בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון |
|
|
|
תה"ס 15655-09-22 |
|
|
מספר בקשה:5 |
||
בפני |
כבוד הרשמת שלי פרקש
|
||
מבקש |
ח. מ. |
||
נגד
|
|||
משיבה |
ס. מ. |
||
|
|||
החלטה |
לפניי בקשה למחיקה על הסף בגין אי תשלום אגרה מספקת.
הצדדים הם בני-זוג לשעבר. ל"הסכם פשרה והסכם גירושין" עליו חתמו ניתן תוקף של פסק-דין ביום 20.7.21 בתיק תלה"מ 24019-12-20.
אחר זאת הגישה המשיבה תובענה ל"ביצוע הסכם פשרה וגירושין והסכם מכר", זאת מכוח הוראת סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.
תמצית טענות המבקש, כי לא מדובר בתובענה הצהרתית לאכיפת הסכם אלא מדובר בתובענה כספית בסך 1,120,000 ₪ בעדה יש לשלם אגרה בשיעור 1%.
המחלוקת היא אפוא, האם על התובעת לשלם אגרה בשיעור 1% מהסכום הכספי לו עתרה בהתאם לפריט 1א לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995, או שתשולם אגרה בהתאם לפריט 6 לתוספת הראשונה, שעניינו "כל תביעה אחרת".
תמצית טענות המשיבה, כי הסעדים להם עתרה נובעים באופן ישיר מהנזקים הכלכליים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכמים על-ידי המבקש, כי מדובר בנזק כלכלי מתמשך שיהיה ניתן לכימות רק לאחר בירור התובענה, ולפיכך מדובר על תובענה בסכום בלתי קצוב ששולמה בעדה אגרה כדין.
בבית המשפט לענייני משפחה נגבית האגרה מכוח הוראת תקנה 2(א) לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995 : "לא יזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד ההליך האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול הקבועה בתוספת השנייה (להלן שתיהן כאחת – האגרה), זולת אם מביא ההליך פטור מתשלום האגרה".
הרציונאליים העומדים בבסיס חובת תשלום אגרת בית משפט ברורים וידועים הם ועיקרם השתתפות חלקית בעלותו של ההליך והיותה מסננת מפני תביעות סרק ותביעות בסכום מופרז ללא בסיס. כמו כן, היא מסייעת בהפחתת היוצרות עומס על המערכת לשם ניהולם של הליכים משפטיים לא ראויים וסיומם תוך פרק זמן סביר. לצד אלה, ניצב עיקרון העל, הוא עיקרון השוויון, אשר נועד להבטיח שוויון בין בעלי-הדין בכל הנוגע לחיוב באגרה.
התובענה הוגשה כאמור וכנטען מכוח הוראת סעיף 7 לחוק, כהאי לישנא: "הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בענייני רכושו, יבוצעו על פי החלטת בית המשפט לעניני משפחה ובפיקוח, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".
הוראת סעיף 7 לחוק, מקנה אפוא לבית המשפט סמכות להורות כיצד יבוצע פסק-הדין לאיזון משאבים או פירוק שיתוף בנכס, באופן החורג מדרך המלך שלפיה פסקי-דין מבוצעים בלשכת ההוצאה לפועל. מאליו מובן כי הצורך בהקניית סמכות זו נובע מהמורכבות המיוחדת המאפיינת ביצועם של פסקי-דין בעניינים אלה: "בדיני המשפחה, ראה המחוקק לייחד לשני נושאים, סמכויות אכיפה מיוחדות על ידי בית המשפט דווקא ולא בלשכת ההוצל"פ- להליכי איזון משאבים בין בני זוג (לאור הצורך החוזר לכמת סעד), ולהליכי ביצוע בעניין משמורת והסדרי ביקור - בשל חשיבות ורגישות הנושא; ראה לעניין זה סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995", ר' פסקה 22 להחלטה שניתנה ב-תמ"ש (קר) 3589-02-11 פלוני נ' פלונית, מיום 20.12.11.
