ביהמ"ש המחוזי נצרת, שופט עאטף עיילבוני: פס"ד בבקשה לתובענה ייצוגית, אשר במרכזה הטענה כי הבנק לא רשאי היה לחייב את לקוחותיו בעמלת "טיפול במזומנים על ידי פקיד" (ת"צ 12548-05-18)

22

בית המשפט המחוזי בנצרת
בפני כב' השופט עאטף עיילבּוני	13 יולי 2022
ת"צ 12548-05-18 שטיינברג נ' בנק הפועלים בע"מ

המבקשת:	ליאת שטיינברג, עו"ד, ת"ז 031805302 ע"י ב"כ עו"ד אסף מירוז
נגד
המשיב:	בנק הפועלים בע"מ, ח.צ. 520000118 ע"י ב"כ עו"ד שרון לובצקי הס ואח'

פסק דין

הקדמה:

הליך זה עניינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר במרכזה הטענה כי הבנק לא רשאי היה לחייב את לקוחותיו בעמלת "טיפול במזומנים על ידי פקיד" הנגבית בגין פעולות בשטרות מזומנים מעל 10,000 ₪, מקום בו לקוחות הבנק מבקשים לפצל את סכום הפעולה למספר תתי-פעולות, באופן שכל פעולה אינה עולה על 10,000 ₪, המחויבת בעמלה מופחתת המכונה "פעולה על ידי פקיד".

לשם הנוחות יכונו להלן העמלות "עמלת טיפול במזומנים" ו"עמלת פקיד", לפי ההקשר וכמפורט לעיל.

על מנת להמחיש את הטענה, לשיטת המבקשת, כאשר לקוח של הבנק מבקש לבצע פעולת הפקדה בסכום של 30,000 ₪, אין כל מניעה כי יבקש לפצל את הפעולות (ללא הגבלה על מספר הפעולות שניתן לבצע ביום או במפגש בודד עם פקיד), באופן שיבוצעו שלוש עסקאות נפרדות בסכום של עד 10,000 ₪, אשר בגינן תיגבה עבור כל פעולה העמלה המופחתת (עמלת פקיד) חלף העמלה הקבועה בתעריפון לעסקה אחת של 30,000 ₪, שהיא גבוהה יותר ונגזרת מסכום העסקה הכולל (עמלת טיפול במזומנים).

וכלשון ב"כ המבקשת במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 8.4.19 (שורות 14-17):

"המחלוקת היא לא על זה שיש עמלה שונה כשמדובר בסכום שהוא מעל 10 אש"ח או סכומים גדולים... הבנק מוסמך לעשות את זה, אך אני כלקוח שיודע את זה ויש לו 30 אש"ח, אני טוען שמותר לי לפצל את ההפקדה ולעשות שלוש הפקדות של 10 אש"ח".

עיקרי העובדות הצריכות להכרעה:

ביום 7.5.18 הגישה המבקשת, ליאת שטיינברג, בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולצדה תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור" ו"התובענה" בהתאמה), נגד המשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק").

במרכז בקשת האישור והתובענה עומדת הטענה שלפיה הבנק אינו מציע או אינו מאפשר ללקוחותיו אפשרות לבחור בין תשלום לפי עמלת פקיד לבין עמלת טיפול במזומנים בגין פעולה במזומנים מעל 10,000 ₪, ותחת זאת, גובה באופן גורף עמלת טיפול במזומנים, אף שהלקוח מבקש לקבל שירות "לשיעורין" ובדרך זו לחסוך בעמלות הנגבות ואשר מעוגנות שתיהן בהוראותיו של התעריפון המלא בנוסח הקבוע בתוספת הראשונה של כללי הבנקאות (שירות ללקוח)(עמלות), תשס"ח-2008 (להלן: "התעריפון המלא") ותעריפון הבנק, המכונה "תעריפון מצומצם עובר ושב" (להלן: "התעריפון המצומצם" או "תעריפון הבנק").

אין חולק כי בגין עמלת פקיד נגבית עמלה בסך שך 6.5 ₪, בעוד שבגין עמלת טיפול במזומנים נגבית עמלה בשיעור של 0.15% מסך העסקה. שתי עמלות אלה, כאמור, מעוגנות בתעריפון המלא, הכלול בתקנות שהתקין נגיד בנק ישראל, ושיעורן נקבע בתעריפון הבנק.

עמלת פקיד נכללת בפריט 2 לחלק 1 של התעריפון המלא (פעולה על ידי פקיד כוללת, בין היתר, הפקדת מזומנים ומשיכת מזומנים). כאמור, לפי תעריפון הבנק עמלה זו היא עמלה קבועה בסך של 6.5 ₪ (סעיף 1(א) לתעריפון המצומצם). עמלת טיפול במזומנים נכללת בפריט 8 לחלק 1 של התעריפון המלא, וכוללת אף היא מתן שירות של משיכת מזומנים והפקדתם. לצד עמלת טיפול המזומנים מופיעה בעמודת ההערות ההערה: "מעל 10,000 ₪". עמלה זו, כמפורט לעיל, נגזרת משווי העסקה ומהווה שיעור קבוע מסכום הפעולה (0.15% לפי סעיף 5 לתעריפון המצומצם), זאת כאמור ביחס לעסקאות בשווי של מעל 10,000 ₪. תשומת הלב כי בהערה (4) בתעריפון המלא, לצד עמלת פקיד, צוין במפורש "אין לגבות עמלה זו נוסף על עמלת טיפול במזומנים על ידי פקיד".

על פי הנטען בבקשה, המבקשת מנהלת שני חשבונות בנק אצל המשיב (חשבון 501524 וחשבון 559685), וכן מיופת כוח בחשבון של אמה (חשבון 526132), המסתייעת בה בניהול החשבון.

ביום 31.8.17 משכה המבקשת מחשבון 526132 (חשבון האם) סך של 17,000 ₪ בגינו חויבה בעמלת טיפול במזומנים בשיעור של 0.15% (סך של 25.50 ₪).

ביום 7.9.17 משכה המבקשת מחשבון 526132 (חשבון האם) סך של 20,000 ₪ במזומן. המבקשת ביקשה לפצל את העסקה באופן שיבוצעו שתי משיכות בשווי 10,000 ₪ כל אחת, כך שתחויב פעמיים בעמלת פקיד בסך 6.5 ₪ בגין כל פעולה (סך הכל 13 ₪), חלף משיכת הסכום במלואו ותשלום עמלת טיפול במזומנים בשיעור 0.15% (סך של 30 ₪). לאחר שהמבקשת עמדה על כך שתינתן לה האפשרות לפצל את העסקה לשתי עסקאות, ואף שתחילה נענתה בסירוב, לבסוף ניתנה לה אפשרות לעשות כן, לפנים משורת הדין, לאחר התערבות מנהל הסניף ועקב עמידתה הנחרצת על תשלום עמלת פקיד, חלף עמלת טיפול במזומנים.

ביום 18.10.17 משכה המבקשת מחשבון 501024 (חשבונה האישי) סך מצטבר של 30,000 ₪ (בכפולות של 10,000 ₪), ועבורו שילמה עמלת פקיד בלבד (הבנק מוסיף בעניין זה כי בסופו של דבר אף נהנתה המבקשת מהטבה בעמלות, באופן שחשבונה חויב לבסוף בעמלה מצטברת בסך 4.05 ₪ בלבד).

באותו יום, אגב, ביקשה המבקשת לבצע משיכה מחשבון האם בסך של 30,000 ₪, בגינה חויבה בעמלת טיפול במזומנים, ואולם המבקשת לא כרכה פעולה זו בבקשת האישור ומשום מה לא העלתה כל טענה לגביה.

