בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת ורד שביט-פינקלשטיין: פס"ד בערעור על ביטול החלטה המורה על דחיית תובענה להפחתת מזונות עקב אי תשלום ערובה (ע"ר 15284-12-20)

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת ע. גלעד משולם מיום 15.10.20 אשר קיבלה את בקשת המשיב לביטול החלטה המורה על דחיית תובענה להפחתת מזונות עקב אי תשלום ערובה, וזאת בהתאם לתקנה 519 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, תשמ"ד – 1984.

תקציר רקע עובדתי ודיוני:

1. המערערת והמשיב (להלן: "הצדדים") הינם בני זוג לשעבר, הורים לילד משותף אחד נ' ב' כבן 8 שנים כיום (להלן: "הקטין").
2. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים החל משנת 2015 הנוגעים לענייני משמורת ומזונות הקטין, הכוללים 17 תיקים קשורים, לרבות הליכי ערעור לביהמ"ש המחוזי, הליכי עיכוב ביצוע, הליכי ערעור על החלטות הוצל"פ וכן עוד הליכים רבים נוספים, אשר חלקם פורטו בהחלטת כב' הרשמת ולא אחזור על כולם מפאת קוצר היריעה.
3. ביום 25.9.2017 ניתן פסק דין בעניינו של הקטין בתמ"ש 52734-08-15 אשר עסק בסוגיית המשמורת והמזונות של הקטין. במסגרת פסק הדין קבעתי כי מזונות הקטין יעמדו ע"ס של 2,300 ₪ בחודש בצירוף תשלום מחצית הוצאות חריגות וכן נקבעו זמני שהות לקטין עם האב (להלן: "פסק הדין מיום 25.9.17").
4. בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגיש המשיב ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין בפני ערכאת הערעור נדחתה ביום 3.12.17. כן, גם הערעור על פסק הדין נדחה ביום 24.1.2019 ע"י ערכאת הערעור (עמ"ש 2600-11-17) (להלן: פסק הדין של ערכאת ערעור").
5. כן, המשיב לא שילם את מלוא תשלומי המזונות ואת ההוצאות המשפטיות ונפתחו נגדו הליכי הוצל"פ.
6. לאחר מכן, במסגרת הליכי ערעור על החלטות ר' ההוצל"פ בעניין תשלום חוב המזונות (ע"ר 23989-02-19) הגיעו הצדדים לידי הסכם נוסף בדבר תשלום המזונות לרבות הסדר חוב העבר וזאת בכדי להקל על המבקש בתשלומים. החלטה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 17.6.2019 (להלן: "פסק דין בהסכמה").
7. יצוין, כי בעת מתן פסק הדין מיום 25.7.17 המשיב ניהל והחזיק בבעלותו חברת הייטק בארץ ובארה"ב והעסיק עובדים שכירים ונקבעה לו רמת השתכרות של 25,000 ₪ נטו לחודש לפחות.
8. ביום 6.1.19 עוד בטרם מתן פסק הדין של ערכאת הערעור וקודם למתן פסק הדין בהסכמה שניתן במעמד הצדדים ביום 17.6.19, הגיש המשיב את התובענה דנן להפחתה ו/או לביטול מזונות הקטין נשוא דיוננו (תלה"מ 12398-01-19) (להלן: "התובענה להפחתה ו/או לביטול מזונות").
9. לטענת המשיב, ממועד פסק הדין שניתן ביום 25.9.17 חל שינוי נסיבות מהותי בהכנסותיו ומצבו הכלכלי קשה ועל כן עתר להפחתה ו/או לביטול חיובו במזונות הקטין.
10. לנוכח בקשה שהגישה המבקשת בתביעה לעיל, ניתנה ביום 2.4.2019 החלטה מפורטת ומנומקת ע"י כב' הרשמת (כתוארה אז) ע. הלר –כריש, בה נקבע כי לצורך דיון בתובענה להפחתת ו/או לביטול מזונות, על המשיב להפקיד בקופת בית המשפט ערובה סך של 15,000 ₪ לצורך הבטחת הוצאות המערערת וזאת בתוך 15 ימים.
11. המשיב לא הפקיד את הערובה כנדרש ותחת זאת הגיש מספר בקשות כמפורט להלן:
12. ביום 18.4.19 הגיש בקשה דחופה לעיון מחדש ולצירוף מסמכים. בקשתו נדחתה בו ביום על ידי כבוד הרשמת (דאז) הלר-כריש בהיותה נושאת טענות בעלות אופי ערעורי.
13. ביום 28.4.19 הגיש המבקש "בקשה מתוקנת לעיון מחדש". בד בבד עתרה המשיבה להורות על דחיית התובענה. בקשת המבקש נדחתה ובקשת המשיבה התקבלה ובפסק הדין הוריתי כך "בשים לב לכך שהתובע לא הפקיד את הערבון בהתאם להחלטה מיום 2.4.19 אשר הינה שרירה וקיימת ולא בוטלה... אין מנוס אלא להורות על דחיית התובענה וכך אני מורה".
14. ביום 30.4.19 הגיש המשיב "בקשה לפנים משורת הדין" שבה עתר לפתוח את התיק ללא הפקדת ערובה או לדחות את מועד הפקדתה לשם הגשת ערעור ובקשתו נדחתה.
15. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 16.5.19 המשיב הגיש תביעה חדשה ונוספת "להפחתת ו/או ביטול מזונות" (תלה"מ 38391-05-19). ביום 16.6.2019 נמחקה התובענה, עת נקבע כי מדובר בתובענה הזהה לחלוטין לתובענה הקודמת להפחתה ו/או לביטול מזונות שהוגשה עוד ביום 6.1.19 ובהעדר הפקדת ערובה. בהחלטתי קבעתי כך: "מאחר שעם דחיית התובענה בתלה"מ 12398-01-19 נוצר למעשה השתק עילה להגשת תובענה חדשה באותה עילה ומאחר שהגשת התובענה החדשה הינה למעשה דרך עוקפת של פסק הדין שניתן ביום 28.4.19 אשר דחה את התובענה בתלה"מ 12398-01-19 (ואף את ההחלטה שניתנה ביום 2.4.19) – אזי דין התובענה להימחק, וכך אני מורה".
