בימ"ש מחוזי ת"א, אב"ד השופטת עינת רביד, השופט נפתלי שילה, השופטת סיגל יעקבי: פס"ד בערעורים הדדיים על אופן חישוב חלוקת מזונות לארבעה קטינים בין בני זוג לשעבר (עמ"ש 15287-07-21)

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעורים על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.5.21 (כב' השופטת נלי רוסמן גליס בתלה"מ 36756-07-19) שפסק את מזונותיהם של ארבעת ילדיהם הקטינים של הצדדים.

1. תמצית פסק דינו של בית המשפט קמא
2. הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2003 ונולדו להם ארבע ילדים: א' ביום xx.x.04, ב' ביום xx.x.07, ג' ביום xx.x.09 וד' ביום xx.x.14.
3. הצדדים התגוררו בדירת פנטהאוז בבניין אשר יש בו עוד לפחות ארבע דירות שכולן רשומות ע"ש האב. האב טוען שהדירות שייכות להוריו.
4. האם היא בעלת תואר דוקטור בתחום הפיזיולוגיה והפרמקולוגיה והיא עובדת כלבורנטית שכירה במעבדה, במשרה חלקית ובמשמרות. פוטנציאל השתכרותה של האם בהתחשב בכך שהיא לא עבדה שנים רבות במקצועה, עומד על 8,000 ₪ לחודש. האם נעדרת תמיכה משפחתית בארץ, שאינה ארץ מולדתה.
5. האב הוא בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית והוא מהנדס בניין במקצועו. כיום הוא עובד בחברה העוסקת בתיירות מרפא (להלן: החברה).
6. הקטין א' מתגורר אצל האב ולא מקיים קשר עם האם ויתר הקטינים חולקים את זמני השהות בין ההורים באופן שווה.
7. האם מתגוררת בדירה שכורה שעלותה 4,700 ₪ לחודש והאב ממשיך להתגורר בדירה שבה המשפחה התגוררה, שהיא בבעלותו.
8. למרות שהאב טוען שהוא משתכר 5,800 ₪ לחודש בלבד מעבודתו כשכיר בחברה, גרסתו אינה נכונה כלל ועיקר. התברר שהאב הוא הרוח החיה בחברה. למרות שהחברה רשומה על שם אמו, האב הוא למעשה הבעלים של החברה והוא שולט בה ומנהל אותה. הוכח כי תלוש השכר של האב כלל לא משקף את הכנסתו האמיתית מפעילות החברה ורווחי החברה "מועברים אליו באופן כזה או אחר, באופן בלתי מדווח".
9. האם כשלה להוכיח שהצדדים הם אלו שנהנו מפירות השכרת הדירות הרשומות על שם האב. למרות שעדות האב לא היתה מהימנה כלל, לא הוכח כמה כספים הועברו לצדדים מהשכרת הדירות. הכנסותיו של האב מתחום תיירות המרפא עומדות על סך של 25,000 ₪ נטו לחודש לפחות.
10. מאחר שהאם משלמת שכירות בסך של 4,700 ₪ לחודש, נותרת בידה הכנסה פנויה של 3,000 ₪ לחודש בלבד ולפיכך יחס הכנסות הפנויות של כל אחד מהצדדים עומד על 90 אחוזים לאב ו– 10 אחוזים לאם.
11. הצדדים לא פירטו את צורכי הקטינים תוך הפרדה בין צרכים תלויי שהות לצרכים שאינם תלויי שהות. האם לא הציגה אסמכתאות מספקות להוכחת צרכי הקטינים. לכן, יש לקבוע אותם על דרך האומדנה, כשיש להתחשב בכך שהקטינים הורגלו לרמת חיים גבוהה.
12. ההוצאות תלויות השהות של ב' בכל אחד מהבתים עומדות על 1,600 ₪ לחודש, של ג' על 1,500 ₪ לחודש ושל ד' על 1,400 שח לחודש.
13. לאור זמני השהות השווים של הקטינים אצל כל אחד מההורים למעט א' ששוהה רק אצל האב, על האב לשלם לאם עבור ההוצאות תלויות השהות של ב' סך של 800 ₪ לחודש, עבור ג' סך של 750 ₪ לחודש ועבור ד' סך של 700 ₪ לחודש. ההוצאות תלויות השהות כוללות מזון, מוצרי היגיינה, חשמל, מים, גז, הוצאות ניקיון, הוצאות פנאי ובילויים, דמי כיס, הוצאות נסיעה ועוד.
14. בנוסף, על האב לשלם לאם דמי מדור בסך של 390 ₪ לחודש לכל קטין לפי תחשיב זה: מאחר שרכיב שלושת הקטינים בדמי השכירות שהאם משלמת בסך של 4,700 ₪ לחודש עומד על 2,350 ₪ (מחצית) וחלקו של כל קטין הוא שליש מסכום זה דהיינו 780 ₪ לחודש, על האב לשלם מחצית מסכום זה עבור כל קטין דהיינו, סך של 390 ₪ לחודש לכל קטין.
15. ההוצאות שאינן תלויות שהות הן אלו: ביגוד, הנעלה, תספורת, קוסמטיקה, תשלום לקופת חולים, תרופות, הוצאות טלפון נייד, מתנות לימי הולדת, תשלומי בית ספר, ספרי לימוד, מכשירי כתיבה, מחברות, תלבושת אחידה, חוג אחד לכל ילד, שיעורים פרטיים, תנועות נוער וכיוצ"ב.
16. בשים לב לכך שתשלומי המזונות והמדור הם בסך כולל של 3,420 ₪ לחודש, ובהתחשב בעובדה שהאב נושא בכל צרכיו של הבן א' שהם כ– 2,000 ₪ לחודש, יש לצמצם את פער הכנסות הצדדים לצורך נשיאה בצרכים שאינם תלויי שהות ליחס של 2/3 לאב ו– 1/3 לאם.
17. האם לא צריכה להשתתף במזונות הבן א' והדבר גולם בהפחתת החיובים החלים על האב בהשתתפות בהוצאות שאר הקטינים. כמו כן, לא הוכח שא' הוא בגדר "בן מרדן".
18. מאחר שלאחר שהאם עזבה את דירת מגורי הצדדים הוסדר תשלום מדור הקטינים למשך שנה, החל מיום 25.9.19 ועד יום 25.9.20, יש להפחית את דמי המדור לכל קטין בתקופה זו.
19. כמו כן, כל עוד ד' היתה בת פחות משש (עד יום 23.2.20) האב מחויב לשלם את כל צרכיה ההכרחיים בסך של 1,400 ₪ לחודש.
20. לסיכום נפסק כדלהלן:

