לפני כב' השופטת ישראלה קראי-גירון | |
התובעים | פלונים |
נגד | |
הנתבעים | 1. מדינת ישראל 2. XXX 3. XXX 4. XXX 5. XXX 6. XXX |
פסק דין |
מבוא
כמו כן נטען כי הגם שאין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות של הנתבעת כלפי אזרחי מדינת ישראל, לא הוכח כי בנסיבות שהוכחו במקרה דנן חובה זו הופרה, וההפרה היא שגרמה לנזק. זאת הן בבואנו לבחון את הנסיבות כפי שנטענו והוכחו במקרה דנן, והן לאור בחינת שיקולים של מדיניות משפטית ראויה.
נטען עוד כי קבלת טענות התובעים, בנסיבות המקרה דנן, תהווה התערבות בלתי סבירה ומסוכנת בעבודה המשטרה, ובשיקולים ניהוליים ומבצעיים, ואין לכך מקום או סיבה בנסיבות המקרה דנן.
נטען עוד כי קבלת טענת התובעים בהליך כאן תהווה סתירה לפסיקה עקבית קיימת בנושא, ואינה סבירה.
משכך, אין מקום להמשך ההליך כנגד נתבעים אלו (6-2) ובהתחשב באופן ניהול ההליך ובהעדר התייצבות מטעם נתבעים אלו, ובנסיבות שנוצרו, אני מורה על מחיקת התביעה נגדם, ללא צו להוצאות.
ניהול ההליך
מטעם התביעה:
א. עדות ניצב בדימוס מר רוני ריטמן (להלן: "ניצב ריטמן") . עד זה העיד על האמור בעבודה שכתב במסגרת לימודיו במכללה לביטחון לאומי. נושא העבודה הוא XXX. לטענת ב"כ התובעים, בעבודה זו קיימת הוכחה מספקת לטענותיהם של התובעים בהליך זה, הכול כאמור בסעיף 33 ואילך לכתב התביעה המתוקן. ניצב ריטמן בעבודתו התייחס גם לדוח מבקר המדינה מחודש אוגוסט 2014, אשר לדעת ב"כ התובעים האמור בו רלוונטי לענייננו. העבודה עצמה הוגשה וסומנה כמוצג ת/1.
בעדותו מבהיר העד כי לא היה מעורב בחקירה רלוונטית שהתנהלה לפני האירוע הטרגי, אם התנהלה, וכי היה מעורב בחקירת האירוע הטרגי רק החל מחודש XXX (כ- XXX חודשים לאחר האירוע הטרגי), וגם זאת רק ברמה פיקודית. זאת משום שרק במועד זה נכנס לתפקידו כמפקד היחידה, ובשל כך היה מעורב ברמה הפיקודית בניהול תיק החקירה.
עד זה הודה בחקירתו כי אינו זוכר אם ראה ידיעות מודיעיניות מתקופת האירוע הטרגי או לפניו, וכן כי הוא אינו איש מודיעין ולא הכיר את המקורות המודיעיניים הרלוונטיים. וכך העיד העד בעמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 4.3.2020:
"ת. אני חייב להבהיר פה, שבזמן ביצוע הרצח, XXX לא הייתי מעורב בחקירת האירוע. מאוחר יותר נכנסתי לתפקיד מפקד היחידה המרכזית של מחוז המרכז באפריל 2006, ואז נכנסתי למעשה כמפקד היחידה למעורבות ברמה פיקודית בניהול תיק הרצח. בניהול חקירת הרצח. אני לא זוכר אם ראיתי ידיעות מודיעיניות מתקופת הרצח או טרום הרצח, לא זוכר, ברמת קבלת ההחלטות זה גם לא כל כך רלוונטי.
ש. האם את זהות המקורות, הכרת? ידעת כשנכנסת לתפקיד?
ת. אני לא איש מודיעין, אני את המקורות לא הכרתי באופן אישי. עם התגלגלות החקירה, ובעת שנוצרו נסיבות שצריכים לספר לי את שמם לצורך ניהול החקירה, אז מן הסתם הוזכרו בפניי גם שמות של מקורות. זה באופן כללי, אבל באופן אישי לא הכרתי אותם.
ש. לבית משפט: אתה יודע אם אמרו לך את זהות המקורות במהלך החקירה?
ת. אני מניח שבמהלך החקירה צוינו בפניי שמות של מקורות ככל שזה היה רלוונטי לניהול החקירה, אבל לא הכרתי אותם באופן אישי ולא מכיר."
ראה לעניין זה גם עדות העד ניצב ריטמן בעמ' 17 שורות 12-11.
עד זה גם העיד בעמ' 16 לאותו פרוטוקול כי אחד מהמקורות האמורים בעבודתו (מקור א') אינו רלוונטי לענייננו ולאירוע הטרגי.
