טוען...

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה

תלה"מ 13064-11-21

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן

התובע (להלן: "האב"):

פלוני

ע"י ב"כ עוה"ד שי שמחיוב

נגד

הנתבעת (להלן: "האם"):

אלמונית

ע"י ב"כ עוה"ד יניב כהן

פסק דין

בפני תובענה שהוגדרה כתובענה "לקבלת משמורת קבועה על הקטין" והוגשה ע"י האב כנגד האם, ביחס לבנם המשותף, קטין יליד מרץ 2021.

הצדדים נישאו בחודש מאי 2019, בנישואין אזרחיים, ומנישואין אלו נולד הקטין.

הצדדים נפרדו כאשר הקטין היה כבן חודשיים בלבד.

כבר עתה יצוין, כי בסופו של ההליך המשפטי, שהתנהל כשנה וחצי בעצימות גבוהה מאוד, הביעו הצדדים הסכמות למרבית ההמלצות שניתנו ע"י גורמי המקצוע בתיק, כפי שיפורט בהמשך. יחד עם זאת, להשתלשלות העניינים בתיק ולפירוט אודות אופן התנהלות הצדדים ישנה חשיבות לנושא פסיקת הוצאות משפט.

ההליך החל בבקשה של האב ליישוב סכסוך שהוגשה ביום 03.06.21, שלאחריה הוגשה בקשה לסעד דחוף של הבטחת הקשר בין האב לקטין, באמצעות קביעת זמני שהות זמניים. כבר אז נטען ע"י האב, כי האם מאיימת לנתק את האב מהקטין ואינה מוכנה לאפשר מפגשים בין האב לקטין ללא נוכחותה, עד שימלאו לקטין מספר שנים. בתגובה, טענה האם, כי האב שותה אלכוהול בכמויות גדולות ומבצע מעשים בלתי שפויים, ולכן אינו יכול להיוותר לבד עם הקטין. האם אף הגישה בקשה למתן צווים להוכחת חוסר הכשירות של האב והמסוכנות שלו, וכן צו לקופת חולים כללית לקבלת מידע מתיקו הרפואי של האב. ביום 05.08.21, נדחו בקשותיה של האם לקבלת צווים, בנימוק לפיו מדובר בתיק י"ס שמהותו ניסיון להביא את הצדדים להסכמות.

בתאריך 15.07.21, הוגש דיווח מיחידת הסיוע ובו המלצה למנות עו"ס, לאור גילו הפעוט של הקטין וקשיי התקשורת בין הצדדים.

בתאריך 29.07.21, ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת אפרת ונקרט (המותב הקודם בתיק) בדבר מינוי עו"ס וכן מינוי אפוטרופוס לדין לקטין.

ביום 12.08.21, הוגשה עמדת האפוטרופוס לדין. האם תיארה את האב כאדם עצבני, אלים וחסר כושר שיפוט עם חשש לבעיות נפשיות. בתחילה, הציעה האם זמני שהות בין האב לקטין בפיקוח בני משפחה, אולם לאחר מכן הודיעה כי היא מתנגדת לזמני שהות, כל עוד האב לא מבצע בדיקה פסיכיאטרית ובדיקת טוקסיקה לאלכוהול. האב הביע הסכמה לקיים את זמני השהות בפיקוח עו"ס באופן זמני, כדי למנוע נתק בינו לבין הקטין. לפיכך, הומלץ על זמני שהות במרכז קשר, בהסכמת הצדדים, בד בבד עם ביצוע בדיקה פסיכיאטרית והדרכה הורית לשני ההורים.

בחודש אוגוסט 2021, הגישה האם בקשה לצו הגנה כנגד האב, במסגרתה ניתן צו הגנה הדדי ונקבע כי העו"ס תקבע בדחיפות זמני שהות בין האב לקטין. ביום 17.08.21, ניתנו סמכויות לעו"ס לסדרי דין לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ונקבע כי שני הצדדים יעברו הדרכה פסיכיאטרית. בתאריך 30.08.22 צירפה האם בדיקה פסיכיאטרית פרטית מטעמה, שלא העלתה פסיכופתולוגיה מאג'ורית.

ביום 13.09.21, הוגש תסקיר ביניים, שבו טענה האם, כי האב ניסה להרעיל אותה. בתסקיר צוין, כי האב עושה רושם חיובי, קשוב לצרכי הקטין ואינו משמיץ את האם, בניגוד להתנהלות האם, שעסוקה בצילומים והקלטות, במקום בצרכי הקטין. הועלה חשש, כי האם אינה מאוזנת בנפשה והומלץ על המשך המפגשים במרכז הקשר והפניה למסוגלות הורית.

ביום 07.10.21, הוגד עדכון משלים מטעם גורמי הרווחה, לפיו ישנה התקדמות בקשר בין האב לבנו במרכז הקשר, בעוד האם ממשיכה להתלונן על האב ועל גורמי הרווחה.

ביום 01.11.21, הוגש עדכון מטעם האפוטרופא לדין, עו"ד סיגל יוריסטה עצמון, לפיו מזה

כ-3 שבועות שהאב לא פוגש את הקטין, כאשר האם מציגה אישורי מחלה ללא פירוט / ממצאי בדיקה וקיים חשש לנתק בין האב לקטין.

ביום 09.11.21, הופנו הצדדים, במסגרת התיק דנן, לאבחון מסוגלות הורית במכון שלם. ביום 16.11.21 נקבע, כי האבחון יכלול גם הערכה פסיכיאטרית.

ביום 10.11.21 הוגש עדכון מטעם גורמי הרווחה, בגין אירועים שהגדישו את הסאה. נטען, כי האם הזמינה משטרה, בטענה שמנהלת מרכז הקשר חטפה את הקטין. צוין, כי האב נוהג בקטין בעדינות ובאחריות, בעוד האם מביעה חוסר אמון במערכת. לפיכך, צוין כי אין טעם בהמשך מפגשים במרכז קשר, שכן האם אינה מכבדת את כללי מרכז הקשר, וניתן להסיר את הפיקוח, תוך הפניית הצדדים לאבחון מסוגלות הורית ע"י בית המשפט.