"א. החל מיום 1/10/2019 ועד ליום 1/10/2020, ישלם הנתבע בגין מזונות הקטינה ב' לידי התובעת את הסך של 800 ₪ לחודש, והחל מיום 1/10/2020 ועד סוף לימודיה התיכוניים של הבת ב'/הגיעה לגיל 18- על פי המאוחר, ישלם הנתבע בגין מזונות ומדור הבת ב' את הסך של 1,190 ₪ לחודש.

החל מיום 1/10/2019 ועד ליום 1/10/2020, ישלם הנתבע בגין מזונות הקטין ג' לידי התובעת את הסך של 750 ₪ לחודש, והחל מיום 1/10/2020 ועד סוף לימודיו התיכוניים של הבן ג'/הגיעו לגיל 18- על פי המאוחר, ישלם הנתבע בגין מזונות ומדור הקטין ג' לידי התובעת את הסך של 1,140 ₪ לחודש.

החל מיום 1/10/2019 ועד ליום 1/03/2020, ישלם הנתבע בגין מזונות הקטינה ד' לידי התובעת את הסך של 1,400 ₪ לחודש, החל מיום 1/3/2020 ועד ליום 1/10/2020 ישלם הנתבע בגין מזונות הקטינה ד' לידי התובעת את הסך של 700 ₪ לחודש, והחל מיום 1/10/2020 ועד סוף לימודיה התיכוניים של הבת ד'/הגיעה לגיל 18- על פי המאוחר, ישלם הנתבע בגין מזונות ומדור הבת ד' את הסך של 1,090 ₪ לחודש.

....

