ביהמ"ש המחוזי חיפה, שופט סארי ג'יוסי: החלטה בערעור על תשלום מזונות (רמ"ש 1476-06-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ"ש 1476-06-22 א. נ' ב. תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופט סארי ג'יוסי
מבקש:		א. ע"י ב"כ עוה"ד ב. ראם
נגד
משיבה:		ב.

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת י. שקדי-שץ), ב-תלה"מ 11653-03-22, מיום 02.05.2022, במסגרתהּ נקבע, כי: המבקש ישלם לידי המשיבה, עבור מזונות הקטינים ג' ו-ד' סך כולל של 4,500 ש"ח לחודש, לרבות אחזקת מדור (מחצית הסכום לכל קטין), ועבור הבת הבגירה, ח', סך של 500 ש"ח לחודש.

עוד נקבע, כי הצדדים יישאו בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות ביחס של 70% על-ידי המבקש, ו- 30% על-ידי המשיבה, וכי יש להחיל את החיובים האמורים מיום הגשת התביעה.

הנסיבות הצריכות לעניין

1. מנישואי הצדדים נולדו שלושת ילדיהם: ח', בגירה, בת כ-19 שנים, ג', בת כ- 16.5 שנים, ו-ד', בן כ-11 שנים.

2. ביום 07.04.2021, הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק-דין, אשר במסגרתו הוסכם, כי הצדדים ינהלו משא-ומתן בכל העניינים שלא הוסדרו בהסכם ובכלל זה סוגיית המזונות, וככל שלא תושג הסכמה יוגש הליך מתאים לבית המשפט.

3. ביום 26.07.2021 הגיש המבקש שלוש תביעות: בעניין קטין; תשלום דמי שימוש ראויים; ואכיפת הסכם, וביום 06.03.2022 הגישה המשיבה תביעה למזונות ומדור, אשר במסגרתהּ הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

4. המשיבה טענה בבית משפט קמא, כי יש לפסוק מזונות זמניים החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך באופן הבא: עבור ח' סך חודשי של 2,200 ₪; עבור ג' סך חודשי של 2,200 ₪; ועבור ד' סך חודשי של 2,500 ₪, וכן לחייב את המבקש במלוא הוצאות אחזקת המדור, החינוך והבריאות, כמו גם בדמי טיפול.

5. בית משפט קמא קבע בפסקה 7 להחלטה מושא בקשת רשות הערעור, כי "נוכח הכנסתה של המבקשת, ההכנסות המוצגות בדפי החשבון ודמי השכירות הנטענים, בשלב זה, על סמך החומר המצוי בפניי בשלב זה של ההליך, אני מעריכה את הכנסתה של המבקשת על סך של כ-13,100 ש"ח נטו לחודש", ובהמשך בפסקה 8 נקבע, כי "לאחר עיון בדו"ח שצרף המשיב ובתיעוד הכנסות המשיב כפי שמשתקפות בדפי החשבון וכן בטענות המבקשת, בשלב זה, אני מעריכה את הכנסתו של המשיב על סך של כ- 30,000 ש"ח נטו לחודש".

6. לפני בית משפט קמא טענה המשיבה, כי הילדים מצויים עמה מלוא הזמן וכי הנטל הכרוך בטיפולם ותשלום הוצאותיהם מוטל על כתפיה, לרבות בגין הבת הבגירה השוהה במכינה קדם צבאית, אשר סמוכה על שולחנה שעה שחלוקת זמני-השהות עם המבקש מצומצמת מאוד.

מנגד טען המבקש, כי משאין באפשרותו לשכור דירה, אין ביכולתו לקיים זמני-שהות שווים, וכי הוא זה הנושא במלוא הוצאות החינוך, לרבות חוגים, הוצאות הבריאות וחלק מהוצאות הבית. בהתייחס לטענות אלו קבע בית משפט קמא, כי לא נסתרה החזקה לפיה הבת סמוכה על שולחן הוריה, וככל שמלוא סכום שכר-הלימוד שולם על-ידי המבקש, כפי שנטען על-ידו הרי שעל הצדדים לערוך התחשבנות בהתאם לחלוקת ההוצאות בהתאם להחלטה זו.

7. בית משפט קמא קבע, כי נוכח גיל הקטינים, ובשים-לב להיקף המשרה של המשיבה, אין לפסוק דמי-טיפול.

8. בסיכום ההחלטה, פסקה 13, קבע בית משפט קמא את גובה דמי-המזונות הזמניים וזאת "לאחר עיון בטענות הצדדים, נוכח גיל הקטינים, הדין החל, הערכת היקף צרכיהם, הערכת שיעור ההכנסות, חלוקת זמני השהות הנטענת והתחשבות בסכומי ההכנסה הפח' של הצדדים, בשלב זה....".

9. המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה, ובקשת רשות הערעור שהגיש ביום 01.06.2022, מונחת בפני.

לטענת המבקש שגה בית משפט קמא שעה שחייב אותו בתשלום דמי-מזונות גבוה, תוך התעלמות מן הפסיקה ומן התשתית הראייתית שהונחה בפניו. בית משפט קמא, כך נטען, נתפס לכלל טעות עת קבע, כי המבקש משתכר סך של 30,000 ₪ נטו, בעוד משכורתו היא בגובה של 10,789 ₪ בלבד.

לא זו אף זו, כך נטען, ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור עומדת בסתירה לממצאים עובדתיים שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא, מיום 01.05.2022, שם נקבע, כי ספרי העסק הנערכים על-ידי רואה-החשבון של העסק, משקפים את הכנסות המבקש.

