד היום טרם סיימה את גיבוש רשימת הנאמנים. המסקנה מכל האמור היא, כי אין בעובדה כי שמו של המנהל המיוחד לא נכלל ברשימת בעלי התפקיד המומלצים בחודש פברואר 2017, כדי להביא לפסילת מינויו.

11. רביעית, הבקשה נגועה בשיהוי רב, הואיל והמבקשת ידעה על מינוי המנהל המיוחד מתחילת ההליך ולכל הפחות מיום 22.6.17 וגם מיום 25.7.17 ומיום 3.8.17, מועדים בהם פנה המנהל המיוחד למבקשת (נספחים לבקשה מס' 18 בפר"ק 12145-12-16).

12. התמונה המצטיירת מהבקשה הנוכחית, כמו גם מן הבקשה הקודמת מיום 22.5.18, היא כי המבקשת מנסה להסיט את מהלך הבקשה לחיובה בחובות החברות מדרכו, במקום להתמודד עם הטענות כלפיה לגופן. המסקנה היא כי לא עלה בידי המבקשת להרים את הנטל הנדרש ממנה לצורך בקשה בלתי שגרתית זו, להדחת המנהל המיוחד מתפקידו".

1. מורת רוחי מטענות המשיבים כנגד המנהל המיוחד עלו גם במסגרת החלטתי מיום 6.7.22 (בקשה מס' 77), בקשר לכך נאמרו הדברים הבאים (בסעיף 16):

"הטענה בדבר שיקולים זרים של המנהל המיוחד הועלתה מטעם המשיבים מספר פעמים ונדחתה. הדבר לא מרתיע את המשיבים מלהעלותה שוב ושוב בכל הזדמנות. ראו לעניין זה את התייחסותי בהחלטה מיום 21.6.22 בתיק עחד"ת 37711-10-21 היאם קרש נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 20. מאותם טעמים, הטענה נדחית גם בבקשה הנוכחית".

1. במכלול הנסיבות, נראה שגם עתה, המשיבים פעלו למחזר את טענותיהם ובחרו להטיל דופי במנהל המיוחד וזאת למרות דחיית טענותיהם בהחלטות קודמות. נדמה כי האמור נועד בכדי לנסות ולהסיט את תשומת הלב מהתנהלותם הקלוקלת בקשר לחברות שבפירוק.
2. יתר מכך, חזקה על המנהל המיוחד כי פעל כזרועו הארוכה של בית המשפט על מנת לקבל את מלוא המידע הרלוונטי לצורך בחינת מצב החברות והתחקה אחרי שרשור החברות בכדי להגיע לחקר האמת. בקשר לכך נאמרו הדברים הבאים בע"א 2907/90 אריאל מיכלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4) 725, 729-728 (להלן: "עניין מיכלמן"):

"ההליך של פירוק חברה, כשהוא מתנהל ע"י בית המשפט, כמוהו ככל הליך שיפוטי, ואם אין הוראת דין הקובעת אחרת, חל על הליך זה הכלל כאמור. לכך יש להוסיף, שבהליכי פירוק יש חשיבות לאיסוף ולגילוי של כל אינפורמציה כדי לאפשר גילוי ומימוש נכסים של החברה שבפירוק... מטרת החקירה לפי סעיף 288 היא לאפשר למפרקים, אשר לעתים קרובות מצויים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר אם יש יסוד להגשת תביעות אלו או אחרות. אכן דרך מקובלת היא, שבית המשפט מעביר את ביצוע החקירה לפי סעיף 288 לפקודה למפרק, ומתפקידו של האחרון לברר ולגייס את כל האינפורמציה האפשרית בחקירה כזו".

1. מהתרשמותי מחקירת המשיבים, פעל המנהל המיוחד באופן מקצועי וללא רבב. אכן, מסמכים רבים הוגשו במסגרת החקירות, מסמכים אשר לא הוגשו באופן מסודר לפני כן, אך מדובר במצב דברים סביר בנסיבות העניין, בו קיים חשש מהותי של נסיונות התחמקות ורמאות שביצעו המשיבים בחברות הנ"ל וכפי שעלה במקרה דנן.
2. בספרו של פרופ' א. פרוקצ'יה, "דיני חברות חדשים בישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה", (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט), בעמודים 630-631 נכתב:

"במצבת נכסים של החברה שבפירוק יכול שתהיינה זכויות מוחזקות או ראויות, שהעילה לקיומן מטושטשת מבחינה עובדתית. חיוני להעניק לבית המשפט כוח לחקור כדין עילות עובדתיות שכאלה, על מנת שאם תמצאנה נכונות, יוכל המפרק לממש את זכויות החברה: לתפוס את נכסיה המוחשיים ולאכוף את חיוביה כנגד צדדים שלישיים. הדין הקיים יוצר שני מסלולים נפרדים לליבונן של עובדות אלה. האחד, החרות בסעיף 288 לפקודה והקרוי (ללא אסמכתא סטטוטורית) "חקירה פרטית", מסמיך את בית המשפט לחייב כל אדם היכול "למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, עסקיה או נכסיה" לבוא ולהעיד בשבועה על הידוע לו. מטרת הסעיף היא ליצור תשתית עובדתית לגיבושן של עילות תביעה מצד החברה... שני הסעיפים האלה ממלאים צורך חיוני באכיפת החיובים המגיעים לחברה".

1. על מטרת סעיף 288 לפקודה עמד הנשיא מ. שמגר, בע"א 3322/92 אברהם פלוק נ. משה זינגל, עו"ד, תקדין עליון, כרך 94(4) 180, 183 בפוסקו:

"בידי המפרק סמכות לזמן לחקירה פומבית נושא משרה או גורמים אחרים, אשר להם ידע על החברה (סעיף 298 לפקודת החברות) או לחקירה פרטית (סעיף 288 לפקודת החברות). מטרתן של חקירות אלה היא ליצור בידי המפרק, הבא אל החברה מן החוץ ואשר אינו מתמצא במצב עסקיה, מנגנון דיוני שיאפשר לו להגיע למידע הנחוץ לו... מגמה זו היא שמכתיבה את הגדרת סוגי האנשים אותם ניתן להזמין לחקירה, הכולל, בחקירה פרטית, כל אדם "היכול לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה"...

