צב"נ 15394-06-21
בפני | כבוד השופט בן ציון קבלר | |
מבקשים | מחלקה לשרותים חברתיים - רחובות רשויות מקומיות 10000000134 | |
נגד | ||
משיבים | XXX | |
בעניין XXX, | ||
החלטה |
בפני בקשה, להארכת צו נזקקות והלכה למעשה להוצאת הקטין מרשות אימו, המשיבה ולהעבירו לידי רשויות הרווחה לפי סעיף 3 (4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך, 1960.
הקטין, יליד 23.6.11, הוכרז כקטין נזקק ביום 1.7.20.
באותו מעמד קבע בית המשפט, כב' השופט נבנצל, בין היתר, כי על המשיבה לשתף פעולה באופן מלא עם עו"ס לחוק הנוער ומי מטעמה וכן הורה כי הקטין ישוב ויפקוד את המועדונית בה הוא מבקר באופן מיידי.
על אף זאת, מתוך דיווחי גורמי הטיפול עלה כי הוא פקד פחות ופחות את מסגרות הלימוד בהן הוא שולב, ומצבו של הקטין הלך והחמיר.
בדיון שהתקיים ביום 11.1.21 התרשם בית המשפט (השופט נבנצל) כי "מצב העניינים בתיק זה שמורכב במידה מסוימת ככל שהזמן עובר ישנה התדרדרות במצבו של הקטין. כישורי החיים שמתקבעים עבורו אינם יציבים ומאופיינים ברכיבי סיכון ובתנודתיות קיצונית".
עם זאת נעתר בית המשפט לתת הזדמנות נוספת למשיבה, נוכח התחייבותה כי סיימה את כל העניינים אשר מנעו ממנה למלא אחר הנדרש ממנה, וכי תעמוד בכל המחויבויות שנדונו במסגרת הדיון.
למען הסר ספק, כתב בית המשפט את הדברים בצורה מפורטת ובהירה בבחינת "ברחל בתך הקטנה", והם מובאים פה כלשונם:
אלא שלמרות התחייבות המשיבה לעמוד בתנאים שלעיל, עוד באותו חודש הובהר כי הקטין ממשיך להעדר מבית הספר או לחלופין מגיע באיחור, והדברים עולים בבירור מדוחות בית הספר לגבי חודשים ינואר עד מאי 2021, אשר צורפו לבקשה.
עוד עלה, כי על אף החלטת בית המשפט בדבר שילובו במועדונית, המשיבה מוציאה את הקטין באופן קבוע בשעה 15:45 במקום בשעת הסיום (17:00) ואף מסרבת לאפשר את השתתפותו של הקטין בפעילויות שונות של המועדונית אשר מלוות על ידי המדריכים.
בנוסף עלה כי המשיבה משתפת פעולה באופן חלקי בלבד, זמינה רק בחלק מהזמן, מגיעה רק לחלק מפגישות ההדרכה וכן מתקשה ביישום ההדרכה שהיא מקבלת.
בדיון אשר התקיים בפני ביום 1.7.21, עתרה עו"ס לחוק נוער להורות על הוצאת הקטין ממשמורת המשיבה. לדבריה על פי האבחון, הקטין סובל מקשיים רגשיים וחסכים סביבתיים רבים. על אף זאת הוא אינו זוכה לקבל את המענים הנדרשים באופן מיטבי נוכח חוסר שיתוף פעולה מלא של המשיבה. כמו כן אין התייחסות לצרכים הרפואיים של הקטין, ועד למועד הדיון לא הועבר אישור בדבר האלרגיות מהן סובל הקטין לגורמי הרווחה.
ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי מתוך דו"חות בית הספר עולה תמונה שונה בתכלית, על פיה הקטין מתקדם לימודית, מעורב חברתית ומגיע להישגים. עוד טען כי הבעייתיות היחידה היא היעדרויות הקטין, אך אלו נובעים ממצבים רפואיים שונים ואף מגובים במסמכים רפואיים. באשר לאיחורים לבית הספר, הוסיף ב"כ המשיבה כי ניתן לוודא כי המשיבה תקום בזמן ותביא אותו בזמן להסעות ואין צורך בשל כך להורות על הוצאה ממשמורת.