ב. עדות מר ישראל אברבנאל (להלן: "מר אברבנאל"), קצין משטרה בדימוס ששימש בעברו כמפקדן של שתי יחידות סמויות (מרכז ות"א) במשטרת ישראל. בסיום עבודתו במשטרה היה ראש מחלקת איסוף בחטיבת המודיעין במשטרה. זאת עד פרישתו בחודש דצמבר 2009.
עדות עד זה נדרשה, לטענת ב"כ התובעים, בעקבות מעורבותו בהגשת תלונה למבקר המדינה שעניינה בין השאר הצורך לחקור אירוע של שני מקרי רצח של מקורות מודיעיניים בחודשים אוקטובר-נובמבר 2006. לטענת ב"כ התובעים, לרציחות אלו רלוונטיות לענייננו.
ב"כ המדינה ויתרה על הצורך בחקירה נגדית של העד.
לטענת העד (בעמ' 30 לפרוטוקול ישיבת יום 4.3.2020) הוא חקר טענות כי המקורות המודיעיניים שנרצחו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2006 הודיעו למפעיליהם על חשיפתם ועל חשש לסכנה ממשית לחייהם, ודבר לא נעשה בעבורם על ידי המשטרה.
עד זה העיד כי XXX XXX היה, לפני קרות האירוע הטרגי, בכיר במדרג ארגוני הפשע ובפועל היה הבכיר ביותר.
עוד העיד העד בעמ' 31 לפרוטוקול שהמקורות שנרצחו היו איכותיים והכי בכירים שיש, וכי הוא יודע מידיעה אישית כי המקורות שנרצחו פעלו לפני קרות האירוע הטרגי. בד בבד הודה העד בחקירתו כי אינו יודע כמה זמן פעלו אותם מקורות לפני האירוע הטרגי. עוד העיד עד זה כי לא עיין בדוחות מידע שמסרו מקורות אלו לגבי האירוע.
עד זה שב וחזר בעדותו בעמ' 35 לפרוטוקול, שורות 15-11, כי אין לו ידיעה אישית בנושא מידעים, ובעמ' 36-35 לפרוטוקול, הודה כי לא התעמק בעניין XXX ואין לו מידע מידיעה אישית בנושא. בעמ' 40 לפרוטוקול מודה העד כי לא בדק מסמך סודי בנושא האירוע הטרגי.
עד זה העיד עוד בעמ' 33 לפרוטוקול כי במהלך תפקידיו השונים במשטרה הוא זוכר כי ביצע משימות ליווי או עיכוב במסגרת משימה לסכל פגיעה, רק כאשר הייתה קיימת ידיעה קונקרטית על כוונה לפגוע ב XXX.
העד העיד עוד בעמ' 34-33 לפרוטוקול כי במסגרת משימת מניעה הוא אינו יודע אם היה שולח שוטרים כדי להזהיר אנשים.
אשר לטענת ההתרשלות של הגורמים הרלוונטיים במשטרה, העיד עד זה בעמ' 34 לפרוטוקול, רק במענה לשאלה היפותטית שנשאל, כי:
"ש. בהנחה שיש ידיעות כלליות, בהנחה שהתרשלו ולא עיבו את המקורות ולא עשו את כל העבודה, ואיש לא שלח לא שוטר גלוי, לא שוטר סמוי, לא מישהו להתריע מול הידיעות, האם לפי מיטב הבנתך המקצועית הייתה פה התרשלות של מישהו?
ת. לפי מיטב הבנתי, לדעתי המקצועית, היה ליקוי בעבודת המודיעין פה ובעשייה.
ש. לבית המשפט: איפה?
ת. XXX
ש. לבית המשפט: ולעשות מה?
ת. לעשות פעולות. אמרתי קודם, לעשות הכוונה של מקורות נוספים. אם צריך, אחרי שיושבים מיטב המוחות, לעשות פעולות גלויות, שיעשו כל מיני פעולות, יש כל מיני פעולות שאפשר לעשות – לשלוח סיור, אני לא יודע. זה צריך להיות מסודר כמובן, עם החשש שזה יקרה ומישהו ייחשף בגלל הדבר הזה. צריך לעשות הכול בכובד ראש."
(עמ' 33 שורה 31 – עמ' 34 שורה 9)
בעמ' 39 לפרוטוקול מודה העד במענה לשאלת ב"כ התובעים, כי:
"ש. שני המקורות, לפי דעתך, יכולים היו למנוע את מקרי הרצח של משפחת XXX, אם הייתה הפניה מחודדת, חשובה, ומאמץ מדויק?
ת. אני יכול להגיד אולי. זה לפה ולפה. השאלה אם נעשו פעולות, זה אני לא יודע להגיד."
עוד מודה העד בעדותו בעמ' 45 שורות 20-13, כי בדיקתו את נושא טיפול המשטרה בשמירה על מקורות לא התייחסה לפרטי האירוע הטרגי, וכך מעיד העד כי:
"ש. לבית המשפט: בנוגע לרצח שני המקורות זו תשובתך. האם אתה נתקלת בבדיקות שעשית בניסיון לטייח את התנהלות המשטרה בהפעלת שני המקורות לפני רצח XXX?