כן נפסק: "סעיף 7 לחוק... נועד לעניות דעתי, לאותם מקרים, אותם צפה המחוקק, שבהם תתגלע בין הצדדים מחלוקת על דרכי הביצוע של פסק הדין וזאת כאשר הוראתו של פסק הדין, איננה מחייבת תשלום כסף אלא עשיית מעשה, או שיש בה הצהרה, אולם מקום שהמדובר בתשלום כסף המסלול הברור הוא הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל... הטעם לאמור לעיל הוא, כי הוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995, מהווה חריג לכלל על פיו מבוצעים פסקי דין באמצעות לשכת ההוצל"פ, וכפי שקבע כבוד השופט פלקס בתמ"ש (י-ם) 359-02-11 ס.ק. נ' ע.ב. (24.10.11) (פורסם במאגר "נבו"). ר' פסקה 20 לפסק-הדין שניתן ב-תמ"ש (ת"א) 44765-04-13, א.ל.ל נ' מ.ל, מיום 1.9.14.
עם זאת ולצד זאת, בחריגה מענייננו, עולה השאלה האם הוראת סעיף 7 מהווה, כלשעצמה, עילת תביעה עצמאית, באופן שהיא מקימה עילת התביעה. גם עמדת פמ"מ בהקשר זה היא כי הוראת סעיף 7 לחוק עניינה בביצוע במסגרת תובענה לפירוק שיתוף או איזון משאבים ולא בהליך מאוחר ונפרד.
מכל מקום, כידוע, השאלה האם מדובר בתביעה כספית שיש לשלם בעדה אגרה בשיעור הנגזר מסכום התביעה או שמא מדובר בסוג של הליך שעניינו מעין סעד הצהרתי או מעין צו עשה, תלויה באופן שבו נוסחו הסעדים בכתב התביעה ומהות הסעד המבוקש בתובענה. ר' סיפת סעיף 11 ב-רע"א 9920/17 סיריל כהן סולל נ' KEYRUS SA FRANCE, מיום 12.4.18.
ככל שמדובר בעניינו בתובענה לאכיפת הסכם, הרי שמדובר בסעד הצהרתי. כידוע, תביעה לסעד הצהרתי, הצהרה שיפוטית ביחס לקיומו של מצב דברים נתון, נמצאת בשיקול דעת בית המשפט האם להידרש לאליה ככזו ועל העותר להראות את האינטרס שבכך ולהראות כי תובענה לסעד מהותי קונקרטי, אינה אפשרית או אינה יעילה. ר' לדוגמה, רע"א 8223/22 כוכב הצפון יזמות בע"מ נ' גלילאו טק בע"מ, מיום 1.1.23.
עיון בכתב התביעה מעלה כי המשיבה עתרה לתשלום יתרת התמורה בגין רכישת דירת המגורים בסך 750,000 ₪, וכן עתרה לחייב את המבקש בתשלום פיצוי מוסכם בסך 190,000 ₪, בתשלום פיצוי בגין עליית מחירי הנדל"ן בסך 180,000 ₪, וכן עתרה לחייב את המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים.
משמעות הדברים היא שההבחנה בין סעד הצהרתי לבין סעד אופרטיבי אינה דרושה בענייננו. המשיבה נקבה בסעדים הכספיים הנתבעים על-ידה מפורשות ובפירוט.
פמ"מ הפנתה לפסק-הדין שניתן ב-בע"מ 3058/13 פלונית נ' פלוני, מיום 25.12.13: "... אף ללא קשר לשאלה אם סעיף 7 חל אם לאו בנסיבות התובענה, המבקשת דורשת שיעור כספי בצורה ישירה. אין המקרה דומה לסעד שטומן בחובו השלכה כספית, אלא לסעד לתשלום סכום כספי מכומת".
נדמה כי הדברים סותמים את הגולל. מדובר בתובענה כספית גרידא וככזו יש לשלם בעדה אגרה בהתאם לפריט 1א לתוספת הראשונה לתקנות. עמדות פמ"מ והמבקש, לפיהן מדובר בתביעה כספית גרידא, מקובלות.
כידוע, יש לנהוג בזהירות רבה ובצמצום בבקשות למחיקה על הסף ובית המשפט יורה כן רק במקרים נדירים. במכלול הנסיבות, לא נמצאה הצדקה להורות על מחיקת ההליך על הסף.
האגרה תשולם עד יום 22.1.23.
ככל שהמבקשת לא תעריך את שווי דמי השימוש הראויים, נכון למועד הגשת התביעה ותשולם האגרה בגין רכיב זה, הוא יימחק מההליך.
כתב הגנה יוגש עד יום 1.2.23.
ניתן לפרסם החלטה זו בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ג, 10 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
4 מתוך 4