1. כבר נקבע בעבר כי סמכויותיו של המנהל המיוחד הן סמכויות רחבות ביותר אשר נקבע לגביהן במסגרת רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט. חברה פיננסית לתעשיה ולמסחר בע"מ (בפירוק), פ"ד מב(4), 573, 576 (המאוזכר בפס"ד פלוק הנ"ל) כי:

"מטרת החקירה היא - בין השאר - לאפשר למפרקים, אשר לעתים קרובות נמצאים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר האם יש יסוד להגשת תובענות אלו או אחרות ואין למנוע מהם את האפשרות לקיים בירור כזה ובלבד שלא הוכח כי מטרת החקירה המבוקשת איננה אלה לסייע למפרקים בניהולה של תובענה קיימת או עתידה."

1. במסגרת פר"ק (מחוזי י-ם) 34287-03-16 עמותת הוועד העולמי למען עניי א"י נ' שוועת עניים ועד הצדקה למען עניי ישראל (10.02.2021) התייחסתי לכלל הקובע כי בית המשפט של פירוק לא ימהר להתערב בהחלטתו של בעל תפקיד (מפרק או מנהל מיוחד) ובית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של בעל תפקיד בשיקול דעתו שלו. בקשר לכך הפנתי לדבריה היפים לענייננו של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בעניין מתחם הביקורת הראוי על החלטות בעל תפקיד (ובאותו מקרה נאמן בפשיטת רגל), בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.10) (פסקאות 15-16):  

"תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת... הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה".

1. בענייננו מצאתי כי המנהל המיוחד פעל כמיטב יכולתו להגיע לחקר האמת. המשיבים, בכך שסירבו להגיע לחקירה אצל המנהל המיוחד פעלו בניגוד לדין, ובמסגרת חקירתם בבית המשפט, עשו ככל האפשר על מנת להקשות על המנהל המיוחד להגיע לחקר האמת. המשיבים לא מסרו למנהל המיוחד מסמכים בסיסיים בנוגע לפעילות החברות, הסכמים, וכל מסמך רלוונטי אחר. המשיבים אף הגדילו ופעלו על מנת להסתיר מידע רלוונטי ובחקירותיהם פעלו להכשיל את עבודתו של המנהל המיוחד.
2. מצאתי לנכון גם לקבוע כי המשיבים לא היו מהימנים עלי בעדויותיהם. הם "שכחו" דברים בסיסיים ולא היססו מלחמוק מלספר את כל הידוע להם. התרשמתי כי המשיבים פעלו על מנת להסתיר את מלוא המידע המצוי באמתחתם וכי המסמכים שהגיש המנהל המיוחד במסגרת חקירותיהם קידמו את ההליך ואת חקר האמת כנדרש בדין.
3. יתרה מכך, מצאתי כי בנסיבות העניין יש לקבל את החומרים שהגיש המנהל המיוחד, שהם תוצרי חקירתו ולקבלם כראיות לתיק בית המשפט. טענות המשיבים כי המנהל המיוחד פעל באופן לקוי דינן להידחות.
4. אוסיף עוד כי התנהלות המשיבים בכל הנוגע להתחמקותם מחקירות המנהל המיוחד ראויה לגינוי. הדברים אף עלו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.3.18 ובעקבותיו ניתנה ההחלטה המורה למשיבה 1 להגיש תצהיר מטעמה ולצרף לתצהיר מסמכים הנוגעים לחברות. עיון בתצהיר שהוגש ביום 23.4.18, מעלה כי הוא נוסח בקיצור, ללא הפירוט הנדרש וללא כלל המסמכים הרלוונטיים. אוסיף עוד כי בקשר לכך נקודת הפתיחה מבחינת המנהל המיוחד הייתה קשה, שכן, המשיבים פעלו על מנת להסתיר את מלוא המידע הרלוונטי ממנו במסגרת החקירות שהתנהלו בבית המשפט.
5. כך, למשל, עלה בחקירת המשיבה 1 שהיא מתחמקת מלענות על שאלות בסיסיות עליהן בבירור היא מכירה את הפרטים (פרוטוקול מיום 20.9.18, ע' 7, ש' 23-18):

"ש. זה נכון שבשנת 1999 את הקמת את חברת פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ

ת. בשנת 1999 היה בעלי חי, עדיין בחיים. אני לא הייתי קשורה לעבודה.

ש. אני אומר לך שאת הקמת את חברת פטרא הוטל ואת היית גם דירקטורית בחברה.

ת. אולי אחרי 1999.

ש. מתי הפכת להיות בעלת מניות.

ת. אולי בשנת 2003. לא זוכרת טוב. לא בטוחה".

ובהמשך לכך (פרוטוקול, שם, ע' 10, ש' 22 – ע' 11, ש' 5):

"ש. אחרי זה בשנת 2010 הקמתם חברה חדשה שקוראים לה אל פטרא אירוח תיירים בע"מ.

ת. אולי.

ש. ואחרי זה בשנת 2013 אתם הקמתם חברה שלישית שקוראים לה אל פטרא אירוח תיירים בע"מ. מכירה את החברה הזאת.

ת. כן. אולי.

ש. מי הבעלים של חברת אורחי פרחי אל פטרא בע"מ.

ת. היא חברה. אין לה בעלים. יש לה פועלים.

ש. מי בעלי המניות של החברה.

ת. לא יודעת.

ש. מי המנהל של החברה.

ת. לא יודעת.

ש. אני אומר לך שהדירקטור והמנהל זה את.

ת. לא".

1. המשיב 2 בחקירתו, גם פעל בדרך דומה למשיבה 1 כאשר לא סיפק את מלוא המידע הידוע לו וענה תשובות מתחמקות, אשר נועדו להתל במנהל המיוחד ובבית המשפט וכל זאת, בנסיון להמשיך ולפעול כפי שפעל בקשר לחברות השונות ולהתחמק מתשלום מלוא החובות לנושים.
2. כך, למשל, ענה המשיב 2 במסגרת חקירתו על שאלות המנהל המיוחד (פרוטוקול מיום 2.12.18, ע' 7, ש' 26 – ע' 8, ש' 11):

"ש. זה נכון שמוחמד יונס הוא הרואה חשבון של החברה שמנהלת את המלון אלפטרא.

ת. עכשיו אני יודע את זה. קודם לא הייתי יודע.

ש. ממתי ידעת שהוא הרואה חשבון של החברה.

ת. אני חושב משנת 2013, כך אני חושב. יכול להיות. יכול להיות גם אחר כך. אני לא יודע. לא זכור לי.

ש. אתה ניהלת משא ומתן עם הבן שלך חאזם בקשר לחובות של החברות כלפיו.

ת. לא.

ש. ואתה בכלל לא דיברת איתו אף פעם על החובות של החברות כלפיו. האם אתה דיברת עם חאזם על חובות של החברות שבפירוק לחזאם.