ת. לא, גם לא בדקתי.
ש. זאת לא הייתה השאלה שלי. האם נתקלת בטיוח של פרשת שני המקורות בהתנהלות שלהם, בהפעלתם, לפני הרצח XXX, במהלכו, ולאחריו?
ת. אני אענה שוב כמו שעניתי קודם, אני יכול חד משמעית להגיד על הפעלת שני המקורות, על רצח שני המקורות, שהיה טיוח, באופן ההפעלה ולאחר מכן בטיוח ההפעלה. להכניס את זה לנישה של XXX אני לא יודע, לא בדקתי. לגבי המקורות חד משמעית כן."
"ש. יש מסמך סודי של פרשיית XXX שאתה מכיר?
ת. אני זוכר, בבדיקה של המקורות, ואני רוצה להדגיש שהתעמקתי בבדיקה של מקור אחד, לא יודע אם זה א' או ב' איך שזה נקרא אצלכם, אבל בבדיקה של המקור שאנחנו מדברים על XXX, אני זוכר שראיתי באופן כללי שיש מסמך סודי שלא נכנסתי אליו, אני מודה, זה זעק לי, אבל לא נכנסתי אליו ולא התעמקתי בו. אני יודע שיש וציינתי את זה באחד המסמכים שלי, ובזה זה הסתיים."
"ג. באשר לבקשה 25, שהגיש ב"כ התובעים, בנוגע לגילוי ועיון במסמכים, מוסכם כי הבקשה מתייחסת לתיק החקירה שהתנהלה בגין האירועים שהניבו את הנזקים האמורים בהליך זה, למידע שהתקבל משני המקורות אשר נרצחו, כאמור בעדות מר רוני ריטמן ומר ישראל אברבנאל, ואשר התייחס לאפשרות נוכחות XXX באירוע ביום XXX, ולמסמך סודי עליו דיבר העד, מר ישראל אברבנאל, בעדותו בעמ' 40, שורה 49.
משכך, הצעת בית המשפט היא כי תינתן תגובה בתוך 45 ימים לאחר בדיקה האם קיימים שלושת המסמכים / מידעים שמבוקש לעיין בהם, ואם אלו קיימים, האם קיימת התנגדות כי אלו יועברו לעיון ביהמ"ש בלבד במעטפה סגורה, והכל לפנים משורת הדין, ומבלי שיהיה בהסכמה או בפעולה על פיה משום הודאה בנכונות הצד האחר או ברלוונטיות של המסמכים / מידעים להליך המתנהל."
אין מחלוקת שהידיעה האמורה בהודעה היא מיום 25.2.2006, תשעה חודשים לאחר האירוע הטרגי.
א. עדות מר XXX אשר נחקר על תצהירו והודה כי האמור בסעיף 4 לתצהירו נובע ממסקנות של עורכי הדין של התובעים, ומסיכום מידע שהתקבל מפגישות של בני המשפחה עם שוטרים ועם התקשורת, ולא מידיעתו האישית.
ב. עדות מר XXX אשר נחקר חקירה נגדית על תצהירו. עד זה הודה בחקירתו כי האמור בסעיף 4 ובסעיף 24 לתצהירו ידוע לו רק משיחות עם אביו.
ג. עדות גב' XXX. עדה זו נחקרה על תצהירה וגם היא הודתה שהאמור בסעיפים 4 ו-24 לתצהירה ידוע לה רק משיחותיה עם בעלה.
ד. עדות גב' XXX. עדה זו נחקרה על תצהירה. גם עדה זו הודתה שהאמור בסעיפים 4 ו-24 לתצהירה ידוע לה רק מדברים ששמעה מאביה וממר XXX.
ה. עדות מר XXX. עד זה נחקר על תצהירו. גם עד זה הודה שהאמור בסעיפים 4 ו-24 לתצהירו ידוע לו רק מדברים שסיפר לו מר XXX.
ו. עדות מר XXX. עד זה נחקר על תצהירו. עד זה הבהיר שהאמור בסעיפים 4 ו-24 לתצהירו ידוע לו רק משיחות אישיות שקיים עם מר דודי כהן, מפקד משטרת רמלה.
א. עדות מר שלומי בן שטרית (להלן: "מר בן שטרית"), אשר שימש כעשר שנים בתפקידי מודיעין ובילוש, ובמועד האירוע הטרגי היה ראש מחלק איסוף ביחידה המרכזית במחוז מרכז של המשטרה, וכיום הוא משמש מפקד תחנת משטרת יבנה.
עד זה הודה בחקירתו כי בתפקידו הרלוונטי במשטרה במועד האירוע הטרגי הוא לא עסק בהפעלת סוכנים. העד טען בעדותו כי נבחר לתת תצהיר בהליך זה משום שהוא אחת הדמויות ביחידה שליוו את תיק החקירה הרלוונטית יותר זמן מכולם. בעמ' 62 שורה 22 לפרוטוקול ישיבת יום 5.8.2020, העיד העד כי היה מעורב בכל מה שקרה בתיק זה, ובעמ' 63 שורה 19 אישר העד כי היה חשוף למידע שהיה במשטרה עובר לאירוע הטרגי.
