ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, שופט גילה ספרא-ברנע: פס"ד בנושא הגנת הפרטיות בין בני זוג (תלה"מ 12373-09-20)

בית משפט לענייני משפחה בקריות
	כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022
תלה"מ 12373-09-20 ז' נ' ז'

בפני	כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
תובע		א' ז' ע"י ב"כ עוה"ד טל זלץ
נגד
נתבעת		ש' ז' ע"י ב"כ עוה"ד מאיה הר ציון

פסק דין

מבוא

1. הצדדים, בני זוג, שהתגרשו, והורים לילדים, ניהלו ועדיין מנהלים מספר הליכים משפטיים ביניהם.

2. עובדה שאינה שנויה במחלוקת הינה כי האשה מסרה לבנק [---] (להלן: "הבנק"), הבנק בו ניהלו הצדדים את החשבון המשותף, לפחות עמוד אחד מחוות דעת רו"ח אקטואר, שהוגשה בתיק הרכושי, תלה"מ 8030-01-19 (להלן: "התיק הרכושי").

3. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה על סך 50,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה – סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - היא הוראת סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, איסור פרסום על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות.

4. כן טוען התובע להפרת סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בפגיעה בכבודו ובפרטיותו.

5. העילה העיקרית השניה הינה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ("חוק הגנת הפרטיות"), ופיצויים בלא הוכחת נזק לפי סעיף 29א לחוק זה.

6. הצדדים הסכימו בהסדר דיוני לוותר על ניהול הוכחות בתיק והגישו סיכומים בכתב, ויקבלו נא התנצלותי על העיכוב במתן פסק דין.

טענות הצדדים בקצרה

7. כאמור הצדדים ניהלו תיק רכושי, ניהלו חשבון משותף בבנק [---], וביום 15/7/20 הוגשה בתיק הרכושי חוות דעת מומחה רואה חשבון בדבר חלוקת זכויות הצדדים וחובותיהם.

טענות האיש

8. האיש טוען כי האשה העבירה ביום 19/8/20 את חוות הדעת לעיון מי מעובדי הבנק. לתמיכה בכתב התביעה צורף מסמך יחיד, שכונה "אישור עמוד ראשון" של חוות הדעת, עליו הכיתוב בכתב יד: "בנק [---], לידי: x, שייך לש' ז', ח-ן -----". העמוד שצורף לכתב התביעה סרוק באיכות המקשה על הקריאה, אך מהיכרותי את התיק הרכושי אין מדובר בעמ' הראשון אלא בעמוד 24 מחוות הדעת. מס' החשבון, המצויין בכתב יד על העמוד מחוות הדעת הינו החשבון המשותף לצדדים.

9. האיש טוען כי האשה פרסמה את חוות הדעת של מומחה, שמונה בבית המשפט לענייני משפחה, שהדיונים בו מתקיימים בדלתיים סגורות, לגורמים זרים לסכסוך, ללא רשות בית המשפט; בכך טוען האיש פגעה האשה בפרטיותו, הסבה לו עגמת נפש, והכל במטרה להטעות את נציגי הבנק ולקבל כספים לא לה.

10. האיש טוען כי בכך חשפה האשה בפני הבנק פרטים אישיים אודותיו, לנציגי הבנק, במטרה לפגוע בתדמיתו. האיש ניהל בבנק גם את חשבונו הפרטי, ובידיעת האשה הבנק ועובדיו מספקים שירות לכלל העובדים ב----, מקום העבודה של האיש.

11. האיש הודף מראש את טענת האשה להגנה על עניין כשר שלה, וטוען כי בניגוד לאמור בחוות הדעת, ביקשה להשית עליו את מלוא החובה לפרוע את החוב בחשבון המשותף, אך לא העבירה לו את חלקה, כפי שנקבע על ידי המומחה, 48,791 ₪ מתוך יתרת חוב בחשבון המשותף בסך 97,581 ₪.