ז.בנוסף לדמי המזונות, יישאו הצדדים בשיעור של 2/3 הנתבע ו- 1/3 התובעת בכל הוצאה רפואית חריגה של כל קטין, לרבות של הקטין א'- עד הגיעו לגיל 18, לאחר מיצוי כל אפשרויות המימון באמצעות קופת החולים ו/או הביטוחים המשלימים של הילדים ובהתאם לתעריף נותני שירותים בהסדר עם קופת החולים. הוצאות רפואיות על פי סעיף זה כוללות גם תשלום ביטוחים משלימים בקופת החולים, הוצאות לטיפול אורתודנטי ו/או טיפול שיניים ו/או משקפיים ו/או עדשות ו/או בדיקות ו/או טיפול רגשי אחר ו/או אבחונים דידקטיים ופסיכודידקטיים ו/או תרופות /ואו משחות ו/או אביזרים רפואיים ו/או טיפולים פרא רפואיים ו/או פרוצדורות רפואיות חו"ח וכל כיוצא באלה...

ח. בנוסף, יישאו הצדדים בשיעור של 2/3 הנתבע ושיעור של 1/3 התובעת בכל ההוצאות שאינן תלויות שהות של הקטינים ב', ג' וד' כדלקמן: תשלומי שכר לימוד למוסדות החינוך, לרבות בגין שיעורי תיגבור, העשרה, תל"ן, דמי וועד, ביטוחים, מגמות, טיולים, סיורים וכל תשלום נדרש אחר מהמוסד החינוכי; תלבושת אחידה וציוד לפי דרישת מוסדות החינוך לרבות ספרי לימוד, מחברות, אייפד, מחשבוני לימוד, קלמרים, תיקם וכיו"ב; תשלום עבור צהרון עד כיתה ג' כולל לפי תעריף עיריה/מתנ"ס; חוג אחד לכל קטין לפחות לפי תעריף מתנ"ס/עיריה וכל הציוד הנדרש לאותו החוג; שני מחזורים של קייטנה בחופשת הקיץ לפי תעריף עיריה/מתנ"ס עד גיל 10 ומחזור אחד של קייטנה בחופש פסח עד גיל 10; שיעורים פרטיים/הוראה מתקנת לפי המלצת מורה מחנך ו/או יועץ המוסד החינוכי; טיול לפולין במסגרת המוסד החינוכי, תשלומים עבור תנועת נוער- דמי חברות ופעילויות, טלפונים סלולאריים (עד 1,000 ₪ לרכישה לקטין אחת לשנה, המחייבת השתתפות ומעבר לסכום זה- על פי רצונו הטוב של כל הורה ללא השתתפות הצד שכנגד).

שני ההורים לא השלימו עם פסק הדין וכל אחד מהם הגיש ערעור שנשמע במאוחד.