עוד מסר העד בעדותו כי במועדים הרלוונטיים היה במשטרה מידע על מספר רב של סכסוכים בין עבריינים בכירים במדינת ישראל, לגביהם התקבל מודיעין טוב, ובמסגרת פעילות שוטפת התבצעו הערכות והתקבלו החלטות לביצוע פעולות אופרטיביות כדי להתחקות אחר עבריינים ולסכל אירועי פגיעה הדדיים וכדי לאסוף מידע. במסגרת זו התקבלו החלטות פיקודיות גם בעניינו של XXX.
בעמ' 66 לפרוטוקול (שורות 31-23) עונה העד, בתשובה לשאלה מה היה עושה כמפקד תחנה אם היה יודע שראש משפחת פשע בא להסתובב בקניון בעירו, כך:
"ש. ממשיך לצטט מעמ' 3, פסקאות 1-5. בתקשורת ברור לגמרי כי XXX נכון ליום 01/06/2004 הוא זה שאחראי לפיצוץ XXX, בעקבותיו נהרגו שלושה חפים מפשע, XXX נפגע – לכן ברור שתהיה פעולת תגובה. ככה כותבים בכירים במשטרה. מתוקף תפקידך היום כמפקד תחנה, אם בעיר סמוכה, ראשי משפחת פשע, יפורסם בעיתון שזה מה שקרה, וראש ארגון הפשע, לפי מה שאתה יודע, בא להסתובב עכשיו בקניון – אתה כמפקד משטרה עושה פעולות מניעה, סיכול, אבטחה?
ת. אם אני יודע שהוא מגיע, אפנה ליחידה הרלוונטית שמטפלת באותו יעד ואשאל אם יש להם כוונה לעשות פעילות, ומה היא. אם הם לא עושים כלום, ייתכן שאעשה פעילות ברמה של תחנת משטרה, כמובן, רק באישורם."
ובהמשך (עמ' 67 שורות 15-6) העד מבהיר תשובתו:
"ת. אני כתחנת משטרה – אפעל בהתאם לתשובתי הקודמת. בסופו של דבר, הטיפול בארגוני פשיעה ועבריינים, יש מדרג טיפולי לפי נפח הפשיעה, בכירות היעדים, כמות האירועים. נקבע בארגון מי מטפל במי. יש חלוקה בתוך הארגון, זה לא סודי, איזה יחידות מטפלות באיזה ארגונים. אם נקבע שעבריין מסוים מטופל ביחב"ל, והוא יגיע לגזרה שלי כמפקד תחנה, ואדע על זה ממידע מודיעיני, אני אפנה ליחידה שאמונה על הטיפול ביעד הזה ויעדכן אותה שהוא מגיע אלי לאזור אם הם לא מכירים את זה. אבקש לדעת אם הם עושים פעילות. ייתכן שהם עושים, ואני כתחנת משטרה אפריע להם, אז לא אעשה כלום. אם לא, אשאל אותם מה רמת הסיכון שיש כלפיו. אם יש רמת סיכון, ייתכן שאני אעשה פעילות – בהסכמתם. לא אעשה פעולה ללא הסכמת היחידה האחראית על אותו יעד, וזה בהתייעצות איתם. זה יכול להיות להציב ניידת באזור שהוא נמצא, להזהיר אותו פיזית וכולי."
עד זה ציין מפורשות בעדותו כי לא היה קיים מידע קונקרטי במשטרה על כך XXX עתיד להשתתף במסיבת חתונה ביום XXX בסמוך לאולם האירועים XXX בו שהו בני משפחות XXX. עוד העיד העד כי לאור מצב העניינים במועדים הרלוונטיים לא היה ניתן לאבטח כל עבריין שקיים לגביו מידע אודות כוונה לחסלו.
עוד מאשר העד בעדותו (עמ' 69) כי לא השתתף בתחקיר לאחר האירוע הטרגי עובר למתן עדותו, אך כן השתתף בדיון הערכת מצב בקשר לאירוע הטרגי.
בעמ' 71 לפרוטוקול מבהיר העד מה על המשטרה לעשות במקרים בהם אין מידע קונקרטי אבל קיים מידע כללי על סכסוכי עבריינים, וכך העיד:
"ש. מפנה אותך לסעיף 6 לתצהירך. איך זה מתיישב? אם היה מידע, כפי שאתה כותב בסעיף 9, על כוונות לפגוע XXX, אולם לא היה מידע על המקום הזה – זה בעינייך מפחית מאחריות המשטרה לביצוע פיגוע?
