בימ"ש המחוזי בחיפה, השופט אריה נאמן: פס"ד בבקשת ערעור על החלטה בתיק יישוב סכסוכים בו ניתנה למבקשת האפשרות להעתיק את מקום מגוריה אך לא לשנות את מסגרות חינוך הילדים (רמ"ש 15369-09-22)

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא מיום 18.8.22 (סגנית הנשיאה, כב' השופטת שירי היימן) במסגרת תיק י"ס (יישוב סכסוך) שבו איפשר בימ"ש קמא למבקשת עפ"י רצונה להעתיק את מקום מגוריה ומגורי הקטינות (כבנות 2.9 ו-1.9) ממקום המגורים המשותפים בXXX לYYY, אך יחד עם זאת לא נעתר לבקשתה לשנות את מסגרות החינוך בהתאם והותיר אותם בשלב זה בXXX, כמו כן קבע הסדרי שהות ראשוניים עד לקבלת תסקיר עו"ס לסדרי דין תוך 60 ימים.

1. במסגרת תיק ליישוב סכסוך שנפתח על ידי המשיב ביום 10.8.22 (בשלב זה לא ראיתי שנפתחו תיקים נוספים על ידי מי מהצדדים), הוגשה בקשה על ידי המשיב מייד למחרת ביום 11.8.22 לסעד זמני - צו מניעה האוסר על המבקשת לעבור ממקום מגורי הצדדים בXXX לYYY ולשנות את מוסדות החינוך בהתאם.
2. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביח"ס לעניין הנדון, קבע בימ"ש קמא את בקשת המשיב לדיון דחוף עוד במהלך הפגרה, ליום 18.8.22.
3. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי בימ"ש קמא שמע באריכות הן את הצדדים עצמם והן את באי כוחם, אשר טרחו להביא בפניו את מלוא טענותיהם. משלא צלח ביד בימ"ש קמא להביא את הצדדים לידי הסכמות, עוד באותו יום 18.8.22 נתן את החלטתו מושא בקשה זו, ובה נעתר לבקשת המבקשת להעתיק את מגוריה ומגורי הקטינות לYYY על אף שמדובר בשינוי מצב קיים מבחינת מקום מגורי הקטינות ועוד במסגרת הליך י"ס בלבד, שכן ממילא תוקפו של חוזה השכירות של הבית בו התגוררו הצדדים בXXX הסתיים ביום 30.8.22 והמשיב עובר להתגורר בבית הוריו ולבימ"ש קמא הוכח כי ממילא שקלו הצדדים להעתיק את מקום מגוריהם מXXX לZZZ "דהיינו הם לא התכוונו להמשיך להתגורר בXXX לאורך זמן", ובצירוף העובדה שהמרחק בין YYY לXXX הינו 29 ק"מ ונמשך 35 דקות נסיעה בלבד, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי מדובר במרחק סביר של מקום מגורי הקטינות (YYY) ממקום מגורי המשיב (XXX) ובשים לב לנסיבות לא מצא לנכון בימ"ש קמא להכריח את המבקשת למצוא מקום מגורים חליפי (לדירת המגורים השכורה שממילא הסתיימה ביום 30/8) דווקא באותו מקום XXX ו/או בקירבת מקום ועל כן איפשר למבקשת לעבור להתגורר בYYY עם הקטינות; מנגד והואיל והמבקשת היא זו שבסופו של יום שינתה את המצב הקיים מבחינת מקום מגורי הקטינות, קבע ביהמ"ש הסדרי שהות ראשוניים בלבד שבהם הקטינות ישהו אצל המשיב יום אחד בלבד באמצע השבוע ביום שלישי ישירות מסיום לימודים ועד לשעה 19:00 ללא לינה וכן בכל סופשבוע שני החל מיום שישי בסיום הלימודים ועד למוצ"ש בשעה 19:00, כשהנטל על לקיחת הילדים מבית המשיב למקום מגורי המבקשת בYYY הוטל בשלב ראשוני זה על המבקשת בלבד אשר תאסוף את הקטינות מבית המשיב בסיומם של הביקורים בשעה 19:00.