1. תמצית טענות האם בערעורה – עמ"ש 15287-07-21
2. טעה בית המשפט קמא כשקבע שהכנסותיו של האב הן 25,000 ₪ לחודש, למרות שעדותה של האם ביחס להכנסותיו של האב משכר הדירה של הדירות שבבעלותו היתה אמינה על בית המשפט. האם הציגה בפני ביהמ"ש תצלומי מסך ופרסומות מהפייסבוק ומהאינטרנט המעידים שהאב משכיר שבע דירות. מחקירת אביו של האב עולה שהוא כלל לא מכיר את הדירות, הוא לא מטפל בהשכרתן ולא נהנה משכר הדירה. בנוסף, בהחלטה למזונות זמניים קבע ביהמ"ש כי הכנסת האב מהשכרת הדירות בלבד עומדת על 20,000 ₪ לחודש וזאת לאור הצהרת האב בהליך בקשה לצו הגנה. לפיכך, הכנסות האב עומדות על 45,000 ₪ לחודש לפחות וזאת כשלאב גם פוטנציאל הכנסה נוסף עקב הכשרתו כמהנדס.
3. למרות שביהמ"ש קבע שיחס ההכנסות בין ההורים עומד על 10:90, בהמשך פסק הדין נקבע יחס נמוך באופן ניכר: 33:66 בניגוד לעובדות.
4. טעה ביהמ"ש קמא שעה שלמרות קביעתו שצורכי הקטינים הם בסך של 9,000 ₪ לחודש, דהיינו, 4,500 ₪ בכל בית, הוא חייב את האב רק במחצית מסכום זה דהיינו בסך של 2,250 ₪ בלבד. היה על בית המשפט קמא לחייב את האב לשלם לפחות 90% מהסך של 4,500 ₪.
5. טעה ביהמ"ש קמא שעה שקבע שהאב יישא רק ב– 25% ממדורם של הקטינים בסך של 1,170 ₪ בלבד וללא התחשבות בהוצאות אחזקת המדור. היה על ביהמ"ש קמא לחייב את האב לשלם 90% מדמי המדור ובנוסף בסך של 325 ₪ לחודש עבור אחזקת המדור.
6. טעה ביהמ"ש קמא כשקבע כי על האם לשאת במזונות הבן א' ולאור זאת הפחית את מזונות שלושת הקטינים האחרים. היה צריך לקבוע שהאב ישלם את מלוא הוצאותיו של א' לאור הכנסתו הפנויה העצומה ולאור העובדה שא' הוא בבחינת "בן מרדן".
7. תמצית טענות האב – המשיב לערעור האם בעמ"ש 15287-07-21
8. לא היה כל בסיס לקבוע שהאב משתכר 25,000 ₪ נטו לחודש. האב עובד כשכיר ומשתכר סך של 5,886 ₪ לחודש בלבד כפי שעולה מתלושי השכר שהוא הגיש. לא הוכח שיש לאב הכנסתה נוספת מעבר לכך. דווקא המערערת לא הגישה תלושי שכר מלאים. לכן, היחס שקבע ביהמ"ש בין הכנסות הצדדים – 90:10 בטעות יסודו. יחס הכנסות הצדדים שווה ולחילופין הוא צריך לעמוד על יחס של 40% למערערת ו60% למשיב.
9. השתכרות המערערת שהיא בעלת תואר דוקטור היא בסך של 8,728 ₪ לחודש ובהפחתת מחצית המדור, בידה הכנסה פנויה בסך של 6,378 ₪. מאחר שלאם הכנסות ממשלח יד בתחומים נוספים כגון צילום, תיווך ושיווק, שיעור הכנסתה האמיתי הוא 10,000 ₪ נטו לחודש. אם האם היתה עובדת בתחום מקצועה – פרמקולוגיה - וממצה את הכנסתה, היא היתה משתכרת לפחות 15,000 ₪ לחודש. לכן, חיוב האב במזונות בגובה של 3,420 ₪ לחודש אינו מידתי ומתעלם מיכולותיה הכלכליות וכושר השתכרותה של האם.
10. טעה ביהמ"ש קמא כשלא חישב את עלות מזונותיו של א' שהאב מכלכל אותו בכל צרכיו והסתפק בהפחתת חיוב האב במזונות יתר הקטינים ללא "כל חישוב לגילום האמור". א' אינו בן מרדן והאם היא זו שנקטה באלימות פיזית כלפיו, התנהגות שהביאה אותו להתרחק ממנה. האם אף אמרה לבן דברים מזעזעים שפגעו בו קשות כמפורט בפסק הדין שניתן בבקשה לצו הגנה שהגיש האב כנגד האם ושאסר על האם לקיים עם א' קשר למשך 45 יום. האם אף לא שיתפה פעולה עם הגורם הטיפולי שמונה לחידוש הקשר ביניהם.
11. טעה בית המשפט קמא שעה שקיבל מסמכים שהאם הגישה לאחר תום שלב הראיות ולאחר שהפתיעה את האב. המסמכים שהוגשו מלמדים לכל היותר על העברת כספים לחברות ואולם לא הוכח שכספים אלו עברו לאב.