ביום 24.11.21, הוגש עדכון מטעם העו"ס, ממנו עולה כי האב עושה כמיטב יכולתו לקיים קשר תקין עם הקטין. באשר לאם צוין, כי היא נוהגת בשיקול דעת כאשר אינה חשה מאוימת, ואילו כאשר היא במתח, שיקול דעתה נפגע.

ביום 30.12.21, הוגש עדכון בתיק העיקרי, בו צוינה התרשמות חיובית מהאב והומלץ על הוצאת המפגשים ממרכז הקשר, על אף התנגדותה של האם לכך.

ביום 20.01.22 התקיים דיון ארוך בנוכחות הצדדים, באי כוחם, האפוטרופא לדין וגורמי הרווחה. בדיון התקבל הרושם, כי לאחרונה רגעו הרוחות וזמני השהות, שהורחבו לאחרונה ומתקיימים מחוץ למרכז הקשר, בנוכחות אמו ואחותו של האב, מתקיימים כסדרם. לפיכך, נקבע כי זמני השהות ישמרו בדקדקנות, עד להחלטה אחרת, ותוטל סנקציה על הפרתם. בד בבד, התבקש עדכון משלים מטעם הרווחה בתוך 14 ימים.

ביום 30.01.22, הומלץ על התחלת מפגשים בין האב לקטין, ללא נוכחות בני משפחתו של האב, כאשר האם לא הביעה התנגדות לכך.

ביום 03.02.22, הוגש עדכון משלים מטעם גורמי הרווחה, לפיו האם חזרה בה מהסכמתה לכך שהאב ישהה עם הקטין ללא נוכחות בני משפחתו, וזאת גם לאחר שהוגש אישור רפואי לפיו העובדה שהאב משתמש בלילה במכשיר סיפאפ שנועד להפסקת אירועי דום נשימה בשינה, אינה מונעת ממנו להתעורר בלילה לטפל בקטין. צוין בעדכון, כי אם גורמי הרווחה יתרשמו לחיוב מבית האב, יומלץ על תחילת לינות בביתו, בהדרגתיות.

ביום 10.02.22, הוגש עדכון נוסף מטעם גורמי הרווחה, בתיק י"ס, לפיו האם מתעלמת מהצורך של הקטין באביו ומגיבה באיומים ובהתלהמות.

ביום 16.02.22, הוגש עדכון מטעם האפוטרופוס לדין, בתיק י"ס, בדבר חוסר יציבות של האם שמוביל לאלימות בנוכחות הקטין. עוד צוין, כי קיים קשר טוב בין האב לקטין.

ביום 20.02.22, התקיים דיון נוסף ארוך בנוכחות הצדדים, האפוטרופא לדין והעו"ס לסדרי דין. בעקבות הדיון, ניתנה החלטה ביום 02.03.22, לפיה אומצו המלצות העו"ס בדיון בדבר הוספה הדרגתית של לינות בבית האב, תוך התראה כי תוטלנה סנקציות כספיות בגין חוסר שיתוף פעולה מצד האם. בד בבד, הוחלט להחליף את האפוטרופא לדין, שעשתה עבודתה נאמנה, בעו"ד דוברת רוסית, לבקשתה של האם. ביום 03.03.22, מינתה הלשכה לסיוע משפטי את עו"ד מאיה חונגר הדוברת רוסית כאפוטרופוס לדין לקטין.

ביום 15.03.22, הוגש עדכון מטעם גורמי הרווחה לפיו האם מתנגדת להמלצות, שולחת עשרות מיילים בשפה תוקפנית, לא מיישמת החלטות ולא מקבלת את מעמדו של האב בחיי הקטין. צוין, כי העו"ס אינה מצליחה ליישם את סמכויותיה בשל חוסר שיתוף פעולה של האם.

יצוין, כי בחודש מרץ 2022, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה.

ביום 20.03.22 הוגש דיווח מטעם עו"ד מאיה חונגר, שהתרשמה אף היא מעוצמת הסכסוך בין הצדדים וציינה את הטענות הקשות של האם כלפי האב, תוך שהומלץ על צמצום האינטראקציה בין הצדדים וביצוע בדיקת מסוגלות הורית.

בתאריך 31.05.22, הוגש עדכון בתיק י"ס, לאחר שהוספה לינה אחת באמצע השבוע בבית האב. צוין, כי הקטין מסתגל ללינות בבית האב ומטופל היטב ע"י האב, בעוד האם מטפלת בקטין במסירות כשהוא שוהה עמה, אבל מוצפת בחרדות מכל שינוי בזמני השהות עם האב, כאשר לחששותיה אין אחיזה במציאות. לכן הומלץ על קבלת תוצאות האבחון במכון שלם ולאחריו תסקיר משלים.

בתאריך 12.06.22 הוגש עדכון מטעם הרווחה, לפיו האם מתקשה לקבל את הרחבת זמני השהות, מוציאה את הקטין מהמסגרת החינוכית ולוקחת אותו למרכזים רפואיים בתדירות גבוהה, באופן שאינו תואם את טובת הקטין.

יצוין, כי ביום 09.06.22, הגישה האם בקשה לצו הגנה נגד האב, בטענה כי הקטין חוזר חבול מהביקורים אצל אביו והיא חשה סכנה לחייו, על אף שאינה יודעת כיצד נגרמות החבלות. לא מצאתי ליתן צו הגנה במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 13.06.22.