ת. תשמע מה אני אגיד לך, אני אזכור משהו מלפני חמש שנים? מה אתם אומרים לי אם ואם.

ש. השאלה הייתה האם דיברת איתו על החובות.

ת. לא זכור לי. נשבע שלא זוכר. לא יודע.

ש. האם אתה הגעת עם חאזם לפשרות.

ת. על מה?

ש. האם אתה יודע שחאזם הגיש מסמכים לבית המשפט, או שאתה לא יודע.

ת. אני לא זוכר. אני לא זוכר.

ש. האם חזאם הראה לך מסמכים שהוא הולך להגיש לבית המשפט.

ת. לא זכור לי כלום. אני נשבע באלוהים".

ובהמשך לכך (פרוטוקול, שם, ע' 9, ש' 23-3):

"ש. קרש אומרת שאתה אחראי על כל הניהול של מלון פטרא, האם זה נכון.

ת. לא, אני רק עוזר. היא צריכה משהו, וכל הדברים האלו, אני עוזר לה.

ש. אתה לא המנהל הבלעדי.

ת. לא, לא, לא.

ש. במשטרה אתה אמרת (מ/2) שאתה מנהל המלון והאחראי הבלעדי על כל מה שקורה במלון.

ת. מתי זה היה?

ש. ושאתה הוא האחראי לכל מה שנעשה במלון פטרא בשער יפו.

ת. אני הייתי האחראי, נכון. הייתי אחראי. אני אומר להם משנת 2008 עד 2012.

ש. ואחרי זה לא ניהלת את מלון פטרא.

ת. כן, אני קיבלתי התקף לב והייתי בבית חולים.

ש. מי המנהל של פטרא עכשיו.

ת. מאיפה אני יודע. היאם אחראית.

ש. ואם היאם אומרת שאתה אחראי, אז היא לא אומרת אמת.

ת. אני רק נותן עזרה. היא האחראית.

ש. תראה, הגב' היאם קרש הודיעה לבית המשפט לפני מספר ימים שאתה בקיא בפרטים יותר ממנה והיא אמרה שאתה המנהל של מלון פטרא וכך גם היא העידה.

ת. טוב, תשמע אותי.

ש. שאלתי אותה האם אתה עוד מנהל את המלון היום והיא אמרה שכן. זה היה לפני חודש.

ת. זה נכון. אני לא אומר שלא. אני, הבית מלון היה באחריות שלי משנת 2008 ועד לשנת 2013, ואני עוזר לה עד היום וגם מחר, והיא סומכת עלי בהכל. אני לא מקבל משכורות ולא שואל על משכורות ולא על כלום. אנחנו במשך עשרים שנה, אנו והם, כמו משפחה אחת".

1. וכך המשיך המשיב 2 בחקירתו לא להכיר פרטים מהותיים בנוגע לחברות והמנהל המיוחד עימת אותו עם הראיות שהוגשו במסגרת החקירה. כך בקשר לבעלותו במניות (פרוטוקול שם, ע' 13, ש' 10 – ע' 14, ש' 6).
2. סעיפים 374-373 לפקודה קובעים כך:

"ניהול עסק בתרמית

373.  (א)  התברר במהלך פירוקה של חברה שעסק שלה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל דירקטור שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לענין סעיף זה, "דירקטור" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שהדירקטורים היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו.

(ב)  בית המשפט רשאי ליתן הוראות נוספות ככל שייראה לו דרוש להפעלת ההצהרה, ובמיוחד רשאי הוא להורות שכל חבות שהוטלה על דירקטור על פי ההצהרה תהיה שעבוד על כל חיוב של החברה לדירקטור או על כל שעבוד וזכות בשעבוד על נכסי החברה, שבידי הדירקטור או בידי אדם או חברה הפועלים מטעמו, או בידי אדם התובע בחזקת נמחה שלהם, ורשאי בית המשפט ליתן הוראות נוספות ככל הדרוש לאכיפת השעבוד שהוטל לפי סעיף קטן זה; לענין זה, "נמחה" - כל מי שלזכותו קמו, על פי הוראות הדירקטור, החיוב או השעבוד או הזכות בו, למעט נמחה שנתן תמורה בת ערך בתום לב שלא דרך נישואין ובלי ידיעת הענינים שהיו עילה להצהרת בית המשפט.

 (ג)   דירקטור של החברה, שביודעין היה שותף לניהול עסק של החברה כאמור בסעיף קטן (א), דינו - מאסר שנה אחת.

 (ד)  בית משפט שנתן הצהרה על אדם או הרשיע אותו כאמור בסעיף זה, רשאי גם לצוות כי במשך תקופה שקבע בצו, ושלא תעלה על חמש שנים מיום ההצהרה או ההרשעה, לא יוכל האדם לשמש דירקטור של חברה או להיות מעורב במישרין או בעקיפין בניהולה אלא ברשות בית המשפט המוסמך לפרק אותה; המפר צו לפי סעיף קטן זה, דינו - מאסר שנתיים.

(ה)  הוראות סעיף זה יחולו אף אם האדם הנדון נושא באחריות פלילית לענינים שהם עילה להצהרה, וההצהרה תיחשב פסק-דין חלוט כמשמעותו בדיני פשיטת רגל.

(ו)   הכונס הרשמי או המפרק חייבים להתייצב בשעת הדיון בבקשה למתן רשות לפי סעיף קטן (ד), ורשאים הם בדיון זה ובדיון בבקשה לפי סעיף קטן (א) להעיד בעצמם ולהזמין עדים.

עבירות שנתגלו בפירוק [226]

374.  התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים.".