לא כן באשר למוסדות החינוך, כאן ביהמ"ש קמא קבע במסגרת הסעד הזמני, שבשלב זה המצב הקיים יישמר דהיינו הקטינות ימשיכו ללמוד במוסדות החינוך של XXX, כשמהחלטת בימ"ש קמא עולה שנימוקיו לשמירת המצב הקיים בשלב ראשוני זה היו צירוף הנימוקים כדלקמן:

1. לבימ"ש קמא הוכח כי למרות שהצדדים שקלו את העתקת מקום מגוריהם לZZZ הם רשמו בהסכמה את הקטינות למוסדות החינוך בXXX "דהיינו הצדדים התכוונו שהקטינות ימשיכו ללמוד בXXX גם אם הם חשבו על העתקת מקום המגורים לZZZ".

במילים אחרות: לבימ"ש קמא הוכח כי ממילא הסכימו הצדדים לנתק את הזיקה שבין מקום המגורים לבין מוסדות החינוך הקיימים בXXX.

1. המדובר היה שבוע טרם תחילת שנת הלימודים, כאשר על מנת להיעתר לבקשת האם לשנות את המצב הקיים של מוסדות החינוך יש לבחון את טובת הקטינות "דבר שלא ניתן לעשות ועל כן הכלל הוא שמירת המצב הקיים".

במילים אחרות: הסכמת הצדדים טרם הסכסוך לנתק את זיקת מקום המגורים ממקום מוסדות החינוך, עשויה ללמד, לפחות לכאורה, כי דעת הצדדים עצמם הייתה שטובת הקטינות הינה להיות במוסדות החינוך של XXX על אף ששקלו לעבור לZZZ, ועל כן דעתה של המבקשת שלנוכח הנסיבות טובתן של הקטינות השתנתה, מחייבת בחינה ובדיקה של הגורמים המקצועיים – עניין שלא ניתן לבצע בסד זמנים קצר זה של שבועיים טרם תחילת שנת הלימודים.

1. המדובר כאמור בהליך יישוב סכסוך בלבד, שבו ניתן לבחון אך ורק סעדים זמניים דחופים ועל כן הורה בימ"ש קמא למבקשת כי ככל שהינה סבורה שטובתן של הקטינות מחייבת את שינוי הסכמת הצדדים בדבר הותרת מוסדות החינוך בXXX כפי שהייתה ערב הסכסוך, "עליה להגיש בקשה מתאימה שתיבחן על ידי עו"ס לס"ד".

במילים אחרות: במצב שבו הצדדים הסכימו שטובת הקטינות הינה להישאר במוסדות החינוך בXXX על אף ששקלו לעבור לZZZ, צד שטוען כיום אחרת עליו להגיש בקשה שבו ינמק מדוע ההסכמה טרם הסכסוך על טובתן של הקטינות במוסדות החינוך בXXX איננה תקפה עוד לנוכח שינוי הנסיבות ועניין זה ייבחן וייבדק ע"י הגורמים המקצועיים – עו"ס לסדרי דין.

1. מאז החלטתו של ביהמ"ש קמא עברו 3 שבועות, שנת הלימודים החלה והמבקשת לא ראתה לנכון במשך כל הזמן הזה לפעול כמצוות ביהמ"ש קמא ולהגיש "בקשה מתאימה שתיבחן על ידי עו"ס לס"ד", תחת זאת הגישה היום 8.9.22 בקשת רשות ערעור זו, ובו תקפה את החלטת ביהמ"ש קמא, שעיקרה הינה הטענה שאם בימ"ש קמא התיר לה להעתיק את מגורי הקטינות YYY היה עליו לאפשר בד בבד גם את שינוי המצב הקיים של מוסדות החינוך והא בהא תליא שכן מדובר "בנסיעה כה ממושכת של 35 דקות לכל הפחות מבלי לקחת בחשבון את העומסים בכבישי ישראל, העלולים להאריך את זמן הנסיעה למעל 50 דקות כפי שקורה בפועל".

כמו כן תוקפת המבקשת בבקשתה את הקביעה על הסדרי השהות ה"כה נרחבים" לפני קבלת תסקיר ראשוני וכן את ההחלטה שהיא זו שצריכה לאסוף את הקטינות מבית האב בXXX בסיום הסדרי הביקור.