16. ביום 30.6.2019 הגיש המבקש בקשה "לתשלום ערובה ולפתיחת התיק". בבקשתו ציין, כי לא עלה בידו לשאת בסכום הערובה בסד הזמנים של 14 ימים ונוכח העובדה שמגבלת החיוב בכרטיס האשראי בוטלה ביום 17.6.19 ועתר לשלמה בעת הגשת הבקשה. ביום 18.7.19 חידש את בקשתו. ביום 18.7.19 הוריתי כי המבקש יעביר את בקשתו לשם קבלת עמדת המשיבה, אשר הוגשה לתיק ביום 11.8.19. בקשת המבקש נדחתה ובהחלטתי מיום 8.9.2019 קבעתי כך:

"... פסק הדין ניתן ביום 28.4.19 לאחר שניתנו למבקש מספר אורכות לתשלום הערובה הכספית אולם המבקש בחר שלא לפעול כאמור... הבקשה דנן שהוגשה בחלוף כחודשיים ימים ממועד פסק הדין ואין בה כדי לרפא את הפגם בהתנהלות המבקש אשר על יסודו ניתן פסק הדין. מעבר לכך, היעתרות לבקשה ולאור התנהלות המשיב אשר ממאן להשלים עם החלטות שיפוטיות, יש בה כדי לפגוע יתר על המידה בזכויותיה של המשיבה. בשים לב לכך שהמבקש כאמור ממאן להשלים עם החלטות בית המשפט ומגיש בקשות רבות כגון בקשה זו אשר בגינן נאלצת המשיבה להתגונן, אני מורה על חיובו של האב בהוצאות הבקשה בסך של 500 ₪ אשר ישולמו לידי האם בתוך 30 ימים מהיום...".

1. המבקש לא השלים עם ההחלטה מיום 8.9.19 והגיש בקשת רשות ערעור עליה (רמ"ש 14140-10-19).
2. ביום 6.2.20 נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב אגב הבהרת סגן הנשיא, כבוד השופט ש. שוחט ציין כי היה על המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה "לביטול דחיית התביעה" בהתאם לתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (החלטת בית המשפט המחוזי, עמוד 3 ש' 28) וכי עודנו רשאי לעשות כן (שם, עמוד 4 ש' 23) (להלן: "החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 6.2.20").
3. דא-עקא, רק ביום 22.7.20 בחלוף כמעט שישה חודשים ממועד מתן החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 6.2.20 לעיל, עתר המבקש בבקשה ל"ביטול דחיית התובענה". לטענת המשיב, לא היה מיוצג ולא ידע באיזה הליך לפנות בכדי להחיות את התיק וכי לאור משבר הקורונה החריף מצבו הכלכלי ועל כן חיפש עו"ד שייצגו; כן טען המשיב כי לא הפקיד ערובה במועד בשל הגבלה בשימוש בכרטיס האשראי שכעת הוסרה; עוד טען המשיב כי לא נגרם נזק למשיבה ובפרט טען המשיב כי אין לשלול ממנו את זכות הגישה לערכאות.
4. מנגד, טענה המערערת כי המשיב הגיש בקשתו שלא בתום לב וכי משתמש בטיעונו ל"זכות הגישה לערכאות" כאשר עד היום הגיש יותר מ- 150 תביעות ובקשות, ערעורים, בקשות וערעורי הוצאה לפועל. כן טענה המערערת, כי המשיב מבקש להתדיין שוב ושוב בעניין הקטין כאשר כל תביעותיו ותלונותיו נדחו. התנהלות המשיב פוגעת במערערת ובילדיה שנאלצים להתמודד עם הליכים משפטיים ממושכים, בה בעת שהמשיב אינו משלם את חובותיו, לא משלם הוצאות משפט, אינו משלם את חוב המזונות ואינו משתתף במחצית הוצאות חריגות. חוב המזונות עומד על כ – 45,000 ₪ וזאת חרף הסכמתו להסדר שלו התחייב בפסק הדין שניתן בהסכמה ביום 17.6.2019. כן, בניגוד לנטען, המשיב הינו אדם אמיד, בעל חברות בארץ ובחו"ל, שהכנסותיהן נאמדות בסך של 6 מיליון דולר. המשיב אף מכהן כסגן נשיא בחברת הייטק בתל אביב. כן טענה המערערת כי פניית המבקש נעשתה בחלוף שישה חודשים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.2.20, כאשר המשיב הינו תובע סדרתי, מסתייע כל העת בעורכי דין וטענתו בדבר אי ייצוג נועדה "לצפצף" על סדרי הדין. על כן, ולגופו של עניין טענה המערערת כי יש לדחות את תביעתו על הסף.
5. ביום 7.9.20 הגישה המערערת "בקשה לאורכה להגשת תגובה משפטית הולמת לטיעוניו של המבקש ובקשה להשתת ערבון נכבד על המבקש לצורך שכירת ייצוג משפטי", בין היתר בטענה כי לצד חוב המזונות של המשיב בסך של כ – 45,000 ₪, קיימים למשיב חובות נוספים כלפיה בגין הוצאות משפט שנפסקו לטובתה בהליכים קודמים ולא שולמו בסך של כ – 50,000 ₪ ועם זאת הוא מיוצג על ידי עורכת דין, בעוד ידה אינה משגת לקבלת ייצוג.
6. בסופו של יום, לאחר הגשת בקשות נוספות מטעם הצדדים ניתנה ביום 15.10.20 החלטת כב' הרשמת בבקשה לביטול דחיית התובענה נשוא הליך זה.
7. יצוין, כי החלטת כב' הרשמת ניתנה על יסוד טיעוני הצדדים בכתב וללא דיון.