ביום 13.06.22 התקיים דיון ארוך במעמד שני הצדדים והאפוטרופא לדין ממנו עלה, כי לאם אין כל ראיה לכך שהאב גרם את החבלות הנטענות לקטין, ואף על פי כן היא סבורה כי רק היא יודעת לטפל בקטין ולאב לא צריך להיות אתו שום קשר עד הגיעו לגיל 3. יצוין, כי לא התרשמתי כי האב מהווה סכנה לקטין, וגם האפוטרופא לדין הייתה בדעה, שיש לדחות את הבקשה לצו הגנה. הבקשה נדחתה, תוך חיוב האם בהוצאות לטובת האב, והתראה כי יש לעמוד בזמני השהות שנקבעו בין האב לקטין.

כבר למחרת הדיון בצו הגנה, ביום 14.06.22, הוגש עדכון מטעם האפוטרופא לדין, לפיו האם הפרה את זמני השהות ולא מסרה את הקטין לידי אביו. האם לא סיפקה הסבר להפרת זמני השהות, במועד הנדרש בהחלטתי לעניין זה, וחויבה בסנקציה כספית לטובת האב.

בחודש יולי 2022, הגישה האם בקשה לעבור להתגורר עם הקטין בGGG, בטענה שהיא צריכה לפנות את דירתה השכורה בYYY, ובGGG היא תוכל לשכור דירה בעלות זולה יותר. האפוטרופא לדין לא תמכה בבקשת המעבר של האם, בנימוק לפיו האם לא הסבירה מדוע היא עוברת דווקא לGGG, ולאור חוסר האמון בין הצדדים ונטל הנסיעות הכרוך במעבר, המעבר אינו משרת את טובת הקטין. האם טענה, כי המרחק בין GGG לXXX (מקום מגורי האב) הינו 10 דקות נסיעה נוספות בלבד, וכי אין בכוונתה לפגוע בזמני השהות של האב. לפיכך, התבקשה האם להבהיר, האם בכוונתה לשאת בנטל הנסיעות, או לכל הפחות להתחלק בו.

לאחר שהאם הציעה לשאת בנטל הנסיעות בימי שני, הודיע האב כי יהיה מוכן לרישום הקטין למוסד חינוכי בGGG, במידה והצדדים יחלקו בנטל הנסיעות באופן שווה. בתגובה, הציעה האם להסיע את הקטין לבית האב גם בימי שני וגם בימי שישי, בכל סוף שבוע שני. האפוטרופא לדין תמכה בחלוקה שווה של נטל הנסיעות בין הצדדים.

ביום 24.08.22, הוגשה חוות הדעת של מכון שלם, המונה 45 עמודים. על קצה המזלג יצוין, כי הבדיקה של האב העלתה כי הינו בעל מבנה אישיותי נורמטיבי, ללא אפיונים אישיותיים שיש בהם כדי לפגום בתפקודו או במסוגלותו ההורית. לא עלתה פסיכופתולוגיה שיש בה כדי למנוע ממנו להיות דמות דואגת עבור הקטין. הייתה התרשמות מנוקשות מסוימת ולעיתים הסתגרות וקושי בהתארגנות במצבי לחץ. מבדיקת האם עולה, כי מדובר באישה בעלת ארגון אישיות גבולי עם אפיונים היסטוריוניים. היא מושקעת בהורות, אולם מתקשה לראות את בנה כבעל צרכים נפרדים משלה. ישנה שאלה ביחס ליכולתה לראות את המציאות באופן אובייקטיבי. כמו כן, נצפו יחסים תקינים בין הקטין לשני הוריו.

התרשמות מכון שלם הינה כי יש חשיבות רבה לקשר קבוע בין האב לקטין תוך הרחבתו, ללא צורך בפיקוח, עד כדי חלוקת זמני שהות שוויונית.

המלצות מכון שלם הינן הרחבה הדרגתית של זמני שהות, תוך מתן סמכויות לעו"ס לסדרי דין, כאשר בשלב זה האב יאסוף את הקטין ממוסדות החינוך בימים שני ורביעי והקטין ילון אצלו, וכל סוף שבוע שני עד מוצ"ש. בהמשך, בפיקוח עו"ס, תהא הרחבה גם ללינה במוצ"ש. הומלץ על קביעת משמורת משותפת לשני ההורים, לאחר תהליך נורמליזציה של הקשר בין ההורים. כמו כן, הומלץ על טיפול פסיכולוגי לשני ההורים, טיפול דיאדי לשניהם, הדרכת הורים לכל אחד בנפרד ותיאום הורי. עוד הומלץ על הטלת סנקציות כדי להבטיח קיום החלטות שיפוטיות וקשר רציף בין הקטין לשני הוריו. חוות הדעת של מכון שלם הועברה לתגובת הצדדים והאפוטרופא לדין. יצוין, כי בדו"ח המומחה צוין, כי האב הביע הסכמה לכל ההמלצות וביקש שיותר לו לבקר את הקטין למשך חצי שעה בימי שבת, כאשר הקטין שוהה עם האם. האם הגיבה בכעס להמלצות, טענה שאינה מבינה את המשוב כי אינה דוברת עברית, וכאשר הוסבר לה כי שלילת מקומו של האב בחיי הקטין עלולה להביא לניכור טענה שהיא מקליטה את פגישת המשוב ואת כל המבדקים ותפנה לבית המשפט. עוד טענה האם, כי הקטין זקוק לחלב אם, חוזר מאביו במצב רע ולכן היא נגד חתירה לזמני שהות שוויוניים.

בינתיים, האם עברה להתגורר בGGG, ונדרשו מאמצים על מנת שהצדדים יצליחו לשתף פעולה במציאת גן לקטין בGGG.