עוד נטען, כי בית משפט קמא התעלם מזמני-השהות השוויוניים שהמבקש מקיים עם בנו, ד', כן מן הדין הנוהג ביחס לחיוב במזונות ילדים, מן העובדה, כי התביעה הוגשה גם בשם הבת ח', שהייתה בגירה ביום הגשת התביעה, וצרכיהם הנכוחים של הילדים ד' ו-ג'.

עוד ובנוסף נטען, כי המשיבה מסכלת את פירוק-השיתוף בבית הצדדים, ומסתירה נתונים מבית המשפט.

דיון והכרעה

10. לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות הערעור על נספחיה ושל תיק בית משפט קמא מצאתי, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי על-פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018.

11. עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת חבותו של המבקש בדמי-מזונות זמניים עבור שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים.

12. בהלכה עקבית ורבת-שנים נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בסוגית מזונות זמניים תהא מצומצמת, וזאת אף בשים-לב לכך שמדובר בהחלטה זמנית, אשר אינה חורצת אל גורל התביעה כולה.

אפנה לדבריו של כב' השופט בדימוס, י. דנציגר ב-בע"מ 1326-12 פלוני נ' פלונית (28.03.2012), פסקאות 5-6:

"פסיקת מזונות זמניים וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בשיעור המזונות הזמניים שפסקה הערכאה הדיונית הן סוגיות המוסדרות היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ומקרה זה מתמצה בנסיבותיו הקונקרטיות ובדל"ת אמותיהם של הצדדים....בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית כפי שהטעים השופט הנדל בבע"מ 1078/11 הנ"ל (כן ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 3708/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 2.8.2007), פסקה ד'), שומה על בתי המשפט המחוזיים לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום. הדיון במזונות הזמניים בערכאה המבררת נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד [ראו למשל: החלטתו של השופט י' זמיר בע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 614 (1997)]. משכך, שומה על בתי המשפט המחוזיים להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים אלא אם אכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן".

13. הגם, שהלכת בית המשפט העליון קובעת, "שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית", היא עומדת במקביל על הצורך בהימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בקביעות בתי המשפט לענייני משפחה באשר לגובה דמי-המזונות הזמניים, אלא במקרים יוצאי-דופן.

סבור אני, כי בקשת רשות הערעור שבפני אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים ויוצאי-דופן, נוכח גובה דמי-המזונות שנקבעו עבור שלושת הקטינים, התשתית הראייתית הקיימת בתיק, ובשים-לב לאבני-הבוחן בהם התחשב בית משפט קמא במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, לרבות השתכרותם של הצדדים והעובדה, כי המבקש עצמו הודה, כי הילדים שוהים במרבית הזמן עם המשיבה.

אפנה לפסקה 13 להחלטת בית משפט קמא:

"לאחר עיון בטענות הצדדים, נוכח גיל הקטינים, הדין החל, הערכת היקף צרכיהם, הערכת שיעור ההכנסות, חלוקת זמני השהות הנטענת והתחשבות בסכומי ההכנסה הפח' של הצדדים, בשלב זה...." (ההדגשה אינה במקור).

יצוין, כי בנוסף לאמור בית משפט קמא עצמו הדגיש, כי דמי-המזונות הזמניים שפסק, נכונים לעת הזו, היינו חזקה, כי בית משפט קמא יבחן מחדש את גובה דמי-המזונות הזמניים, עם התקדמות ההליך בפניו, וככל שיתברר, כי הסכום שנקבע אינו עולה בקנה אחד עם אבני-הבוחן אותם ציין בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, שיעור המזונות הזמניים יותאם לאלה.

זאת ועוד, עולה מקריאת בקשת רשות הערעור, כי מרבית ההשגות עוסקות בקביעות העובדתיות הנכונות לעת הזו והעולות מן הראיות לכאורה שהונחו לפני בית משפט קמא, ודומני, כי אין צורך להכביר מילים בדבר מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהשגות כגון דא.

14. על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי כי קיימת בהחלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור שבפני, טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור, וממילא יוכל המבקש לערער בזכות על תוצאת פסק-הדין, ככל שזו לא תעלה בקנה אחד עם עמדתו, ובאותה הזדמנות על ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, כפי שהדבר מוסדר בסעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 :

"(א) פסק דין של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי.

(ב)  החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה.

(ג)   על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא תינתן רשות ערעור –

(1)   על סוגי החלטות ששר המשפטים קבע, בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; נקבע סוג החלטה בצו כאמור, יחול הצו על החלטה שהתקבלה לאחר תחילתו;

(2)   על החלטת בית משפט שלום בשאלה אם עניין מסוים הוא עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב, אם לאו, ואולם תינתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט כי עניין מסוים אינו עניין כלכלי אם תוצאת ההחלטה היא שבית המשפט המוסמך הוא בית משפט שלום.

(ד)  אין באמור בסעיף קטן (ג) כדי לגרוע מזכותו על פי דין של בעל דין לערער על החלטה כאמור באותו סעיף קטן במסגרת ערעור על פסק הדין".

דברים אלו נכונים אף בשים-לב להלכות בית המשפט העליון, לפיהן ככלל, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית תיבחן בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (ראו רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007)) ולא מצאתי כי נסיבות הבקשה שלפני נופלות בגדר החריגים המצדיקים התערבות בהחלטה אחרת של בית משפט קמא, וכי קיים צורך בהכרעה מידית בשאלת נכונותה או כי יגרם נזק כלשהו למבקש, במידה ושאלה זו תתברר במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי.

משכך דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מורה.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים נוספים.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.