12. טעה ביהמ"ש קמא כשקבע שהאב הוא הבעלים האמיתי של החברה. העובדה שהוא הרוח החיה בחברה לא הופכת אותו לבעלים. מי שרשומה כבעלת המניות של החברה היא אמו. גם הדירות הוחזקו על שמו בנאמנות בלבד והוא מעולם לא קיבל תקבול בגין השכרתן. לכן, אין כל בסיס לטענת האם שהאב משתכר 20,000 ₪ לחודש מהשכרת הדירות.
13. תמצית טענות האב בערעורו – עמ"ש 17017-07-21
14. טעה בית המשפט קמא כשלא ערך תחשיב של מזונות הקטין א' שהאב נושא בכל הוצאותיו והוא לא התחשב כראוי בעובדה זו. היה על בית במשפט לחייב את האם להשתתף בהוצאותיו.
15. בית המשפט קמא התעלם מכך שהאם הפרה את חובת גילוי המסמכים בניגוד לדין והגישה בשלב מאוחר של חקירתו הנגדית של האב ראיות חדשות. טעה ביהמ"ש קמא כשקיבל גם ראיות חדשות שהגישה האם לאחר תום פרשת התביעה והוא התבסס עליהן בפסק הדין. התנהלות האם פגעה ביכולת האב להתגונן כראוי ובזכויותיו הדיוניות הבסיסיות. מקצה שיפורים זה שביצעה האם לאחר תום הבאת הראיות מטעמו, נעשה שלא כדין. בנוסף, האם אינה דוברת אמת ומסרה עדות שקר.
16. טעה בית המשפט קמא שהתעלם מתלושי השכר שהגיש האב שמהם עולה שהוא משתכר 5,886 ₪ לחודש בלבד ונקבע ללא בדל של ראייה וללא כל בסיס, כי הכנסות האב גבוהות פי חמישה – 25,000 ₪ נטו - כשלא הוכח שלאב יש הכנסה נוספת. "קביעתו הינה בבחינת הטלת קובייה – בסכום אשר אין לו כל שחר בכל תחשיב או אסמכתא". כמו כן, החברה היא אישיות משפטית נפרדת ולא הוצגה כל ראייה שכספים מהחברה הועברו לאב או שהוא הבעלים של החברה. "מדובר בהלאמה של נכסים לזכות אחר".
17. מנגד, טעה בית המשפט קמא שלא נתן משקל לעובדה שהאם בחרה להסתיר את הכנסתה ולא צירפה את כל תלושי השכר שלה ודפי חשבון הבנק שלה ויש לקבוע ששכרה עומד על 10,000 ₪ לחודש ולא רק 8,000 ₪ כפי שקבע ביהמ"ש. לאם ידע והשכלה בתחומים נוספים כגון צילום, תיווך דירות, מנעולנות, שיווק וארגון סדנאות היכרות. האם שיקרה כשטענה שהיא לא משתכרת מעבודות אלו, שהיא הסתירה את דבר קיומן. אם האם היתה עובדת במקצועה כד"ר בפרמקולוגיה, היא היתה משתכרת "15,000-20,000 ₪ בקלות" ועליה למצות את כושר השתכרותה.
18. יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים צריך להיות שווה ולחילופין, 60% לאב ו– 40% לאם ולא כפי שנקבע בפסק הדין. יש לחלק באופן זה את הוצאות הקטינים ואף את קצבת המל"ל.
19. לאור העובדה שא' שוהה רק עם האב, יחס זמני השהות של כל הילדים צריך להיות כך שהמערער שוהה עם הקטינים 62.5% מהזמן והאם 37.5% מהזמן. לכן, יש להורות על ביטול חיוב האב במזונות ולהורות שכל צד ישלם מחצית מהוצאות בקטינים.
20. למרות שפסק הדין חייב את האב לשלם מזונות בגובה של כ– 15% בלבד מסכום התביעה, הוא חייב אותו בתשלום הוצאות משפט בסכום חורג בגובה של 50,000 ₪.
21. תמצית טענות האם – המשיבה לערעור האב בעמ"ש 17017-07-21
22. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ובממצאי מהימנות אלא במקרים חריגים ומקרה דנן אינו מקרה חריג. לאורך פסק הדין, חוזר בית המשפט ומדגיש כי הוא לא מקבל את טענות האב ובני משפחתו לאחר שמצא שהן בלתי אמינות.
23. הראיות החדשות שהאב טוען שהוצגו ע"י האם הן תדפיסים מהחשבון המשותף של הצדדים שהוצגו לפניו במהלך חקירתו על מנת להפריך את טענותיו השקריות. ואכן, בחקירתו, התקשה האב לתת הסבר לעשרות אלפי השקלים שהופקדו באופן קבוע ורציף בחשבון המשותף. דווקא האב הכמין מסמכים גם כשנדרש להציגם ע"י בית המשפט.