1. יש לקבוע כי מהעובדות המפורטות לעיל עולה כי קיימת תשתית משפטית מספק להטיל על המשיבים 2-1 חיוב בהתאם לסעיף 373 ולחילופין בהתאם לסעיף 374 לפקודה.
2. בקשר להפעלתו של סעיף 373 לפקודה, מתאים להביא את שנאמר במסגרת פס"ד ד"ר פישר בנוגע לשימוש שייעשה בסעיף זה (סעיף 13 לפסק הדין) ההדגשות אינן במקור:

"כך או כך אין חולקין כי מדובר בסעיף יוצא דופן, וכי חיוב נושאי המשרה בחובות החברה על יסוד סעיף זה ראוי לו שייעשה אך במקרים שבהם "...ניכר שהמנהל נתן ידו, ביודעין, לניהול עסקי החברה על דרך תרמית, כלומר, במטרה לרמות את נושיה או נושיו של אדם אחר או כדי להשיג מטרה אחרת שיש בה משום רמיה או הונאה" (פרשת מנור הנ"ל [10], בעמ' 100; כן ראו פרוקצ'יה בספרו הנ"ל [38], בעמ' 50). בהפרת נורמת התנהגות אובייקטיבית, דוגמת חובת תום הלב – לא סגי; נדרשת מחשבת מירמה ממש (ראו פרשת גליק [11], בעמ' 406). נפסק כי הגשת תביעה לפי סעיפים 373 ו- 374 לא תתאפשר אלא בהתקיים תשתית ראייתית לכאורית מספקת, להבדיל מחשדות גרדא (פרשת ינוב [7]). זאת ועוד, יש הסוברים אף כי "...כמות הראיות הנדרשות על-מנת להטיל אחריות אזרחית לפי סעיף 373 הינה מעל המידה הרגילה..." לנוכח האפשרות להטיל סנקציה פלילית לפי סעיף קטן (ג) על פי אותה עילה המתוארת בסעיף קטן (א) (פרשת קופל טורס [13], בעמ' 449). כשלעצמי אף כאן הייתי נמנע מקביעת רף הוכחה שונה מזה המקובל במשפט האזרחי (זאת כמובן ככל שמדובר בהטלת אחריות אזרחית מכוח הסעיף). אכן, לא ברף הוכחה שונה עסקינן כי אם ביישומו של רף ההוכחה של מאזן ההסתברויות בהתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן (ראו והשוו ע"א 2976/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' לידאווי [21]; ע"א 373/89 מסרי (שאהין) נ' ח'לף [22]; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ [23]). גם בגדר קביעת הסעד ואומדנו, ובכלל זה הנכונות לחייב בפיצויים מעל לגובה הנזק, עשוי בית המשפט להביא בחשבון את מידת השכנוע הגלומה בראיות העומדות כנגד נושא המשרה"

1. עוד בקשר להפעלת סעיף 373 לפקודה עלו הדברים הבאים במסגרת ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי, פ"ד נ(2) 027 (1996), במסגרתו נקבע מה שגם מתאים לענייננו:

"יש לציין כי במקרים שבהם חויבו מנהלי חברה לפי סעיף 373 , נעשה הדבר בנסיבות חמורות, כאשר לא היה ספק בכך שמנהלי החברה פעלו על-מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיו מודעים לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת הבראה".

וכן נקבע במסגרת ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן (5.10.1994) כי:

"אין, לדידי, ספק, כי פעולת דירקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האינטרס האישי שלו תוך קיפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשויה להעיד גם על כוונת מירמה"

1. כאמור, המנהל המיוחד מבקש להחיל את סעיף 373 על המשיבים 2-1 בעלי המניות והדירקטורים בחברות בעת פירוקן. הוכח המשיבים היו מודעים לחובות ההולכים וטופחים עקב פעילות החברות ועל חוסר האפשרות להבריא אותן במסגרת אותן החברות. המשיבים לא ניסו לספק הסברים מדוע לשיטתם היה מקום להעביר את פעילות המלון מהחברות השונות כאשר כל פעילות החברות הייתה הפעלת המלון. המסקנה המתבקשת היא כי העברת הפעילות בין החברות השונות נעשתה על מנת להבריח את הנכס מנושיהם של החברות באופן שעולה לכדי תרמית.

1. המנהל המיוחד גם מבקש להחיל את הוראות סעיף 374 על המשיבים 2-1, לטענת המנהל המיוחד, הם היו מעורבים בפועל בניהול החברות השונות וקיבלו החלטות הנוגעות לדרך העברת הפעילות בין החברות השונות על מנת להבריח את הנכס היחידי של החברות, הוא זכויות ההפעלה של המלון.
2. יתרה מכך, בחקירותיהם (שהובאו לעיל בהרחבה), ניתן לראות כי המשיבים 2-1 פעלו על מנת לרמות את המנהל המיוחד גם במסגרת זו, כאשר טענו, כל אחד בנפרד, כי השני הוא זה שניהל את פעילות החברות וכי הוא "לא היה מעורב בכך". עדויות אלה של המשיבים מחזקות את התזה שביקש המנהל המיוחד להציג והמסמכים הרבים שהוגשו במסגרת החקירות מחזקות תזה זו.
3. בכל הנוגע להפעלת סעיף 374, נקבע במסגרת ע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים (נבו 11.03.2015) כך:

"בהבדל מסעיף 373, הדגש בחבות האישית המוטלת על-פי סעיף 374 הוא על הפרת חובת זהירות וחובת אמונים שחב בהן נושא המשרה (לדיון בשאלה כלפי מי חב נושא המשרה בחובות אלה, ראו: ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הררי [פורסם בנבו] (23.5.2004); ע״א 741/01 קוט נ' עזבון ישעיהו איתן, פ"ד נז(4) 171 (2003); יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי 185-184 (2010)). הוראת סעיף 374 אינה מתנה את הטלת החיוב האישי על נושא המשרה בכוונת מרמה מצדו בניהול עסקי החברה ודי, כאמור, כי תוכח הפרה של החובות האמורות מצדו על מנת להטיל עליו חבות אישית מכוח סעיף זה (עניין פישר, בעמ' 105-104; ע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין, פ"ד יט(2) 93, 97, 100-99 (1965); ע"א 3016/90 ארנרייך נ' נאמן, המנהל המיוחד והכונס של כוכב השומרון בע"מ (בכינוס ובפירוק), [פורסם בנבו] פס' 9 (5.10.1994); רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, [פורסם בנבו] פס' 6 (19.8.2008))."

1. כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין קבע במסגרת ע"א 3379/06 מרדכי ברנוביץ נ' יקותיאל נתנזון (נבו 04.03.2008) לגבי יישום פרשנותו של סעיף 374 לפקודה כך (פסקאות כ"ג-כ"ד לפסק דינו):

"סעיף 374 נוקט במונח "השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה" (ההדגשה הוספה - א"ר). כפי שהוסבר למעלה, מונח זה מתייחס ככלל להגינות כלפי החברה. פשיטא כי למונח טעון זה גם רובד נורמטיבי, המשקף את האופן בו מבקשת שיטת המשפט לעצב את אופן פעולתם של בעלי תפקידים: "צדק, מוסר, הגינות, תום לב וסבירות הם מערכי היסוד של שיטתנו המשפטית... כל הוראת חוק צריכה להתפרש על רקע קיומם של עקרונות אלה" (א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 456; עוד ראו א' ברק, פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג) 419-418). המונח "שלא כהוגן" הוא "מונח שסתום", ועל שופט "המפרש את מושגי השסתום והמפעילם לצקת בהם מחדש, מעת לעת, את תכנם הנורמטיבי" (א' ברק, שופט בחברה דמוקרטית (2004) 249). הכרעות בתי המשפט לגבי הטלת אחריות במקרים קונקרטיים, יגבשו - באופן אינדוקטיבי - את משמעות המונח. "מושגי השסתום אינם כחומר ביד היוצר" (שם); בבואנו לצקת בהם תוכן עלינו לפעול בגדרי הלשון והפרשנות שהוצגה מעלה לגבי תכלית הסעיף - ואולם, עדיין יש להכריע ביחס למערכת היחסים שבין בעלי תפקידים והחברה: מהי התנהגות הגונה, ומהו שימוש "שלא כהוגן"? בהכרעותיו של בית המשפט בפרשו את המצוי - עליו לשקלל את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית, שהגשמתם היא הרצוי (ראו לאחרונה ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא (טרם פורסם) פסקה 37)."

1. מן הכלל אל הפרט – המסקנה העולה מהכללים שעולים מהוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודה מביאה לכך שבכל הנוגע להתנהלותם של המשיבים 2-1 ניתן לקבוע בבירור כי הם פעלו בניגוד להוראות סעיף 373 לפקודה. הם פעלו להעביר את הנכס היחיד של החברות מאחת לשניה תוך שרשור שלישי למשיבה 3, דהיינו פעילות המלון הועברה בין החברות השונות במטרה להבריח את הפעילות. המשיבים במסגרת סיכומיהם לא מנסים להסביר את ההגיון העסקי שבדבר ואינם משכנעים כי פעלו בדרך מקובלת ובתום לב. להיפך. פעולותיהן עולות לכדי תרמית כפי שפורט לעיל. מכלול הנותנים מביא למסקנה כי יש להטיל עליהם את האחריות בהתאם לקבוע בסעיף 373 לפקודה.
2. כאמור, עדויות המשיבים 2-1 בכללותן הותירו עלי רושם שלילי ואיני מקבל את הסבריהם לגבי אופן פעילותם במסגרת החברות. אני מוצא כי תשובותיהם במסגרת חקירת המנהל המיוחד משקפות הלך רוח שנועד להסתיר את פעילותם האמיתית של המשיבים 2-1. הדברים כאמור עולים ביתר שאת מהמסמכים הרבים שהגיש המנהל המיוחד במסגרת החקירות המבססים את הטענה בדבר פעולות תרמית שביצעו המשיבים במסגרת החברות במטרה לחמוק מתשלום לנושים ולבצע תרמית כנגדם.
3. כך, למשל, במסגרת חקירתו של המשיב 2 (שהתקיימה כאמור ביום 2.12.18), עימת המנהל המיוחד את המשיב 2 עם מסמכים רבים הנוגעים לחברות השונות ולהליכים מוקדמים שהתקיימו בקשר אליהם. כך, המנהל המיוחד הגיש מסמכים הנוגעים לתביעתו של טד בלומפילד, שהיה עובד המלון והגיש תביעה בבית הדין לעבודה וקיבל לזכותו פסק דין (ראו פסק הדין שהוגש כמסמך מ/9, פרוטוקול, ע' 14, ש' 15). בהמשך לכך, נפתחו הליכי הוצל"פ אשר במסגרתם פעלו המשיבים להונות את רשם ההוצל"פ ואת הנושים (וראו בקשר לכך פרוטוקול ההוצל"פ שהוגש כמסמך מ/10, פרוטוקול, ע' 14, ש' 25).
4. בהמשך לאמור, עימת המנהל המיוחד את המשיב 2 עם העובדה שאלפטרא הגישה תביעה בו היא טענה כי אין לבצע עיקול למטלטלין משום שהם שייכים לה ולא לפטרא הוטל (וראו בקשר לכך כתב התביעה שהוגש כמסמך מ/14, פרוטוקול, ע' 15, ש' 33). בהמשך לכך, נאמרו הדברים הבאים (פרוטוקול, ע' 16, ש' 11-7):

"ש. אחרי זה נתן כב' השופט רון החלטה בה הוא קבע שוב שחברת פטרא הוטל ניהול וחברת אלפטרא אירוח תיירים זה אותו דבר. אתה מכיר.

ת. אוקיי, מה אני אעשה. אני לא יודע. אם השופט החליט, מה אני אעשה.

ההחלטה מיום 28.11.13 מסומנת מ/17".

ובהמשך לכך (שם, ע' 16 ש' 26 – ע' 17, ש' 11):

"ש. הבן שלך חאזם טען שחברת אלפטרא אירוח תיירים, הריהוט במלון זה שלה ולא של חברת פטרא הוטל ניהול והיא טענה שזכויות ההפעלה והניהול הן הזכויות שלה, של חברת פטרא אירוח תיירים ולא של חברת פטרא הוטל ניהול.

ת. מה אתה רוצה בזה.

ש. רק שואל האם אתה יודע על זה.

ת. אני לא זוכר. זה מלפני עשר שנים.

פרוטוקול חקירת הבן חזאם מיום 17.12.13 מסומן מ/19

ש. ואחרי זה רשם ההוצאה לפועל החליט שאלפטרא אירוח תיירים זה אותו דבר כמו פטרא הוטל ניהול. אתה מכיר את ההחלטה הזו.

ת. לא. מה זה מעניין אותי.

ההחלטה מיום 10.6.14 מסומנת מ/20

ש. על החלטת הרשם אבני הוגש ערעור לבימ"ש שלום ובערעור ניתן פס"ד של השופט ארנברג שבו נקבע שזכויות הניהול וההפעלה של בית המלון פטרה שייכות לחברת פטרה הוטל ניהול ולמעשה החברה השניה היא אותה גברת בשינוי אדרת. האם אתה מכיר את ההחלטה זאת?

ת. איזו חברה? סוער זו שאתה מדבר עליה ב-2008 גמרה. על מה אתה מדבר?

ההחלטה מיום 4.12.14 בערעור מוגשת ומסמונת מ/21".

1. מהדברים שהובאו לעיל, ניתן להתרשם כי המשיבים, פעלו יחדיו בכדי להונות את נושיהם ולהעביר את זכויות הפעלת המלון מחברה לחברה ובכך להסוות את החובות ולרמות את הנושים. הדברים נדונו בעבר והוכרעו באופן חד משמעי.
2. העברת הפעילות בין החברות השונות עלתה גם בחקירתה של המשיבה 1 (פרוטוקול, ע' 10, ש' 4 – ע' 11, ש' 9):

"ש. יש לך איזה שהיא חברה שאת בעלת מניות בה. דירקטורית. שמנהלת היום את המלון.

