בפני | כבוד השופטת מאיה לוי |
תובע | י' ב' ת"ז *********
|
נגד |
נתבעת | ג' ב' ת"ז *********
|
הקדמה וטענות הצדדים:
- מונחת בפני תביעת לשון הרע אשר הוגשה על-ידי התובע – י' ב' כנגד הנתבעת - אמו – הגב' ג' ב', בגין אירוע לשון הרע, כטענתו, מתאריך 18.9.2019, אשר כלל, כנטען, הפצת דברים ברבים בגנות התובע, ובראשם האמרה לפיה התובע סובל מ"בעיה נפשית", כל זאת בפני המחלקה לשירותים חברתיים בקרית ***.
- התובע עתר לפיצוי כספי בגובה 140,000 ₪ וכן לפיצול סעדים, שכן לשיטת התובע היו מספר אירועים של הפצת לשון הרע, והתובענה הנוכחית מתייחסת אך לאירוע הנקודתי מיום 18.9.2019.
- לטענת התובע, נכתבו הדברים על ידי הנתבעת "ברוע ובזדון, מתוך כוונה ומטרה לפגוע בשמו הטוב של התובע, להשפילו ולבזותו".
- הנתבעת טענה כי יש לסלק את התובענה על הסף.
לטענת הנתבעת, כתב התביעה כולל את אותן טענות עובדתיות אשר נדחו במסגרת פסק דין בתיק 9152-10-19, בשל קבלת ההגנה מסוג "אמת דיברתי". לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי טענות התובע אינן עולות כדי לשון הרע.
- ביום 2.5.2022 נערך דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון הוברר כי הנתבעת ובעלה (שהם כאמור הוריי התובע) מגדלים את שני ילדיו של התובע, מזה כ- 7-8 שנים. הנתבעת טענה כי היא מגדלת את הנכדים במסירות ובאהבה גדולה.
- התובע טען כי ילדיו מצויים במשמורת הוריו מאז שנת 2016 ועד היום, ללא החלטה שיפוטית אופרטיבית, כאשר הצווים השיפוטיים המאריכים את שהות הקטינים אצל הוריו, מוארכים מבלי ליתן לו הזמנות להגיב עליהם.
כאשר נשאל התובע מדוע לדעתו לא קיבל משמורת על ילדיו טען כדלהלן:
"מה לדעתי הסיבה לכך שהילדים לא נמצאים במשמורת שלי, אני משיב שבגלל המין שלי, שאני גבר...לשאלת בית המשפט מה הסיבה לכך שלא קיבלתי משמורת על הילדים לדעתי, אני משיב שלא קיבלתי משמורת על הילדים כי הרווחה מושחתים. הרווחה צריכה את הילדים בשביל למלא מכסות, בשביל משכורות לאפ' לדין, ובשביל עוד הרבה דברים. הסיבה למה הילדים לא אצלי, לא קיימת..." (ההדגשה אינה במקור).
דיון והכרעה:
- בפתח הדיון יצוין, כי אין מקום להיעתר לבקשת ההגנה לסילוק התובענה על הסף. אומנם ניתן פסק דין ביום 17.6.2021 בתיק תמ"ש 9152-10-19, אשר הורה על מחיקת התובענה הנסובה על אותן העובדות בדיוק, בשל חוסר מעש ובקשת התובע לביטול פסק הדין נדחתה ביום 20.6.2021. עם זאת, ועל אף שנערך דיון במעמד הצדדים באותו הליך אשר קדם למחיקה, טענות התובע לא נדחו אז לגופן. על כן, בית המשפט אינו מנוע מלדון באותן הטענות בגדרי ההליך הנוכחי.
- הגדרת לשון הרע מופיעה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע):
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"
- ראשית, ספק בעיניי אם הדברים אשר נאמרו לכאורה על-ידי הנתבעת בפני גורמי הרווחה, מהווים לשון הרע, שכן שוכנעתי מהצהרות הנתבעת, כי הדברים אשר נאמרו לכאורה על ידה, לא נעשו לשם השפלת התובע, ביזויו או כדי לפגוע בו, אלא מדם ליבה של הנתבעת, אם התובע, ובתחינתה בפני רשויות הרווחה כי אלו יבדקו את התובע ויושיטו לו עזרה, כמידת יכולתם ואפשרותם, להטבת מצבו ולטובת שיקום וחידוש הקשר בין התובע לילדיו הגדלים אצל הנתבעת ובעלה (הוריי התובע), וכן למען טובת הקטינים, ילדיי התובע הגדלים כאמור אצל הוריו.