24. האב השכיר במשך השנים את הדירות שבבעלותו בתמורה לעשרות אלפי ₪ בחודש והכנסות אלו סיפקו למשפחה רמת חיים גבוהה. במסגרת הליך של בקשה לצו הגנה, האב העיד שהוא משכיר ארבע דירות בבניין בסכום של 5,000 ₪ לחודש עבור כל דירה. על בסיס זה נקבע בהחלטה למזונות זמניים שלאב הכנסה חודשית בגובה של 20,000 ₪ לחודש מהשכרת הדירות בלבד. מחקירת הורי המערער עלה שהם כלל לא נהנים משכר הדירה שמתקבל ולא מעורבים בהשכרת הדירות. ביהמ"ש קמא טעה בכך שלא הוסיף להכנסתו של האב אף את התקבולים משכר הדירה, על אף שמצא את גרסת האם מהימנה בנושא זה.
25. בצדק לא קיבל בית המשפט את גרסת האב בנושא החברה והכנסותיו ממנה. הוכח שהאב הוא הבעלים האמיתי של החברה והוא מנהל אותה. בית המשפט הקל מאוד עם האב כשקבע שהכנסותיו מהחברה עומדות על 25,000 ₪ לחודש בלבד. האב לא הצליח להסביר את פשר ההפקדות בסך של מאות אלפי ש"ח שהופקדו בחשבונות הבנק של הצדדים לפני הפירוד. התברר כי עד למועד הקרע, לא היתה אף הפקדה של סכום המשכורת שנקוב בתלוש המשכורת שהנפיקה החברה לאב וזאת הן בחשבון האב והן בחשבון המשותף.
26. האם הוכיחה באמצעות דפי החשבון שבמהלך השנים הצדדים נהגו להפקיד בחשבונות אלו כספים רבים והיו בהן יתרות זכות גבוהות בסכומים שבין 300,000 ₪ ל– 600,000 ₪. שכרו האמיתי של האב עמד על 45,000 ₪ לחודש לכל הפחות וזאת מבלי שנלקח בחשבון פוטנציאל השתכרותו כמהנדס.
27. בשנת 2012 פנו האב והוריו לאם והציעו לה לנהל את עסקי האב בהשכרת הדירות ובתיירות המרפא במקום עבודתה כשכירה במקצועה. לכן, האם עזבה את עבודתה כד"ר באוניברסיטה, קטעה קריירה מפוארת ומכובדת עם פוטנציאל השתכרות גבוהה והחלה לעבוד בעסקי השכרת הדירות ותיירות המרפא. מאז חודש דצמבר 2020 האם עובדת כלבורנטית ב_ ומשתכרת סך של 8,000 ₪ לחודש בלבד.
28. אף אחד מהצדדים לא סיפק אסמכתאות על הוצאות הקטינים ולכן היה מוסמך בית המשפט להעריך אותם על פי האומדנה. בית המשפט העמיד את ההוצאות תלויות השהות של שלושת הקטינים על סך של 9,000 ₪ לחודש, כך שבכל בית ההוצאות הן 4,500 ₪ לחודש. בית המשפט קמא טעה כשקבע שהאב יישא רק במחצית צורכי הקטינים בביתה של האם, ולא לפי שיעור של 90:10.
29. הקטין א' הוא בן מרדן. א' סירב להמשיך להשתתף בהליך הטיפולי עם האם. האב גרם לניכור הורי חמור ביניהם והאם לא ראתה את א' מזה כשלוש שנים.
30. אין מקום להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו לחובת האב וזאת במיוחד לאור העובדה שהוא נמנע מלהציג מסמכים וטען טענות שקריות. מה גם, שערכאת הערעור תתערב בסכום ההוצאות רק במקרים נדירים וקיצוניים. מכל הנימוקים הנ"ל יש לדחות את ערעור האב.
31. דיון והכרעה
32. כידוע, ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם. מקרה דנן אינו מקרה חריג ואין כל הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא שהכריע בכל הנוגע לצורכי הקטינים, הכנסות ורכוש הצדדים ואופן חלוקת זמני השהות של הקטינים עם ההורים.