אפוט' לדין טענה כי מדובר בקטין בעל יכולות גבוהות אשר אינו זוכה לרמת חינוך או בריאות נאותה. על אף יכולותיו הלימודיות הוא נעדר רבות מבית הספר בגלל שהמשיבה אינה מתעוררת בבוקר. הוא מגיע עייף, כשלא ברור היכן היה בלילה עם המשיבה, הוא מגיע כשרמת ההיגיינה שלו נמוכה. הוא סובל מכאבי שיניים. ונראה כי אין מי שדואג לצרכיו באופן משמעותי. נוכח מצבו, התרשמה אפוט' כי יש להוציאו למסגרת חוץ ביתית אשר תאפשר לו לקבל את כל מה שהוא זקוק לו, כך לשיטתה.
המשיבה אישרה כי חשוב לה מאוד שהקטין ילך לשיעורי "המורי" ואינה מוכנה לוותר על כך, ומשכך מוציאה אותו מוקדם יותר מהמועדונית. עוד אישרה כי אינה מאפשרת לו לצאת לטיולים ופעילויות של המועדונית משום שהיא חוששת כשהיא אינה רואה אותו. לדבריה היא כעת אינה עובדת, מנסה לבנות את העסק שהיה לה בעבר, סלון כלות, מחדש. אין לה כל קושי לקום בבוקר והקטין איחר כי לא הספיקה להגיע להסעה.
דיון והכרעה.
למעשה לעצם עניין הנזקקות לא הייתה מחלוקת ולא יכולה להיות. מצב הדברים והמצע עליו נקבעה הנזקקות שריר וקיים גם היום ואף במשנה תוקף.
ההורים הביולוגיים הם האחראים לילדיהם הקטינים. הם האפוטרופסים הטבעיים שלהם (סעיף 14 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 257 (2004), להלן: "עניין פלונית"). בהתאם, נקודת המוצא היא כי להורים נתונה הזכות היסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם ללא התערבות של גורמים חיצוניים. ההנחה היא, כי הוריו-אפוטרופסיו של הקטין פועלים לטובתו, כך שההחלטות המתקבלות על ידם הן ההחלטות הראויות עבורו. משכך, זכותם של ההורים לקיים את חובתם ולגדל את ילדיהם בדרך הנראית להם. על כן, במצב רגיל אין המדינה מתערבת בשיקול דעתו של ההורה במסגרת תפקידו אפוטרופוס הטבעי של ילדו (בע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 10 (6.7.2006)). לפיכך, לא בנקל ולא במהרה יוציאו רשויות הרווחה ילד מביתו בניגוד לדעתם של הוריו, האפוטרופסים הטבעיים (רע"א 4852/16 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון, [פורסם בנבו] פסקה 7 (16.8.2016)).
עד כאן ההלכה הנוהגת, "עם זאת, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה בלתי מוגבלת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו" (דנ"א 6041/02 עניין פלונית, בעמוד 257).
ועוד: "חובת המדינה כלפי כל הנמצאים בתחומה לרבות הקטין, מובילה למסקנה כי במקרה החריג יש מקום להתערבות מצדה. אין לשכוח כי עקרון כבוד האדם חל על הקטין. המדינה אינה מחפשת תפקיד זה אך אין היא יכולה להתעלם מזעקת הקטין. רק במקרים קיצוניים ומתאימים, תיעשה התערבות המדינה על מנת להגן על שלומו וטובתו של הקטין (שם, עמוד 265)"( ר: רע"א 2081/17 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים , פרדס חנה , פורסם בנבו, 8.11.17).
