ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, שופטת גילה ספרא-ברנע: החלטה בעניין אבהות וביטול עיכוב יציאה (תמ"ש 14369-06-20)

בית משפט לענייני משפחה בקריות
		כ"ג תמוז תשפ"ב, 22 יולי 2022
תמ"ש 14369-06-20 האב נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

בקשה מס' 39, 40
בפני	כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
מבקש/התובע		("האב") ע"י ב"כ עוה"ד גאזי עדוי
נגד
משיבים/הנתבעים		("האם") ע"י ב"כ עוה"ד היבא חמאדי-דיב (מינוי הלשכה לסיוע משפטי) אב רשום היועץ המשפטי לממשלה-משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
בעניין הקטינות		שלוש קטינות בנות כ-9, 5 ו-3

החלטה

1. במסגרת תביעת האב לבירור אבהות לשלוש הקטינות, הוגשה בקשה לעיכוב יציאת האם והקטינות מן הארץ.

2. האב תיאר כי ידוע לו שהאם מאויימת על ידי אחר עקב אירוע רצח, בו היתה כנראה מעורבת או עדה, וכי קיים חשש כי המשיבה תברח או תוברח מן הארץ על ידי משטרת ישראל להגנתה. האב ציין כי לאם משפחה ב[חו"ל]. בדיון לפניי הוסיף כי מלבד החשש כי לא תבוצע הבדיקה הגנטית מושא התיק שבכותרת, הוא חושש כי יאבד את הקשר עם הקטינות. האב אישר כי אינו פגש אותן מזה יותר מחודש עקב מגוריהן בדירת מסתור, אך אמר כי הוא בקשר טלפוני איתן.

3. ביום 18/4/22 ניתן צו עיכוב יציאה במעמד צד אחד.

4. האם הגישה תגובה ובקשה לקיום דיון במעמד הצדדים. נקבע דיון מיידי ליום 27/4/22 הצדדים התייצבו אך האם לא התייצבה. ב"כ הצדדים הסכימו כי תינתן לב"כ היועמ"ש משרד הרווחה והבטחון החברתי אפשרות להשיב להסכמת הצדדים לקיום הבדיקה לשלוש הקטינות.

5. בירור התביעה העיקרית מתעכב זמן רב עקב תיקון כתב התביעה, כך שתתוסף הקטינה מס' 1, אשר נולדה במהלך נישואי הנתבעת 1 לנתבע מס' 2. הגשת תגובת המשיב 3 התעכבה וכן התעכבה הגשת תסקיר, לאור מעבר הנתבעת מכתובת לכתובת.

6. ביום 31/5/22 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים בבקשה. נסיונותיי להביא את הצדדים להסכמה לא צלחו.

התביעה העיקרית

7. התובע עומד על ביצוע הבדיקה לשלוש הקטינות, וטוען כי הקטינה הגדולה גם רואה בו כאביה, כי אין חשש לממזרות במוסלמים, וכי יהיה בבדיקה כדי להסיר את הספקות, שגם בהם נגרם נזק לקטינה.

8. הנתבע מס' 2 מסכים לבדיקת אבהות לקטינות, שהוא רשום כאביהן, הגדולה והשניה.

9. הנתבעת מס' 1 מסכימה לבדיקה לבנות הצעירות, ושינתה דעתה ביחס לבת הגדולה. בכתב ההגנה הכחישה כי היא בתו של התובע, לאחר מכן הודיעה כי תסכים לבדיקה ככל שתהיה המלצת ביהמ"ש או הנתבע 3, וביום 27/4/22 הגישו התובע והנתבעת 1 הודעה על הסכמתם לבדיקה ביחס לשלוש הקטינות גם טרם הגשת תסקיר. הבקשה נדחתה כפי שהובהר לצדדים בדיון, כאשר השאלה עולה רק ביחס לקטינה הגדולה.

10. ביום 16/5/22 הוגש תסקיר מפורט וכן תסקיר חסוי. בתסקיר תוארו בפירוט קורות חיי המשפחה כפי שבאו לידי ביטוי בדברי כל המעורבים, עימם נפגשה העו"ס לסדרי הדין.