בבקשת האישור עתרה המבקשת להורות לבנק לחדול מגביית העמלות, שלשיטתה מתבצעת בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, וכן לחייב את הבנק בהשבת ההפרש בין העמלות שגבה. המבקשת ביססה את בקשת האישור על עילות מדיני החוזים (הטעייה וחוסר תום לב); דיני הבנקאות; חוק עשיית עושר ולא במשפט ופקודת הנזיקין.

ביום 23.10.18 הגיש הבנק את תשובתו לבקשת האישור. בתשובתו טען הבנק, על צד העיקר, כי ניסיונה של המבקשת לבצע פיצול מלאכותי של העסקאות, כך שבגין כל אחת מהן תשולם עמלת פקיד בלבד, אינו יכול להתקבל, הן משום שהוא סותר את לשונו הברורה של התעריפון המלא ותעריפון הבנק, הן משום שהוא מנוגד להיגיון הכלכלי הניצב בבסיס עמלת טיפול במזומנים, לפיו ככל שסכום העסקה גבוה יותר – כך גדלות עלויות הבנק ומוצדק לגבות עמלה הנגזרת מסכום הפעולה, והן משום שקבלת עמדת המבקשת עלולה להפוך את עמלת טיפול במזומנים ל"אות מתה". על פי עמדת הבנק, טענת המבקשת בדבר קיומה של זכות ללקוח לפצל את סכומי העסקה, באופן שיתאפשר לו לשלם את עמלת הפקיד בלבד, אין לה בסיס והיא מהווה ניסיון שלא כדין להערים על הוראות הדין והתעריפון המלא, תוך גלגול העלויות לפתחו של הבנק. עוד מוסיף הבנק וטוען כי פיצול מלאכותי של סכום העסקה אף אינו עולה בקנה אחד עם דיני איסור הלבנת הון.

המבקשת בחרה שלא להגיש תגובה לתשובת הבנק.

ביום 17.12.18, ביום 8.4.19 וביום 25.2.20 התקיימו דיונים במעמד הצדדים.

בין לבין, ביום 19.12.18 הוריתי על קבלת עמדת הגורם המאסדר, בנק ישראל. עמדת המאסדר התקבלה ביום 24.2.19.

בישיבת ההוכחות שנקבעה לפניי ליום 26.10.21 נשמעו עדי הצדדים. תחילה נשמעה עדותה של המבקשת, ובהמשך נשמעה עדותו של נציג הבנק, רוני רחמים, אשר בזמנים הרלוונטיים שימש כמנהל מחלקת מוצרי חשבון שוטף בבנק.

טענות המבקשת:

לטענת המבקשת, הבנק גובה בגין אותו שירות בנקאי (פעולה במזומנים מעל 10,000 ₪) עמלה לפי אפשרות יקרה, אף שאין מניעה כי בגין אותו שירות תיגבה עמלה זולה יותר, ובכך למעשה מונע מלקוחותיו את האפשרות לקבל שירות לפי החלופה הזולה יותר (ואף אינו מיידע אותם כי אמנם קיימת אפשרות שכזו). על פי הנטען, בכך מפר הבנק את החובות החלים עליו מכוח הדין הכללי ומכוח דיני הבנקאות.

המבקשת ממקדת תחילה את הדיון במישור החוזי, וטוענת כי דיני הבנקאות אינם יכולים לגרוע מזכויות הלקוח, אלא רק להוסיף עליהם. בהקשר זה נטען כי תעריפון הבנק הוא בבחינת "רצף של הצעות למתן שירותים בנקאיים לפי העלויות המצוינות בתעריפון", והודעת הלקוח כי הוא מבקש לקבל שירות כלשהו מהווה קיבול לאותה הצעה, כך שנכרת בין הצדדים חוזה שעניינו קבלת שירות בנקאי תמורת העמלה הנזכרת בתעריפון. לשיטת המבקשת, עבור פעולה במזומנים בסכום של עד 10,000 ₪ נגבית עמלה בסך 6.5 ₪, ללא הגבלה על מספר הפעולות שניתן לבצע ביום או במפגש בודד עם פקיד בנק. בנסיבות אלה, לפי דיני החוזים, זכות הלקוח לבחור את החלופה המועדפת עליו, ומעת שבחר באותה חלופה, משתכלל חוזה בין הצדדים. המבקשת אינה חולקת על זכותו של הבנק בקביעת התעריפים הנגבים בגין שירותיו, ברם מציינת כי אף הלקוח אוטונומי בקביעת השירותים שאותם הוא רוכש. לשיטתה, העובדה שהבנק מציע אפשרות לבצע פעולות בסכום העולה על 10,000 ₪ לפי עמלת טיפול במזומנים (העמלה הגבוהה יותר) כלל אינה רלבנטית ואינה פוגעת בזכותו של הלקוח לבחור אילו שירותים לרכוש מהבנק. המבקשת מוסיפה כי אם כוונת הנגיד, מתקין הכללים שבהם נקבע התעריפון המלא, הייתה לקבוע כי אין לבצע מספר פעולות במזומנים באותו יום עסקים או באותו מפגש עם פקיד – חזקה עליו שהיה קובע כך בתעריפון ובהערות המוזכרות בו. במילים אחרות: המבקשת סבורה כי ככל שמחוקק המשנה היה סבור שיש לשלול את האפשרות לפיצול עסקה, היה קובע זאת מפורשות, ומשלא עשה כן – הבנק אינו רשאי לקבוע אחרת ואינו רשאי להגביל את זכות הלקוח לבחור את החלופה הטובה ביותר עבורו או את האפשרות לבצע מספר פעולות מאותו סוג במפגש עם פקיד הבנק.

המבקשת סבורה שאין כל רבותא בטענת הבנק (הנכונה כשלעצמה, אף לשיטתה) שלפיה ככל שסכום הפעולה במזומן גדל, כך עולות גם התשומות הכרוכות במתן השירות, שכן לטענתה, בלאו הכי, הן לפי עמלת פקיד והן לפי עמלת טיפול במזומנים, התשלום שמשלם הלקוח גדל ככל שסכום הפעולה גדל.

המבקשת כופרת בקשר בין דיני איסור הלבנת הון לבין המקרה שלפנינו, בציינה כי ככל שפעולה מסוימת אמנם חשודה כהלבנת הון, יכול הבנק ואף חייב לדווח עליה, בין שנגבתה בגינה עמלת פקיד ובין שנגבתה בגינה עמלת טיפול במזומנים.

כן טוענת המבקשת כי עמדת הגוף המאסדר, אין בה כדי לסייע לבנק בנסיבות המקרה שלפנינו, בין משום שלא הוגשה כ"חוות דעת" לפי דיני הראיות; בין משום שלא ניתן להסיק ממנה כי קיים איסור ללקוחות הבנק לפצל את העסקאות באותו מפגש או יום עסקים; ובין משום שיישום ההלכה של בית המשפט העליון בדנ"א 4960/18 שולמית זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (04.07.2021), במסגרתה נמנו השיקולים שעל בסיסם יש לבחון אם יש מקום לקבל או לדחות את עמדתו של הגורם המאסדר, אינה תומכת במתן משקל לעמדתו של בנק ישראל.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש לאשר את הבקשה גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לשיטתה, התעריף שקבע הבנק במסגרת עמלת טיפול במזומנים מהווה התעשרות מנטילת רכוש הזולת. בעניין זה טוענת המבקשת כי הפקדה של סכום גדול יותר במזומן זולה יותר מבחינת הבנק מאשר ביצוע ההפקדה במספר פעולות, ולכן ניתן היה לצפות שעלות פעולה אחת תהיה זולה יותר, ולא כך הוא. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת כי גביית התעריף לפי עמלת טיפול במזומנים (האפשרות היקרה יותר) מהווה "התעשרות עוולתית", שכן מדובר בתעריף לא הוגן, אשר במסגרתו מנצל הבנק את פערי הכוחות בין הצדדים.