12. האיש טוען אם כן להפרת חוק הגנת הפרטיות, גרימת נזק בגין הפרת חובה חקוקה: איסור פרסום הליכים המתנהלים בדלתיים סגורות, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

טענות האשה

13. האשה עתרה לדחיית התביעה על הסף, בהיעדר עילה. טענתה הראשונה הינה כי האיש הפר בעצמו את חובת הסודיות של ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה עת ביקש והגיש ללא רשות כתבי בי דין מתיק משפחה אחר, בין צדדים אחרים, המתנהל לפני [מותב אחר]. בכך טוענת פנה האיש לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב.

14. עוד טוענת האשה כי מדובר בפגיעה שאין בה ממש, שאינה מצדיקה הגשת תביעה, וגרימת הנזק של הוצאות משפט ושכר טרחה למרשתה.

15. לגוף התביעה טוענת האשה כי מסרה לבנק רק את העמוד מחוות הדעת, המתייחס לחשבון המשותף של הצדדים. האשה טוענת להגנתה כי נדרשה על ידי הבנק לפרוע את החוב בחשבון המשותף, ולאור חוות הדעת, שניתנה בעניין הצדדים, ואשר גם היא שילמה עבורה, הוטל כל החוב על האיש. על כן ולדרישת פקיד הבנק שלחה לו את העמוד הרלוונטי.

16. האשה טוענת כי אין מדובר בפרסום כתב בי דין או בפרסום מידע אישי, וכי לא מסרה לבנק כל מידע שלא היה בידו לפני כן, שהרי חוות הדעת נערכה לאחר שניתן צו הסרת חיסיון לבנק. מכאן כי הבנק מודע לסכסוך בין הצדדים, לניהול המשפט, ולכך שתיערך חוות דעת. המידע הבנקאי, עליו מבוסס העמוד הרלוונטי לחוות הדעת, מקורו בבנק.

17. לטענת האשה האיש לא פירט האיש את סעיפי חוק הגנת הפרטיות, שהופרו על ידה לטענתו, והעילה הנזיקית של הפרת חובה חקוקה לא הוכחה על ידו, בכל הרכיבים, כנדרש בחוק ובפסיקה. כמו כן טוענת כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו מקים חובה ועילה עצמאית על בסיסה ניתן לתבוע בנזיקין בגין הפרת חובה חקוקה.

18. האשה טוענת להגנת חוק הגנת הפרטיות, פעולה בתום לב להגנה על עניין אישי כשר.

דיון והכרעה

19. טרם הדיון בטענות הצדדים אציין כי בתיק הרכושי ניתן פסק דין, עליו תלוי ועומד ערעור, ולא יהיה בפסק דין זה דיון בטענות, שנטענו שם או בביצוע פסק הדין.

20. אני קובעת עובדתית כי האשה העבירה לבנק רק את העמוד, שצורף לכתב התביעה, עמ' 24 לחוות הדעת, שכותרתו: "ט. איזון יתרות וחשבונות משותפים למועד הקובע". לא התקיימו הוכחות, והנספח לכתב התביעה, עליו נכתב בכתב יד למי הוא ממוען וכי הוא מתייחס לחשבון המשותף, ושייך לאשה, מתיישב טוב יותר עם טענת האשה כי שלחה רק עמוד זה.

הפרת חובה חקוקה

21. סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכותרתו "הפרת חובה חקוקה", קובע:

(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני.

22. סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע לעניין הליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה:

על אף הוראות סעיף 68(א) –

(1) עניני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, למעט תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה ותובענות לפי חוק השמות, התשט"ו-1956, ולפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963 - יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בענין, כולו או מקצתו, בפומבי;

23. סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט קובע:

לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט.

24. סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע:

כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

25. התביעה, המבוססת על העילה הנזיקית של הפרת חובה חקוקה, לא הוכחה כנדרש בדיני הנזיקין, והאיש כלל לא ביקש להוכיח נזק שנגרם לו, אלא טען על כוונת האשה לגרום לו נזק ועוד טען באופן סתמי לנזק של עגמת נפש ונזק שלמו הטוב.

26. בפסק הדין, אליו הפנו שני הצדדים, ע"א 145/80 שלמה וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982) נוסחו התנאים המצטברים לפסיקת פיצוי בעילת סעיף 63 לפקודת הנזיקין:

"חמישה הם יסודותיה של העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה:

א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק;

ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק;

ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו;

ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק;

ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק"

27. התובע טוען בנשימה אחת עם התביעה להפרת חובה חקוקה, לפיצוי בסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, מכח חוק הגנת הפרטיות. נטל ההוכחה רובץ על כתפי התובע. אף אם נניח כי החובה לשמור על חיסיון ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה חלה על הנתבעת, נועדה לטובת התובע, והתובעת הפרה אותה, הרי שללא הוכחת נזק, אין מתקיימת העילה הנזיקית של הפרת חובה חקוקה.

28. מעבר לצורך יצויין כי טיב הנתונים שנמסרו לבנק על ידי הנתבעת אינם מאלה שהוכרו כטעם לקיום הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות כאמור בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עניינים אינטימיים והגנה על קטינים, רחוק מכך:

"בענייננו מטרתו של סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט היא להגן על הפרטיות בעניינים משפחתיים אינטימיים וכן על ילדים. ברירת המחדל נקבעה בשל עיסוקו של בית-המשפט לענייני משפחה בנושאים אלה, עם זאת, לפחות בדיעבד, כאשר תוכנו של ההליך ידוע, "...תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (השופט מ' חשין בע"א מרום [4], בעמ' 341), פרסום תוכן ההליך לא ייאסר, וההליך יותַר לפרסום כולו או מקצתו, אם אין בפרסום פגיעה בילדים או בעניינים משפחתיים אינטימיים" (רע"א 3007/02 יואב יצחק נ' ארנון מוזס, פ"ד נו(6) 592, 600 (2002)).

29. התובע לא טען כי המידע הגיע למי מעבר לפקיד הבנק, אליו מיענה התובעת את העמוד בחוות הדעת, והטענות בדבר היות הבנק משרת את חבריו לעבודה של התובע נותרה כטענה סתם, ללא נפקות משפטית.

30. הנתונים החשבונאיים והעובדה שהצדדים, בעלי החשבון המשותף מנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, הרי היו ידועים לבנק לפחות מעת קבלת צו הסרת החיסיון.

הגנת הפרטיות

31. סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות קובע:

פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם.

העדר עילה

32. אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה אין בהעברת העמוד בחוות הדעת לבנק משום פגיעה בפרטיות כמשמעה בסעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות. המסמך מתוך תיק בית המשפט אינו מכיל כל מידע פרטי, אישי ומוגן, שלא היה בידי הבנק לפני כן. העמוד בחוות הדעת מתייחס לנתונים אודות החשבון המשותף של הצדדים, שהתנהל בבנק, וחוות הדעת נערכה על בסיס נתונים, שמסר הבנק למומחה, על בסיס צו הסרת חיסיון הדדי שניתן לבנקים, בתיק הרכושי. על כן מסירת העמוד בחוות הדעת המתייחס לחשבון המשותף לא הביא לידיעת פקיד הבנק כל מידע אודות התובע, שלא היה ברשותו, לרבות העובדה כי הצדדים מנהלים תיק רכושי בבית המשפט לענייני משפחה.