ההמלצה הינה לביצוע הבדיקה לאמצעית, שנולדה זמן רב אחרי גירושי האם והנתבע מס' 2, לכל הנוגעים בדבר בטחון בכך שהנתבע מס' 2 אינו אביה, אך העו"ס לסדרי הדין סבורה כי גם אם יתברר כי התובע אינו אביה, לא ייגרם לה נזק, מאחר ומצד אחד כמעט לא חלקה חיים משותפים עמו, וככל שכך יתברר לכל היותר לא יעמוד על הקשר איתה.

11. ביחס לקטינה הצעירה, הרשומה ללא שם אב, ההמלצה הינה גם לבדיקה, על מנת לייחס לה אב, המוכר לה, אך גם ככל שתישלל אבהות התובע, ההמלצה הינה זהה, ולא יגרם לה נזק.

12. באשר לקטינה הגדולה ההמלצה הינה חד משמעית לא לבצע את הבדיקה ולה מספר פנים. ראשית, והמובן מאליו, הקטינה נהרתה בתקופת נישואי האם והנתבע מס' 2, וגילוי כי נולדה מחוץ לנישואין יפגע בה חברתית. הבת הגדולה, שהנתבע מס' 2 רשום כאביה, אמנם מכירה בו ורואה אותו כאב, ואף הוא התבטא כי ימשיך לדאוג לה, אך כפי שמציינת עו"ס לסדרי הדין, לא ניתן לדעת כיצד יגיב אם התוצאה תוכיח שאינו האב. שנית, עניינו של התובע בבדיקת הקטינה הגדולה אינו ברור, עמדתו בפני עורכת התסקיר שאם הבת הגדולה לא תיבדק יתנגד לבדיקת הקטינות הצעירות, מעמיד בספק את ראיית טובתה על ידו. כמו כן הקטינה נרתעת ממנו עקב חשיפתה לאלימות שלו כלפי האם, וגם ביחס לאירוע כלפיה. שלישית, הקטינה הגדולה סובלת מקושי רגשי ולימודי חמור הן בשל המעברים והן בשל חשיפתה הלא מותאמת לנסיבות החיים של המשפחה, ועו"ס לסדרי הדין מביעה חשש לכל ערעור נוסף של עולמה.

13. הנתבעת מס' 3 הסכימה לבדיקה ביחס לקטינות הצעירות עוד לפני הגשת תסקיר, וכעת מתנגדת בעניין הגדולה ומצטרפת להמלצות התסקיר.

14. האם משאירה לשיקול דעת בית המשפט את הבדיקה לבת הגדולה לפי טובתה.

דיון והכרעה בתיק העיקרי

15. תביעת האב הוגשה לאחר שלפני כן הגישה האם תביעה לבירור האבהות לקטינות האמצעית וקטינה נוספת, ולאחר שהתברר לה כי הקטינה האמצעית רשומה תחת שם האב הנתבע מס' 2 תיקנה את התביעה כך שתתייחס רק לקטינה הנוספת (בת כ-4). לאחר קבלת חוות הדעת ניתן ביום 27/10/20 פסק דין המצהיר על אבהות התובע כאן לקטינה הנוספת (תמ"ש 31970-10-19).

16. תביעת האב בתיק שבכותרת התייחסה רק לקטינות הצעירות ורק ביום 26/10/20 תוקן כתב התביעה, כך שיכלול גם את הקטינה הגדולה. הטעם לבקשת התיקון נבע מדיון, שהתקיים ביום 1/7/20 בבית הדין השרעי, שם הסכימו הצדדים כי הקטינה הגדולה הינה בתם המשותפת.

17. אני קובעת כי הטענה בבקשה לתיקון כתב תביעה, לפיה הקטינה הגדולה הינה בתו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו האחרות בכתבי בי דין אחרים. בכתב התביעה המקורי, שהוגש ביום 4/6/20, טען התובע כי הוא והתובעת הכירו בשנת 2014 (סעיף 10 לכתב התביעה המקורי), כי הנתבעת והנתבע מס' 2 הם הוריה של הקטינה הגדולה (סעיף 9 לכתב התביעה המקורי), וכי לו ולנתבעת נולדו רק שלוש בנות (הקטינות הצעירות והקטינה הנוספת) (סעיף 15 לכתב התביעה המקורי).