לפני סיום, טוענת המבקשת כי הבקשה מקיימת את תנאי חוק תובענות ייצוגיות, שכן הוכחה עילת תביעה משותפת לקבוצה אשר קיימת אפשרות סבירה שתתקבל, התשתית העובדתית והטיעון המשפטי של חברי הקבוצה כמעט זהים, תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ועילת התביעה האישית של המבקשת מבוססת כדבעי. לטענת המבקשת, בקשת האישור אף משרתת את התכליות של דיני הבנקאות ודיני התובענות הייצוגיות ולפיכך יש לאשר את התובענה כייצוגית.

טענות הבנק:

לטענת הבנק, הטענה העומדת בבסיס בקשת האישור בדבר "זכות בחירה" למבקשת איזו עמלה לשלם נעדרת בסיס ומופרכת, משום שהיא סותרת את לשונו הברורה של התעריפון המלא, מנוגדת להיגיון הכלכלי הניצב בבסיס עמלה זו, משום שהיא הופכת את עמלת טיפול במזומנים לאות מתה, וכן לאור עמדת הגורם המאסדר, הפיקוח על הבנקים, התומכת בפרשנות המשיב ודוחה את עמדת המבקשת.

הבנק טוען כי הוראות התעריפון המלא ברורות, ולפיו בעד פעולה במזומן מעל 10,000 ₪ יש לשלם עמלת טיפול במזומנים. בהקשר זה טוען הבנק כי הנגיד, המעורה היטב בשוק הבנקאות, הבין שטיפול בכמות רבה של שטרות דורשת, מטבע הדברים, התעסקות רבה יותר מטעם הבנק, ולפיכך החליט לקבוע בגין שירות זה עמלה נפרדת (אשר אותה תמחר הבנק כשיעור מסכום העסקה ביחס לפעולות במעל 10,000 ₪ בשטרות).

הבנק מדגיש כי אין חפיפה בין השירותים שהבנק מעניק לכל אחת מהעסקאות שבגינן עומדת עמלה נפרדת, ולכן עמלת פקיד תחויב בגין פעולות במזומן בסכומים של עד 10,000 ₪, בעוד שעמלת טיפול במזומנים תחויב בגין עסקאות מעל סכום זה. לטענת הבנק, לפי לשונם הברורה של התעריפונים, בפני הלקוח קיימת למעשה אפשרות אחת ביחס לעסקה בסכום של למעלה מ- 10,000 ₪ והיא תשלום עמלת טיפול במזומנים, כך שאין מדובר ב"עמלה יקרה" מול "עמלה זולה", כטענת המבקשת (אשר אינה עולה בקנה אחד עם לשון התעריפונים), כי אם תשלום עמלה כנגזרת מסכום העסקה במזומנים שאותה מבקש הלקוח לבצע, הא ותו לא.

הבנק טוען כי הואיל ולביצוע עסקה בלמעלה מ- 10,000 ₪ יש מחיר אחד בלבד, ממילא אין כל חובה על הבנק להציע לחברי הקבוצה אפשרות אחרת, שכלל לא קיימת. על פי הנטען, ככל ששירות מסוים כלול בתעריפון המלא – זכאי הבנק לגבות את העמלה בגינו, גם אם הלקוח סבור שיש לחייבו בעמלה אחרת. משמעות הדברים, לטענת הבנק, היא כי ללקוח לא עומדת זכות בחירה לשלם עמלה ספציפית מתוך מגוון עמלות, וכך אין לפניו "הצעות" שמהן הוא רשאי לבחור.

הבנק מפנה לכך שבתעריפון המצומצם אף נכללה הוראה שלפיה בעת משיכה או הפקדה של מזומנים מעל 10,000 ₪, תיגבה רק עמלת טיפול במזומנים. משמע: גם תעריפון הבנק יוצר הבחנה ברורה בין עסקה עד 10,000 ₪, שבגינה תשולם עמלת פקיד, לבין עסקה בסכום גבוה יותר, שבגינה תשולם עמלת טיפול במזומנים. כן נטען כי לקוחות הבנק מודעים היטב להבחנה זו, ואף המבקשת הודתה בחקירתה כי הבינה זאת מעיון בתעריפון הבנק.

הבנק מוסיף וטוען כי טענת המבקשת כי יש להתיר לה לפצל עסקה לתתי-עסקאות בנות 10,000 ₪ כל אחת, לא רק שסותרת את לשונו הברורה של התעריפון המלא, אלא אף נוגדת את ההיגיון הכלכלי שלו. בהקשר זה, נטען כי ככל שגדל סכום המזומן שבו מטפל הבנק, כך גדולות עלויות הטיפול מצד הבנק ונדרשת השקעת משאבים גדולה יותר, הן בשל צרכי אבטחה וביטחון והן בשל דרישות שבדין, בכלל זאת מכוח חוקי איסור הלבנת הון. בנסיבות אלה, טוען הבנק כי קיימת הצדקה עקרונית להבחין בין עמלה המשולמת בעד טיפול במזומנים בסכומים נמוכים לבין זו המשולמת בעד טיפול במזומנים בסכומים גבוהים, כפי שסבר מחוקק המשנה בעצמו, עת נתן לכך ביטוי מפורש בתעריפון המלא. הבנק מפרט מהן הפעולות הישירות הנדרשות בעת טיפול במזומנים(סעיף 19, 20, 21 ו- 22 לסיכומיו) וטוען כי ככל שסכום העסקה עולה על 10,000 ₪, כך נהלי הבקרה והפיקוח מחמירים יותר, פוטנציאל הנזק רב יותר והפעולות הנדרשות לשם כך הופכות מסובכות יותר. הבנק מוסיף כי בנסיבות אלה, ברי כי פיצול עסקה בסך של 100,000 ₪ למספר תתי-עסקאות בנות 10,000 ₪ כל אחת הנו פיצול מלאכותי בלבד, שכל מטרתו לחתור תחת הוראות התעריפון המלא וההיגיון הטמון בו ולשלם עמלה קטנה יותר, שלא כדין ותוך הטלת העלויות הנוספות על הבנק.

הבנק טוען עוד כי פיצול מלאכותי של העסקה לתתי-פעולות בסכומים נמוכים יותר אף אינו עולה בקנה אחד עם הוראות דיני איסור הלבנת הון, ועשוי לשמש את הלקוח לצורך עקיפת ההוראות בנדון, תוך התחמקות מחובות הדיווח הקבועות בהן ביחס לפעולות במזומן בסכומים גבוהים.

כן טוען הבנק כי עמדתה השגויה של המבקשת אף עשויה לרוקן מתוכן את עמלת טיפול במזומנים ולהביא לכך שלמעשה לא יהיה בה שימוש. לשיטתו, אם היה ממש בעמדת המבקשת, מובן כי מחוקק המשנה לא היה מתקין את התעריפונים וקובע בהם במפורש את עמלת טיפול המזומנים ביחס לעסקאות במזומנים מעל 10,000 ₪.

הבנק מוסיף כי פעולתו בהתאם להחלטת בנק ישראל בתעריפון המלא וקביעת עמלת טיפול במזומנים במסגרתו, מהווה גם הרשאה חוקית ופעולה מתוך אמונה סבירה כי הדבר נעשה על פי חיקוק, כאמור בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הבנק מתייחס לטענת המבקשת בהסתמך על דיני החוזים, בציינו כי יש ליתן בכורה לדין המיוחד החל על נסיבות המקרה, על פני הוראות הדין הכללי. כן דוחה הבנק את ניסיונה של המבקשת להיתלות בדיני עשיית עושר ולא במשפט, על יסוד הטענה שלפיה עסקינן בהרחבת חזית אסורה.