8. במסגרת החלטתה מיום 15.10.20 התייחסה כב' הרשמת לשיקולים המנחים ברע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם במאגרים, ביום 21.2.2010) (להלן: "פס"ד נאות אואזיס") בבקשה לביטול דחיית תובענה בשל אי מתן ערובה תוך התייחסות לכך שיש לנקוט באמת מידה מקלה יותר לגבי ביטול דחייה של תובענה בגין אי הפקדת ערובה מזו הנוהגת לגבי ביטול דחייה של ערעור בשל אי הפקדת ערבון. ביישום עקרונות הפסיקה על נתוני התיק התקבלה בקשת המשיב תוך התניית הביטול בתשלום הערובה והוצאות הבקשה כדלקמן: "ככל שהמבקש יפקיד עד ליום 26.10.20 ערובה בסך של 15,000 ₪ תתבטל דחיית התובענה שהגיש. בנוסף ישלם המבקש סך של 1,300 ₪ התשלום יתבצע עד ליום 26.10.20 שאם לא כן תיוותר דחיית התובענה על כנה. המבקש יגיש לתיק את אישורי הפקדת הערובה ואישור תשלום למשיבה עד למועד 26.10.20".
9. ביסוד החלטת כב' הרשמת עמדו הנימוקים הבאים:
10. אשר לסיבה בגינה לא הופקדה ערובה: מאחר ודי במתן הסבר סביר ולא נדרש "טעם מיוחד" למחדל שלא להפקיד את הערובה במועד, נראה כי טענת מגבלת האשראי שהוטלה והסרתה בהמשך עשויה להוות טעם זה, כאשר עתה יש בידי המבקש להפקיד את כספי הערובה להבטחת הוצאות המשיבה.
11. אשר לנזק העלול להיגרם: הנזק העלול להיגרם למשיבה הינו באשר למשאבים שעל המשיבה להשקיע בעת החייאת התובענה והן מבחינת האכזבה מכך שההליך מושב על כנו לאחר ציפייתה כנה שההליך הסתיים. בבחינת מאזן הנזקים, נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש בנסיבות בהן חפץ לשלם את הערובה הוא רק מהנזק הצפוי להיגרם למשיבה. על כן, בשים לב לכך שהמשיבה ציינה שכבר עמלה וטרחה והגישה כתב הגנה בתביעה המחזיק למעלה מ – 300 עמודים, הרי שאין המדובר בנזק ניכר למשיבה בעוד למבקש עלול להיגרם נזק משמעותי שהוא בבחינת מחסום בלתי עביר, ככל ובקשתו תידחה.
12. אשר לפרק הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה הדוחה את התובענה ועד למועד הגשת הבקשה לביטולה: אין חולק, כי חלף זמן מה מהמועד שבו ניתנה החלטה על הפקדת הערובה, אולם כב' הרשמת קיבלה את טיעוניו של המבקש כי עתר מספר פעמים ביחס לעניין הנדון בבקשות שונות (כמפורט ברקע העובדתי) והסביר כי אינו בקיא בהליכים המשפטיים וכי במשך תקופה ידו לא היתה משגת לשכור שירות משפטי וכי בשל מגבלת האשראי לא היה יכול לשלם אותה עת וכן כי בפס"ד נאות אואזיס התיר בית המשפט בקשה לביטול החלטה לדחיית תובענה בחלוף עשרה חודשים מיום מתן ההחלטה ואף בחלוף שנה מיום מתן ההחלטה. על כן, סברה כב' הרשמת, כי בשים לב לנתוני התיק אין הצדקה לדחיית הבקשה, בייחוד כאשר המבקש מציין כי יפקיד את הכספים.
13. לבסוף, מציינת כב' הרשמת, כי אף במקום שבו מתקבלת הבקשה, יש מקום לאזנה עם האינטרסים של הצד האחר. בנסיבות בהן חלף זמן ניכר, משהמבקש לא הציג נתונים בדבר חמשת החודשים שחלפו מען מתן החלטת בית המשפט ועד להשגת ייצוג משפטי ומשהמשיבה נדרשה שוב למסור את עמדותיה לבקשות השונות, יהא זה נכון להתנות את הביטול בתשלום הוצאות מידתיות. כאמור לעיל, נקבע שבנוסף לסכום הערובה ישלם המבקש הוצאות בגין הבקשה בסך של 1,300 ₪.
14. ביום 7.12.20 הגישה המערערת בקשת רשות ערעור זו, במסגרתה עתרה לקבל את הבקשה ולדון בבקשה זו כבערעור. מנגד, ביום 9.5.21 הגיש המשיב תשובתו לבקשה ואף הוא עתר לדון בערעור לגופו ולדחותו. יצוין, כי מי מהצדדים לא ביקש לקיים דיון בבקשה וכן לנוכח העובדה שהחלטת כב' הרשמת ניתנה על יסוד הכתובים, ניתנת כעת הכרעתי.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור:

1. טענות המערערת בערעור מושתתות על הטעמים הבאים:
2. מאז פרידתם של הצדדים, מחודש ספטמבר 2014, משך למעלה מ- 6 שנים מנהל המשיב מלחמת התשה משפטית כוללת וגורפת כנגד המערערת ודפוס התנהלותו כוחני, חודרני, אובססיבי, מתיש וטורדני לאורך כל השנים, כך גם כנגד אם בנו הגדול, מנהל המשיב מלחמה כוללת משך 12 שנים בעניין המזונות. המשיב חב למערערת בגין הוצאות משפט וחוב מזונות, סכום של מעל 100,000 ₪ שלא שולם גם במסגרת הליכי הוצאה לפועל, כאשר במקביל הוא ממשיך להגיש עוד ועוד הליכים, משלם ערבונות בעשרות אלפי ₪ ומשלם עשרות אלפי ₪ לעורכי דין פרטיים. גם בענייני המשמורת והסדרי השהות, המשיב התנגד לכל דבר, לרבות אי הבאתו של הקטין לבית הספר בימי שישי וגם בעניין זה נאלצה המערערת לפנות לאחרונה לביהמ"ש.