1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.
2. ראשית נזכיר כי מדובר בתיק יישוב סכסוך בלבד ולא בתיק עיקרי על כל המשתמע מכך; בתיק יישוב סכסוך ניתן לדון בסעדים זמניים דחופים בלבד כשברירת המחדל במקרים שכאלו היא תמיד שמירת המצב הקיים אלא אם קיימת הצדקה כבר בשלב ראשוני זה לשנות את המצב הקיים.
3. בימ"ש קמא קיים דיון, מלוא טענות הצדדים הונחו בפניו, ולאחר שקבע עובדות והגיע למסקנה שממילא כוונת הצדדים הייתה לנתק את זיקת מקום המגורים ממוסדות החינוך, קבע כסעד זמני שהמצב הקיים – ניתוק הזיקה שבין העתקת מקום המגורים לבין מוסדות החינוך בXXX - יישמר, כשמנגד ניתנה למבקשת אפשרות לנקוט הליך משפטי להביא לשינוי המצב הקיים ע"י בחינתו ובדיקתו באמצעות עו"ס לסדרי דין. כאמור מדובר בהחלטה הנוגעת למתן סעד זמני ונזכיר את ההלכה הפסוקה כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בכל הנוגע למתן סעד זמני. שיקול הדעת האם ליתן סעד זמני מסור לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים. (ראו בין היתר: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו; רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ ואח'; רע"א 56/99 רותם שני יזמות והשקעות בע"מ נ' עפרה נלה מיוזם; רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ; רע"א 6591/99 תפוזית קוי שירות קריות בע"מ ואח' נ' אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ; [כל פסקי הדין הנ"ל פורסמו במאגרים השונים])

המלומד ח' בן-נון בספרו הערעור האזרחי (הוצאת מחשבות, 1997) מסכם את סוגיית התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בימ"ש קמא בעניין סעדים זמניים כך:

"הושטת סעד זמני על ידי צווי מניעה זמניים וכיוצא באלה, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ובית משפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעת זה, אלא אם שוכנע כי נסמך הוא על אדני שווא, וכאשר - מבחינת הערכת הנסיבות לפי מבחן הסבירות - הוא מופרך מעיקרו." (עמ' 169 שם)

ראו גם ספרו של המלומד דר' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמוד 620 והאסמכתאות שם.

בהתאם להלכה הפסוקה דלעיל, לא מצאתי כי שיקול דעתו של בימ"ש קמא נסמך על אדני שווא ו/או הינו מופרך מעיקרו ועל כן לא מצאתי כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא.