אשר לעמדת הגורם המאסדר, טוען הבנק כי עמדת הפיקוח על הבנקים תומכת בעמדתו לפיה גביית עמלת טיפול במזומנים בגין פעולות במזומן מעל 10,000 ₪ נעשית כדין ובהתאם לזכותו של הבנק מכוח הוראות הדין. הבנק טוען כי לפי הלכת זליגמן, שעליה מסתמכת המבקשת, ולאחר בחינת מלוא השיקולים שהובאו שם, אין אלא לאמץ במלואה את עמדת המאסדר במקרה דנא.

בטרם סיום, מוסיף הבנק וטוען להיעדר עילה אישית למבקשת. הבנק מציין כי למבקשת לא הומחתה עילת התביעה מאימה, וכי כלל לא ניתן להמחות זכות תביעה נזיקית, כך שבין כה וכה, למבקשת לא עומדת כל עילת תביעה אישית בגין העסקאות בחשבון האם. עוד נטען כי המבקשת הודתה שביחס לשתיים מתוך שלוש פעולות משיכה שביצעה, אין לה טענות כספיות, שכן במקרים אלה שילמה לפי "האפשרות הזולה", וממילא שגם לפי דבריה, קיבלה גילוי נאות מלא בנוגע לעלות השירות, כך שגם בגין פעולות אלה, לא עומדת לה עילת תביעה אישית.

כן טוען הבנק כי ממילא שהמבקשת אינה ראויה לשמש כתובעת ייצוגית, שכן מדובר במבקשת חסרת תום לב, שלא תספק ייצוג הולם.

בנסיבות אלה, עותר הבנק לדחות את בקשת האישור במלואה, וכן לחייב את המבקשת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.

דרישות חוק תובענות ייצוגיות - כללי:

הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי של אישור התובענה כייצוגית, אשר במסגרתו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם יש מקום לדון בתובענה במסגרת הדיונית של הליך ייצוגי. לצורך כך, יש לבחון אם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית, וזאת בזהירות מרובה, על מנת שניתן יהיה לוודא כי רשות לניהול ההליך כהליך ייצוגי תינתן רק במקרים המתאימים, פן תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה, על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכה בהן (רע"א 3688/20 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' שלמה כתראן (17.05.2022)).

חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") מסדיר את התנאים להגשת תובענה כייצוגית. בתוך כך נדרש המבקש להראות כי יש לו עילה בתביעה, במובן זה שקיימת לו עילת תביעה אישית הנכללת בעילות המוזכרות בחוק (סעיף 4(א)(1) לחוק). כן קובע החוק שורה של תנאים נוספים לאישורה של התובענה כייצוגית, הנזכרים בסעיף 8(א) לחוק: התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת; קיים יסוד סביר להניח שעניין כלל חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת; קיים יסוד סביר להניח כי עניין כלל חברי הקבוצה ינוהל בתום לב.

משמעות הדברים היא כי על מנת שבית המשפט יתיר ניהול הליך במסגרת של תביעה ייצוגית, עליו להשתכנע, בראש ובראשונה כי קיימת למבקש עילת תביעה אישית בתביעה, כי התובענה מעוררת שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה וכי קיימת אפשרות סבירה ששאלות אלה תוכרענה לטובת הקבוצה (זאת מבלי לגרוע מיתר התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק).

התנאי שעניינו סיכויי הצלחת ההליך הוא בסיסי ומרכזי לצורך אישור תובענה כייצוגית. בהקשר זה, לפי הוראות סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, לצורך קבלת בקשת האישור, די בכך שקיימת אפשרות סבירה בלבד שהשאלות המתעוררות בהליך יוכרעו לטובת הקבוצה.

בית המשפט העליון כבר עמד על כך שהקלה מעבר לנדרש בשלב זה של ההליך הייצוגי, עלולה לגרור תוצאות שלהן השלכות בלתי רצויות. משכך, על בית המשפט להקפיד על כך שרק תביעה שהונחה תשתית ראייתית לכאורית לביסוס עילתה, יתאפשר ניהולה במסגרת הליך ייצוגי.

בהקשר זה, קבעה הפסיקה כי מבחינה ראייתית, נדרש בית המשפט לבחון את קיומה של אפשרות סבירה להכרעת התביעה לטובת הקבוצה, לא פחות ולא יותר (ע"א 4333/11 דניאל סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12.03.2014)).

כעת לא נותר אלא לבחון, לפחות בשלב הראשון, אם אמנם עמדה המבקשת בנטל הנדרש להוכחה, ברמה הדרושה לשלב מקדמי זה, כי בנסיבות העניין דנא פעל הבנק שלא כדין עת סירב להתיר פיצול עסקת משיכת מזומנים בסכום של מעל 10,000 ש"ח ל"עסקאות משנה", באופן שהיה מאפשר ללקוחותיו לשלם עמלת פקיד, הנמוכה יותר מעמלת טיפול במזומנים; עוד יש לוודא כי קיימת אפשרות סבירה שהסוגיות העולות מבקשת האישור תוכרענה לטובת הקבוצה.

שאלת קיומה של אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה לטובת הקבוצה:

אין חולק כי שתי העמלות מושא ענייננו: הן עמלת הפקיד והן עמלת טיפול במזומנים מעוגנות בתעריף המלא, המופיע בתוספת לכללי הבנקאות שהותקנו מכוח סמכות הנגיד, ובתעריף הבנק. לצד עמלת טיפול במזומנים הוספה הערה שמטרתה להבהיר את "גבולות הגזרה" של אותה עמלה, ובאופן שתחולתה רק ביחס לעסקאות משיכת מזומן והפקדת מזומן מעל 10,000 ₪ (עמלה זו חלה גם על פעולות נוספות שאינן רלוונטיות לעניינים שבלב המחלוקת בענייננו).

משמעות הדברים היא כי על פני הדברים, עצם גביית עמלת "טיפול במזומנים" (העמלה הגבוהה יותר) נעשתה על פי דין, מכוח התעריפון המלא ובהתאם לתעריפים הספציפיים שאותם גובה הבנק, המפורסמים בתעריפון המצומצם של הבנק. במילים אחרות: הבנק קבע את העמלות נושא בקשת האישור בהתאם להוראות התעריפון המלא, תוך הפעלת שיקול דעת בנוגע לשיעורי העמלות עצמן ובאופן המפורסם וגלוי ללקוחות הבנק.

אמנם שתי העמלות מתייחסות למשיכת מזומנים והפקדתם, ובמובן זה מתייחסות לכאורה לשירות דומה, אלא שדומני כי המבקשת נפלה לכלל טעות עת ביקשה היא לטעון כי עסקינן ב"תעריף גבוה" אל מול "תעריף נמוך" בגין אותו שירות. אין עסקינן בעמלות הנגבות בעד אותו שירות, כי אם בשתי עמלות הנגבות בגין שירותים שונים, או אם תרצו "מוצרים שונים" - ומכאן הצורך לקבוע עבורן תעריף שונה.