ת. במסגרת הפעילות שלנו כנגד עבריינים ובמסגרת הסכסוכים שלהם, מתבצעות עשרות, מאות או אלפי פעולות. המשטרה מבצעת מכלול מעשים – XXX. אני מניח שאם היה לנו מידע כזה, היינו נערכים כוחות גדולים לסיכול.
ש. אני אומר לך שמה שאמרת עכשיו, זה לשחק רולטה בחיי אזרחים. האם אתה פנית וקיבלת אישור או שאתה יודע מי פנה וקיבל אישור לא לאבטח את האזרחים באותו יום כי בסדר העדיפות הפנימי שלך אתה חושב שזה לא חשוב?
ת. זה לא עובד ככה. לא פונים, ואני לא מחליט. על כל פעילות שיוצאת מהיחידה מתבצעות הערכות מצב סדורות ומסודרות. הפעילות נקבעת על ידי פיקוד היחידה, זה לא גחמה של אף אחד. לאחר הערכת מצב, כשפני מפקד היחידה מוצגים כלל הסכסוכים, האיומים, העבירות – בסופו של דבר מתבצעת הערכת מצב שבה מתקבלות החלטות לאן הימ"ר הולך. יכול להיות שבמקרה הזה לימ"ר היו עיסוקים חשובים יותר מ XXX XXX."
בעמ' 72 לפרוטוקול אישר העד כי לא ניתנה הודעה מטעם המשטרה על הסכנה בנוכחות XXX XXX באירועים, לאור ההסלמה בסכסוך בין העבריינים שגבה קורבנות.
עוד העיד העד בעמ' 80 שורה 13, ובעמ' 82 שורה 9, פעם אחר פעם, כי למשטרת ישראל לא היה כל מידע קונקרטי על כוונת XXX XXX להגיע במועד האירוע הטרגי לאולם השמחות XXX ברמלה או לקרבתו, ואף טען כי לא הייתה פעולה מכוונת להימנע ממסירת מידע כדי להגן על מקורות, ולא הייתה התרשלות בפיקוח על תנועותיו של מר XXX בהתאם למידע.
XXX
העד גם חזר על דבריו שתוארו לעיל בעמ' 82 לפרוטוקול שורות 27-22 ואמר כי האירוע הטרגי לא יכול היה להימנע בהתנהגות אחרת של המשטרה. העד גם העיד בעמ' 85 לפרוטוקול כי לעתים לא מבוצע תחקיר הפקת לקחים מקום בו מתנהלת חקירת תיק רצח, וזאת כדי לא להשפיע על חקירת תיק הרצח.
דוגמה מצוינת לאופן חקירת העד ניתן לראות בתשובתו לשאלת הסיכום שנשאל:
"ש. אני מבקש לשאול אותך כך וזו שאלת הסיום: אם משטרת ישראל לא בדקה ועשתה תחקיר, והיא משוכנעת שהפעולות שהיא עשתה הן פעולות ללא פגם ודופי, אתה כמייצג משטרת ישראל במובן זה, מאפשר את קיומו של מקרה הרצח הבא, כך אני אומר לך בהעדפה של שיקולים צרים, על פני האינטרס הרחב של קדושת החיים. אני שואל אותך, מה הם הלקחים שאתה ומשטרת ישראל הפיקו מהרצח הזה, או מה שאתה אומר לי הוא שמה שהיה הוא שיהיה והכול בסדר?
ת. לצערי במדינת ישראל מתחרשים מקרי רצח רבים בחלקם גם נפגעים חפים מפשע, לו כל רצח שהיה היה כישלון של משטרת ישראל, היה צריך לסגור את המשטרה. משטרת ישראל עושה כל שניתן על מנת לסכל ולמנוע פגיעות הדדיות ופגיעות בחפים מפשע ומשתמשת בכל הכלים שעומדים לרשותה לצורך פעילות זו. חשוב לציין כי לעיתים, בשל סדרי עדיפויות, הפעילות משתנה, בהתאם לחומרה שנדרשת בשטח, כמו שבמקרה הזה, עשינו כל שיכולנו, גם לפני הרצח וגם לאחריו."
א. העד היחידי שהוא בעל מידע אישי בעניינים הרלוונטיים לאירוע הטרגי ולנסיבות שקדמו לו, הוא עד ההגנה מר בן שטרית. עד זה העיד פעם אחר פעם כי לא היה מידע קונקרטי על כוונת XXX לבקר באירוע באולם XXX ברמלה או בסמוך אליו, עובר להתרחשות האירוע הטרגי.
ב. קיימת הודעה ספציפית, שניתנה לאחר שהנתבעת 1 הסכימה לחפש מסמכים וידיעות במסגרת בקשה 25, כי אין כל אינדיקציה לקיומן של ידיעות המלמדות כי מקורות כלשהם מסרו אינפורמציה ספציפית, ממנה ניתן היה ללמוד כי בידי המשטרה היה מידע קונקרטי על כוונת מר XXX לבקר באולמי XXX או בסמוך אליהם במועד האירוע הטרגי, ועל כוונה ספציפית לפגוע בו במהלך ביקור זה.