18. ההליך בבית הדין השרעי נולד ביוזמת הנתבעת, שביקשה להתגרש מהתובע, ולשם כך היה על בית הדין להצהיר על נישואיהם, שלא נרשמו לפני כן. רק ביום 25/2/20 הוצהר על נישואיהם מחודש יולי 2017. הקטינה הגדולה לא נזכרה בפני בית הדין אז. רק בדיון בפני בית הדין הנכבד ביום 1/7/20 בעניין התרת נישואי הצדדים הוצהר בהסכמה על אבהותו של התובע לקטינה הגדולה, תוך שהוכתב לבית הדין הנכבד תאריך לידה שגוי שלה – 19--. עיון בפרוטוקול מיום 1/7/20 (נספח לכתב התביעה המתוקן) מעיד כי התרגום בסעיף 25 לכתב התביעה המתוקן: "... והם אישור על קיום קשר הנישואין שביניהם מחודש 7/2020..." שגוי, שכן המספרים 7/2017 כתובים בספרות רגילות ולא בערבית. למחרת פנו הצדדים לבית הדין הנכבד לתיקון תאריך לידת הבת הגדולה ל-13/-/- (החלטה מיום 2/7/20 נספח לכתב התביעה המתוקן). הרושם הנוצר הינו, כפי שהתרשמה העו"ס לסדרי הדין, כי רב הנסתר על הגלוי בהתנהלות הצדדים.

19. סעיף 28ד(א) לחוק מידע גנטי, תשס"א-2000 (להלן: 'החוק') קובע בעניין עריכת בדיקת אבהות לקטין, שאמו היתה נשואה בתוך 300 יום לפני לידתו לאדם שאבהותו עלולה להישלל, כי לא תערך בדיקה, אלא אם יש צורך ממשי הגובר על הפגיעה שבביצוע הבדיקה.

"בכפוף להוראות סעיף 28ה, היתה אמו של קטין, אדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול דין רשומה במרשם האוכלוסין, על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, כמי שהיתה נשואה, בתוך 300 ימים שלפני יום לידת הקטין, האדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול הדין, לאדם שממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם זולתו או היה אדם רשום במרשם כאמור כאביו של קטין, אדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול דין וממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם זולתו, לא יורה בית המשפט על עריכת הבדיקה, אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה".

20. סעיף 28ד(ב) לחוק מפרט את השיקולים, שעל בית המשפט לשקול בעת מתן הוראה על ביצוע בדיקה או דחיית הבקשה:

"בבוא בית המשפט להורות על עריכת בדיקה לפי סעיף קטן (א), יביא בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) קיומו של חשש לפגיעה בקטין, באדם שמונה לו אפוטרופוס או בפסול הדין, לרבות לפי דין דתי, כתוצאה מהבדיקה;

(2) אפשרות לערוך את הבדיקה בדרך שתקבע את קשרי המשפחה כך שהפגיעה בזכויות הקטין, האדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול הדין, תצומצם או תימנע".

21. מאיסוף הנתונים אני מוצאת כי עריכת הבדיקה לבת הגדולה תפגע בה במספר מישורים מצטברים, ואין כל צורך להתיר את הבדיקה, הגובר על כך. ראשית, עסקינן בקטינה שנולדה במהלך חיי הנישואין של האם עם הנתבע מס' 2, בין התאריכים 11/-/- עד 13/-/- (סעיף 5 לתגובת הביניים של המשיב 3 מיום 18/10/20). בכתב התביעה המתוקן (סעיף 9) טוען התובע משום מה כי הנתבעת 1 והנתבע 2 התגרשו סופית ביום 13/-/-, והיו פרודים תקופה ארוכה לפני כן. האם לא התייחסה לתאריך סיום הנישואין עם הנתבע מס' 2. אני מקבלת את המלצות התסקיר, המבוססות ומעוגנות גם בחוק ובפסיקה, לפיהן התרת בדיקת אבהות לקטינה הגדולה, והאפשרות כי ימצא כי המשיב מס' 2, בעלה של האם בעת שנהרתה, אינו אביה, יש בה משום פגיעה בקטינה. הפגיעה הינה בכתם החברתי של מי שנולדה מחוץ למסגרת הנישואין, וזו פגיעה גם בקטינה וגם באם; אין לשכוח כי התובע ריצה עונש נאסר בגין עבירת אלימות כלפי האם, וההתנהלות בבית הדין השרעי, רישום הנישואין משנת 2017 רק בשנת 2020, ורצון האם להתגרש, מאפשרים את הטענה כי רישום הבת הגדולה כבתם של התובע והנתבעת במסגרת ההליך שנועד לקבלת הגירושין, נעשה בלחץ התובע. הוא אישר בפני עו"ס לסדרי הדין כי ביקש לנקום באם ורצה להכחיש את נישואיהם בבית הדין.