ת. לא. אני רחוקה מההנהלה.

ש. המלון זה היום לא קשור אליך בשום דרך.

ת. הוא קשור אלי.

ש. איך הוא קשור אליך.

ת. אני לא מהבעלים כי הבעלים זה הכנסיה היוונית.

ש. מה הקשר שלך למלון ולאכסניה.

ת. אני שוכרת שם.

ש. וחברת הניהול שמנהלת את המלון היום היא קשורה אליך.

ת. כן. בטח.

ש. איך קוראים לחברה הזו.

ת. שכחתי. לא זוכרת.

ש. האם יכול להיות שקוראים לה אל פטרא אירוח.

ת. לא בטוחה.

ש. אני אומר לך שבשנת 1999 אתם הקמתם חברה כדי לנהל את המלון ואת האכסניה.

ת. לא.

ש. רק בשביל לנהל את המלון.

ת. כן. רק המלון.

ש. אחרי זה בשנת 2010 הקמתם חברה חדשה שקוראים לה אל פטרא אירוח תיירים בע"ת.

ת. אולי.

ש. ואחרי זה בשנת 2013 אתם הקמתם חברה שלישית שקוראים לה אורחי פרחי אל פטרא בע"מ. מכירה את החברה הזאת.

ת. כן. אולי.

ש. מי הבעלים של חברת אורחי פרטחי אל פטרא בע"מ.

ת. היא חברה. אין לה בעלים. יש לה פועלים.

ש. מי בעלי המניות של החברה.

ת. לא יודעת.

ש. מי המנהל של החברה.

ת. לא יודעת.

ש. אני אומר לך שהדירקטור והמנהל זה את.

ת. לא.

המבקש: מבקש להגיש מידע מרשם החברות על החברה הנ"ל.

המידע מרשות התאגידים מצורף כמוצג מב/3".

ובהמשך לכך (פרוטוקול, ע' 15, ש' 14-1):

"ש. את קיבלת מכתב ממס הכנסה, שבמכתב הזה כתוב שהמלון מופעל משנת 2013 על ידי חברת עורכי פרחי אל פטרא בע"מ, שאת הבעלים שלה. מה שכותבים במס הכנסה, זה ש...

ת. אני לא קיבלתי.

ש. מה שכותבים במס הכנסה, זה שלמעשה כל כמה שנים אתם הקמתם חברה חדשה, כדי להפעיל את בית המלון. זה נכון?

ת. לא קיבלתי מכתב.

ש. אבל זה נכון מה שכתבו?

ת. למה?

ש. כתוב שכל כמה שנים אתם הקמתם חברה חדשה וניהלתם באמצעותה את המלון.

ת. לא נכון.

ש. ומה הנכון? שמה?

ת. אני לא יודעת, אין לי מושג.

פירוט הנימוקים לקביעת השומה של מס הכנסה מסומן מב/5".