ג. לעדים ניצב ריטמן ומר אברבנאל לא היה כל מידע קונקרטי רלוונטי לאירוע הטרגי או לנסיבות שקדמו לו, ומידע שהיה אמור בעבודות שכתבו או בפניות שעשו לגורמים שונים במשטרה ומחוצה לה התייחס לחקירת אירועי רצח של מקורות. לא ברור ששני המקורות שנרצחו, אליהם התייחס המידע של עדים אלו, רלוונטיים לאירוע הטרגי. כמו כן אין במידע שנאסף אצל כל אחד מעדים אלו די כדי לקבוע שהיה בידיהם מידע אישי בדוק לקיומה של ידיעה על כוונת מר XXX לבקר באולמי XXX או בסמוך אליהם במועד האירוע הטרגי, ועל כוונה ספציפית לפגוע באותו ב XXX XXX באותו יום.
מסקנה
עסקינן בתביעה אזרחית שנטל הוכחתה, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, מוטל על התובעים, ונטל זה לא הורם.
לא הוכח כי היה מידע ספציפי בידי משטרת ישראל בדבר כוונת XXX XXX לבקר במקום התרחשות האירוע הטרגי או בסמוך אליו, ועל כוונות לפגוע בו אגב הביקור הנ"ל באותו מועד.
משכך גם לא הוכח כי לא ננקטו פעולות נדרשות למניעת סיכון מפני סכנה, שלא היה לגביה במשטרה כל מידע קונקרטי.
כמו כן לא הוכח במידה נדרשת מתובע במשפט אזרחי כי גם לו היו ננקטות פעולות כלשהן, אותן טוען ב"כ התובעים כי היה צורך לנקוט, היה נמנע הסיכון שהתממש באירוע הטרגי, ולא הוכח כי אי נקיטת פעולות אלו הוא מחדל המהווה התרשלות שהוביל לנזק, קרי לא הוכח קשר סיבתי נדרש.
כך גם לא הוכח כי לו היו ננקטות פעולות נדרשות, והיה קיים המידע הנדרש, היה ביכולת פעולות אלו למנוע את הסיכון שהתממש.
בנוסף לא הוכח כי ננקטה על ידי המשטרה בנסיבות העניין מדיניות לא סבירה ורשלנית, או כי הופעל שיקול דעת לא נכון בהתחשב בכלל הנסיבות שהוכחו בפניי, ורק בשל כך התממש הסיכון של התרחשות האירוע הטרגי.
בשל כל אלו, ומבלי להתעלם מהאירוע הטרגי ומהנזק הנורא והאובדן הכבד שספגו התובעים ובני משפחותיהם, אין מנוס מן הקביעה כי דין התביעה להידחות לגופה, בשל אי הרמת נטל ההוכחה הנדרש מתובע במשפט אזרחי.
עם זאת, יש מקרים בהם מתרחש אירוע נורא ואיום, המסב סבל רב ובל יתואר, ועדיין אין גורם שניתן, במסגרת ההתדיינות המשפטית הקונקרטית שבפניי, לתלות בו את האשמה לקרות אותו אירוע טרגי המסב נזק. לדאבוני, לא לגבי כל אירוע שמתרחש, איום ככל שיהיה, יש אפשרות לקבוע אחריות להתרחשותו על הנתבעת כאן.
לעתים קשה מאוד לדעת כי אין בנמצא די ראיות להוכחת אשמת מבצעי האירועים האיומים שהתרחשו, ואולם זו דרכו של המשפט. המשפט מחייב את השופט הדן במקרה ספציפי להכריע בו רק על סמך ראיות מספיקות, והכול בזהירות, תוך בדיקת כל הנסיבות הרלוונטיות, שמיעת עדים וקביעה בעניין מהימנות וקבילות ראיות.
אין המשפט מתיר להסיק מסקנות על סמך תחושות, רגשות, השערות או ראיות נסיבתיות שאינן מספיקות. זהו המקרה שבפניי, והגם שאני מבינה לליבם של התובעים ובא כוחם, תפקידי כשופטת להכריע בהתאם לדין, לאחר קביעת עובדות זהירה וקפדנית.
במצב עניינים זה אינני יכולה להסתפק בממצאי תכנית טלוויזיה כזו או אחרת, תהא מעמיקה ככל שתהא, בקביעות שנעשו בעבודה אקדמית או באמור בדוח מבקר המדינה, אשר על פי חוק האמור בו אינו מחייב לצורכי ההתדיינות בפניי.
כל זאת מתעצם כאשר לא הוכח כלל שהאמור בתכנית הטלוויזיה אליה הופניתי, או בעבודה האקדמית שכתב אחד העדים, או בתלונות שהופנו למבקר המדינה, או בדוח מבקר המדינה, יש רלוונטיות לענייננו.
ואסיים עניין זה בדבריו של כב' השופט חשין בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) 345, 349 (1993):
"אכן סיכוני חיים ובריאות אורבים לפיתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית ולעיתים מזומנות ניתקל בקיומו של DAMNUM SINE INJURIA".
