טוען...

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה

תמ"ש 12917-09-21

מספר בקשה:10

בפני

כבוד הרשמת שלי רוזמן פרקש

מבקש

ע'

נגד

משיבים

1. ב'

2. א'

החלטה

  1. לפניי בקשה שעניינה סיווג הליך לצורך קביעת סכום האגרה שיש לשלם בעדה.

  1. המבקש הוא בנם של המשיבים והוא הגיש נגדם תביעה "כספית, נזיקית". הסעד המבוקש הוגדר בראש כתב הטענות, "לשלם לתובע פיצויים כספיים בגובה בסמכות בית משפט השלום...".

  1. בעקבות דיון קדם-משפט שהתקיים ביום 14.4.22, הגיש המבקש בקשתו זו לסיווג ההליך. הוגשה תשובת המשיבים ועמדת היועמ"ש באמצעות פמ"מ.

  1. תמצית טענת המבקש, כי בתביעה שעניינה נזקי גוף יש לשלם אגרה בהתאם להוראת תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, אותה יש להחיל בענייננו.

  1. תמצית טענת המשיבים, מדובר בהליך סרק; וכי יש לכמת את ההליך ולשלם אגרה בשיעור 1% מסכום התביעה בהתאם להוראה החלה על תביעה כספית.

  1. תמצית עמדת היועמ"ש באמצעות פמ"מ, כי תובע בנזקי גוף אינו חייב לכמת את נזקיו ובהתאמה תביעה בגין נזקי גוף איננה תביעה כספית. לפיכך, שולמה אגרה מספקת בהתאם לפריט 6 לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995.

  1. בפתח הדברים, יצוין כי קיים קושי עם הגדרת המבקש את "הסעד המבוקש", "לשלם לתובע פיצויים כספיים כגובה סמכות בית משפט השלום...", זאת בהינתן שלבית המשפט לעניני משפחה לא קיים גבול סמכות כספי. בנוסף, גם לא צוין בראש כתב הטענות כי מדובר בהליך שעניינו "נזק גוף", כפי שאמור היה להיות.

  1. אלא שהמהות היא הקובעת, ובהתעלם מהניסוח שפורט לעיל, יש להידרש אפוא ל-3 סוגיות. הראשונה, האם התובענה בענייננו היא תובענה שעניינה נזק גוף, השנייה, ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהא חיובית, האם חלה על המבקש חובה לכמת את התביעה, ושלישית, ככל שכך, מה סכום האגרה שיש לשלם בבית משפט זה בעד תביעה שעניינה נזק גוף.

  1. אשר לשאלה הראשונה. כידוע, בפסק-הדין שניתן ב-רע"א 5237/06 מדינת ישראל נ' ראלב מנסור ואח', מיום 6.7.08, הוכרעה הסוגיה בדבר הגדרתו של המונח "נזק גוף" בקשר עם שיעור אגרת בית המשפט. נקבע שם, כי "נזק גוף" הוא נזק הנגרם לגופו של אדם, כולל פגיעה בנפשו ובשכלו של אדם. כן נקבע: "פגיעה נפשית שתיחשב ל"נזק גוף" הינה פגיעה בעוולה אזרחית שפגע המעוול בניזוק אשר גרמה לליקוי נפשי שתוצאותיו בנזקים שהוסבו לניזוק". ר' פסקה 6 אחרונה.

  1. המבקש חילק את הסעד המבוקש ל"נזק מיוחד", ככולל הפסדי שכר עבר, עזרת צד ג' עבר, והוצאות עבר, כל אלה בסך 710,000 ₪, ול"נזק כללי", ככולל "אבדן הסיכוי להירפא", הפסד שכר בעתיד, עזרת צד ג' בעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעה בעתיד וכאב וסבל (ככל שגרמו לניזוק ליקוי או נכות בגופו או בנפשו, ר' עניין מנסור לעיל). לא אמור להיות חולק על כך שכל הרכיבים הללו נכנסים בגדריו של "נזק גוף" וזאת בהתאם לדין ולפסיקה כפי ההפניה לעיל.

  1. לצד זאת, את הסעד המבוקש בס"ק ז', "פיצוי בשל נזק לא ממוני על פי דיני הנזיקין ו/או החוזים ו/או העונשין בנפרד ובמצטבר לפי העניין", יש לבחון האם הוא נכנס בגדרי "נזק גוף". אם מקור הרכיב הוא בפגיעה הגופנית, אזי הוא נכנס בגדרי "נזק גוף". אך אם לאו, מדובר ברכיב כספי: "לא כך הם הדברים שעה ש"הפגיעה הנפשית" אינה כזו הגורמת לליקוי או לנכות, אלא שהפיצוי הנתבע הינו בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוצא באלה – ומבלי שאותה הפגיעה הותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו. בסוג זה של מקרים הפיצוי הנתבע הוא אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני, או שאיננו ממוני – אך מכל מקום איננו נזק גוף". ר' פסקה 7 לעניין מנסור לעיל.

  1. הפתרון להעדר הבחנה שאותה היה על המבקש לבצע בקשר עם רכיב הפיצוי הלא ממוני, הוא בכך שבמהותו והמשכו של ההליך, לא ייפסק כל רכיב שאיננו בעל זיקה מובהקת וישירה ל"נזק גוף".

  1. אשר לשאלה השנייה, הרי שבהתאם להוראת תקנה 10(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, לא חלה על תובע בתביעת נזקי גוף החובה לכמת את תביעתו. זו גם עמדת יועמ"ש באמצעות פמ"מ כאמור, לפיה לא מדובר בתביעה כספית שבעדה יש לשלם אגרה לפי פריט 1 לתוספת הראשונה לתקנות. בהקשר זה יצוין, כי הוגשה על-ידי המבקש חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר א.ג., לפיה הוגדר המצב הרפואי כתואם את סעיף 34(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

  1. אשר לשאלה השלישית. כידוע, המסגרת הנורמטיבית היא הוראות תקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995. בתקנות אלה לא הותקנה מקבילה להוראת תקנה 5 לתקנות האגרות ה"כלליות", תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, שעניינה אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף.

  1. במצב דברים זה, ובשים לב לקביעה העקרונית שלפיה תקנות האגרות הן מצומצמות ודווקניות וכי לבית המשפט לא מוקנה שיקול דעת ביחס לפרשנותן, לא נמצאה הצדקה להחיל בענייננו את תקנות האגרות הכלליות. ר' רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית, מיום 23.10.13.

  1. אשר על כן, מקובלת עליי עמדת יועמ"ש באמצעות פמ"מ, כמו גם שנקבע בפסק-הדין ב-ע"ר (י-ם) 27527-09-19 עיזבון מ' המנוח ואח' נ' מ', מיום 9.2.20, כי הפריט המתאים מתוך התוספת הראשונה לתקנות הוא הסעיף השיורי הקבוע בפריט 6, "כל תביעה אחרת".

  1. הפניית המשיבים להחלטתה של כב' הנשיאה חיות ב-דנ"א 1292/20 פלונית נ' פלוני, מיום 19.7.20, אינה רלבנטית לענייננו, משדובר שם על תובענה שעניינה עבירות מין, בשונה מענייננו, ולא נקבע שם, כפי הנטען, כי תביעה לנזק גוף היא תביעה לסכום קצוב (נזק גוף כלל אינו נזכר שם).

  1. אשר על כן, נמצא לקבוע כי האגרה ששולמה בהתאם לפריט 6 לתוספת הראשונה לתקנות היא מתאימה ומספקת.

  1. אין צו להוצאות.

ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ה' אב תשפ"ב, 02 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4