22. הקטינה הגדולה כבר בת יותר מתשע, מכירה בנתבע מס' 2 כאביה, וסובלת מקשיים רבים עקב נסיבות החיים של התובע והאם, שיתופה באופן בלתי מותאם במצב ובשנה האחרונה מעברי הדירה עקב האיומים על האם. פורט בתסקיר כי הקטינה הגדולה נרתעת מהתובע ואף מאזכור שמו, וזאת עקב חשיפתה לאלימות שלו כלפי האם ואירוע שפרטיו לא הובררו עת הושארה על ידו לבד ביער. התמונות שצירף התובע בתגובתו האחרונה, לפיה גם הקטינה הגדולה בילתה עמו, עם הנתבעת ועם הקטינות האחרות אינה רלוונטית לאבהות. אך טבעי כי בעת חיי הנישואין תהיה הילדה מנישואין קודמים של האם חלק מהבילוי, כמו בתו מנישואין קודמים.

23. השיקולים לטובת הבדיקה, הסכמת האב הרשום, הנתבע מס' 2 והספק שמקנן בו ובירור האמת, שמבקש התובע, אינם מהווים משקל נגד השיקולים לאסור את הבדיקה.

"25.אין מחלוקת עובדתית כי האב שבפני איננו רק אביה הרשום של הקטינה אלא הוא משמש גם כאביה הפסיכולוגי מאז לידתה.

מאז לידתה גדלה הקטינה עם האב יחדיו עם יתר בני המשפחה (האם ויתר ילדי בני הזוג), תוך שהאב מהווה עבורה דמות אב.

חייה של הקטינה יציבים, והמשך בירור התובענה עלול לפגוע ביציבות זו.

26.אכן צודק ב"כ התובע כי לכל ילד הזכות הבסיסית לדעת מיהו אביו מולידו ואת זהותו, אולם במקרה שבפני ברור לקטינה מיהו אביה. לקטינה אין כל ספק כי האב הינו אביה מולידה, ואין כל מקום מבחינת " טובת הילד" לעורר ספק מקום בו אין ספק מנקודת מבטו של הילד.

27.ככל שישנו ספק באשר לשאלה מיהו האב הביולוגי של הקטינה, הרי שספק זה קיים אצל התובע בלבד ובוודאי שלא אצל הקטינה שאיננה מכירה כלל את התובע.

הצורך של התובע לברר את אבהותו ביחס לקטינה נוכח יחסי האישות שקיים את האם הינו ברור, אך צורך זה ככל שהינו מובן, איננו קשור לטובת הקטינה כי אם לטובתו של התובע בלבד. צורך זה של האב, במקרה דנן, איננו נכלל במסגרת השיקולים הקשורים לטובתה של הקטינה" (תמ"ש (באר שבע) 4429-02-14 פלוני נ' אלמונית, 16.1.2017).

24. בבחינת הראיות "במדרג הראשון" (בר"ע (מחוזי תל אביב) 1364/04 היועמ"ש נ' פלונית, 5.7.2005) שהונחו לפניי עד עתה לרבות חוות דעת עו"ס לסדרי הדין, אני קובעת כי אין להורות על ביצוע הבדיקה לקטינה הגדולה, אשר הנתבע 2 רשום כאביה, והיה נשוי לאם בזמנים הרלוונטיים להריונה, וכי ביצוע הבדיקה יסב לקטינה נזק רב יותר מכל תועלת, שתצמח לכאורה לתובע או אף לנתבע מס' 2.