- ראה לעניין זה הדברים אשר נאמרו על-ידי הנתבעת בדיון אשר נערך ביום 2.5.2022:
"קשה לי, קשה לי. עם כל מה שהוא עושה לי, אני עדיין אוהבת אותו ומתפללת שיחזור לילדים שלו. אני מתפללת עליו שיהיה בריא ויצליח...הוא לא רוצה קשר עם הילדים, הרבה זמן, שנה לפני הקורונה, הוא דחה את הילדים. מאוד מאוד ניסינו לקשר ביניהם, על אף כל המצב והוא דחה אותם...פגשנו את הילד במדרגות, כי אנו משתדלים להביא לו דברים, ולתת לו להרגיש שאנו עדיין קרובים אליו וייהנה מהמטעמים שלנו ואז הוא דחה את הילד ואז הילדה הלכה אליו....אני לא זוכרת הכל כי היו רגעים שהלב שלי נקרע לגזרים, לראות את הבן שלי מתנהג לאנשים, מקלל, מתנהג בצורה ממש מחפירה, אז אמרתי להם שיעזבו את זה, שהוא מאוד חכם, יש לו הרבה דברים טובים ותכונות טובות אבל יש לו כנראה...אני עובדת למעלה מ-40 שנה עם חינוך מיוחד וקשישים ואני יודעת שיש כל מיני דברים. אני גאה באנשים האלה, אוהבת אותם והם אוהבים אותי ואין שום בושה. בן אדם יש לו בעיה, אז מה, אז מטפלים בזה. הבן שלו עם בעיות קשב וריכוז ואני מטפלת בו. הוא מקבל ריטלין, הרופא קבע, אבל הוא סירב לקבל טיפול בזמנו, גם אותו לקחתי והוא אמר שהוא לא צריך. אני כל כך אוהבת אותו וכאבה לי ההתנהגות שלו, שיכול להיות שאמרתי "זה לא נורמלי" זה לא נורמלי התנהגות כזו. זו לא פעם ראשונה ולא שנייה, הוא מקלל אותם ואותנו ומשמיץ. אין לי מלים פשוט אז התביישתי בהתנהגות שלו..." (ההדגשה אינה במקור).
- יתר על כן, לטובת הנתבעת עומדת הגנת "תום הלב" מכוח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע:
"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור הענין המשמש נושא התלונה...".
- בענייננו העידה הנתבעת בגדרי ההליך הקודם, כי היא פנתה לרשויות הרווחה בבקשה, כדי שיסייעו בידי התובע בעניינים הקשורים לקטינים.
- הפנייה נעשתה כאמור לרשויות הרווחה בזיקה להוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם והעברתם לטיפול הוריי האב, כאשר גורמי הרווחה הינם הגורמים המוסמכים לקבל תלונות ולחוקרם, וקיים חיסיון מלא על המידע המועבר לגורמי הרווחה, והמידע חסוי ואינו מופץ בשום דרך ואינו מפורסם בשום דרך מחוץ לכותלי הרווחה. הדבר דומה לדברים הנאמרים בגדרי הליך שיפוטי.
- ראה לעניין זה האמור על ידי הנתבעת בהליך הקודם אשר נסגר – תמ"ש 9152-10-19:
"אנחנו מגדלים את הילדים שלו...אנחנו עושים את זה הכי טוב שרק אפשר. אני רואה שגם לילד יש בעיות עם אבא שלו. אנחנו תמיד דחפנו אותם לראות את אבא שלהם. הבן אוהב אותו, אנחנו כל שבוע שולחים לו ארגז עם מצרכים וקצת כסף. יכול להיות שהוא קצת עובד עכשיו, אנחנו לא יודעים עליו הרבה, יכול להיות שעכשיו שוכר דירה בק. ***, הוא גאון, אבל יש לו את המחלה הזו...מעולם לא אמרתי בשום מקום שהוא חולה נפש. אמרתי שיש לו אספרגר, אבל אספרגר זו מחלה נפשית. היינו ברווחה והשאיפה שלי שמישהו ישמע מה שאני אומרת ויעזור לו. כל מילה שיוצאת מהפה שלי לטובתו. אני אוהבת אותו עד בלי די, הוא פשוט חולה וזקוק לעזרה ואין מי שיעזור לו, זה לא ייתכן. אין לו קשר עם המשפחה שלי או של בעלי, עם האחים שלו או אף אחד. גרוש ובלי כסף. יש לנו עוד 2 ילדים חוץ ממנו, אין לו קשר איתם...הוא לא מכבד את ההורים שלו שילדו אותו ונתנו לו הכל למעלה מ-40 שנה הוא היה חי אצלנו בבית ועשינו הכל. תמיד שואלים אותי למה אני מפנקת אותו ככה, הוא הבכור. תמיד פינקתי אותו ככה כי ידעתי מה יש לו...לשאלת ביהמ"ש, איך אנחנו יודעים שיש לו אספרגר ואם הוא מאובחן אני משיבה שלא. בגין 14 הוא אובחן עם בעיות רגשיות וקיבל הקלות בלימודים....הוא גאון, ממציא דברים והולך עד הסוף, הוא לא נעזר באף אחד. הוא חושב שהכל הוא יכול לבד... הוא לא מסוגל לדבר עם אנשים ולבקש ממישהו עזרה...מאז שהוא היה ילד ניסיתי לעזור לו..." (ההדגשה אינה במקור).