3. במקרה דנן, אין מקום לנקוט אמת מידה מקלה כלפי המשיב. להבדיל מההבחנה העקרונית שנערכה בפס"ד נאות אואזיס, במקרה דנן לא מדובר בפסילת זכותו של הבסיסית של התובע הניגש לראשונה לערכאות, אלא בתובע אשר ניתנה לו מלוא הגישה לערכאות שוב ושוב. במקרה דנן עסקינן בתובע אשר טענותיו נבחנו לעומק פעמיים ונדחו פעמיים, הן פסק הדין המנומק מיום 25.9.2017 והן פסק דין של ביהמ"ש המחוזי במסגרת הערעור שהגיש, שדחה את הערעור לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בהרכב של שלושה שופטים וכן הם נבחנו שוב במסגרת הליכי הוצל"פ והליכי ערעור על הוצל"פ. כן, יושם לב כי את התביעה להפחתת מזונות בתיק דנן הגיש המשיב כבר ביום 6.1.2019 בעוד הדיון בהרכב בבית המשפט המחוזי התקיים רק ביום 24.1.2019. כלומר, אין המדובר בהליך חדש, כי אם בהליך נוסף של מזונות אשר הוגש במקביל לערעורו של המשיב ולמעשה מדובר ב"כפל ערעור". מכאן, שהחלטת כב' הרשמת לפיה יש לשקול את בקשת המשיב בגישה מקלה יותר הינה שגויה, לנוכח ריבוי ההליכים ונוכח העובדה שזו הפעם השלישית שאותו עניין נדון מהותית. על כן, היה ראוי להחמיר עם המשיב ולא להקל עליו הקלה כה ניכרת השמורה לבעלי דין המתדיינים לראשונה בתום לב ובניקיון כפיים.
4. לא נשקלה מערכת האיזונים הראשונה שבין אינטרס התובע אל מול האינטרס הציבורי מערכתי לניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט, כאמור בפס"ד נאות אואוזיס שקבע שמלבד האינטרסים של הצדדים, יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי –מערכתי בניהול יעיל של מערכת בית המשפט.
5. כן, סבורה המערערת כי מן הראוי היה לבחון את המקרה דנן גם באספקלריה של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, לרבות תקנה מס' 4 הקובעת כי לא ייעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט והן תקנה מס' 5 הקובעת כי בית המשפט יאזן בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי – נגישות הציבורית למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט.
6. אשר לסיבה בגינה לא הוגשה הערבות במועד: כב' הרשמת טעתה עת התעלמה מטיעוניה של המערערת כמפורט בהחלטת כב' השופטת הלר-כריש, כי למשיב מספיק ממון בכדי לשלם לעורכי דין פרטיים, בעוד הוא לא משלם את חוב המזונות ולא הוצאות משפטיות שנפסקו לחובותו, היותו של המשיב איש אמיד ובעל חברה עם מחזור של 6 מיליון דולר, כאשר טענותיו של המשיב בדבר סגירת החברה לא נתמכו בשום בסיס ראייתי כלשהו. כן, לאורך כל הדרך, כאשר המשיב חפץ בכך הוא מוצא את הדרך לשלם את הערבון הנדרש וכאמור בהחלטת כב' השופטת הלר –כריש: כשחפץ המשיב לנקוט בהליך, מוצא הוא את האפשרות לגייס את הכספים הדרושים לו, ועד כה במהלך השנים הצליח "לגייס" את כל הכספים שנדרשו לו. כן, המשיב הודה במסגרת ההליך בביהמ"ש המחוזי בחודש דצמבר 2019 כי יש בידיו גם כרטיסי אשראי אמריקאים המאפשרים לו משיכה של 5,000 דולר, סך הגבוה מסכום הערבון בו חויב.
7. אשר למאזן הנזקים: אין בעובדה כי המערערת עמלה וטרחה והגישה כתב הגנה כדי להעיד על הנזק העתידי שצפוי לה, שהרי כתב הגנה מהווה רק את יריית הפתיחה של ההליך המשפטי, כאשר לאחר מכן יידרשו דיונים, בקשות, תצהירים, הליכי הוכחות וסיכומים וזאת בנוסף להליכי הגבייה שנאלצת המערערת לנהל בהוצל"פ לרבות ערעורים על הליכי הוצל"פ והכל במטרה להתעמר במערערת בכל דרך, כך שהנזק הכלכלי והאישי, במיוחד באספקלריה של ריבוי ההליכים הוא רב מנשוא. גם טענת המערערת לריבוי ההליכים הקודמים בתיק, לא זכתה להתייחסות כב' הרשמת.
8. הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה הוגשה מעצם היותו של המשיב תובע טורדני וסדרתי ומפנה בעניין זה למאמר של אריאל נתן "הגבלת זכות הגישה לערכאות כאינטרס ציבורי; על תובעים טרדניים וצווים חוסמים".
9. חל שיהוי ניכר בהגשת בקשת המשיב לביטול פסק דין. החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר דחתה את בקשת רשות הערעור שלו ניתנה ביום 16.2.20 בעוד המשיב עתר לביטול דחיית התובענה רק ביום 22.7.20, קרי בשיהוי של ששה חודשים ממועד מתן ההחלטה.
10. ולבסוף, החלטת כב' הרשמת כי הינה מתנה את הביטול בתשלום הוצאות מידתיות, בסך של 1,300 ₪ הינה בלתי סבירה בעליל, שכן הוצאה אינה משקפת כלל את שכ"ט שנאלצה המערערת לשלם לעו"ד לשם ייצוגה. כן, כב' הרשמת לא נתנה את דעתה לכך, כי למשיב חוב הוצאות משפטיות כלפיה, כך שמן הראוי היה להתנות את ביטול פסק הדין הקודם בתשלום חובותיו של המשיב כלפי המערערת והן בתשלום חוב המזונות.