25. כך נקבע בפסיקה עקבית, לפיה טובת הקטין גוברת על אינטרס אחר, בוודאי זה של הוריו, ראו בע"מ 2685/11 פלוני נ' פלונית, 13.3.2012:

"הסוגיות המשפטיות העשויות להתעורר בבקשה זו רבות הן. הזהירות נדרשת אך לא באופן שיפגע בזכויות המבקש. נדמה כי ההנחות המשפטיות על פיהן פעלו בתי משפט קמא לא היה בהן כדי להרע עם המבקש. התביעה נדחתה לא בשל חשש הממזרות, אלא עניין זה נשקל יחד עם בדיקת טובת הקטינה דנא באופן כללי. המבקש מסתייג מהממצאים שנקבעו על ידי ערכאות קמא ביחס לחוות הדעת בתיק, אך בעניין זה מילאו הן את תפקידן. המסקנה בדבר הנזק שעלול להיגרם לקטינה עולה מן החומר הכולל שהיה מונח לפני בתי המשפט שדנו בעניין. אכן, יש מקום להעניק משקל רב עד מכריע לשיקול טובת הקטינה במקרה זה. אין בכך לסלול דרך חדשה. הטעם פשוט הוא. אין לערוך דין שווה בין תביעת בעלות במקרקעין לבין תביעת אבהות. בראשונה, על בית המשפט להכריע כלפי חפץ אשר אין לו מעמד בפני עצמו. לא כן המצב לגבי הקטינה. קיומו של הליך מעין זה משפיע עליה ועל כן יש לשמוע את קולה ולהגן על זכויותיה, דרך השופר של עקרון טובת הילד".

26. אפנה לדברי כב' השופט זגורי בתמ"ש (נצרת) 9439-01-21 פלוני נ' פלונית, 3.10.2021, היפים לענייננו (ההדגשות במקור, ג.ס.ב.):

"בבדיקות גנטיות לבירור אבהות במגזר הערבי נהוג לנקוט בזהירות רבה ומיוחדת לאור מאפיינים אתניים/תרבותיים וחברתיים של המגזר והאופן שבו שלילת אבהות ביחס לילדים עלולה להיתפס בחברה. כאן בבחינת טובת הילד ניתן משקל רב למעמדו החברתי בקהילה ולאפשרות של ממצא שלילי בבדיקת אבהות גנטית על המשך חייו. הדבר עלול להמיט כתם חברתי חמור שלעתים די בו כדי לדחות עתירה לביצוע בדיקה גנטית (ראו פסק דיני בתמ"ש 71414-11-20 פלוני נ' פלונית (קטינה) ואח' (8/8/2021), [פורסם בנבו]]).

על פי האסלאם, רק בנישואין נוצרת אבהות "חוקית" ורק אבהות זו מולידה זכויות וחובות של אב וילדו בתחומי הירושה, האפוטרופסות והמזונות מכוח הדין הדתי (ראו: ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578). לעומת זאת, ילד מוסלמי שנולד שלא מנישואיו הוריו נדון להיות בן בלי אב מבחינה משפטית וזכויותיו מכוח הדין הדתי הן אך כלפי אמו ודבק בו כתם חברתי (השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 282/08 פלוני נ' פלוני (21/1/2009) [פורסם בנבו]). אותה פגיעה חברתית הושוותה בפסיקה לתווית של ממזרות בדין העברי (ראו שם). ניתן לפיכך לראות בחשש מפני פגיעה חברתית, תדמיתית ופסיכולוגית בקטין שייקבע לגביו שנולד שלא מקשר נישואין כחשש לשלומו שהוא בדרך כלל בגדר ידיעה שיפוטית כללית ולא נדרשות ראיות מיוחדות לעניין זה. אין כמעט תסקיר סעד, פסק דין או עמדת אפוט' לדין בתיקים של אבהות במגזר הערבי שאינם מתייחסים לסיכונים וחששות מפני פגיעות שכאלה בילדים שעניינם מתברר בפני בתי המשפט (ראו למשל סעיף 52.3 לפסק דינה של השופטת ענבל קצב-קרן בתמ"ש (חי') 347-05-16 פ. נ' ר. (9/3/2020) [פורסם בנבו]; פסק דינו של השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 7920/06 פלונית נ' פלוני (2009) [פורסם בנבו])".