33. יש לדחות את טענות האב בכל הנוגע לכך שבית המשפט קמא אישר לאם להציג מסמכים חדשים בשלב מאוחר יותר, בעת שהאב נחקר. לא שוכנעתי שנגרם עיוות דין לאב, במיוחד היות שמדובר במסמכים שהיו צריכים להיות מוכרים לאב ושהוא בעצמו היה צריך להציגם מטעמו כגון מסמכים הקשורים לחברה ולחשבונות הבנק של הצדדים. האב יכול היה להתמודד עם הראיות החדשות ללא קושי וזכויותיו הדיוניות לא נפגעו.
34. יחד עם זאת, אני סבור שיש להתערב באופן יישום ההלכה המשפטית בדבר אופן ביצוע תחשיב המזונות, על העובדות והממצאים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא.
35. אין להתערב בקביעה שהכנסות האב מסתכמות בסך של 25,000 ₪ נטו לחודש. פסק הדין מבוסס היטב על דפי החשבון שהוגשו ושמהן עולה שהופקדו בחשבון הצדדים מאות אלפי ₪ ועל חוסר מהימנותו המוחלט של האב ויתר עדיו. ביהמ"ש קמא קבע בסעיף 67 לפסק הדין כי: "תשובותיו של הנתבע היו מתחמקות, הוא עשה רושם כמי שמנסה להסתיר מידע, התקשה והתעכב רבות במתן תשובות לשאלות פשוטות. לפיכך, עדותו של הנתבע אינה מהימנה עלי כלל".
36. חסד עשה בית המשפט קמא עם האב, שעה שלא הוסיף לשכרו גם הכנסות משכר הדירה שהוא מקבל מהשכרת ארבע דירות בבניין שבבעלותו. בפרוטוקול הדיון בבקשה לצו הגנה מיום 16.9.18 (ה"ט 23931-09-18) העיד האב שהוא משכיר ארבע דירות בשכר של 5,000 ₪ לדירה. האב טען שם שהוא מעביר את הכסף להוריו ולסבא וסבתא שלו. בית המשפט קמא לא ייחס לאב כל הכנסה משכר דירה וקבע בפסק דינו כי : "אין בידי לפסול כליל את טענות התובעת באשר להכנסות הצדדים בעבר והכנסותיו של הנתבע בהווה מהשכרת הדירות בבניין לתקופות קצרות או ארוכות. עם זאת, במסגרת הליך זה, כשלה התובעת מלהביא ראיות באופן שניתן היה להתבסס עליהן די הצורך". ייתכן שהיה מקום להטיל על האב את הנטל להוכיח שלמרות שהדירות רשומות על שמו, הוא מעביר את שכר הדירה להוריו ולסבתו וסבו ולא נותר בידו מאומה משכר הדירה. ברם, כפי שציינו לעיל, אין להתערב בקביעתו העובדתית של ביהמ"ש קמא לפיה האם לא הצליחה להרים את הנטל בדבר הכנסתו של האב משכר הדירה ולכן נקבע שהאב משתכר רק סך של 25,000 ₪ נטו לחודש.
37. אין גם מקום להתערב בקביעת בית המשפט לפיה פוטנציאל הכנסתה של האם עומד על 8,000 ₪ בלבד וזאת לאור העובדה שהאם הפסיקה לעבוד במקצועה כבר לפני שנים רבות ולא הוכח שיש לה הכנסה נוספת מעבודות אחרות.
38. לאור האמור, צדק ביהמ"ש קמא כשקבע שלאור העובדה שלאם יש הוצאות מדור בסך של 4,700 ₪ לחודש והיא צריכה לכלכל את עצמה מהסך שנותר בגובה של כ– 3,000 ₪ לחודש בלבד ומאידך לאב אין כל הוצאות מדור מאחר שהוא מתגורר בדירה שבבעלותו, הרי שיחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים עומד על 90:10 לטובת האב.
39. אין גם מקום להתערב באומדן שיעור צרכי הילדים, שעה שהאם לא הוכיחה אותם באסמכתאות מספקות ובית המשפט השתמש בסמכותו להעריך אותם על דרך האומדנה, בהתאם לרמת החיים שהם הורגלו לה (ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822).
40. ביהמ"ש קמא העריך את ההוצאות תלויות השהות של הקטינים בסך של 4,500 ₪ לכל בית. נקבע כי ההוצאות החודשיות עבור ב' הן 1,600 ₪, עבור ג' 1,500 ₪ ועבור ד' 1,400 ₪. ברם, בית המשפט קמא השית על האב רק מחצית מההוצאות תלויות השהות של כל אחד מהקטינים בבית האם, בעוד שהיה עליו לחייבו ב– 90% מסכום זה, דהיינו בסך של 1,440 ₪ עבור ב', בסך של 1,350 עבור ג' ובסך של 1,260 ₪ עבור ד'. סה"כ – 4,050 ₪.