11. מנגד, טענות המשיב בתשובה לערעור מושתתות על הנימוקים הבאים:
12. אופיו של המשיב אינו עומד למשפט ואין למנוע ממנו זכות גישה לערכאות, עת מדובר בתביעה להפחתת מזונות, כאשר תביעה להפחתת מזונות ניתן להגיש בכל עת וכאשר מדובר בתביעה ראשונה להפחתת מזונות.
13. לא נמצאה כל טעות או פגם בהחלטת כב' הרשמת ואין כל מקום להתערבות ערכאת הערעור.
14. המשיב כבר הפקיד סך של 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המערערת בתביעה להפחתת מזונות וזאת לבקשת המערערת.
15. כל טענותיה של המערערת המהוות למעשה בקשה לסילוק על הסף, דינן להידחות מעת שהמשיב הפקיד ערובה.
16. האיזון בין האינטרסים נעשה כדין כמפורט להלן: הסיבה שבגינה לא הופקדה ערובה במועד הינו בגדר הסבר סביר למחדל שכן אין צורך בטעם מיוחד; מאזן הנזקים; פרק הזמן שחלף סביר, כאשר בפס"ד נאות אואזיס דובר בעשרה חודשים.
17. התובענה להפחתת מזונות לא נדונה עד היום, כאשר התביעה הוגשה בחודש ינואר 2019. כל העניינים הנוגעים לקטינים פתוחים לעולם בפני בית המשפט, הן לעניין מזונות, הן לעניין חלוקת זמני שהות וודאי בכל עניין אחר, לרבות שינוי נסיבות מהותי.
18. לעניין חלוף הזמן, המועד שחלף בין מועד הדחייה – 28.4.2019 ועד למועד הגשת בקשת הביטול – 22.7.20, הוא בפועל חודשיים בלבד, שכן המשיב ניגש לשלם את הערבון מיד כבר ביוני 2019 עם הסרת מגבלת האשראי.
19. לבסוף טוען המשיב, כי לאור התוצאה המתחייבת של דחיית הערעור, מבוקש גם לבטל במסגרת זו את ההוצאות בהן חויב המשיב כתנאי להגשת תשובתו לערעור, בסך של 2,000 ₪.

דיון והכרעה:

1. התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות המורה כך: "לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".
2. בפס"ד נאות אואזיס לעיל נקבע כי בעת דיון בבקשה לביטול דחיית תובענה בשל אי מתן ערובה רלוונטיות שתי מערכות של איזונים: הראשונה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הנתבע; השנייה, איזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור. באותו עניין מנה כב' השופט (כתארו אז) א. גרוניס את השיקולים הבאים במערכת האיזונים בין התובע לבין הנתבע: ציפיית הנתבע כי לא ישוב ויוטרד בעניין שלגביו נדחתה התובענה; אינטרס הנתבע אשר ילך ויתעצם ככל שהחייאת התובענה תגרום לו לפגיעה; הסיבה בגינה לא הופקדה הערובה במועד; הנזק העלול להיגרם לנתבע; פרק הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה הדוחה את התובענה ועד למועד הגשת הבקשה לביטולה. כן, נקבע כי באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור, ניצבים האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט אל מול זכות הגישה לערכאות של התובע (ראו: רע"א 846/14 ישראל היום השקעות ופיתוח 1987 בע"מ נ' לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ, [פורסם במאגרים] פסקה 5).
3. במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים והנתונים הרלבנטיים ולאחר יישום השיקולים של פס"ד נאות אואזיס על נסיבותיו של הליך זה בשים לב לייחודיות ההליכים המתקיימים בבית המשפט לענייני משפחה, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור ובכלל כך הערעור לגופו - להתקבל. להלן יפורט הנימוקים ביסוד מסקנתי זו.
4. כבר בראשית הדברים אציין כי בניגוד לטענת המשיב, לא ניתן לבחון את הערעור במנותק ממכלול ההליכים אשר התנהלו בעניינם של הצדדים הן בבית המשפט זה והן בערכאת הערעור ובפרט התנהלות המשיב ממועד הגשת התביעה להפחתת מזונות ביום 6.1.19 ועד להגשת הבקשה לביטול ההחלטה לדחיית התובענה ביום 22.7.20; משכך, טענת המשיב בתשובתו לפיה "הערעור נסב על עניין ספציפי ביותר" הינה מוטעית מיסודה.
5. כן, יש להקדים ולציין כי בניגוד לפס"ד נאות אואזיס אשר עסק בתביעה אזרחית, אזי בבית המשפט לענייני משפחה קמים ועולים שיקולים נוספים אשר מתייחסים לטיב ואופי ההליכים הייחודיים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה וכן מוטלים חובות מוגברות על בעלי דין לפעול בתום לב ובניקיון כפיים ובפרט עת עסקינן בתביעות בענייני מזונות קטינים.
6. ראשית, במקרה דנן, אין להתעלם מחלוף הזמן הרב בין המועד שבו נדרש המשיב להפקיד את הערובה כאמור בהחלטת כב' הרשמת (דאז) ע. הלר-כריש מיום 2.4.19 לבין המועד שבו הגיש המשיב את בקשתו ביום 22.7.20 לביטול דחיית התובענה עקב אי הפקדת ערובה. כן, לא ניתן להתעלם מחלוף הזמן הרב ממועד מתן פסק הדין אשר דחה את התובענה לראשונה בגין אי תשלום אגרה ביום 28.4.19 לבין המועד שבו הגיש המשיב את בקשתו לביטול דחיית התובענה ביום 22.7.20, קרי פרק זמן של שנה ושלושה חודשים.
7. יתר על כן: גם לאחר שביום 6.2.20 נדחה ערעורו של המשיב בביהמ"ש המחוזי על החלטה נוספת שניתנה בעניין ביום 8.9.19 ולאחר שהמשיב הופנה להגשת ההליך הנכון, או אז בחר המשיב שלא להגישו בפרק זמן סביר ולהשתהות במשך כמעט שישה חודשים נוספים ורק ביום 22.7.20 הגיש המשיב את בקשתו לביטול דחיית התביעה להפחתת מזונות.