אין ספק כי המשיבה אוהבת את הקטין זו אינה הנקודה הנבחנת. השאלה העומדת בפני הינה האם המשיבה יכולה להתמודד עם התפקוד ההורי כלפי הקטין מבלי לסכן את נפשו והתפתחותו התקינה.
לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ועיינתי בכל המסמכים אשר הובאו לעיוני, סבורני כי התשובה לשאלה הזו, בעת הזו, הינה שלילית ועל כן - דין הבקשה להתקבל.
האבחון שנעשה לקטין מצביע על יכולות גבוהות מחד ועל נזקקות טיפולית - רגשית גבוהה מאידך. המשיבה אינה מצליחה לעכל ולהפנים את גודל הנזקקות הזו ואינה מצליחה להעמיד לרשותו של הקטין את כל הנדרש לצורך התפתחותו התקינה.
על אף מספר דיונים שנערכו בעניינו, ועל אף שהדברים הובהרו מספר פעמים למשיבה, אשר הבטיחה כי תעמוד בכל הנדרש ממנה, בפועל – היא אינה עושה כן.
בניגוד לנטען על ידי ב"כ המשיבה, הבעייתיות בהתנהלות המשיבה אינה נוגעת רק "לאיחורים" של הקטין לבית הספר, אלא להיעדרויות ממושכות אשר גובות מחיר ממצבו הנפשי והרגשי של הקטין. כדי להמחיש, אציין כי מתאריך 17.1.21 ועד לתאריך 17.3.21 הקטין נעדר או איחר לבית הספר 17 פעמים מתוך 44 ימי לימוד. בחודשים אפריל ומאי 2021 נעדר או איחור 20 פעמים מתוך 35 ימי לימודים. הדבר מעיד על זלזול בצרכיו ועל חוסר עקביות בתפקוד המשיבה אשר היא היא האחראית על הגעת הקטין למסגרת הלימודים – נדגיש כי מדובר ב"זמן קטין" שחולף לבלי שוב ולמעשה מזה תקופה ארוכה הקטין אינו מקבל את המגיע לו בצורה רציפה – קטיעות אלו מאיינות אף את ה"יש" וכל עוד לא ישונה המצב, לא ישתפר מצבו של הקטין.
הקטין נדרש ליציבות בחייו, למסגרת חינוכית על פי צרכיו אשר אותה הוא יפקוד באופן קבוע בכדי שיוכל להדביק פערים ולהתקדם באופן ראוי. הקטין נדרש למסגרת טיפולית אשר תאפשר לו להתמודד עם החסכים עימם הוא מתמודד ותיתן לו את הכלים הנדרשים להתפתחות תקינה ומיטבית. כמו כן נדרשת לקטין מסגרת שתיתן לו את כל צרכיו הבריאותיים - רפואיים להם הוא ראוי.
כאמור, נראה כי המשיבה אינה מבינה או אינה מסוגלת לספק לו דברים אלו. התוצאה היא החמרה במצבו של הקטין.
מדובר בתקופה קצובה, אשר תאפשר אף למשיבה להתארגן מחדש (במסגרת בניית עסקה ובכלל) ואין הכוונה לפגוע חלילה במרקם היחסים בין אמא אוהבת לבן אהוב – להיפך, הכוונה לפעול לחיזוק הקטין תוך שמירה והקפדה על הקשר עם אימו.
אשר על כן על פי סמכותי על פי סעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך – 1960, אני מורה על הוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו לרשות הסעד והרווחה אשר תקבע את מקום חסותו.
תוקף החלטתי למשך שנה מיום 01/07/2021.
עו"ס לחוק נוער תעביר עד ליום 19/7/2021 תוכנית דרכי טיפול מפורטת לרבות שמות המסגרות הנוגעות וכל הנדרש על מנת שאוכל לסיים החלטתי בהתאם ולאחר בחינת המעטפת המוצעת.
מזכירות תעדכן הצדדים.
ניתנה היום, ה' אב תשפ"א, 14 יולי 2021, בהעדר הצדדים.