41. בנוסף, שגה ביהמ"ש קמא שעה שחייב את האב רק במחצית מתשלומי המדור שהאם משלמת כשהקטינים שוהים אצלה. שהרי, האם שוכרת דירה בעלות של 4,700 ₪ לחודש ורכיב הקטינים הוא מחצית דהיינו סך של 2,350 ₪ לחודש. היה על בית המשפט לחייב את האב לשלם 90% מסכום זה לאור יחס ההכנסות דהיינו סך של 2,115 ₪ (705 ₪ לכל קטין) ולא רק 1,170 ₪ כפי שפסק. יצוין כי רכיב אחזקת המדור נכלל בפסק הדין בגדרי ההוצאות תלויות השהות ולכן אין מקום להוסיף סכום ברכיב זה שוב כפי שמבקשת האם.
42. בנוסף, לא היתה הצדקה להפחית את יחס ההכנסות מיחס של 90:10 ליחס של 1:3 בגלל שהקטין א' מתגורר אצל האב. היה על בית המשפט קמא לחשב מה היקף ההשתתפות של האם במזונותיו של א' על בסיס יחס הכנסות של 90:10 ובסכום זה לחייב את האם ולא לשנות את יחס ההכנסות בין ההורים בצורה כה משמעותית ואף ללא הנמקה כיצד בוצע התחשיב החדש של יחס ההכנסות.
43. אין להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא לפיה לא הוכח שא' הוא בן מרדן ולכן אין לפטור אותה מלשלם את חלקה במזונותיו לפי דיני צדקה. בית המשפט קמא העריך את הוצאותיו של א' בסך של 2,000 ₪ לחודש בהתחשב בעובדה שאין לאב הוצאות מדור (סעיף 95 לפסק הדין) ולכן על האם לשלם לאב מידי חודש 10% מסכום זה דהיינו, 200 ₪ וכן 10% מכל הוצאה רפואית חריגה. סכום זה יוכל האב לקזז מהמזונות שהוא חייב לשלם לאם וזאת עד לגיל 18 או עד לסיום התיכון של א', לפי המאוחר. היות שאין כל קשר בין א' לאם, אין לחייב את האם לשלם שליש ממזונותיו בעת שירותו הצבאי אלא אם כן יחודש ביניהם הקשר.
44. בהתאם, על האב לשלם לאם 90% מכל ההוצאות שאינן תלויות שהות של שלושת הילדים הקטנים כמפורט בפסק הדין, לרבות הוצאות חינוך ובריאות.
45. כמו כן, אין כל עילה להתערב בשיעור ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסק ע"י בית המשפט, שמשקף עלות סבירה של ניהול ההליך שבו התקבל חלק ניכר מטענות האם.
46. סיכומו של דבר: אציע לדחות את ערעור האב ולקבל בחלקו את ערעור האם ביחס לרכיבים אלו שיבואו במקום קביעותיו של בית המשפט קמא:
47. על האב לשלם לאם עבור ההוצאות תלויות השהות של שלושת הקטינים סך של 4,050 ₪ לחודש (1,440 ₪ עבור ב', 1,350 ₪ עבור ג' ו – 1,260 ₪ עבור ד').
48. בנוסף, על האב לשלם סך של 2,125 ₪ עבור מדור שלושת הקטינים - 705 ₪ לכל קטין.
49. על האב לשלם לאם 90% מעלות כל ההוצאות שאינן תלויות שהות כמפורט בפסק הדין.
50. על האם לשלם לאב סך של 200 ₪ לחודש עבור מזונות הבן א' וכן 10% מכל הוצאה רפואית חריגה של א' והאב יוכל לקזז סכום זה מהמזונות שהוא משלם לאם.
51. יתר הוראות פסק דינו של ביהמ"ש קמא יוותרו על כנן.
52. בנוסף אציע, כי לאור העובדה שערעור האב נדחה במלואו וערעור האם התקבל ברובו, האב ישלם לאם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. הערובה שהפקיד האב על פירותיה תועבר לב"כ האם על חשבון ההוצאות והערובה שהפקידה האם תושב לה על פירותיה, באמצעות ב"כ.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

__________________

עינת רביד, שופטת, אב"ד

השופטת סיגל יעקובי:

אני מסכים.

_______________

סיגל יעקובי, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט שילה.

פסק הדין מותר פרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתנה היום, ד' אב תשפ"ב, 01 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.