ביום 09.09.22, הועבר הטיפול במשפחה ללשכה הרווחה בGGG. בד בבד, ניתנה החלטתי לפיה הצדדים יישאו בנטל הנסיעות בחלקים שווים, וזאת על אף שהאם טענה כי אין לה רכב והיא מתניידת בתחבורה ציבורית. הובהר, כי האם היא זו שבחרה לעבור לGGG, בטענה שמדובר במרחק קצר בין הערים. עוד הובהר, כי בתיק דנן ישנה חשיבות מיוחדת לכך שהאם תפנים את חשיבות הקשר בין האב לקטין ותפעל באופן אקטיבי לקיומו ולביסוסו, גם אם הדבר כרוך באי נוחות עבורה. לפיכך, נקבע כי בימים שני ורביעי, האם תביא את הקטין לבית האב בשעה 16:30 והוא ישיבו למחרת למסגרת החינוכית, וכל סוף שבוע שני, האם תביא את הקטין ביום שישי בשעה 13:30 והאב ישיבו במוצ"ש בשעה 19:30.

ביום 12.09.22, הוגשה עמדת האב ביחס להמלצות מכון שלם ובקשה למתן פס"ד. האב עתר לקבלת המלצות המומחה ומתן תוקף של פסק דין להמלצות אלו, תוך סיום ההליך המשפטי. עוד צוין, כי המלצות המומחה אינן כוללות חלוקה של חגים, ולכן יש לקבוע כי אלו יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים, תוך הותרת מלאכת הכנת טבלת החלוקה בידי האפוטרופא לדין או בידי העו"ס לסדרי דין. כן התבקש מתן סמכויות לעו"ס לסדרי דין לצורך הכרעה במחלוקות שעלולות להיווצר בין הצדדים, בהתאם להמלצת מכון שלם.

ביום 18.09.22, הוגשה עמדת האפוטרופא לדין, בה צוין כי האם ממשיכה לפנות אליה חדשות לבקרים ומעלה טענות שונות ומשונות ביחס לנקודת מבטה אודות טובת הקטין, קשיי הנסיעה, אי הרצון הלכאורי של הקטין להיות במחיצת אביו ועוד. צוין, כי הודעות אלו מעידות כי הקונפליקט עדיין בעצימות גבוהה ועמדותיה של האם עלולות לפגוע לא רק בקשר בין האב לקטין אלא בטובתו של הקטין. לדידה של האפוטרופא לדין, מבחינה משפטית בית המשפט אינו יכול לסייע לצדדים, ויש מקום למתן פסק דין. בקשת האב מעידה שאין לו התנגדות, כי ביתה של האם יהווה "בית עיקרי" לקטין. לפיכך, יש לקבוע אחריות הורית משותפת, זמני שהות בהתאם להחלטה מיום 09.09.22, הקניית סמכויות לעו"ס לסדרי דין לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות וכן הפניית הצדדים לקבלת הדרכה הורית.

ביום 28.09.22, הגישה האם בקשה לשינוי נטל הנסיעות, בטענה שיש לאמץ את המלצות מכון שלם לפיהן האב אוסף את הקטין ישירות ממוסדות החינוך. לחילופין, יש לקבוע כי רק יום אחד באמצע השבוע יהא על האם לאסוף את הקטין מבית האב, כך שביום שני האב יאסוף מהמסגרת החינוכית וביום שלישי בשעה 07:00 האב תאסוף את הקטין מבית האב, וביום רביעי תהיינה הנסיעות באחריות האב, תוך המשך חלוקת הנטל בסופי שבוע. לחילופי חילופין, הוצע כי האב יאסוף מהגן בשני ורביעי, והאב תאסוף מבית האב בשלישי וחמישי בבוקר. האם טענה כי מאחר והיא משתמשת בתחבורה ציבורית, עליה לאסוף את הקטין בשעה 14:00, כדי להביאו בשעה 16:30 לבית האב, וכך נפגעת יכולתה להתפרנס.

בד בבד, הוגשה עמדת האם להמלצות המומחה. האם הסכימה למתן סמכויות לעו"ס לסדרי דין, ולזמני השהות הקיימים תוך בחינת הרחבה או צמצום בפיקוח העו"ס לסדרי דין, תוך חיוב הצדדים בטיפול פסיכולוגי והדרכת הורים. האם הסכימה כי חלוקת החגים תקבע בידי העו"ס לסדרי דין. האם הסכימה למתן תוקף של פסק דין להמלצות המומחה, לאחר שתוכרע בקשתה לשינוי נטל הנסיעות. האם הביעה הסכמה לקביעת אחריות הורית משותפת וזמני שהות בהתאם להמלצות, תוך שהאם תהא זכאית להטבות הכלכליות המגיעות לאם משמורנית, בהתאם להחלטה שניתנה ביום 30.05.22.

ביום 30.09.22 נקבע, כי לאור ההסכמות המתגבשות בין הצדדים, יגישו ב"כ הצדדים פסיקתא ביחס לכל הנושאים שלגביהם יש הסכמה בין הצדדים (כגון: אחריות הורית משותפת, חלוקת זמני השהות, מתן סמכויות לעו"ס והדרכה הורית), ונושא נטל הנסיעות יוכרע בנפרד. הצדדים לא פעלו להגשת פסיקתא, כאמור.

ביום 18.10.22, הגיש האב את התנגדותו לשינוי נטל הנסיעות, בטענה שלא חל כל שינוי נסיבות ממועד מתן ההחלטה הקודמת בעניין זה. צוין, כי האם מתעדת לרכוש רכב חדש וכיום נעזרת ברכב של בן זוגה, וכן באימה. האב כפוף לאילוצים של מקום עבודתו. גם ההצעה החלופית שהאם תאסוף בבקרים אינה ישימה, שכן בבוקר הפקקים כבדים יותר, הקטין יאחר לגן וגם האם לא תוכל לעבוד, במידה ותצטרך להגיע לXXX בשעות הבוקר.