1. הטלת אחריות על המשיבים 2-1 בהתאם להוראות סעיף 374 הולמת את מצב הדברים שהוכח בענייננו. המשיבים הללו פעלו בחברות השונות כמקשה אחת והעבירו את הפעילות מחברה לחברה ופעלו בהן כבשלהם. העובדה שהם טוענים – כל אחד בנפרד – כי לא שימשו באופן פורמאלי כבעלי תפקידים בחברות מחזקת את המסקנה העולה ממכלול הראיות – כי המנהל המיוחד הוכיח שהם פעלו בנכסי החברה באופן לא הוגן המקים את תנאיו של סעיף 374 ונקבע בזאת כי המשיבים פעלו באופן "לא הוגן" בנכסי החברה.
2. בהמשך לכך, נקבע כי המשיבים 2-1 "עשו עושר שלא במשפט" בכך שהעבירו את פעילות המלון, בסופו של דבר למשיבה 3, שהיא בבעלותו של המשיב 2 ובניהולו. לאור האמור, יש מקום להטיל עליהם את החובה לפצות את קופת הנשיה של החברות בגין הברחת פעילות המלון. זאת להבדיל מהחלטתי לגבי טענת ביטול ההעברה שנדחתה במסגרת ההחלטה בבקשה מספר 69.
3. יתרה מכך, מסקנתי משמיעת חקירת המשיבים 2-1 בבית המשפט, היא כי הם ניסו בחקירתם להרחיק את עצמם מהפעולות שבוצעו בהעברת הפעילות ובניהול החברות השונות והתחמקויותיהם ממתן תשובות אמת לשאלות שנשאלו על-ידי המנהל המיוחד רק חיזקו את טענותיו. יש לציין כי גם אי שיתוף הפעולה הבולט של המשיבים עם נסיונותיו של המנהל המיוחד לקבל מידע אמין ואסמכתאות בא לידי ביטוי במסקנתי האמורה. בקשר לכך, גם מתאים לקבל את עמדת הכנ"ר אשר טען כי חוסר שיתוף הפעולה מצד המשיבים הביא למצב בו המנהל המיוחד פעל בתנאים קשים ביותר.
4. בהמשך לאמור, המסקנה הברורה מכל מה שהוצג לעיל היא כי המשיבים 2-1 היו פעילים בכל הנוגע להעברת פעילות המלון בין החברות השונות ובהברחת הפעילות למשיבה 3 וחקירתו של המנהל המיוחד העלתה כי יש להחיל עליהם את הוראות סעיף 373 לפקודה.
5. המנהל המיוחד הציג את "תזת שלושת השלבים" במסגרתה פורט כיצד פעלו המשיבים להעביר את פעילות המלון, שהייתה הנכס היחיד בין החברות השונות שבבעלות המשיבים ואת מעורבותם הברורה ושהוכחה כדבעי בקשר לפעולה זו של המשיבים אשר פעלו כאיש אחד על מנת להבריח את נכסי החברות בעת שנקלעו לקשיים כלכליים. המנהל המיוחד הוכיח כי פעילות המלון הוברחה לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים פעם אחר פעם, תוך העברת הפעילות בין שתי החברות שבפירוק ולאחר מכן למשיבה 3.
6. בהינתן מכלול הנתונים בענייננו, מצאתי לקבוע כי המשיבים פעלו באופן המחיל עליהם את הקביעות שעלו במסגרת פס"ד ד"ר פישר (הנ"ל), כי המשיבים התנהלו בתרמית במסגרתה פעילותן העסקית של החברות כך שפעילות פטרא הוטל הועברה לאחר שנצברו למעלה מ-4 וחצי מיליון שקלים של חובות (וכאמור, לא מדובר בחוב סופי) ומחברת אלפטרא הועברה הפעילות לאחר שנצברו כ-800 אלף שקלים של חובות (וכאמור, לא מדובר בחוב סופי גם כן). הדבר מביא למסקנה כי פעולותיהם של המשיבים מהווה בסיס לחיובם האישי בהתאם להוראות סעיף 373 לפקודה וכי אין צורך שפעולות התרמית הן שגרמו לפירוק החברות בפועל. מהנתונים שהוצגו בפניי עולה כי החברות נכנסו לקשיים כלכליים ולכן המשיבים פעלו יחד להעברת הפעילות בין החברות השונות. עוד עולה כי המשיבים פעלו, בהתאם להוראות סעיף 374 כ"גורמים פעילים בחברה" יחד ולחוד, כך שניתן להחיל עליהם את מה שטוען לגביהם המנהל המיוחד.
7. יתרה מכך, עולה חשד כי הגשת בקשת הפירוק על ידי חזאם, שהוא בנו של המשיב 2, נעשתה בתיאום בין הצדדים ועל מנת להונות את נושי החברה והעובדה שחזאם גם הגיש בקשה לסגירת ההליכים בעקבות הסכם הפשרה הלכאורי שנחתם בינו ובין החברות שבפירוק מעלה חשד כי מדובר בתרמית.
8. לגבי הטענות לשינוי חזית מטעם המנהל המיוחד, אציין כי אכן, הבקשה המקורית (בקשה מס' 12 שהוגשה ביום 26.3.18) הייתה דלה ונגעה בעיקרה לבקשה שהוגשה על-ידי חזאם, אלא שלאחר הגשת הבקשה והרחבת היריעה, שנגעה גם לחשדות שעלו בעקבות חוסר שיתוף הפעולה על-ידי המשיבים 2-1, ומכלול הנתונים כפי שניתן לבחון אותם היום, יש הצדקה לקבלת כלל טענות המנהל המיוחד.
9. המשיבים טוענים להרחבת חזית אסורה של המנהל המיוחד. יש לציין כי טענה זו עלתה לראשונה רק במסגרת סיכומיהם והדבר לא בא בקרב ההליך בשלב מוקדם יותר. בקשר לכך אציין כי המשיבים הסכימו מכללא להרחבת היריעה, כאשר במסגרת חקירותיהם של המשיבים 2-1 לא טענו להרחבת חזית ואפשרו למנהל המיוחד להגיש מסמכים רבים ולחקור את המשיבים לגבי כלל טענותיו להבדיל מחקירה מצומצמת בנוגע לחוב ששולם לכאורה לחזאם. משכך יש לדחות את טענת המשיבים בקשר להרחבת החזית (וראו בקשר לכך: ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים (17.12.2003) בפסקה 6 וההפניות שבהמסגרתה: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי פ"ד נח(1) 1 (2003); ע"א 398/75 וורנר נ' כץ, פ"ד ל(1) בעמ' 607; ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) בעמ' 384; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) בעמ' 331-329 והאסמכתאות שם).
10. לפיכך משלא התנגדו המשיבים להגשת הראיות שעליהן התבסס המנהל המיוחד, חזקה עליהם שהסכימו להרחבת החזית מטעמו. יתר-על-כן, גם לא נגרם להם עיוות דין מהרחבת החזית, מששטחו בפני בית-המשפט את כל ראיותיהם וטענותיהם בעניין זה. יש לציין כי הבעתי בעבר את מורת רוחי מהתנהלות המשיבים בנוגע להליך, דבר שחיזק באופן משמעותי את החשדות שהעלה המנהל המיוחד במסגרת ההליך דנן.
11. עוד יצוין כי המשיבים גם לא טענו דבר לגבי הגשת המסמכים בזמן אמת. המשיבים, אפשרו למנהל המיוחד להגיש את המסמכים במהלך חקירות המשיבים ולא טענו כנגד כך דבר. רק לאחר שהוחלף הייצוג והוגשו הסיכומים נזכרו המשיבים לטעון טענות אלה. לפיכך, אני מוצא לנכון לדחות את טענותיהם בנוגע להרחבת החזית ובהמשך לכך שנקבע לעיל כי המשיבים לא פעלו לשתף פעולה עם המנהל המיוחד ולא מסרו לעיונו מסמכים נדרשים, נקבע כי המנהל המיוחד פעל כשורה כאשר הגיש את המסמכים כפי שהגיש.
12. אוסיף ואומר כי חקירה בהתאם לסעיף 288 לפקודה, זו שהתקיימה במסגרת בית המשפט לאחר שהמשיבים לא שיתפו פעולה עם המנהל המיוחד, טבעה כי יעלו בה עניינים שטרם עלו בשלב מוקדם יותר וראו בקשר לכך עניין מיכלמן שהובא לעיל.
13. העובדה שהמנהל המיוחד בחר שלא לתקן את בקשתו המקורית, אינה בהכרח אומרת כי הוא הרחיב חזית וכי טבעי שהתגלו פרטים נוספים הנוגעים לחקירתו ובקשתו המקורית. לאורך כל הדרך נשמרו זכויותיהם של המשיבים, ובכך שלא התנגדו להגשת המסמכים במסגרת החקירה, ובכך נחשבים כמי שהסכימו שהם חלק מיריעת המחלוקת הנוגעת לבקשה דנן.
14. לגבי חיובה של המשיבה 3 להשיב את פעילות המלון – עמדתי על סוגיה זו במסגרת החלטתה בבקשה מספר 69 ואין מקום להרחיב בקשר לכך מעבר למה שנאמר שם. בקשר לכך ייאמר, כי בבקשה המקורית לחיוב אישי לא נכללה המשיבה 3 ולכן יש לדחות את הבקשה לחיוב אישי נגדה.
15. לגבי גובה החובות בנסיבות המקרה דנן, יש להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון אשר קבע במסגרת פסק דין ד"ר פישר, שהובא לעיל, שהקביעה כי מי שניהל חברה אחראי לפי סעיף 373 לפקודת החברות, אינה מחייבת בהכרח את חיובו לשאת באופן אישי בכל חובות החברה: "אחריות לחוד ושיעור החבות לחוד" (שם, פסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין). בית המשפט יכול לחייב את מי שניהל חברה רק בחלק מחובות החברה ולא רק במלוא החובות. מכאן, לא משתמע כי לא ניתן, בהכרח, לחייב את המשיבים 2-1 בתשלום חובותיהן של החברות במלואם, בטרם התברר ההיקף המדויק של החובות. כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) ציין בעניין ד"ר פישר כי יש לשקול שיקולי צדק הנוגעים לחלקו של מנהל החברה בתרמית, להיקפה של התרמית, ולמידת תרומתו לקריסת החברה וכן לשקול את האפשרות כי חלק מהאחריות מוטלת על כתפיים אחרות (פסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט א' ברק).
16. בע"א 313-10 בועז יונה נ' כונס הנכסים הרשמי (2010) דן בית משפט זה (כב' סגן הנשיאה, י' צבן) בתביעה שהגיש המנהל המיוחד, עו"ד יצחק מולכו, נגד החייב – בועז יונה. בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך:

"בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן."

באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

1. אכן בית המשפט הדן בבקשה להטלת אחריות אישית רשאי לחייב את מנהל החברה בחלק מן החובות. בבש"א (י-ם) 447/05 א.ש ישראלי יבוא ושיווק בע"מ (בפירוק) נ' ישראלי אברהם (2008) קבע בית המשפט זה (כב' השופט י' שפירא) כך (פסקה 9):

"לעניין הגבלת האחריות נאמר בע"א 4747/93 דומות טקסטיל נ' דוד ביטי, פ"ד נ(2) 27, כדלקמן:

כפי שראינו לעיל, גם בעניין קופל טורס וגם בעניין מנור, מוזהר ועומד בית המשפט לנהוג זהירות כאשר הוא בא לחייב דירקטור מעבר לנזק שגרם. גם סעיף 373 לפקודה נותן לבית המשפט שיקול דעת להצהיר על חבות חלקית בלבד של דירקטורים לפי סעיף 373, הגביל לא אחת את היקף האחריות. כך, למשל, בעניין קופל טורס, הוגבלה אחריות עזבונה של המנהלת המנוחה לכדי 500,000 ₪ מתוך חוב של כמיליון דולר. כך גם בעניין כוכב השומרון הוגבלה אחריות הדירקטור למחצית סכום החובות הבלתי מובטחים, ולא יותר מתקרה מסוימת". (שם, 36).

(כן ראו: ע"א 125/89 רו"ח בלס נ' עזבון המנוחה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441, עמ' 452).

בפסק הדין שצוטט על ידי המפרק: ע"א 7516 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן [פורסם בנבו], נקבע כי יש הבדל בין קביעת האחריות לתשלום חובותיה של החברה ובין שיעור החבות. כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין, קבע:

"הקביעה כי המערער אחראי לפי סעיף 373 לפקודה אינה המחייבת, בהכרח, את חיובו לשאת באופן אישי בכל חובותיה של החברה. אחריות לחוד, ושיעור החבות לחוד." (שם, פסקה 28)".

1. במקרה אחר שדן בעניין זה (ת"א 137/93 קיסריה גלנויט תעשיות בע"מ (בפירוק) נ' אברהם שפירא, פ"ד תשנ"ו (2) (1992)), עתרו מפרקי החברה להצהרה כי הדירקטורים של התשלובת אחראים באופן אישי לחובות התשלובת ולסעד לפי סעיף 374 לפקודת החברות. באותו המקרה, המפרקים ביקשו לפטור אותם מתשלום אגרה בגין הגשת ההליך, עקב היות ההליך "הליך ביניים" הפטור מאגרה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כך:

"גם אם תיתן ההצהרה המבוקשת ולאחר מכן צו הכפייה, אין ניתן לקבוע היום את שיעורו של החיוב הכספי. לפי המצב המשפטי הקיים היום, היינו, ביום הגשת העתירה, לא ברור היקף חובותיה הכולל של התשלובת. חובות כאלה אמנם קיימים וכנראה בסכומים גבוהים מאוד (שהרי אם לא כן, לא היה מתבקש, וכמובן לא היה ניתן, צו לפירוק התשלובת). עם זאת, חובות אלה לא אושרו עדיין על ידי המפרקים או על ידי בית המשפט על פי תקנות החברות (פירוק) והוראת פרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985. מכל מקום, לא נטען אחרת מטעם הצדדים או מי מהם.

במצב דברים זה, גם אם ישתכנע בית המשפט, כי יש ליתן את ההצהרה המבוקשת נגד המשיבים וגם אם יכפה עליהם החזרת כספים לתשלובת, אין ניתן עדיין לקבוע (נכון להיום) חיוב או החזרה של סכומים ספציפיים, שהרי חובות התשלובת לא אושרו כאמור, ומלא היקפם המדויק אינו ידוע בשלב זה."

בית המשפט המחוזי קבע כי תשולם אגרה המתאימה להליך ששווי הסעד המבוקש אינו ניתן לביטוי בכסף. לאור האמור, יש לדחות את טענת המשיבים כי המנהל המיוחד לא שילם אגרה מתאימה לסעדים המבוקשים.

1. במקרה זה קיימים שלושה נושים עיקריים: עיריית ירושלים, רשות המיסים וחברת בריספורד.

המנהל המיוחד הכריע בתביעות החוב של עיריית ירושלים ורשות המיסים, וביחס להכרעתו הגישו המשיבים ערעורים (בתיקים עחד"ת 3434-10-21 ועחד"ת 3711-10-21).

ביחס לתביעת החוב של חברת בריספורד הסכים המנהל המיוחד למינויו של בעל תפקיד אחר שידון ויכריע בה ומונה לתפקיד עו"ד צבי ברימט (החלטה מיום 23.6.22).

1. העולה מן המקובץ הוא שבמקרה דנן, ניתן להכריע בבקשה לחיוב אישי, אף אם היקפם המדויק של החובות טרם הוברר. המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברות, כפי שייקבעו באופן סופי במסגרת ההליך.

סוף דבר:

1. בהמשך לכל המצוין לעיל, נקבע כדלקמן:
2. המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בתשלום מלוא חובות החברות לאחר שייקבע היקפם באופן סופי ובנוסף יחוייבו בשווי הפעילות שהוברחה מהחברות למשיבה 3.
3. הבקשה נגד המשיבה 3 נדחית ללא צו להוצאות.
4. המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המנהל המיוחד בגין הבקשה דנן, ובשל ניהול ההליכים באופן שנוהלו ושפורטו לעיל בסך של 50,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 ימים ולאחר מועד זה יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' בכסלו התשפ"ג, 29 בנובמבר 2022, בהעדר הצדדים.