- מהדברים אשר נאמרו עולה כי הנתבעת חפצה ביקרו של התובע וכי היא השקיעה ומשקיעה גם כיום מאמצים רבים בכדי לסייע לו, בין אם על דרך נטילת המשימה לטפל באופן מסור ולהשגיח על ילדיו תוך סיפוק מחסורם, ובין אם על דרך מתן תמיכה באופן ישיר לתובע. הנתבעת אף מכנה את בנה התובע "גאון", ורק מציינת כי ככל שיסכים לקבל עזרה, הוא יוכל להגשים את הפוטנציאל הטמון בו.
- בכל הנוגע להגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ראה גם אשר נאמר בבע"מ 1620/17 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] (21.7.2017):
"באשר להגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, הרי שהיא נועדה לקדם את האינטרס הציבורי המובהק לעודד העברת מידע לרשויות המוסמכות ולממונים הצריכים לענין, על מנת שאלו יטפלו במי שפעל שלא כשורה במסגרת תפקידו... בהתאם לכך הביע בית משפט זה בעבר עמדה מקלה ביחס להגנה זו, לפיה ייתכן מצב שבו אדם המגיש תלונה לרשויות המוסמכות ייחשב כאילו פעל בתום לב גם אם המניע להגשת התלונה היה מניע "מרושע" (עניין ריימר, בעמ' 149); ואף הובעה עמדה, ביחס להגשת תלונות במשטרה, לפיה בגבולות הסבירות וההגינות, יש לאמץ פרשנות רחבה לסעיף 15(8) לחוק על מנת למנוע "אפקט מצנן" בקרב הציבור ולתת ביטוי להעדפה לבירור תלונות באופן גלוי על פני השתקתן או טיפול בהן באמצעות עשיית דין עצמי (ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל, [פורסם בנבו] פסקה 36 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (14.3.2016)). גם בית המשפט לענייני משפחה הבהיר בענייננו כי אינו מטיל ספק בזכותו של אדם לפנות לרשויות המוסמכות במקרה הצורך. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה הדגיש לצד כך כי פניה כאמור יש לבצע באופן ובהיקף שלא יעלו כדי פרסום לשון הרע על הזולת...".
- אין מקום להתייחס לחוות הדעת הפרטיות אשר צורפו מטעם התובע במהלך הדיון, כאשר אלו צורפו מבלי שניתן אישור מוקדם של בית המשפט להגשתן, וכאשר בבית המשפט לענייני משפחה, נהוג למנות מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט, לבחינת טענות הצדדים, במקרים הדורשים התייחסות מקצועית.
- ברם, אף אם לא אובחן התובע הלכה למעשה כסובל מבעיה נפשית כלשהי, שוכנעתי כאמור כי הדברים אשר נאמרו בפני גורמי הרווחה לא נאמרו כדי להקניטו או להעליבו, אלא כדי לבקש מהרשויות המתאימות לבחון את הדברים, מתוך כוונה הפוכה: להיטיב את מצבו של התובע ולא לפגוע בו.
- יתר על כן, התובע לא צירף כל ראיה לדברים אשר נאמרו מפי הנתבעת לגורמי הרווחה ואין לו כל הוכחה כי דברים אלו אכן נאמרו הלכה למעשה, וכן אין באפשרותו להציג מסמך כתוב אשר ישקף את הדברים המדויקים אשר נאמרו. התובע לא ביקש לזמן את גורמי הרווחה למתן עדות, וממילא הוא יצא אף כנגד רשויות הרווחה, אשר מתנהלים לשיטתו באופן מושחת.
- אם כן, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הדברים אשר נאמרו, ככל ונאמרו, עולים כדי פרסום בהתאם לחוק איסור לשון הרע. הדברים נאמרו לרשות מוסמכת על- פי חוק – רשויות הרווחה, וכן לא עלה בידי התובע להוכיח כי הדברים אשר הופנו לרשויות הרווחה נאמרו באופן מכוון ואך כדי לנסות ולהרע לו.
- זאת ועוד, אף אם היה זה מקרה של דברי לשון הרע ובפרסומם, ואין אני קובעת כך, שומה היה על בית המשפט לקחת בחשבון את הנסיבות המקלות הקבועות בסעיפים 19 (2) ו- (3) לחוק איסור לשון הרע, ובין היתר את העובדה כי הנתבעת משוכנעת באמיתות הדברים אשר נאמרו וכי היא לא התכוונה לפגוע אלא רק לסייע לתובע.
- מעבר לנדרש, ילדי התובע הוצאו ממשמורתו לאחר שנקבעה העדר מסוגלותו ההורית לגדל אותם והממצאים בעניין זה מצויים בתיקים הקשורים, לרבות תיק הנזקקות. יש להניח כי לו היתה הנתבעת מיוצגת, הדברים היו באים לידי ביטוי בהליך זה, במסגרת טענה הגנה "אמת דיברתי".
- סוף דבר, התובענה נדחית. הנני מחייבת את התובע בהוצאות בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו לתכנית חיסכון לטובת שני ילדיו, 3,000 ₪ לכל ילד, וזאת תוך שנה מהיום. עם זאת, וככל שתוגש בקשה משותפת של הצדדים להאריך את התקופה לתשלום ההוצאות, תישקל ותוכרע הבקשה על פי מכלול נסיבותיה ועל פי טובת הקטינים.
ניתן היום, י"ט אב תשפ"ב, 16 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