ביום 04.11.22, נדחתה בקשתה של האם לשינוי נטל הנסיעות, בשלב זה. צוין, כי מחד ישנה חשיבות לכך שהאב יהיה אחראי על הקטין באופן מלא בימי השהות שלו והאם תהא פנויה לענייניה, מה גם שאיסוף ממסגרות עשוי למנוע חיכוכים בין הצדדים. מאידך צוינה החשיבות בכך שהאם תעשה מאמצים על מנת לקיים קשר רציף בין האב לקטין, ובפרט שהיא עצמה טענה שהמרחק בין הערים קצר ביותר. יחד עם זאת צוין, כי ככל שיתברר כי האם מכבדת את מעמדו השוויוני של האב בחיי הקטין וזמני השהות מתקיימים באופן סדיר, תישקל בחיוב הבקשה כי האם תסיע את הקטין בימי שני לבית האב וכן בימי שישי אחת לשבועיים, ושאר הנסיעות (דהיינו כולל יום רביעי הלוך חזור) תהיינה באחריות האב. לצורך כך, תינתנה סמכויות לעו"ס לסדרי דין לשוב ולבחון את נטל הנסיעות, כחלק ממתן הסמכויות לשינוי ופיקוח על זמני השהות.

ביום 16.11.22, ניתנה החלטה לפיה כל צד יאפשר לצד השני קיום שיחת וידאו עם הקטין פעם ביום לפרק זמן שלא יעלה על 10 דקות בכל פעם בשעת ערב סבירה, וזאת לאחר שעלתה טענה מצד האב כי האם חוסמת אותו בווטס אפ.

ביום 16.11.22, הוגש לתיק תסקיר משלים. האב ציין בפני העו"ס, כי הקטין מטופל היטב ע"י אמו. לעומת זאת, האם שבה על הטענות בדבר אלימות האב והניסיונות להרעילה. האם ציינה, כי היא מבינה שכל ילד זקוק לאבא "גם אם הוא אלכוהוליסט או שוהה בכלא". האם ציינה, כי על מנת להביא את הקטין לאביו, היא נאלצת להוציאו מהגן בשעה 13:00 שכן הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי והיא מחליפה מספר קווי אוטובוס ולכן אינה יכולה לעבוד. יחד עם זאת, כאשר הוצע לאם סיוע כספי בסך 1,000 ₪ משירותי הרווחה בGGG, על מנת לקנות לקטין מיטה והוצע לקיים ועדת פעוטות בסיכון כדי לבדוק אפשרות לסייע לאם במימון השהות של הקטין במעון – האם סירבה לכך. לטענת האם, כאשר הקטין יהא בן שנתיים וחצי, הוא יהא בשל לזמני שהות שוויוניים.

בסיום התסקיר הומלץ על כך, שהקטין ילון בבית אביו גם במוצאי שבת, בכל סוף שבוע שני, כי כל יום תתקיים שיחת טלפון / וידאו בין הקטין להורה שהוא לא נמצא עמו באותו יום בין השעות 18:00-19:00 וכי תתבצע הדרכה הורית לשני ההורים, רצוי מאותו גורם בשל העדר תקשורת רציפה וחוסר אמון. לעניין הנסיעות, הומלץ כי בשני ושישי האב יגיע לאסוף את הקטין מהגן, כדי לאפשר לקטין לשהות זמן ממושך יותר בגן ולאפשר לאם לעבוד, ובימי רביעי האם תמשיך להביא את הקטין לאב בשעה 16:30.

ביום 01.12.22, הוגשה תגובת האב לתסקיר. האב הדגיש, כי בעת שניתנו המלצות מכון שלם לפיהן האב יאסוף וישיב את הקטין בזמני השהות שלו, האם התגוררה בYYY ועדיין לא העתיקה מגוריה לGGG. לפיכך, ספק אם המלצות אלו היו עומדות בעינן גם לאחר המעבר לGGG. האב ציין, כי הוא מקיים פגישות אצל ד"ר ענבל קיבנסון, ואין מניעה שהיא תמונה לטפל בצדדים ותקיים דרכה הורית גם לאם. צוין, כי גם בתסקיר אין התייחסות לחלוקת חגים וחופשות. עוד צוין, כי נעשה ניסיון לשוחח עם ב"כ האם כדי לנסח הסכמות ביחס לאישור דו"ח מכון שלם, אך הדבר לא צלח ולכן נדרשת הכרעת בית המשפט. לפיכך, התבקש מתן תוקף של פסק דין להמלצות המומחה, והגשת סיכומים רק בשאלת הוצאות המשפט.

ביום 04.12.22, הוגשה תגובת האם לתסקיר. האם הסכימה להוספת לינה במוצאי שבת, אחת לשבועיים, כך שהאב יסיע את הקטין בימי ראשון לגן. האם הסכימה להדרכה הורית , אולם ביקשה כי הדבר ייעשה במסגרת הרווחה בשל אילוצים כלכליים. האם ביקשה לאמץ את המלצות התסקיר בעניין הנסיעות, אולם ביקשה להוסיף שגם ביום ד' האב יהיה אחראי על איסוף הקטין.

ביום 06.12.22, הוגשה עמדת האפוטרופא לדין, אשר הביעה הסכמות להמלצות התסקיר ביחס לזמני השהות. האפוטרופא לדין תמכה בכך, שההדרכה ההורית תתבצע אצל אותו גורם, כאשר הצטרפות האם לטיפול אצל ד"ר קיבנסון יכולה לתרום לשיפור התקשורת בין הצדדים. בנוגע לחלוקת נטל ההסעות, צוין כי בעבר טענה האם כי מדובר ב-10 דקות נסיעה נוספות בלבד, והיום זה הפך לסיבה נטענת לאי יכולתה של האם למצוא עבוד ולקשיי הסתגלות של הקטין לגן. צוין, כי לאפוטרופא לדין אין עניין מי מהורים יישא בנטל הנסיעות, שכן בפועל הקטין ימשיך לסבול מהנסיעות, בין בתחבורה ציבורית ובין ברכב. לפיכך, הנושא הושאר לשיקול דעת בית המשפט.