8. משכך, טענת המשיב לפיה חלפו חודשיים ימים בלבד ממועד מתן פסק הדין מיום 28.4.19 אשר דחה את בקשת המשיב לבין מועד הגשת בקשת הביטול ביום 22.7.20 אינה יכולה להתקבל ואף מתעלמת מהחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 6.2.20, בה הוסבר למשיב כי נקט בהליך שגוי תוך הפנייתו להליך הנכון, אולם המשיב התעלם מהחלטה זו והשתהה משך תקופה נוספת עד שהגיש את הבקשה דנן.
9. בהקשר זה אציין כי טענת המשיב שהתקבלה ע"י כב' הרשמת לפיה המשיב "אינו בקיא בהליכים המשפטיים ולא ידע מה ההליך הנכון שעליו לנקוט וכי במשך תקופה ארוכה ידו לא היתה משגת ליטול ייצוג משפטי ועשה כן רק ביום 21.7.20" (סעיף 24 להחלטה) נסתרת בבירור אל מול שלל ההליכים המשפטיים שנקט ונוקט המשיב בהליכים המתנהלים בביהמ"ש לרבות בהליכי ערעור. כן קביעה זו מתעלמת מטענת המשיב עצמו לפיה מגבלת האשראי בוטלה ביום 17.6.19, אך המשיב לא נתן כל הסבר מדוע השתהה פרק זמן נוסף של כשישה חודשים ממועד החלטת ביהמ"ש המחוזי ועד להגשת הבקשה דנן, כאשר לכאורה לא היתה מניעה מבחינתו לשכור עו"ד לצורך הגשת הבקשה המתאימה, כפי שעשה בפועל.
10. אשר על כן, בנסיבות העניין, מצאתי כי מדובר בשיהוי ניכר ומשמעותי שאין לקבלו. סוגיית השיהוי במקרה דנן צריכה להיבחן במשקפיים רחבים תוך בחינת התנהלות הכוללת של המשיב ולא רק בהיבט צר של הגשת הבקשה דנן. על אחת כמה וכמה שאין מדובר בבעל דין אשר עותר בפעם ראשונה בשערי ביהמ"ש אלא מדובר בבעל הדין אשר חוזר ובא בשערי ביהמ"ש ואשר מנהל הליכים משפטיים במשך שנים רבות במספר ערכאות. כן, לא ניתן להתעלם מעובדה כי במשך השנים בהן מתנהלים ההליכים המשפטיים בין הצדדים נהג המשיב לשכור מעת לעת עורכי דין פרטיים אשר ייצגו בהליכים המשפטיים (תחילה עו"ד א' ד', אח"כ עו"ד ג', אח"כ עו"ד א' צ' וכיום עו"ד רועי לוינגר) וכן כי המשיב לא הציג כל פנייה לקבלת סיוע משפטי ציבורי בתמיכה לטענתו כי "ידו לא היתה משגת ליטול יצוג משפטי". על כן, סבורני כי יש בהתנהלות המשיב לרבות השיהוי שנקט כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערעור לגופו.
11. שנית, אשר לסיבה בגינה לא שולמה הערובה במועד, מצאתי כי גם בהיבט זה לא נשקלו מלוא השיקולים הרלבנטיים, ואפרט:
12. ראשית אציין כי גם אם כאמור אקבל את טענת המשיב לפיה מגבלת האשראי בוטלה ביום 17.6.19, לא ניתן כל הסבר מדוע בחר המשיב להשתהות פרק זמן של כשישה חודשים ממועד החלטת ביהמ"ש המחוזי ועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
13. כמו כן, לא ניתן להתעלם מטענת המערערת אשר הפנתה גם להחלטת כב' הרשמת (דאז) ע. הלר-כריש מיום 2.4.19 לפיה לאורך כל הדרך כאשר המשיב חפץ לקיים את ההליך אותו נקט הוא מצא את האפשרות לגייס את הכספים הדרושים לו כפי שהדבר באה לידי ביטוי בהתנהלותו בפועל לרבות בהליך זה. כך נכתב בהחלטה: "לאור זאת מסקנתי היא כי עת נדרש האב להפקיד סכום כסף בקופת ביהמ"ש מלכתחילה לצורך הליכים אותם הוא חפץ לנקוט, מוצא הוא אפשרות לגייס את הכספים הדרושים". קביעה זו היוותה כאמור נימוק משמעותי לחיוב המשיב בהפקדת הערובה בסך 15,000 ₪ להוצאות המערערת בתביעה להפחתת מזונות. כן, ובתימוכין לטענתה, הפנתה המערערת להתנהלות המשיב במסגרת הערעור שהגיש המשיב עוד ביום 1.11.17 על פסק הדין מיום 25.9.17 (עמ"ש 2600-11-17) בו עלה בידי המשיב לשלם 20,000 ₪ + אגרה בסך 1,385 ₪; כן, ביום 11.2.19 במסגרת ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ הפקיד המשיב ערבון בסך 3,500 ₪ + אגרות; כן, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 8.9.19 (רמ"ש 14140-10-19) הפקיד המשיב ביום 2.1.20 סך של 10,000 ₪ בקופת ביהמ"ש המחוזי. עם זאת, במקרה דנן, בחר המשיב להמתין כאמור כמעט שישה חודשים ממועד מתן החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 6.2.20 ועד להגשת הבקשה דנן בהליך הנכון, וזאת לא ניתן לקבל.