מדובר בשתי עמלות נפרדות, שונות זו מזו, שלכל אחת מהן מטרות אחרות: האחת, עמלת הפקיד, מיועדת לאפשר ללקוח לקבל שירות בסיסי ושגרתי של הפקדת סכומי כסף נמוכים יחסית בקביעות, והשנייה, עמלת הטיפול במזומנים, מיועדת לפעולות בסכומי מזומנים גבוהים יותר, הכרוכה בעלויות תפעוליות רבות יותר ובסיכונים גדולים יותר מבחינת הבנק. בנסיבות אלה, ברי כי כל אחת מהעמלות היא עמלה נפרדת, הניתנה בגין שירות אחר, ויש לבחון אותה לפי אופי ומהות השירות המסופק ללקוח ובהתאם לעסקה הכוללת שהוא מבקש לבצע.

בהקשר זה, יצוין תחילה כי לא צריכה להיות מחלוקת, והדבר בא לידי ביטוי במספר הזדמנויות בניהול התיק, שמשיכה של סכומי כסף גבוהים יותר משמעה הוצאות ועלויות גדולות יותר, סיכונים רבים יותר ופעולות נוספות מצד הבנק, על מנת לספק ללקוח את השירות המבוקש. תשומת הלב כי המבקשת בסעיף 28 לסיכומיה אף אינה חולקת על כך שככל שסכום הפעולה במזומן גדל, עולות גם התשומות הכרוכות במתן השירות.

ראו לעניין זה בסעיפים 11-15 לתשובת הבנק בבקשת האישור (וביתר פירוט בסעיפים 54, 57, 58, 60, 64 ו- 65 לתשובת הבנק ובתצהיר התומך בתשובה) בהם צוין כי כאשר מדובר בפעולות במזומנים מעל 10,000 ₪, וככל שעולה סכום העסקה, מצריך הטיפול תשומות גדולות יותר מצד הבנק, לרבות בכל הקשר לנהלי הבקרה והפיקוח, פוטנציאל הנזק ואופי הפעולות הנדרשות לצורך מתן השירות. כך, מקום בו מדובר במשיכה של סכומים גבוהים, נדרש פקיד הבנק לקבל אישורים מהגורם המוסמך בסניף; מושקעים משאבים רבים יותר בספירת השטרות (נוכח הצורך לאתר שטרות הנחזים מזויפים או שטרות בלויים שאינם ראויים לשימוש); וכן נדרשות עלויות שינוע המזומנים בתדירות גבוהה יותר בסניף, על כל סידורי האבטחה הכרוכים בכך (כן ראו חקירת נציג הבנק (בעמ' 22 לפרוטוקול, בשורות 14-18 ובשורות 21-24; בעמ' 26 לפרוטוקול, בשורות 3-4).

משמעות הדברים היא כי לאבחנה בין העמלות טעם רב, שכן ככל שעסקינן בהתעסקות עם מזומנים בהיקף גדול יותר (כשהנתון 10,000 ₪ הוא בבחינת "קו פרשת המים" שאושר בהוראות הדין) – נדרש הבנק לטיפול מורכב, יקר ורגיש יותר, ומטבע הדברים, עליו לתמחר את עלויות השירות באופן אחר, נוכח השוני בעלויות ובתשומות, הפער בשימוש במשאבי הבנק והשוני בהיקף הסיכון שאליו חשוף הבנק.

אם נקבל את הפירוש שבו נוקטת המבקשת, שלפיה בידי הלקוח האפשרות לבחור לפצל באופן מלאכותי את עסקאותיו ל"מיני עסקאות" המוגבלות, כל אחת מהן, ל- 10,000 ₪, כדי לאפשר תשלום עמלת הפקיד (תשלום נמוך יותר בגין השירות), יש בכך גם כדי להביא, באופן מיידי, להפיכת תעריף טיפול במזומנים ל"אות מתה" ולעמלה שאין לה כל שימוש, אף שאושרה בתעריפון המלא ובתעריפון המצומצם.

הלא אם יותר פיצול משיכת המזומנים למספר עסקאות שכל אחת מהן בנפרד עומדת ב"גבולות הגזרה" של עמלת הפקיד, ברור כי לקוחות הבנק יעדיפו לנקוט בדרך זו, וכך להימנע מתשלום עמלת טיפול במזומנים, הגבוהה יותר, אף שאותו פיצול מלאכותי יש בו, בוודאי, כדי להכביד על הבנק, להגדיל את עלויותיו ואת הסיכונים שאליהם הוא חשוף, וכל זאת ללא תמורה נוספת בהשוואה לעמלה הנגבית בעת הפקדת סכום נמוך, תוך גלגול העלויות לכתפי הבנק.

ברי כי פרשנות זו אינה יכולה להתקבל והיא חוטאת למטרות התעריפון המלא ותעריפון הבנק, וחותרת תחת התכלית והצורך לקבוע שני תעריפים שונים ומובחנים כתלות בהיקף המזומנים המעורב בעסקה.

פרשנות זו אף לא יכולה להתקבל משעה ששני סוגי העמלות קיבלו גושפנקה חוקית (אף ששיעורם המדויק נתון לשיקול דעת הבנק) וכאשר לכל אחת מהן היגיון כלכלי ברור ומבוסס. הרי לו סבור היה המחוקק שיש לאפשר ללקוח פיצול העסקה באופן מלאכותי – לא היה מגדיר מלכתחילה את עמלת טיפול במזומנים כעמלה נפרדת בתעריפונים, המיועדת להפקדות מזומנים מעל 10,000 ₪.

סבורני כי נוכח השוני, מבחינת הבנק, בשני סוגי העסקאות, הן בהיבט הכספי הכרוך במתן כל שירות והן מבחינת הסיכון הטמון בהן, ההיגיון הכלכלי והעסקי בקביעת שתי העמלות הוא ברור, ואין מקום לפרשנות שבה אוחזת המבקשת.

גם שיקולים אחרים, שעניינם הסיכונים הכרוכים בשימוש בכספי מזומן כאמצעי להלבנת הון, מימון טרור והעלמת מס, ומדיניות הרגולטור לצמצם ולהפחית את השימוש במזומנים (וראו לעניין זה גם בחוק לצמצום השימוש במזומן, תשע"ח-2018 שתחולתו אמנם מאוחרת לזמנים הרלוונטיים לבקשת האישור, אך יש בו כדי ללמד על מגמת המחוקק) מצדיקים, לכאורה, העדפת פרשנות הבנק בסוגיה שבמחלוקת.

עלויות שונות, הקצאת משאבים שונה, סיכון עסקי שונה וכיוצא באלה הם שיקולים המצדיקים הבחנה בין גובה העמלות הנגבות בגין שירותים שאותם מספק הבנק – הבחנה אשר הבנק לכאורה עמד עליה בתום לב ומטעמים ברורים. האמנם סבורה המבקשת כי לה בלבד נתונה זכות הבחירה איזו עמלה לשלם, ללא קשר לעלות התפעולית הנגרמת לתאגיד הבנקאי בגין מתן השירות בגין כל עסקה, יהא שוויה אשר יהא?! ברור כי לא לכך כוונו כללי הבנקאות והתעריפונים (המלא והמצומצם), והדבר גם אינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי והעסקי העומד בבסיסם, ואף נוגד את המדיניות הרגולטורית בהקשר של הפחתת השימוש במזומנים.

התעריפון הכללי ותעריפון הבנק מתירים לבנק לגבות עמלה שונה כתלות בהיקף העסקה ובמשאבים הכרוכים במתן השירות. נקודת המוצא היא כי הבנק רשאי לגבות עמלה גבוהה יותר בגין שירות יקר יותר, וכך אכן נהג.