27. הסיכום הינו כי אני דוחה את הבקשה להורות על בדיקה גנטית לבירור אבהות התובע לקטינה הגדולה.

28. בהסכמת התובע, האֵם והנתבע מס' 2 כמו גם המלצות התסקיר ועמדת ב"כ היועמ"ש, אני מורה על ביצוע בדיקה גנטית לבירור אבהות לקטינות הצעירות. הקטינה האמצעית תיבדק ביחס לאפשרות אבהות התובע והנתבע מס' 2 (האב הרשום) והקטינה הצעירה רק ביחס לתובע (האב הרשום).

29. החלטה על ביצוע הבדיקה תינתן במסמך נפרד ולאור הנסיבות, שידונו להלן בחלק ההחלטה המתייחס לעיכוב היציאה מן הארץ, אתן הוראה לביצוע הבדיקה לשתי הקטינות, התובע והנתבעים 1 ו-2 בהקדם האפשרי ובמועד בתיאום עם משטרת ישראל באמצעות ב"כ האם.

עיכוב היציאה מן הארץ

30. צו עיכוב יציאה מן הארץ ניתן במעמד צד אחד, ולאחר נתינתו נוספו פרטים בעניין הצורך של האם לצאת את הארץ. לאור גיל הקטינות וטובתן כפי עלתה בתסקירים ובכל כתבי הטענות, ברור כי הביטול נשקל ביחס לאם ולקטינות במשולב. קטינות בגיל זה לא ישארו ללא אימן. אין חולק כי התובע היה בקשר עם כל הקטינות, אך גם אין לשכוח כי מחודש יוני 2019 עד יוני 2020 שהה במאסר והקשר היה טלפוני, לכל היותר, גם מאז שחרורו הקטינות שוהות רוב הזמן עם אימן גם בנסיבות האיומים על האם, הדורשות גם אבטחת הקטינות ומעברן עם האם למקום מסתור. לא הוגשה תביעה בעניין משמורת או זמני שהות.

31. נסיבות המקרה שלפנינו חריגות, אך בחינת הצדקת השארת צו עיכוב היציאה מן הארץ או ביטולו הינם אותם שיקולים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ('התקנות'), תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 ('תקנות משפחה') וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ('חוק הכשרות'). אין מדובר בתיק "חטיפה" לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991.

32. באשר לאם, הנתבעת מס' 1 ניתן הצו מכח סימן ו' לתקנות על בסיס החשש כי היא עלולה לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת והעדרה עלול להכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 124(א) לתקנות). כמו כן החשש הראשוני בגינו ניתן הצו הינו הבטחת קיומו התקין של ההליך (תקנה 94 לתקנות). לאחר שנקבע כי תבוצע הבדיקה הגנטית לאם ולבנות בגינן הותרה הבדיקה, אני רואה את החשש כלא ממשי. הבדיקה תתבצע ופסק הדין יינתן על בסיס חוות הדעת ותגובות בכתב, ואין נחיצות לנוכחות האם בארץ. כבר עתה אני קובעת כי יתר הנימוקים הראשוניים למתן הצו מתקיימים: קיומה של עילת תביעה לכאורה ונחיצות הסעד להגשמת המטרה (תקנה 95(ב) לתקנות). גם אין פגם בתום הלב של התובע או שיהוי (תקנה 95(ד)(3)), בהינתן כי לא הוכחשה הפניה אליו לפגוש את בנות הצדדים לצורך פרידה בסמוך לפני הגשת הבקשה.

33. במישור השיקולים הנוספים, המפורטים בתקנה 95(ד) מצאתי לנכון לבטל את הצו מהטעם העיקרי של איזון נזקי הצדדים.

"בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:

1. הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי".