דיון
המצב המשפטי
טענות אלו לא הוכחו ונסתרו מפורשות בראיות ההגנה.
כן לא הוכחה הטענה כי הייתה החלטה מכוונת להימנע מפעולות למרות המידע הרלוונטי שהיה כדי לא לפגוע במקורות מודיעיניים, והכול תוך סיכון חיי אזרחים.
גם עניין זה לא הוכח.
עוד לא הוכח כי נקיטת פעולה כלשהי באם הייתה ננקטת הייתה מונעת התרחשות האירוע הטרגי ותוצאותיו.
עוד לא הוכח כי אופן פעולת המשטרה במקרה דנן תוך הפעלת שיקול דעת של האחראים לפעולה בשורותיה הייתה רשלנית ומדובר בסטייה מהתנהלות סבירה המצופה ממשטרת ישראל, באופן המחייב שבית משפט זה יחליף שיקול דעת הרשות המנהלת האמונה על התחום בשיקול דעתו, וזה יקבע עבור המשטרה מהן שיטות העבודה והפעולה הנכונה שהיה צורך לנקוט בהם, ולו ננקטו היה נמנע האירוע הטרגי.
בשל כל זאת, דין התביעה להידחות.
ראה לעניין זה ע"א 2394/18 פלונים נ' משטרת ישראל, (10.4.2019) (להלן: "הלכת פלונים").
ואולם בהלכת פלונים נקבע במפורש כי חובת הרשות לא להתרשל אין פירושה חובה למנוע נזקיו של הקורבן בכל מקרה ובכל מחיר. עוד נקבע שם כי החובה לנקוט אמצעים המונעים נזק קמה רק כאשר עלות מניעת הנזק פחותה מתוחלתו כלומר מהשווי הכספי של מכפלת הנזק המלא בהסתברות התרחשותו, אם אמצעי המנע לא יינקטו.
במקרה דנן כאשר לא הוכח כי הייתה ידיעה קונקרטית על כוונת XXX XXX לבקר במקום התרחשות האירוע הטרגי, ולא הוכח קיומו של מידע על כוונה לפגוע XXX XXX במהלך ביקור כזה, אין לקבל טענה כי המשטרה התרשלה במניעת הנזק משלא ננקטו פעולות כלליות על סמך מידע כללי בדבר קיומם של סכסוכי עבריינים, אשר היו בוודאות נדרשת מונעות את הנזק.
לטעמי אין מקום להטיל על המשטרה אחריות מכוחה עליה לנקוט אמצעים בלתי סבירים, כאשר קביעה כזו משמעותה הפיכת המשטרה למבטח המחויב בכל עת בכל מחיר למנוע נזק.
ראה לעניין זה ע"א 2542/08 נודר נ' איתמר בן גביר (26.4.2009).
במקרה דנן, משלא הוכח כי היה מידע קונקרטי באשר לתכניותיו של XXX XXX ולא הוכח כי היה מידע קונקרטי על כוונות לפגוע בו שעה שביקר סמוך לאולמי XXX, אין מקום להטיל אחריות על המשטרה לקרות האירוע הטרגי, רק בשל אי נקיטת פעולות למניעתו.
ראה לעניין זה ע"א 4241/06 יונת לוי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (12.3.2009) (להלן: "הלכת יונת לוי").
יש להתערב ולקבוע קיומה של רשלנות רק במקרים בו קיים ספק בסבירות שיקול הדעת של הגורם המקצועי הפועל, וספק כזה לא הוכח בענייננו. זאת במיוחד כאשר עדותו הסבירה של עד ההגנה מר בן שטרית הייתה העדות הרלוונטית היחידה, ולשאר העדים לא היה מידע קונקרטי רלוונטי. עד זה בעדותו קבע כי בנסיבות העניין לא היה מידע קונקרטי בדבר כוונתו של מר XXX לבקר במקום ולא היה מידע ספציפי בדבר כוונה לפגוע בו באותו מקום. עד זה גם הבהיר בעדותו, אותה מצאתי סבירה ומהימנה, כי קיומו של מידע לא ספציפי בנוגע לקיומו של סכסוך בין עבריינים לא יכול היה להספיק כדי לחייב נקיטת פעולות שהיה בהן כדי למנוע את התרחשות האירוע הטרגי. כך הוא העיד כי לא הייתה אפשרות או יכולת על סמך המידע הקיים כדי להצדיק הגבלת חופש התנועה של מר XXX או להצמיד לו שמירה ואבטחה בכל רגע נתון.
כאמור מצאתי את עדות עד הנתבעת סבירה, וגם לטעמי לא הוכח קיומו של מידע קונקרטי שהצדיק נקיטת פעולה, שאני יכולה לקבוע כי זו הייתה מונעת את האירוע הטרגי. מה גם שלא הובהר בעדויות התביעה אלו פעולות היה נכון לנקוט ואם אלו היו ננקטות, כיצד היה בכוחן למנוע את הנזק.