לפיכך נראה לכאורה כי אין יסוד לטענת המבקשת כי עסקינן ב"עמלה זולה" ו"עמלה יקרה" או "אפשרות זולה" ו"אפשרות יקרה", הנגבות שתיהן במקביל בגין אותו שירות. כך גם אין יסוד לדרישת המבקשת כי העמלה תהא נתונה לבחירתה: תרצה – תבצע עסקה כמקשה אחת ותשלם עמלת טיפול במזומנים, תרצה – תבצע עסקה "טיפין טיפין" ותשלם עמלת פקיד. למותר לציין כי אותו פיצול מלאכותי של עסקה אחת למספר עסקאות בסכומי מזומן הנופלים לגדר הסכום הנגבה במסגרת עמלת פקיד, אף ידרוש מהבנק ביצוע אותן פעולות, שוב ושוב, במספר מהלכים עוקבים החוזרים על עצמם, אף שמבחינה מהותית מדובר בעסקה בסכום גבוה יותר, הכרוכה במשאבים אחרים מעסקה עד לסך של 10,000 ₪. התנהלות מעין זו יש בה כדי לעקר את הרציונל הכלכלי והעסקי הטמון בבסיס ההבחנה בין העמלות, אשר בפועל, כאמור, נגבות בגין "מוצר" שונה, שהפקתו כרוכה בעמלה תפעולית שונה, וכפועל יוצא, מוצדק לתמחרו באופן שונה.

תשומת הלב כי שתי העמלות, הן עמלת הפקיד והן עמלת טיפול במזומנים, אף גלויות לציבור לקוחות הבנק ומוצגות בצורה הוגנת ומובנת, כך שבאפשרות כל לקוח לכלכל את צעדיו ולבצע את העסקאות הכדאיות לו, כשכל הנתונים עומדים לנגד עיניו. המבקשת בעצמה העידה כי קראה את התעריפון (עמ' 10 לפרוטוקול, בשורה 19; עמ' 12 לפרוטוקול, בשורה 1; עמ' 12 לפרוטוקול, בשורה 20) , ולמעשה, גם הבינה (הגם שבדיעבד, לאחר ביצוע העסקה) כיצד מחושבות העמלות ומה עלות השירות עבור כל עסקה, כפי שציינה בכתב ידה על גבי האסמכתה שקיבלה לידיה מהבנק (עמ' 11 ו- 12 ועמ' 19 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, אינני סבור כי הורם הנטל הדרוש בשלב זה להראות, ולו לכאורה, כי הבנק הפר את חובתו שלא להטעות את לקוחותיו (סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981).

הבנק לא הטעה את המבקשת לעניין טיב העמלות, מהותן, שיעורן, וכן ההיקף הכספי של העסקה שממנה נגזרת עמלת הבנק. אדרבה, מדובר בנתונים שעולים במישרין מהתעריפון המלא ומתעריפון הבנק, הגלויים ללקוחות הבנק. אף אם ביחס לחלק מהעסקאות שבוצעו על ידי המבקשת אמנם נדרשה וניתנה הנחה בתעריף העמלה (לאחר התערבות מנהל הסניף), אין בכך כדי לבסס את הטענה שלפיה לקוחות הבנק זכאים, כמובן מאליו, לשלם עמלות לפי "החלופה הזולה" (או זכאים לפצל באופן מלאכותי את עסקאותיהם ל"עסקאות משנה"), והענקת אותה הנחה מסורה לשיקול דעת הבנק, ולו בלבד. בסיכומם של דברים נראה כי תמונת המצב שהוצגה לפני לקוחות הבנק, לרבות המבקשת, תאמה את מצב הדברים כהווייתם.

כאן המקום לשוב ולהדגיש כי בענייננו, המודל הקבוע בתעריפון המלא ובתעריפון הבנק קובע במפורש כי ניתן לגבות עמלת פקיד במקרים של הפקדה או משיכה עד ל- 10,000 ₪ ועמלת טיפול במזומנים עבור סכומים גבוהים יותר. מכאן מתחייבת המסקנה כי אין כל זכות קנויה ללקוח לבחור לשלם "עמלה נמוכה", כל עוד העמלה שדורש הבנק תואמת את כללי העמלות והתעריפונים המפורסמים ללקוחות הבנק.

הבנק לא צריך לאפשר ללקוחותיו לשלם עמלה "לפי בחירת הלקוח", וכך גם אינו צריך להודיע ללקוחותיו כי קיימת אפשרות לשלם עמלה אחרת בגין הפקדת סכום העולה על 10,000 ₪, שכן אפשרות שכזו אינה קיימת, לפחות לפי התעריפון. כל עמלה משולמת בגין היקף העבודה והעלויות הכרוכות במתן השירות, וכאמור – מדובר בשירותים שונים הכרוכים בעלויות תפעוליות שונות ובסיכונים אחרים, ולפיכך, על פני הדברים בדין ובצדק תומחרו באופן שונה.

לא מצאתי ממש בטענת המבקשת שלפיה גביית העמלות בדרך זו אף מהווה הפרת חוזה. כאמור, הבנק גבה את עמלת הפקיד ועמלת טיפול במזומנים לפי כללי העמלות, התעריפון המלא ותעריפון הבנק. במישור החוזי, ועל כך לא צריכה להיות מחלוקת, רשאי אפוא הבנק לגבות את אותן עמלות. משנקבע כי העמלה נגבית כתלות באופי השירות, העלויות הכרוכות במתן השירות, היקפה הכספי של העסקה והסיכונים הכרוכים בה, ללא זכות בחירה ללקוח בשאלה איזו עמלה לשלם ואף הוכח כדבעי שהעמלה משולמת לפי טיב הפעולה ומהותה, מבלי שקיימת אפשרות לבצע פיצול מלאכותי של עסקה בודדת למספר "עסקאות משנה", ומקום בו העמלות אושרו על ידי נגיד בנק ישראל ומפורסמות גם על ידי הבנק, דבר שהיה ידוע למבקשת עצמה, אינני סבור כי עומדת למבקשת בנסיבות ענייננו הטענה של הפרת חוזה.

מוסיפה המבקשת וטוענת בסיכומיה כי יש להכריע לטובתה גם על יסוד עילת עשיית עושר ולא במשפט. מנגד, טוען הבנק כי עילה זו היא בגדר הרחבת חזית אסורה ולא הועלתה קודם לכן. בהקשר זה, בסעיף 40(ה) לבקשת האישור, הזכירה המבקשת בקצרה את חוק עשיית עושר ולא במשפט כהוראת דין שהבנק הפר את הוראותיה. חוק עשיית עושר ולא במשפט מוזכר במסגרת השאלות שהציבה המבקשת להכרעה בסעיף42(ח) לבקשת האישור ומוזכר שוב במשפט כוללני ולאקוני בסעיף 83 לבקשת האישור.

אף שרק בסיכומיה, הקדישה המבקשת חלק בלתי מבוטל מהטיעונים לעילה של עשיית עושר ולא במשפט, הרי שגם טענה זו – אין בה כדי לסייע לה. כפי שפורט לעיל, הבנק היה רשאי לגבות את העמלות כתלות בטיב ובהיקף השירות שניתן, על כל העלויות הכרוכות בו. משהובהר כי גביית העמלות נעשית בהלימה לשירותים השונים במהותם שהבנק מספק ללקוחותיו ועל יסוד הוראות כללי הבנקאות, התעריפון המלא ותעריפון הבנק, לא מדובר ממילא בהתעשרות שלא כדין של הבנק.

כאמור, המחיר שנגבה בגין הפקדה או משיכה של 10,000 ₪ שונה מהמחיר שנגבה בגין הפקדה של סכום גבוה יותר, זאת בשל העלויות התפעוליות הרבות יותר הנגרמות לבנק בגין הפקדה או משיכה של סכומים גבוהים יותר, ונוכח הסיכונים האינהרנטיים הטמונים בכל עסקה ועסקה. בנסיבות אלה, ומשלא מצאתי ממש בעילות שעליהן מתבססת המבקשת בבקשת האישור, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה שלפנינו קיימת אף אפשרות סבירה כי השאלות המתעוררות בהליך יוכרעו לטובת הקבוצה, כך שאין לי אלא לדחות את בקשת האישור, כבר מטעם זה.