34. לפי המידע שהתקבל ממשטרת ישראל (נספח לבקשת האם מיום 25/4/22 לקיום דיון בבקשה) האם מוכרזת כמאויימת מחודש דצמבר 2021 עם חשש ממשי לחייה, ומאובטחת על ידי משטרת ישראל 24 שעות ביממה. מהתסקירים והבקשות נודע כי היא מתגוררת במקום חסוי, וכי הקטינות גם הן מלווות באבטחה. התובע ציין את הדברים בבקשתו, ומודע להם מזה זמן מה. חששו של התובע כי לא יוכל להיות בקשר עם הקטינות, ככל שהמבקשת תעזוב את הארץ בנסיבות שמירת בטחונה, הינו קרוב וסביר, אך אינו גובר על הנזק שייגרם להן ככל והצו יישאר על כנו: סכנת חיים קבועה וחשש מתמיד לחייהן. התובע עתר לבירור אבהות לשלוש הקטינות וטען לקשר טוב עימן. כאביהן חזקה עליו ששלומן וחייהן עומדים במעלה ראשונה מעל כל נימוק אחר. בדיון לפניי התרשמתי כי התובע לפחות אמר לאם כי יסכים להסרת הצווים (פרו' עמ' 5, ש' 16-18), בדיון טען בא כחו נחרצות נגד ביטול הצו אך המבקש נטה להשאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט (עמ' 8, ש' 23-24). בכך העיד על עצמו כי פועל בתום לב ולטובת בקטינות.

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" (סעיפים 15, 17 לחוק הכשרות).

35. יובהר, צו העיכוב אינו מבוטל בשל העובדה שלא הוגשה תביעה בעניין החזקת הקטינות או זמני שהות (פר', עמ' 8, ש' 30-31). בית המשפט לענייני משפחה אינו כבול בענייני סדר דין, ורשאי לנקוט גמישות בדרך הנראית לו נכונה לעשיית משפט צדק (סעיף 8 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995). גם תקנות משפחה משמיעות את האפשרות לסטות מסדרי הדין האזרחי (תקנה 1 לתקנות משפחה) ואת ניהול ההליך תוך התחשבות במלוא ההיבטים הקשורים לסכסוך המשפחתי (תקנה 2(א)). מעל כל אלה בפסיקה ובתקנות עומדת טובת הילד, זכויותיו וצרכיו, האינטרסים שלו, גילו וכשריו המתפתחים (תקנה 2(ב), בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453, 460 (2001)).

36. צו עיכוב היציאה ביחס לקטינות ניתן מכח סעיף 68 לחוק הכשרות: "לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין" (סעיף 1(6)(ג) לחוק בית משפט לעניני משפחה, ראו תמ"ש (חיפה) 9479/01 א.נ. נ' ס.נ., 21.11.2005). בתקנות משפחה (תקנה 35(ב)) נקבע כי "הוגשה בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ לקטין, רשאי בית המשפט לתת צו כאמור, אם שוכנע שקיים חשש סביר שהיעדרו של הקטין מן הארץ עלול לפגוע בשלומו של הקטין ובטובתו, לרבות בזכותו לשמירת קשר עם הורהו, או עלול להכביד או לסכל ביצוע החלטה שיפוטית".

37. עולה מן המקובץ כי בנסיבות הקשות של המקרה שלפנינו דווקא מניעת יציאת הקטינות מן הארץ, היא שעלולה לפגוע בשלומן, ועל כן אני מבכרת את יציאתן להבטחת שלומן על הפגיעה בקשר עם התובע, אביהן של חלקן לכל הפחות.

סיכום

38. הבקשה לבירור אבהות התובע לקטינה הגדולה באמצעות בדיקה גנטית נדחית.

39. ניתן צו לבדיקה גנטית לקשרי משפחה בין התובע והנתבע 2 לקטינה האמצעית ובין התובע לקטינה הצעירה. גם האם תיבדק להשוואת המטען הגנטי לכל קטינה.

40. צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן ביום 18/4/22 מבוטל ביחס לנתבעת ולקטינות.

41. לאור התוצאה אני מעכבת את יישום ההחלטה וביטול רישום הצו במזכירות עד ליום 27/7/22, על מנת לשמור על זכות התובע להגיש בקשת רשות ערעור, אך לא מעבר לכך.

ההחלטה תהיה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תדוור את ההחלטה לב"כ הצדדים, ותקבע מעקב ליישום ההחלטה וביטול צווי עיכוב היציאה ביום 28/7/22.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשפ"ב, 22 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

10 מתוך 10