ביום 08.12.22 נקבע, כי טרם מתן פסק דין יש להכריע בסוגית ההדרכה ההורית. לאור טענת האם לחסרון כיס, התבקשו הצדדים לבדוק מה עלות הטיפול אצל ד"ר קיבנסון לעומת עלות של הדרכה הורית ברווחה.

על פי עמדת האב, עלות הדרכה הורית / תיאום הורי אצל ד"ר קיבנסון עומדת על 420 ₪ + מע"מ, אולם כאשר מדובר בפגישות משותפות, העלות מתחלקת בין הצדדים. האב סבור, כי נוכח עוצמת הסכסוך, ישנה חשיבות למינוי מומחה בר סמכא מהשורה הראשונה, כגון ד"ר קיבנסון, גם אם העלות גבוהה יותר מאשר ברווחה.

על פי עמדת האם, ברווחה ניתן לקבל הדרכה לשני ההורים בעלות של 150 ₪. בנוסף הטיפול ברווחה תואם לצרכי האם, שכן ד"ר קיבנסון אינה דוברת רוסית. כמו כן, המחיר של ד"ר קיבנסון גבוה יותר, יש לה היכרות מוקדמת עם האב והמרחק לקליניקה רב יותר, בהתחשב בכך שלאם אין רכב. לפיכך, הציעה האם, כי שני הצדדים יטופלו בלשכת הרווחה בGGG.

ביום 20.12.22, קבעתי כי האם לא תחויב להשתלב בהדרכה אצל ד"ר קיבנסון, על מנת להקל עליה מבחינת עלויות ומרחק נסיעה, וכן לאור טענתה כי ד"ר קיבנסון אינה דוברת רוסית ואילו ברווחה יינתן מענה לצרכיה. יחד עם זאת צוין, כי ככל שהאם לא תתמיד בהדרכה הורית ברווחה, ניתן יהא לשקול מחדש את הגורם אליו תופנה האם לקבלת הדרכה הורית. נקבע, כי ככל שהאב יהא מעוניין להצטרף לאם ברווחה בGGG, כדי לקבל הדרכה מאותו גורם בעלות מופחתת, יהא רשאי לעשות שכן, אך הוא יוכל גם להמשיך בטיפול אצל ד"ר קיבנסון, לפי בחירתו.

ביום 20.12.22, ניתנה החלטתי לפיה טרם מתן פסק דין, יגיש כל צד את טיעוניו לעניין הוצאות משפט, בהיקף שלא עלה על 2 עמודים.

ביום 25.12.22, הוגשו סיכומי האב בנושא הוצאות משפט. האב ביקש, כי יפסקו לטובתו הוצאות משפט בגובה של 100,000 ₪, בטענה לפיה עד שלא יושתו על האם הוצאות ראויות, היא תמשיך לשים ללעג החלטות שיפוטיות. ותפגע בקטין. האב צירף קבלות על תשלום שכ"ט עו"ד בגובה 82,650 ₪, תשלום למכון שלם בסך 13,950 ₪, תשלום לד"ר קיבנסון בגובה 1,500 ₪, וכן הפסד ימי עבודה ותשלום אגרות בגובה אלפי ₪. האב פירט בסיכומיו, כי נאלץ לפגוש את הקטין במשך 7 חודשים במרכז קשר, ניתנו 179 החלטות, מתוכן רק 20 בתיקי המזונות והרכוש, הוגשו 95 בקשות/תגובות סרק, ניתן צו הרחקה מהקטין במעמד צד אחד, הוגשו 20 תסקירים/חוות דעת/עמדות של אפוטרופא לדין, האב עוכב במשטרה, התקיימו 6 דיונים, 3 צווי הגנה ו- 2 תלונות שווא במשטרה. האב הפנה לתקנה 511 ו-514 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (שאינן קיימות עוד – מ.ו.), וציין את הצורך לפסוק הוצאות משפט ריאליות.

ביום 27.12.22, הוגשה עמדת האם בשאלת הוצאות משפט. האם הביעה זעזוע מההשתלחות של האב בה וטענה, כי האב מתעלם ממסכת הייסורים שהעביר אותה. האם טענה, כי במסגרת סיכומיו לעניין הוצאות, מעלה האב סעדים חדשים ועצמאיים, בבחינת תביעה חדשה המוגשת ללא תצהיר וללא ניהול הוכחות. לטענת האם, לא בשלה העת להכריע בשאלת ההוצאות, שכן ישנם שני תיקים נוספים שתלויים ועומדים (מזונות ורכוש). לטענת האם, המרחק בין כתב התביעה של האב לתוצאה הסופית רחוק שנות אור, והאם היא זו שנאלצה להתגונן ולשכור עו"ד, תוך תשלום שכ"ט בגובה 120,000 ₪ לצורך ניהול שלושה תיקים, וכן תשלום למכון שלם ולהערכה פסיכיאטרית פרטית. האם טענה, כי היא עומדת מאחורי כל התלונות שלה והטענות לאלימות של האב, ולדבריה יש לפסוק הוצאות כנגד האב, או לחילופין להמתין לסיום ההליכים. האם ציינה כי לעיתים אף לא פוסקים הוצאות, כדי לא "לא להעיב את הקרע בין הצדדים כשבאמצע קטין". האם צירפה אף היא הסכמי שכר טרחה, קבלות חלקיות על תשלום שכ"ט, אישור על תשלום למכון שלם ואישור על תשלום אגרות.