עמדת הגורם המאסדר:

ביום 19.12.18, ימים בודדים לאחר שהתקיים לפניי הדיון המקדמי הראשון בבקשת האישור, קבעתי כי לאחר שקילה, נכון יהיה לקבל את עמדת הגורם המאסדר (בנק ישראל) ביחס לשאלות העולות במחלוקת בין הצדדים.

הצדדים גיבשו נוסח מוסכם של השאלות שבמחלוקת, לצורך העברתן לקבלת עמדתו המנומקת של בנק ישראל, ואלה הן (ההדגשות במקור):

"1. הבקשה לאישור עוסקת במקרים בהם מבקש לקוח מפקיד הבנק לבצע פעולה של הפקדה/משיכה/פריטה של שטרות מזומנים בסכום של מעל 10,000 ₪ (להלן: "הפעולה בשטרות"), ומהי העמלה שהבנק רשאי לגבות בגינה.

גדר המחלוקת הינו, בין היתר, כדלקמן:

2. האם כטענת המבקשת, בהתאם להוראות הדין, ובכלל זה, החקיקה הרלבנטית (לרבות הדין הכללי, דיני הבנקאות וחקיקת המשנה, פרסומי הבנק וההסכמים שבין הצדדים), ללקוח קיימת בחירה לבצע את "הפעולה בשטרות" לפי אחת משתי החלופות הבאות:

אפשרות ראשונה – לבצע את הפעולות בשטרות בפעולה אחת ולשלם בגינה עמלת "טיפול במזומנים על ידי פקיד",

אפשרות שניה – לבצע את הפעולה בשטרות באמצעות מספר פעולות, כך שסכומה של כל פעולה לא יעלה על 10,000 ₪, וכך יחויב הלקוח, לכל היותר, בעמלת "פעולה על ידי פקיד" בגין כל אחת מהפעולות.

3. או שמא, כטענת הבנק, בהתאם להוראות הדין, בגין "הפעולה בשטרות" רשאי הוא לגבות עמלת טיפול במזומנים על ידי פקיד בלבד, על מלוא סכום הפעולה וללקוח אין אפשרות לפצל את הפעולה באותו מפגש עם פקיד למספר תתי-פעולות".

הצדדים עמדו על כך שעמדתו של בנק ישראל בסוגיה תינתן רק לאחר שיועברו אליו כתבי הטענות, וזה אף יוכל לפנות לבאי כוח הצדדים לשם קבלת מסמכים נוספים או הבהרות נדרשות.

בהחלטתי מיום 30.1.19 הוריתי על קבלת עמדת הגורם המאסדר בסוגיות שנוסחו על ידי הצדדים. כן קבעתי, לבקשת הצדדים, כי ככל שהגורם המאסדר יסבור שדרושים לו מסמכים נוספים או הבהרות מטעם מי מהצדדים, יהא רשאי לפנות לאותו צד, בכתב, עם העתק לצד שכנגד, לצורך קבלת המידע הדרוש לו.

ביום 24.2.19 התקבלה עמדת הגורם המאסדר – הפיקוח על הבנקים, באמצעות פרקליטות מחוז הצפון. על פי עמדה זו, בהתאם לתעריפון המלא, כאשר לקוח מבקש לעשות "פעולה בשטרות" בסכום שעולה על 10,000 ₪ "באותו מפגש עם פקיד", הבנק רשאי לגבות עמלת טיפול במזומנים. מעמדת הפיקוח על הבנקים עולה כי התעריפון המלא קובע את מבנה השירותים ואופן הגבייה של העמלות, תוך שהמחיר של כל שירות נקבע על ידי הבנקים ומפורסם על ידם. אלה מצדם יכולים ליתן ללקוח מסוים הטבה ביחס למחיר השירות המקסימלי שנקבע, ברם אינם מחויבים בכך. הגורם המאסדר מדגיש כי התעריפים המפורטים בתעריפון המלא הם שירותים מובחנים זה מזה. לפי אותה עמדה, טיפול במזומנים עד 10,000 ₪ נתפס כשירות בסיסי לציבור, ועל כן נכלל תחת עמלת פקיד, בעוד ששירות של טיפול במזומן מעל 10,000 ₪ משקף תפיסה לפיה העלויות התפעוליות הולכות וגדלות ככל שהסכום המזומן גדל, ולפיכך ניתן לגבות בגינו עמלה "אחוזית" הנגזרת מסכום הפעולה. בסיכום נייר העמדה מעיר הגורם המאסדר כי תעריפוני הבנקים נגזרים מהתעריפון המלא וכפופים להוראותיו.

בדנ"א 4960/18 שולמית זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (04.07.2021) (להלן: "הלכת זליגמן") נידונה, בין היתר, השאלה מהו המשקל שיש ליתן לפרשנות המאסדר ביחס להנחיות, אשר יצאו תחת ידו. כב' המשנה לנשיאה, השופט מלצר, עמד על כך שבנסיבות המתאימות, יש ליתן משקל מוגבר, אף שלא מכריע, לעמדה המוצעת מטעם רשות מינהלית בהקשר לפרשנות דבר חקיקה שעל ביצועו היא אמונה, וכלשונו: "על בית המשפט להטות אוזן לפרשנות הרשות המינהלית ולהתחשב בה, שכן היא איננה בעלת דין רגילה, אלא שנתונה לה מומחיות בתחום עליו היא אמונה, נוכח היכרותה עם השוק הרלבנטי והניסיון המעשי שלה באותו מגזר פעילות. עם זאת, התפקיד הפרשני הסופי נותר בידי בית המשפט, ועליו לבחור מבין הפרשנויות המוצעות – את זו הראויה ביותר לשיטתו, כך שאין הוא מחויב לאמץ את עמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית, אם מצא כי אין לקבלה" (שם, פיסקה 62).

כאמור, עמדת המאסדר במקרה שלפנינו היא כי אין פגם בדרישת הבנק מהלקוח לשלם עמלת טיפול במזומנים, עת עסקינן בעסקה שהיקפה עולה על 10,000 ₪, וכי השירות שעבורו נגבית עמלה זו שונה מהשירות הניתן בגין עסקה של עד 10,000 ₪, משום שככל שהיקף העסקה המבוצעת גדל – כך גדלות ההוצאות התפעוליות של הבנק, ולפיכך, אין מניעה לגבות עמלה באחוזים מסכום הפעולה.

מהשיקולים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי עמדת המאסדר מתיישבת עם לשונו של התעריפון המלא ותעריפון הבנק וכן תכליתם המסחרית–כלכלית. עמדת הגוף המאסדר עולה בקנה אחד עם כללי הפרשנות המוכרים בדבר מתן המשמעות המתבקשת ללשונם הברורה של התעריפונים, והיא ניתנה מטעם הגוף שאחראי על הסדרת כללי העמלות, שהנו בעל מומחיות ומקצועיות בתחום.

לפיכך אני סבור שיש לאמץ את עמדת הגורם המאסדר (הפיקוח על הבנקים), התואמת אף את פרשנות בית המשפט, מהנימוקים המפורטים לעיל.

יושם אל לב כי עמדת המאסדר ניתנה לאחר שעיקר טענות המבקשת עמדו לנגד עיניו ונוסחו במסגרת הפנייה המשותפת של הצדדים, ולאחר שכתבי הטענות עצמם אף הם הומצאו לעיונו.