1. כאמור, בימ"ש קמא הסתמך בין היתר על הסכמת הצדדים לנתק את זיקת מקום המגורים ממוסדות החינוך שבXXX - מדובר בקביעה עובדתית והלכה הפסוקה היא כי על דרך הכלל בימ"ש לערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות.
2. במילים אחרות, הסכמת הצדדים לנתק את הזיקה שבין מקום המגורים לבין מוסדות החינוך ולהותיר את מוסדות החינוך הקיימים על אף כוונתם האפשרית בדבר העתקת מקום מגוריהם למקום אחר, מלמדת כי כנראה שהצדדים סברו כי מדובר במוסדות חינוך טובים ומתאימים מבחינת הקטינות ושווה להסיעם כל בוקר למוסדות חינוך אלו ממקום מגוריהם בZZZ ככל ויעברו לשם, ועל כן בצדק קבע בימ"ש קמא כי על מנת לשנות את המצב הקיים ממה שהצדדים עצמם סברו ערב הסכסוך, יש צורך לבחון את טובת הקטינות בהקשר זה והואיל וסד הזמנים הקצר של שבועיים טרם פתיחת שנת הלימודים איננו מאפשר בחינה אף לא ראשונית של טובת הקטינות טרם תחילת שנה"ל, על המבקשת להגיש בקשה מתאימה שבה תנמק מדוע הינה סבורה, כי על אף הסכמתם הראשונית הינה משנה את דעתה בדבר טובת הקטינות לאור שינוי הנסיבות ובקשה תיבחן ותיבדק ע"י עו"ס לסדרי דין.
3. כאמור החלטת בימ"ש קמא ניתנה ביום 18/8 ובשלב הזה שלאחר קבלת ההחלטה הייתי מצפה מהמבקשת ככל שאכן הינה סבורה שטובת הקטינות מחייבת את שינוי מוסדות החינוך, להגיש לאלתר בקשה מתאימה כמצוות הוראת ביהמ"ש, בקשה שהייתה נבחנת ע"י העו"ס לס"ד ויתכן שהעו"ס לסדרי דין הייתה אף מספיקה לכלול עניין זה בתסקיר הראשוני שנצטוותה להגיש תוך 60 ימים קרי סמוך לאחר החגים הבעל"ט . תחת זאת המתינה המבקשת 3 שבועות, לא פעלה דבר ולא נקטה בשום הליך טרם תחילת שנת הלימודים, ורק כיום, שבוע לאחר שהקטינות כבר החלו את שנה"ל במוסדות החינוך בXXX, טרחה להגיש ערעור זה, ואף לא טרחה להגיש במקביל כמצוות ביהמ"ש בקשה מתאימה לביהמ"ש קמא. - וכי סמכה על כך שבקשת רשות ערעור זו תתקבל? הרי גם כדי לשקול לקבל את ערעורה חייב הייתי לקבל את תגובת המשיב, לקיים דיון, לכתוב החלטה – כל זה לוקח זמן ומי יתקע לידה שערעורה היה מתקבל. נמצאת המבקשת מפסידה זמן יקר לשיטתה שטובת הקטינות מחייבת את שינוי המצב הקיים; האם לא היה עדיף למבקשת, לפחות במקביל לערעור זה, להגיש בקשה לבימ"ש קמא כפי שנצטוותה או אז יתכן שבימ"ש קמא היה מספיק להורות לעו"ס לסדרי דין להתייחס לכך כבר במסגרת התסקיר הראשוני שאמור להיות מוגש בסמוך לאחר החגים. אין זאת אלא "שמי שאיננו הולך לרופא שיניים סימן שלא כואבות לו השיניים"... אם למבקשת, אשר סבורה שטובת הקטינות מחייבת את שינוי המצב הקיים, לא היה אכפת להפסיד זמן כה יקר, כנראה שגם מבחינתה אין כל דחיפות בשינוי המצב הקיים של מוסדות החינוך וכנראה שהמצב הקיים לא "פוגע" בטובת הקטינות... מסקנה זו עולה כאמור בקנה אחד עם הסכמת הצדדים טרם הסכסוך לנתק את הזיקה שבין שינוי מקום המגורים למוסדות החינוך בXXX (=קביעה עובדתית שבימ"ש זה לא יתערב בה), הסכמה שמלמדת לפחות לכאורה שהצדדים סברו כי מדובר במוסדות לימוד טובים ומתאימים מבחינת הקטינות ולכן מסכים אני עם בימ"ש קמא כי עניין זה צריך להיבדק ולהיבחן היטב ככל שמי מהצדדים טוען לשינוי בטובתן של הקטינות – בחינה שלא ניתן היה לבצע בסד הזמנים הקצר של כשבועיים טרם תחילת פתיחת שנת הלימודים.
4. אמנם המבקשת מלינה על כך כי הקטינות יצטרכו לנסוע כל בוקר מYYY לXXX נסיעה שנמשכת 35 דקות ולטענתה אף יותר מכך עקב הפקקים, אלא שראשית המבקשת לא טרחה להוכיח, לא לבימ"ש קמא ולא לערכאת הערעור, כי אכן קיימים בשעה זו פקקים המאריכים את זמן הנסיעה באופן בלתי סביר, כאמור עניין זה צריך להיבדק ולהיבחן בין היתר על ידי הגורמים המקצועיים ועו"ס לס"ד, ושוב במקום שהמבקשת תפעל ותגיש בקשה מתאימה לבימ"ש קמא על מנת שעניין זה ייבחן וייבדק ע"י העו"ס לסדרי דין, בחרה לבזבז זמן יקר על הליך ערעורי שגם לשיטתה לא היה בטוח שיצלח.
5. לעניין הסדרי השהות – לטענת המבקשת מדובר ב"זמני שהות כה נרחבים" > האמנם?! יום אחד באמצע השבוע ללא לינה וכל סופ"ש שני ללא לינה במוצ"ש זה נקרא "זמני שהות כה נרחבים"??