14. כן, כב' הרשמת לא התייחסה לאפשרות קיומם של אמצעים חלופיים שהיו קיימים בידי המשיב לצורך תשלום הערובה מלבד הסרת מגבלת האשראי שלו בישראל לרבות כרטיסי אשראי אמריקאיים. יצוין, כי עובדה זו עולה מטענות המשיב עצמו בבקשה שהגיש המשיב לפטור אותו מתשלום ערבון ברמ"ש 14140-10-19 בו הודה המשיב עוד בחודש דצמבר 2019 כי יש בידיו כרטיסי חיוב אמריקאיים המאפשרים לו לטענתו משיכה של 5,000 דולר, סך הגבוה בהרבה מסכום הערובה בו חויב. בהתאם לכך, ניתנה ביום 16.12.19 החלטת כב' השופטת ר. ערקובי מביהמ"ש המחוזי אשר דוחה את בקשתו כדלקמן: "המבקש הגיש בקשה לפטור מערבון. מבקשתו מתגובת המשיבה עולה כי המבקש הינו בעלים של חברה ובין היתר אוחז בכרטיסי אשראי אמריקאיים. המבקש אישר כי בכרטיסי האשראי הזרים יש לו יתרה של 5000 דולר. משמעותה של יתרה זו שהמבקש יכול בוודאי לשלם את העירבון". כך, שגם באמור זה יש כדי לחזק את המסקנה כי הסברו של המשיב לפיו רק בעקבות הסרת מגבלת האשראי שלו בהוצל"פ יכול היה לשלם את הערבות אינה בוחנת אמצעים חלופיים כגון תשלום באמצעות כרטיסי אשראי אמריקאים. בנוסף, יש בכך חיזוק הן לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה דנן בחלוף כמעט שישה חודשים ממועד מתן החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 6.2.20 לעיל והן כסתירה לטענת המשיב אודות העדר אפשרותו לשכור עו"ד פרטי לצורך הגשתה.
15. שלישית, בניגוד לעמדת כב' הרשמת, מצאתי כי באיזון הראוי בין זכויות הצדדים, קרי בין הנזק שייגרם למערערת לעומת הנזק שייגרם למשיב, כף המאזניים נוטה לטובת המערערת, ואפרט;
16. תחילה אציין כי הנימוק העיקרי שפורט בהחלטת כב' הרשמת על פיו המערערת כבר הגישה כתב הגנה ועל כן הנזק שיגרם לה הינו נמוך מהנזק שעלול להיגרם למשיב אינו יכול להתקבל בנסיבות העניין הן לגופו והן בשים לב לסוג התביעה. במקרה דנן, בחלוף למעלה משנתיים וחצי ממועד הגשת התביעה להפחתה ו/או ביטול מזונות (ביום 6.1.19) ולנוכח הצורך לבחון את שינויי הנסיבות המהותיים שחלו יהא צורך לערוך מחדש את התביעה ובכלל כך לתקן הן את התביעה והן את כתב ההגנה שהוגש. כן, יהיה צורך להגיש הרצאת פרטים מעודכנת ומסמכים נוספים תומכים והכל על מנת להניח בפני ביהמ"ש תמונה מהימנה ועדכנית. לא מן הנמנע כי הדבר יהיה כרוך בתשלום סכומים ניכרים עבור ייצוג משפטי. על כן, נימוק זה אינו יכול להוות שיקול מכריע לטובת היעתרות לבקשת המשיב ואף אינו עומד בקנה אחד אל מול הצורך לנהל הליך משפטי חדש מיסודו לנוכח חלוף הזמן הרב ממועד הגשת התביעה.
17. כן, אציין כי בשים לב לכך שמדובר בתביעה להפחתת מזונות אשר ניתן להגישה בכל עת בהתקיים שינוי נסיבות מהותי ממועד מתן פסק הדין, אזי לא ייגרם למשיב כל נזק כל שכן נזק ממשי באי העתרות לבקשה. על כן, בניגוד לאמור בסעיף 24.2 סיפא להחלטת כב' הרשמת, הרי אי העתרות לבקשה אין משמעה "מחסום בלתי עביר" כנגד המשיב. להווי ידוע כי פסק דין למזונות בעניין קטינים הוא לעולם אינו סופי וניתן להגיש תביעה מתאימה בכל עת בהתקיים תנאים לשינוי נסיבות מהותי ממועד מתן פסק הדין וזאת מבלי לקבוע כל מסמרות במקרה דנן.
18. כמו כן, יש לציין כי עסקינן בתביעה להפחתת דמי מזונות קטין שעומדים על סך של 2,300 ₪ לחודש שנקבעו בפסק דין שניתן ביום 25.9.17 אשר הערעור שהוגש עליו נדחה. כן, מדובר בתביעה להפחתת מזונות שהוגשה עוד בטרם הסתיים ההליך הערעורי. באיזון הראוי סבורני כי זכותה של המבקשת שלא להיות מוטרדת מתביעה שהוגשה לפני כשנתיים וחצי וכן זכותה של המערערת לסופיות וודאות משפטית בהליך שהוגש לפני זמן רב מאד גוברת על זכותו של המשיב להחיות מחדש תביעה זו.
19. בנוסף, כב' הרשמת לא לקחה בחשבון את העובדה כי למשיב חובות גבוהים כלפי המערערת הן בגין תשלומי המזונות שלא שולמו בהתאם לפסקי דין שניתנו ע"י ביהמ"ש זה והן בגין הוצאות משפט והדברים אף באו לידי ביטוי בהחלטת כב' הרשמת (דאז) ע. הלר-כריש אשר קבעה כי: "לא זו אף זו, האב אינו משלם כלל למזונות הקטין. אף לכך משמעות בלתי מבוטלת בעיניי במסגרת בחינת הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה". המערערת פירטה כי חובו של המשיב כלפיה עומד על סך של למעלה מ-100,000 ₪ כאשר לצד אי תשלום חובותיו ממשיך המשיב להגיש הליכים משפטיים רבים ונוספים אגב תשלום אגרות, ערבונות בסך עשרות אלפי ₪, שכ"ט לעורכי דין שונים וכו'. על כן, יש בהתנהלות זו משום חוסר תום לב והתנהלות שלא בניקיון כפיים.