אמנם אין מדובר בנייר עמדה מפורט ומנומק יתר על המידה, ברם עיקרי הדברים הובאו בו בצורה ברורה ונהירה, כשבסופו של יום עסקינן בניתוח לשונו הברורה של של תעריפון הכלול בתקנות שהתקין נגיד בנק ישראל, על כל המשתמע מכך.

עילת תביעה אישית:

שלוש עסקאות שונות עומדות בבסיס בקשת האישור שהגישה המבקשת:

1. עסקה מיום 31.8.17 שבוצעה בחשבון האם (בו מעמד המבקשת הוא מיופת כוח בלבד והיא אינה רשומה כבעלים) ואשר חויבה בעמלת טיפול במזומנים;

2. עסקה מיום 7.9.17 שבוצעה אף היא בחשבון האם ואשר בגינה חויבה המבקשת, לאור עמידתה הנחרצת ולפי שיקול דעת מנהל הבנק, בעמלת הפקיד בלבד (בגין שתי פעולות נפרדות);

3. עסקה מיום 18.10.17 (בחשבון המבקשת) שאף בגינה שילמה המבקשת עמלת פקיד בגין שלוש פעולות נפרדות, ולא עמלת טיפול במזומנים בגין מלוא העסקה.

משמעות הדברים היא כי שתי העסקאות הנוספות, מלבד העסקה הראשונה, הן עסקאות שבגינן נאות הבנק, לפנים משורת הדין, לאפשר למבקשת לשלם עמלת פקיד, חלף עמלת טיפול במזומנים, ובהקשר זה, לא עומדת למבקשת, לכאורה, עילת תביעה, ולא נגרם לה נזק (ראו גם עדות המבקשת שלפיה אין לה טענות כספיות ביחס למשיכה מיום 7.9.17 בעמ' 15 לפרוטוקול, שורות 14-15 ושורות 30-32; וכן את עדותה שלפיה לא שילמה עמלת טיפול במזומנים ביחס לעסקה מיום 18.10.17 ולכן אין לה טענה כספית ביחס למשיכה זו בעמ' 15 לפרוטוקול, בשורה 27 ובעמ' 16 לפרוטוקול בשורה 11 ובשורות 13-15 ו- 18-19).

יתירה מכך, לבקשת האישור צורף מה שכונה "הודעה והוראה בעניין המחאת זכות", במסגרתו המחתה האם לטובת המבקשת את זכותה לקבלת תשלום בגין השבת העמלות, זאת להבדיל מהמחאת זכות התביעה עצמה למבקשת, היינו: הזכות לנהל את ההליך בשמה של האם (זאת מבלי להידרש לטענת הבנק שלפיה זכות התביעה של האם כלל אינה ניתנה להמחאה).

המעניין לציין כי אף שטענות הבנק בדבר תוקפה המסויג של המחאת הזכות היו ידועות למבקשת (או צריכות היו להיות ידועות לה), לאחר שהנושא עלה במפורש בתשובת הבנק לבקשת האישור (סעיפים 117-119 לתשובת הבנק), לא מצאה המבקשת לנכון להגיש תגובה לתשובת הבנק בבקשת האישור, ואף לא צירפה המחאת זכות נוספת המלמדת כי אימה העניקה לה גם את זכות התביעה, אלא הסתפקה בהעלאת הטענה בעל-פה במסגרת חקירתה (עמ' 13 ו- 14 לפרוטוקול).

מששילמה המבקשת את העמלה המלאה שהבנק היה זכאי לקבל (עמלת טיפול במזומנים שלגביה היא מלינה בבקשת האישור) רק בגין העסקה הראשונה, שבוצעה בחשבון האם, ספק אם עומדת לה כלל עילת תביעה אישית, מקום בו לא הוצגה כל אסמכתה המלמדת כי האם המחתה לתובעת את זכות התביעה בגין עסקה זו, ובכלל.

ומהכיוון ההפוך: במסגרת העסקה היחידה שבוצעה בחשבונה של המבקשת, נגבתה מהמבקשת (לפנים משורת הדין) עמלת פקיד בלבד, כך שלא נגרם לה למעשה כל נזק. שתי העסקאות הנוספות הנזכרות בבקשת האישור בוצעו בחשבונה של האם (אחת מהן אף היא פוצלה לבקשת המבקשת), כשבעלת החשבון כלל לא המחתה את זכות התביעה למבקשת, וממילא שהמבקשת אינה יכולה לטעון לכל נזק בגין אותן עסקאות.

למעלה מן הנדרש יצוין כי במועדים הרלוונטיים הייתה אמה של המבקשת אזרח ותיק, וכפועל יוצא, זכאית להנחה בעמלות, באופן שבסופו של יום שילמה בגין 4 פעולות על ידי הפקיד עמלה בסך של 0.67 ₪ בלבד, ובגין שתי המשיכות העוקבות, חויבה בעמלות מצטברות בסך של 1.35 ₪ בלבד (טיעוני הבנק בסעיף 132 לתשובה לבקשת האישור).

התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה:

כיידוע, הנטל הבסיסי המוטל על המבקשת, מעבר להוכחת עילת התביעה האישית שלה, הוא להוכיח כי קיימת קבוצת אנשים שלהם עילת תביעה דומה דיה לשלה (היינו: כי קיימת קבוצה של אנשים שנפגעה באופן דומה). הוכחת אותה קבוצה אינו דבר של מה בכך ולא די בהקשר זה בטענה כללית בלבד (ע"א 2112/17 אחיאסף גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (02.09.2018)).

במקרה שלפנינו, גם לו הייתה מתקבלת טענת המבקשת בדבר הפרת חוזה או הטעייה, לכאורה, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של "מדיניות מטעה" הננקטת על ידי הבנק, במובן זה שקיימים לקוחות של הבנק אשר ביקשו לפצל את סכום העסקה כדי "לזכות" בעמלת פקיד והבנק סירב לעשות כן.

מלבד תצהיר המבקשת, לא צורף כל תצהיר של לקוח של הבנק הטוען כי הוטעה על ידי הבנק או כי עומדת לו עילה לכאורה בגין התנהלות דומה של הבנק כלפיו. מנגד, בחקירת נציג הבנק הובהר במפורש כי "אני חייב להגיד שהמקרים העולים בתובענה זו הם מקרים תיאורטיים. אני עובד שנים ארוכות בבנק ולא היו מקרים כאלה שלקוח בא וביקש לפצל את ההפקדות שלו כדי לחסוך בעמלה" (עמ' 24 לפרוטוקול, בשורות 15-17). כאן יש להדגיש כי תעריפון העמלות מפורסם ברבים, וחזקה על הלקוחות שהם מודעים לעמלות שהם משלמים.

בנסיבות אלה ומשמצאתי לדחות את בקשת האישור כבר על יסוד כל המפורט לעיל, לא מצאתי להידרש ליתר טענות הבנק, בכלל זאת בדבר העדר הומוגניות לקבוצה (כלל שקיימת קבוצה), הפגמים בכל הנוגע לכימות הנזק, העדר יכולת לשחזר כיום את בחירת הלקוחות (מה הייתה העדפת הלקוח, בזמן אמת, ביחס לאופן שבו תתבצע העסקה במזומנים שביצע) ולמי מאותם לקוחות קמות העילות נושא בקשת האישור, אם בכלל.

סיכום:

על יסוד כל האמור לעיל, ומהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי לדחות את בקשת האישור.

 

המבקשת תישא בהוצאות ושכר טרחת בא כוח הבנק בסך כולל של 35,000 ₪.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"ב, 13 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

22 מתוך 22