33. בעניין אחר, מתן אפשרות לבנקים לקבל מידע על מס' תעודת זהות של הלקוח ממאגר משרד הפנים, נקבע בבג"ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים, פ"ד נח(4) 842, 863 (2004):

"... הפגיעה הופכת לקלת ערך עוד יותר לאור העובדה שהגורם שבפניו מתגלה המידע אינו אלא פקיד הבנק, אשר נחשף למידע אישי רגיש הרבה יותר על אודות לקוחותיו. מן האמור עולה לדעתי כי ככל שהסדר השאילתות מביא לפגיעה בפרטיות, זוהי פגיעה של מה בכך. גם אם נפגעת זכות חוקתית, הרי כאשר מדובר בפגיעה של מה בכך אין צורך ואין טעם להעבירה במבחני פיסקת ההגבלה (ראו בג"ץ 3434/96 הופנונג נ' יושב-ראש הכנסת [15], בעמ' 68 (השופט זמיר); א' ברק פרשנות במשפט, כרך ג, פרשנות חוקתית [18], בעמ' 470-469). גם לפי סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה של מה בכך אינה מקנה זכות לסעד".

34. המבחן לבחינת השאלה האם הפרסום הינו פרסום משפיל, פוגע או מבזה, הינו מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר. ראו למשל ע"א 7380/06 חוטר ישי נ' מרדכי גילת (2.3.2011). בהקשר זה נקבע כי אין לייחס חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום מצד הטוען לפגיעה בשמו הטוב ולתחושת העלבון הסובייקטיבית שלו.

"כאמור, בבוא בית-המשפט לבחון פרשנות של פרסום, עליו נטען כי הוא מוציא דיבה, עליו לעשות כן מבעד לעיניו של האדם הסביר, כאשר "המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים..." (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מג(2) 333, בעמ' 337 (1989)). עם מתן הפרשנות לפרסום, יש לבחון האם יש בפרסום משום לשון הרע על פי הגדרתה בחוק, ותוך כדי כך: "שיקול חשוב נוסף שיש לשקול במסגרת זו הוא זהות הנפגע מן הביטוי, וביתר דיוק, היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי" (עניין שוקן, בעמ' 570)".

35. קורא סביר של העמוד מחוות הדעת, שנמסר לפקיד הבנק, אינו אמור להתרשם מפגיעה בפרטיות התובע, "רמיסת כבודו" או "פגיעה בתדמיתו" כפי שטען בסיכומיו. ככל שקיום חוב לבנק פוגע בתדמית אדם, הרי שמצד אחד לפי העמוד לחוות הדעת מדובר בחוב של שני הצדדים, ומהצד האחר, שוב, הבנק הוא הטוען לחוב בחשבון המשותף, ואין למסירת העמוד מחוות הדעת כל משמעות שלילית חדשה.

הגנות

פגיעה של מה בכך

36. סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע:

לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש.

37. במובאה מבג"ץ בסעיף 33 דלעיל ניתנה דוגמה לפגיעה של מה בכך. כך הדבר גם בענייננו. העברה לבנק של העמוד בחוות הדעת הביאה לידיעת פקיד הבנק מלבד נתוני החשבון, שכאמור מקורם בבנק, את קביעת המומחה כי חלקו של כל אחד מהצדדים בחוב בחשבון המשותף הינו חצי, כי על הנתבעת להעביר לתובע את המחצית, ועל התובע לפרוע את החוב בבנק.

38. המדובר, לכל היותר, בפגיעה של מה בכך.

"אף אם המידע שפורסם אכן נוגע ל"צנעת חייו האישיים של אדם", חוק הגנת הפרטיות דורש כי יוכח כי הפגיעה לא היתה פגיעה "שאין בה ממש" (סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות). בהקשר זה יש להראות כי הפגיעה בפרטיות לא בוצעה על דרך "מעשה של מה בכך", שכן פגיעה שכזו לא תקנה זכות לסעד (עניין האגודה לזכויות האזרח, בעמ' 863). כוונת הסעיף היא להסיר מעל הדרך תביעות טורדניות, שאדם סביר לא היה מטריח עצמו בעטיין לבית המשפט (השוו לסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; כן ראו ת"א (שלום ת"א) 199509/02 צדיק נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, פסקה 10 [פורסם בנבו] (22.1.2004); חי, בעמ' 129)" (ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' אריה ורדי, 23.1.2013, אימרת אגב).