סיכומו של דבר:

מעיון בכל החומר המצוי בתיק עולה, כי בסופו של יום, ניתנה הסכמת שני הצדדים, הן לקביעת אחריות הורית משותפת (תוך שהאם עותרת לקבלת הטבות כלכליות הניתנות להורה משמורן), הן להמלצת התסקיר המשלים בדבר הוספת לינה בבית האב במוצ"ש אחת לשבועיים, הן למתן סמכויות לעו"ס לסדרי דין לצורך פיקוח על זמני השהות ושינויים, לרבות קביעת חלוקת החגים והחופשות והן לקיום הדרכה הורית לשני ההורים. המחלוקת שנותרה נוגעת לחלוקת נטל הנסיעות. בהקשר זה יצוין, כי בקשת האם לאמץ את המלצות התסקיר המשלים ולהחילן גם על יום רביעי, פירושה שהאם מבקשת לפטור עצמה לחלוטין מנשיאה בנטל הנסיעות ולהטילו על האב, על אף שהיא בחרה לעבור לGGG והסכימה להתחלק בנטל הנסיעות (גם אם באופן חלקי) על מנת שהמעבר יאושר.

לפיכך נפסק כדלקמן:

הקטין יהא באחריות הורית משותפת של שני הוריו.

מבלי לגרוע מהאחריות ההורית המשותפת, הרי שלצורך קבלת הטבות כלכליות בלבד, תיחשב האם כ"הורה משמורן", והטבות כלכליות אלו תילקחנה בחשבון בעת פסיקת מזונות הקטין.

זמני השהות בין האב לקטין יתקיימו בימים שני ורביעי, כולל לינה וכל סוף שבוע שני, מיום שישי ועד ראשון בבוקר, ישירות למסגרת החינוכית.

לעניין חלוקת נטל הנסיעות, הרי שעל מנת להקל על האם ולהפחית את החיכוכים בין הצדדים, אני מוצאת לנכון לאמץ את המלצות התסקיר באופן חלקי, כך שבימי שני, האב יאסוף את הקטין מהמסגרת החינוכית וישיבו למחרת למסגרת החינוכית, בימי רביעי האם תמשיך להביא את הקטין לבית האב בשעה 16:30, והאב ישיבו למחרת לגן, וכל סוף שבוע שני, האם תביא את הקטין בימי שישי בשעה 13:30 לבית האב, והאב ישיבו ביום ראשון בבוקר ישירות למסגרת החינוכית.

ניתנות בזאת סמכויות לעו"ס לסדרי דין, לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962, לפקח על זמני השהות, לשנותם בהתאם לצורך ולהכריע במחלוקות בין ההורים הנוגעות לביצוע זמני השהות שנקבעו.

בעניין חלוקת החגים והחופשות מהמוסד החינוכי, הרי שהחלוקה תעשה בצורה שוויונית בין ההורים, לסירוגין, אולם טבלת החלוקה עצמה ושעת האיסוף וההשבה בחגים ובחופשות תיקבע ע"י העו"ס לסדרי דין, במסגרת הסמכויות שהוענקו לה.

בכל יום תתקיים שיחת טלפון / וידאו בין הקטין לבין ההורה שהקטין לא שוהה עמו באותו יום, בין השעות 18:00-19:00, כאשר משך השיחה יהא סביר ותואם את גילו של הקטין.

שני ההורים מחויבים להשתלב בהדרכה הורית. האב תשתלב לאלתר בהדרכה הורית ברווחה ותמציא אישור לבית המשפט בדבר שילובה בהדרכה כאמור בתוך 14 ימים. האב יוכל להשתלב במסגרת ההדרכה ההורית של האם ברווחה, או להמשיך בטיפול אצל ד"ר קיבנסון, לפי בחירתו. ככל שהאב יבחר להשתלב בהדרכה הורית במסגרת הרווחה, אזי הצדדים ישתלבו גם בתיאום הורי במסגרת הרווחה בGGG.

מובהר, כי על הצדדים לעמוד בזמני השהות שנקבעו, וכי בית המשפט רואה בחומרה רבה הפרה של זמני השהות, שכן מסוגלות הורית נמדדת לא רק ביכולת לטפל בקטין באופן ישיר, אלא גם ביכולת להכיר בחשיבותו של ההורה האחר בחיי הקטין.

באשר לנושא הוצאות המשפט – ראשית יצוין, כי איני רואה מקום להמתין עם פסיקת הוצאות בתיק הנ"ל עד להכרעה בשאר התיקים התלויים ועומדים, שכן לעניין ההוצאות, כל תיק עומד בפני עצמו, וההתנהלות בתיק דנן ובתיק י"ס שקדם לו שונה לחלוטין מההתנהלות בתיק המזונות והרכוש, בהם הוגשו בקשות מעטות וניתנו החלטות ספורות.

על פי תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור. דהיינו, נקודת המוצא של התקנות הינה פסיקת הוצאות משפט, ולצורך הימנעות מפסיקת הוצאות, יש צורך בטעמים מיוחדים.

אכן, ישנם תיקים בהם בתי משפט אינם מוצאים לנכון לפסוק הוצאות, במטרה שלא ללבות את הסכסוך בין הצדדים. אלא, במקרה דנן, טענת האם כי ראוי שלא לפסוק הוצאות כדי "לא להעיב את הקרע בין הצדדים כשבאמצע קטין", אינה יכולה להתקבל, שעה שהאם עצמה לא בחלה בהגשת בקשות ובנקיטת הליכים מרובים כנגד האב, מבלי להתחשב בכך שבאמצע נמצא הקטין.

כפי שפורט לעיל, מתחילת ההליך ועד סופו, האם העלתה טענות קשות וחמורות כנגד האב, שלא נמצאה להן אחיזה במציאות. בתקופה של כשנה וחצי, מאז נפתח הליך י"ס, הוגש לתיק מספר חריג של תסקירים ועדכונים מטעם גורמי הרווחה, דבר המעיד על עצימות הסכסוך והצורך הבלתי פוסק של בית המשפט, של הצדדים ושל גורמי המקצוע להידרש לנושא. בנוסף, הוגשו עמדות רבות מטעם האפוטרופא לדין וכן חוות דעת מומחה, המונה 45 עמודים, שבגינה נאלץ כל צד לשלם כ-14,000 ₪.