20. אשר על כן, מצאתי כי לנוכח התנהלותו הכוללת של המשיב, העובדה כי המשיב התעלם במופגן מהחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 6.2.20 תוך זילות ההליך השיפוטי ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת להגשת הבקשה בשיהוי משך כשישה חודשים וכן לנוכח מהות התביעה שעל פרק אשר ניתן להגישה בכל עת תוך הוכחת שינוי נסיבות מהותי, כך שלא ייגרם כל נזק למשיב ומנגד, לנוכח חלוף הזמן הרב ממועד הגשת התביעה והצורך למעשה לנהל את ההליך מחדש ובשים לב לזכותה של המערערת לסופיות ההליך שהוגש לפני שנתיים וחצי, אזי באיזון הראוי בין זכויות הצדדים, יש להורות על קבלת הערעור.
21. רביעית, במקרה דנן, בניגוד לטענת המשיב לא מצאתי כי נפגעה זכותו הגישה של המשיב לערכאות. כאמור לעיל, בשים לב לסוג התביעה שהוגשה אשר אינה מקימה מחסום מהגשתה בכל עת בהוכחת שינוי נסיבות מהותי, אזי אין כל פגיעה בזכות הגישה של המשיב לערכאות שכן המשיב יוכל להגיש תביעתו מחדש. בנוסף, לא ניתן להתעלם כי במקרה דנן המשיב מיצה את זכותו לפנות לערכאות משפטיות אולם בחר שלא לפעול בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי בפרק זמן סביר ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת לכך.
22. מנגד, התרשמתי כי מדובר במשיב אשר למרבה הצער אינו מכבד החלטות שיפוטיות ועושה כל שביכולתו על מנת ל"שנותן". ודוק, גם לאחר שהמשיב הגיע להסדר בדבר תשלום המזונות במסגרת פסק הדין שניתן בהסכמה ביום 16.6.19 וזאת כחצי שנה לאחר המועד שבו הגיש את התביעה להפחתת המזונות, ממשיך המשיב לנהל הליכים המשפטיים בגין פסק הדין מיום 25.9.17 אשר קביעותיו כבר נטמעו בפסק הדיון המאוחר שניתן בהסכמה ובכך אינו מכבד ואינו מכיר בפסק הדין שניתן בהסכמתו אשר נועד לסיים את כל המחלוקת בין הצדדים. כן, למרבה הצער מדובר בבעל דין אשר לו עבר של אי עמידה בתשלומי הוצאות משפט, אי עמידה בתשלום חוב המזונות כאשר גם לאחר שהמשיב מגיע לפסק דין בהסכמה לתשלום חוב מזונות עבר לרבות פריסת חוב עבר לתשלומים בסך 500 ₪ לחודש הוא אינו עומד בחיוביו ולעניין זה ר' פסק הדין שניתן ביום 19.5.20 בע"ר 25486-03-20, המדבר בעד עצמו.
23. אשר על כן, מאחר שכאמור זכותו של המשיב לפנות לערכאות אינה נפגעת בשים לב למהות התביעה שעל הפרק ויכולתו של המשיב להגישה מחדש בכפוף להוכחת שינוי נסיבות מהותי ומנגד זכות של המערערת בניהול ההליך מחדש נפגעת וכן לנוכח התנהלות המשיב בחוסר תום לב ותוך זילות ההליך השיפוטי, יש בכך כדי להביא לדחיית הבקשה וקבלת הערעור.
24. שישית, שיקול נוסף שלא נלקח בחשבון הוא שיקול האיזון בין האינטרס של המשיב לבין האינטרס הציבורי בניהול יעיל ותכליתי של מערכת המשפט. במקרה דנן, מדובר בבעל דין אשר אינו מהסס להגיש בקשות ועתירות רבות בסוגיית מזונותיו של הקטין. כפי שפירטה המערערת בבקשתה מדובר במשיב אשר הגיש עד כה 15 תובענות/ערעורים בבית המשפט דנן ובבית המשפט המחוזי לא כולל הליכי הוצל"פ וכן עשרות בקשות ביניים. כן, כאמור, המשיב אף לא המתין למיצוי הליך הערעור בבית המשפט המחוזי על פסק הדין מיום 25.9.17 ועוד קודם לכן הגיש את התביעה להפחתת מזונות. כן, המשיב התעלם לחלוטין מפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 16.6.19, משמע אינו קיים. בנוסף, כאמור לעיל, לנוכח חלוף הזמן הרב ממועד הגשת התביעה להפחתת מזונות יהיה צורך להעמיד בפני ביהמ"ש תביעה חדשה לחלוטין. בנסיבות אלו, הן בשים לב לאופי התביעה שהוגשה אשר מחייבת התדיינות מחודשת לחלוטין והן בשים לב לאופן התנהלותו הדיונית של המשיב, השיקול המערכתי של ייעול ניהול ההליך המשפטי מטה את הכף לטובת קבלת הערעור על החלטת כב' הרשמת.
25. בנוסף, צודקת המערערת כי יש מקום לבחון את ההליך גם באספקלריה של תקנות סדר הדין החדשות ובכלל כך תקנה 4 הקובעת כי: "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, להעלותו או למורכבותו" וכן תקנה 5 הקובעת כי: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעל הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי: - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי".
26. אשר על כן, באיזון בין אינטרס המשיב לבין האינטרס הציבורי לניהול תכליתי ויעיל יש להעדיף את האינטרס הציבורי. הדברים מתחדדים ביתר שאת לנוכח העובדה כי למשיב ניתנה גם ניתנה זכות לפנות לערכאות ואף ניתנה החלטה מפורשת בעניינו, אולם המשיב משיקוליו שלו בחר שלא לפעול על פיה וכעת מבקש להחיות הליך שהוגש לפני למעלה משנתיים וחצי ימים, וזאת לא ניתן להתיר.

סוף דבר:

1. אשר על כן, לאור האמור אני מורה כדלקמן:
2. הערעור מתקבל באופן שהחלטת כב' הרשמת מיום 15.10.21 –מבוטלת; הפועל היוצא הוא שבקשת המשיב לביטול דחיית התובענה שהוגשה עוד ביום 6.1.19 – נדחית.
3. המשיב ישלם למערערת את הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪ בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטתי, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד לתשלום בפועל.
4. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.