עניין אישי כשר של הנתבעת

39. למבקשת גם עומדת הגנה זו של סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות:

הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע.

40. הנתבעת טענה, ומשלא התקיימו הוכחות לא נסתרה טענתה, כי שלחה את העמוד מחוות הדעת לפקיד הבנק, לדרישתו, לאחר שהבנק הפנה אליה דרישה לפרעון החוב שנותר בחשבון המשותף. הטענה מתחזקת מאופן המשלוח, מועדו, והכיתוב על גביו מאמת את הטענה. אני מקבלת את טענת תום הלב של הנתבעת בהינתן צירוף העמוד מחוות הדעת, ולא את כל חוות הדעת, ולא פרוטוקולים או החלטות שנוגעות לדבר מלבד החשבון המשותף. ה"פרסום" היה מצומצם, רק לפקיד מסויים ורלוונטי.

41. בעניין אותו סוג של הגנה, המופיע גם בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 נקבע:

"בהתאם לסעיף זה יש להראות כי הפרסום אכן נועד להגן על אותו עניין, כי הוא הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראת הסעיף והפרסום נעשה בתום לב" (ת"א (מחוזי ת"א) 1235/09 רפאלי נ' סאני תקשורת (1994) בע"מ (16.10.2013) וההפניות שם).

פיצוי ללא הוכחת נזק

42. מן האמור לעיל, דין התביעה להידחות ממספר נימוקים מצטברים, ומעבר לצורך אציין כי גם ככל שנפלה טעות באחד הנימוקים, עדיין סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, המאפשר לשופט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, אינו מופעל בדרך השגרה, ובכל מקרה נשקלות כל הנסיבות. בנסיבות המקרה, כפי שתוארו לעיל, אני מוצאת לנכון שלא להפעיל את הסעיף ולא לזכות את התובע בכל פיצוי שהוא.

43. אפנה לדברי חברי, כב' השופט א' גולדקורן בת.א. (שלום חיפה) 30085-03-15 משה עוזי כהן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ, 23.6.2016, וההפניות שם, היפים לענייננו:

"פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק אינה נעשית בחלל הריק, אלא נגזרת ממידת הפגיעה בפרטיות. בית המשפט העליון קבע סימנים באשר למידת הפגיעה, ובכללם: המיקום ה'גיאוגרפי' של הפגיעה בזכות, בליבתה (פרטים אינטימיים על אודות חייו של אדם) או בשוליה (פרטים השייכים למרחב החיצוני של חייו); טיב מערכת היחסים וחובות האמון בין הצדדים; ציבוריותה או פרטיותה של הדמות; אופן הפרסום; הדרך בה הגיע המידע לידי המפרסם; התנהלות האדם בנוגע לפגיעה בפרטיותו עובר לפרסום; הפגיעה, אם היא חד-פעמית או הולכת ונמשכת. (ע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 127 (פורסם בנבו, 24.4.2014)). יישום סימנים אלו לנסיבות העובדתיות שבפנינו מביא למסקנה כי אין זה המקרה המתאים לשימוש בשיקול הדעת שניתן לבית המשפט בסעיף 29א(ב)(1) לחוק על מנת לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע".

סיכום

44. מכל האמור לעיל, במצטבר, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו לפי איזה מהחלופות, ודוחה את התביעה.

45. מאחר והצדדים הסכימו על ניהול התיק במסגרת דיונית מצומצמת, הגשת סיכומים בכתב בלבד, וחסכו ניהול הוכחות, אני מעמידה את סכום הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, שישלם התובע לנתבעת על סך 2,340 ₪ (כולל מע"מ).

פסק הדין יהיה מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים

המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק שבכותרת.

ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

9 מתוך 9