יצוין, כי על אף הקשיים הרבים שהערימה האם בפני האב בכל הנוגע לקשר שלו עם הקטין, האב לא היסס לציין את היותה של האם מסורה לקטין. לעומת זאת, האם לא פסקה מהעלאת האשמות קשות כנגד האב. גם כאשר התקבלו דיווחים מגורמי מקצוע, המתארים את מסוגלותו ההורית התקינה של האב והקשר הטוב בינו לבין הקטין, הדבר לא גרם לאם לחדול מהאשמותיה ולתת את ברכת הדרך לביסוס הקשר בין האב לקטין.

התנהגותה של האם באה לידי ביטוי גם בהגשת תלונות למשטרה (לרבות תלונה למשטרה כנגד מנהלת מרכז הקשר) וגם בהגשת צווי הגנה כנגד האב, כאשר במסגרת צו ההגנה האחרון אף ציינה האם, כי לדידה, לאב לא צריך להיות שום קשר (!) עם הקטין עד הגיעו לגיל 3.

אמנם, בסוף ההליך, הביעה האם את הסכמתה להמלצות מכון שלם ולהמלצות התסקיר, אלא שהדבר נעשה רק לאחר ניהול הליך אינטנסיבי וסוער, שהיה כרוך כאמור במעורבות גבוהה של אנשי מקצוע. יתרה מכך, העובדה כי במסגרת התסקיר המשלים, שבה האם על ההאשמות כנגד האב וטענה כי הקטין זקוק לאבא "גם אם הוא אלכוהוליסט או שוהה בכלא" מלמדת כי האם עדיין מעבירה מסרים שליליים אודות האב, ואינה מפנימה כראוי את חשיבות הקשר בין האב לקטין.

נכון הדבר, כי פסיקת הוצאות בהליך זה אין מטרתה לפצות את האב בגין הנזק הנטען שנגרם לו בגין הגשת תלונות למשטרה ו/או צווי ההרחקה שניתנו ו/או הצורך לקיים זמני שהות במרכז קשר, אולם היא נועדה לפצות את האב על חסרון הכיס שנגרם לו, בשל ניהול ההליך המשפטי.

על פי תקנה 151 (א) לתקנות, חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין. על פי תקנה 153 (ג) לתקנות, בקביעת שיעור ההוצאות, יש להתחשב, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון, מורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש.

יצוין, כי התקנות מקנות גם סמכות לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה, במקרה של שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או הארכת הדיון שלא לצורך.

במקרה דנן, מדובר בתיק בעניין קביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות עם קטין אחד, שעל פניו ניתן היה לנהלו במהירות וביעילות, אולם הדיון בו התארך, בשל הצורך לבחון את טענותיה הקשות של האם כלפי האב ובשל חוסר שיתוף הפעולה של האם עם גורמי הרווחה.

ויודגש, ככל שהאם סבורה כי נשקפת סכנה לחיי הקטין, הרי שזכותה ואף מחובתה להעלות טענות אלו ולבקש את בירורן בפני גורמי מקצוע. דא עקא, שבמקרה דנן, גם לאחר שהתקבלו דיווחים רבים של גורמי הרווחה לפיה לא נשקפת סכנה לקטין וניתן להסיר את הפיקוח ולהרחיב את זמני השהות, האם עמדה בהתנגדותה לכך.

במקרה דנן, האב הציג קבלות על תשלום שכ"ט בסך מצטבר של 82,650 ₪, אלא שיש לקחת בחשבון כי מתנהלים בין הצדדים שלושה הליכים, ולא רק ההליך הנוכחי. בנוסף, חיוב בהוצאות ריאלי אין משמעו בהכרח פסיקה העומדת בחפיפה מלאה לתשלום שבו נשא בפועל בעל דין, ועל ההוצאות לעמוד במבחני סבירות, מידתיות והכרח לניהול ההליך. ראה: החלטת כב' הרשם יגאל מרזל (כתוארו אז), בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא.

באשר לאם, הרי שעל אף טענתה, כי גם היא נגררה להליך משפטי ונאלצה לשאת בשכר טרחה בגובה 120,000 ₪, הרי שיש לקחת בחשבון כי האם יוצגה במהלך ניהול ההליך ע"י עורכי דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי (עו"ד מיכאל פיינברג ועו"ד נטלי זץ חורש), אולם היא בחרה לשכור ייצוג פרטי, תחתיהם.

ערה אני לכך, שבמסגרת כתב התביעה , עתר האב לקבלת "משמורת עיקרית על הקטין", בעוד בסופו של ההליך נקבעה אחריות הורית משותפת. יחד עם זאת, האב לא עמד על הסעד של "משמורת עיקרית" והביע הסכמה מלאה להמלצות הגורמים המקצועיים ואף ציין לטובה את הטיפול המסור של האם בקטין.

עוד אני לוקחת בחשבון, כי במסגרת כתב התביעה, האב עתר לכך, שהאם תבצע בדיקת מסוגלות הורית, בדיקת מסוכנות והסתכלות פסיכיאטרית, כך שהצורך בביצוע בדיקת מסוגלות הורית עלה מצד שני ההורים, ולא רק מצד האם, וכן מצד גורמי הרווחה והאפוטרופא לדין, כך ששני הצדדים נדרשו לשאת בהוצאה זו.

בנסיבות אלו, בהתחשב במכלול השיקולים, לרבות: התוצאה אליה הגעתי בפסק הדין, המשאבים הרבים שהושקעו בתיק הנ"ל, העובדה כי בסופו של יום הביעה האם הסכמה להמלצות המומחה והתסקיר, מצבה הכלכלי הנטען של האם והוצאות המשפט שנגרמו בפועל לאב, הנני מחייבת את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, י"א טבת תשפ"ג, 04 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.

16 מתוך 16