שקלתי האם להוסיף בעניין זה את התרשמותי מעצם טענה זו, ברם הואיל וממילא עניין הסדרי השהות עוד יבורר ע"י בימ"ש קמא, מבכר אני בשלב זה לשמור את התרשמותי לעצמי...

1. לעניין קביעת בימ"ש קמא שהמבקשת היא זו שתאסוף את הקטינות מבית המשיב – ער אני לכך כי בכך מוטל על המבקשת נטל רב יותר ברם בכל הכבוד לא הבינותי את תלונתה, וזאת בלשון המעטה: הלא לשיטתה מדובר ב"זמני שהות כה נרחבים" כלומר לשיטתה לא היה מקום לקבוע הסדרי שהות שכאלו (מה כן היא איננה טורחת להציע...), כלומר לפי שיטתה, אם היינו מצמצמים את הסדרי הראייה באמצע השבוע – מה נותר לצמצם מיום אחד? אפס! כלומר האם ציפתה לשיטתה שבשלב זה לא יהיו כלל הסדרי ראייה באמצע השבוע; ברור שבימים שאין הסדרי שהות המבקשת איננה "מצפה" שהמשיב "יעשה לה טובה" ויסיע את ילדיו בסיום הלימודים לביתה בYYY, כלומר לשיטתה של המבקשת היא ממילא הייתה אמורה להגיע לXXX לפחות 5 ימים בשבוע בשעת סיום מסגרות החינוך כדי לקחתם הביתה לYYY – מצב זה לא השתנה עם קיומם של הסדרי השהות והיא תמשיך לבוא לXXX כדי לקחת את הקטינות הביתה, אלא שיום אחד בשבוע היא תגיע בשעה 19:00 במקום שעה מוקדמת יותר...;

כך או כך, מדובר כאמור בהחלטה ראשונית בלבד כאשר בימ"ש קמא ממילא הורה על הגשת תסקיר תוך 60 יום ובנוסף בימ"ש קמא הסמיך את העו"ס לס"ד לקבוע "בעניין הסדרי השהות הזמניים וכל עניין נוסף הקשור בקטינות" וזאת עד להחלטה אחרת כאשר בשלב ראשוני זה מדובר בהסדרי שהות מצומצמים של פעם אחת באמצע השבוע ללא לינה ובכל סוף שבוע שני ללא לינה במוצ"ש, בנסיבות אלו, כאשר המבקשת היא זו שבחרה לשנות את המצב הקיים של העתקת מקום מגורי הקטינות ובימ"ש קמא לא מנע זאת ממנה, ובנוסף ממילא אמור להיות מוגש תסקיר תוך זמן קצר יחסית ובד בבד רשאית המבקשת לפנות לעו"ס לסדרי דין כדי לבחון שינויים בהסדרי השהות, סבורני שלא נפלה כל שגגה מלפני בימ"ש קמא אשר בחר כאמור בשלב ראשוני זה ועד להגשת תסקיר, להטיל על האם לשאת בתוצאות שינוי המצב הקיים מטעמה (שהינו בסה"כ המשך מצב הימים בהם לא מתקיימים הסדרי שהות...) ולא מצאתי כל מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה זמנית-ראשונית זו, שממילא איננה סופית.

1. מכל הטעמים האמורים לעיל לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא, וטוב הייתה עושה המבקשת אם במקום להמתין 3 שבועות ושבוע לאחר פתיחת שנת הלימודים, הייתה פונה באופן מיידי לבימ"ש קמא בבקשה מסודרת ומנומקת לשינוי מקום מוסדות החינוך ולפעול לכך שהתסקיר שאמור להיות מוגש לבימ"ש קמא בעניין הסדרי השהות היה מתייחס גם לעניין זה. אך כנראה כפי שציינתי לעיל כנראה ש"מי שאיננו הולך לרופא שיניים סימן שלא כואבות לו השיניים"...
2. הואיל ולא מצאתי צורך להיזקק לתשובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.

ככל שהמבקשת הפקידה עירבון, אני מורה על החזרתו באמצעות ב"כ.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ב, 08 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.