לעניין זה כבר נפסק במקרים בהם נדונה שאלת אחריותה של משטרת ישראל למנוע מעשים אלימים של צדדים שלישיים, כי למשטרה משאבים מוגבלים וזו אינה יכולה להקצות משאבים שימנעו נזקים בכל מחיר. כך גם נפסק כי אין לדרוש מהמשטרה להעמיד שוטר בכל קרן רחוב ולהפעיל סמכויותיה האכיפתיות בכל מקרה, גם בהעדר מידע קונקרטי על סכנה מידית. עוד נפסק כי החלטות המשטרה בדבר שימוש בסמכותה דורשות איזון עדין והפעלת שיקול דעת, כאשר לעניין אופן הפעלת שיקול הדעת במקרים בהם לא הוכח קיומם של שיקולים לא רלוונטיים יש להימנע מהתערבות בשיקול דעת מקצועי של המשטרה ולהימנע מהחלפת שיקול דעת מקצועי של המשטרה בשיקול דעת שיפוטי.
ראה לעניין זה:
א. הלכת פלונים הנ"ל.
ב. רע"א 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקאשווילי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל, (28.7.2009) (להלן: "הלכת אליקאשווילי").
ג. ת"א (קריות) 35990-04-14 פלוני נ' בושקאר ואח', (12.6.2020) והאסמכתאות שם.
החלת המצב המשפטי על נסיבות המקרה דנן
לא הוכח כעולה מניתוח העדויות לעיל שהיה מידע קונקרטי שחייב נקיטת פעולות נדרשות ולא הייתה כל אינדיקציה כי הייתה אמורה להיות למשטרת ישראל צפיות באשר לאפשרות התרחשות האירוע הטרגי.
הטענות לקיומו של מידע רלוונטי לא הוכחו, והטענות כי נמסר מידע על ידי סוכנים, שגם עליהם לא השכילה המשטרה לשמור והם נרצחו, לא הוכחו.
עוד לא הוכח כי סוכנים אלו מסרו מידע קונקרטי באשר לאירוע הטרגי וכי הייתה התעלמות ממידע זה. עדי התביעה הודו ביושרם בעניין זה כי לא היה להם מידע אישי רלוונטי כי למשטרה נמסר מידע בדבר אפשרות ביקור מר XXX ברמלה במועד התרחשות האירוע הטרגי ובדבר אפשרות פגיעה במר XXX, והיא התעלמה ממנו.
כך לא נטען כי מודיעים אלו מסרו מידע בנוגע לאירוע הטרגי והטענה כי לאחר התרחשותו לא הגישה המשטרה כתבי אישום כדי להגן על מקור מודיעיני אינה רלוונטית. זאת משום שאין בכך כדי להצביע על התרשלות בשל אי נקיטת פעולות שיכלו למנוע את האירוע הטרגי.
גם לו לא הייתה מגינה המשטרה על שלמות גופם של מודיעיה ומונעת רציחתם, גם אם הייתה מחליטה לסכן מקורות וכן להגיש כתבי אישום בנוגע לאירוע הטרגי, בהנחה שהצטברו ראיות מספיקות לעשות כן, אין בכך כדי להצביע כי עניין זה היה מונע את התרחשות האירוע הטרגי.
בנוסף לא הוכחה צפיות בנוגע להתרחשות האירוע הטרגי ועוד לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת ואי מניעת הנזק שנבע מהאירוע הטרגי.
סיכום
עם כל הצער שבדבר, ולמרות שליבי עם משפחות התובעים ועם הצער והסבל הרב שנגרם להם באירוע הטרגי, אין מנוס מן הקביעה כי במקרה דנן לא הוכחו הנסיבות המאפשרות הטלת אחריות לסבלם ולנזקיהם על הנתבעת.
ואין לי אלא לצטט לעניין זה את דברי כב' השופט ג'ובראן בסיכום פסק דינו בהלכת אליקשווילי שצוטטה לעיל, אשר הם רלוונטיים גם לענייננו.
וכך קבע כב' השופט ג'ובראן שם:
"סוף דבר
39. לסיכום כל האמור, לא מצאתי כי המשטרה כגוף או מתוקף אחריותה השילוחית לפעולות השוטרים, חבה בנזיקין בגין פרשה נוראה זו. הגם שלא ניתן שלא להביע הזדהות עם סבלם וכאבם של המערערים, הרי שהטיפול המשטרתי באירוע, מראשיתו ועד סופו, לא חרג מאמת המידה המוכתבת על ידי דיני הנזיקין.
40. אשר על כן, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור.
41. בנסיבות הענין, איני מוצא מקום לעשות צו להוצאות."
בנסיבות העניין, לאור נסיבותיהם האישיות של התובעים, ההסכמים שהושגו באשר לאופן בירור ההליך והתנהלות הצדדים, איני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ג, 01 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
